מאמר מאת: מירב הודיה שינגרוסלפני מספר ימים ביקרתי חברה יקרה, אימא טרייה לתינוקת מקסימה.
במהלך הביקור יצא לי לצפות באם מחליפה חיתול לביתה, מנקה את איבר מינה של אישה לעתיד תוך כדי רטינת "אוף, זה הדבר היחיד שמעצבן עם בנות, כ"כ קשה לנקות כאן, לשמור על ההיגיינה של המקום המסובך הזה, הרבה יותר פשוט עם בנים…"
אווצ', אני התכווצתי…
לפני שאתן מדווחות למשרד הרווחה הרשו לי להרגיע אתכן שמדובר באימא אוהבת ומקסימה, אינטליגנטית, פתוחה ומודעת, אז איך זה קורה שהיא נצפתה מנקה את הואגינה של ביתה מתוך הלך רוח בו עושים ניתוח לצפרדע בשיעור מדעים? זה קורה , יקירותיי, כיוון שכולנו מועדות לפורענות, כולנו בקבוצת סיכון, כולנו ספגנו משחר ילדותינו יחס שנע מריחוק אדיש ונמנע עד לגועל והסתייגות מופגנת מאיבר מיננו, מהמקום ממנו כולנו הגחנו לעולם, מהמקום אליו נכניס את אהובינו ודרכו נעביר לעולם את מתנות ילדינו הפיזיים והמטאפיזיים כאחד. האיבר שאחראי יותר מכל איבר אחד בגופינו על העונג שלנו, על החיבור שלנו עם האדמה, עם עולם החומר והיכולת שלנו להרפות ולהתמסר לחגיגת קיומנו בגוף בשר ודם.
וביקום מקביל..בארץ רחוקה..כחלק משפה של מסורת רוחנית המקדשת את החיים ישנו שם שעצם השימוש בו מאתגר ומשנה מהותית את יחסינו לואגינה שלנו (ואגינה, אגב, משמעו נדן, של חרב יענו, נו, בחיאת…)
יוני – כך קרויה הואגינה בסנסקריט, והמשמעות היא – המקדש הפנימי.
ועכשיו, נשימה…עמוקה…
בואו נדמיין לרגע עולם בו כל ילד וילדה לומדים מרגע צאתם לעולם להתייחס אל איבר מינם כאל מרחב מקודש, קדוש! יקירותיי, קדוש!! כזה שמתייחסים אליו ביראת קודש, בכבוד, באהבה ובהערצה. מטפחים אותו בעדינות ובהתמסרות, מתרגשים לקראת כל מפגש עימו, מוקירים תודה עד אין קץ על הזכות לשאת אותו בגופינו, לראות, לגעת להריח לטעום וגם..אתן יכולות לתאר לעצמכן?! להיכנס אליו או לחילופין להכניס אחרים לתוכו, וכמובן זה תקף גם להיפך.
שהוא, האיבר הקדוש קדוש הזה יכנס לתוכי..
איך יראה עולם כזה?
ממש ממש אחרת!
אחרת לגמרי ולחלוטין!!
עיסוי יוני
עיסוי יוני (והמקבילה הגברית שלו – עיסוי לינגאם) הינו טקס טנטרי מקודש ובעל שורשים עתיקים, שמטרתו קידוש האישה ואיבר מינה.
זהו טקס, וככזה הוא נועד לאפשר לעצמינו לגלות על עצמינו ועל עולמינו משהו חדש תוך שימוש בפעולה כביכול שגרתית, כזו שרובינו כבר חווינו בדרך זו או אחרת, אבל לא! לא חווינו מעולם, לא כך, לא כתהליך מדיטטיבי, לא כתפילה, כמרחב של קדושה והתעלות.
כמרחב בו מוותרים על כל צפייה ורצון להגיע למטרה זו או אחרת ומאפשרים למקבלת העיסוי להיות ב100% קבלה, ללא שום צורך להוכיח משהו, להגיע למשהו או אפילו להתענג וליהנות. זהו מרחב המאפשר התכנסות פנימה, צלילה עמוקה אל תוך העצמי הגופני הרגשי האנרגטי והרוחני, מרחב המאפשר התבוננות בתחושות וברגשות שצפים בנו, מאפשר נוכחות עמוקה, שלמה ומלאה בתוך גופינו, בתוך הרגע הזה המקודש על כל תחושה שהוא מביא עימו מענגת, או שלא.
ישנן כמובן טכניקות שונות לעיסוי יוני אולם לטעמי הטכניקה היא משנית, ישנו מבנה מסוים לעיסוי שתורם ותומך בתהליך אך מה שיהפוך את העיסוי לתהליך מקודש ולמרחב מרפא הוא ההתכוננות והנוכחות של נותן או נותנת העיסוי, זהו מרחב המאפשר יצירה של אינטימיות שאין בה מטרה. היא נטולת תכלית למעט התכלית הגבוהה מכולן – נתינה ואהבה שאינה תלויה בדבר.
העיסוי מוקדש לריפוי, מאפשר לאישה להכיר את היוני שלה, על כל נקודה ונקודה בתוך המערה הקדושה שלה, מאפשר שחרור של טראומות קטנות כגדולות, זיכרונות שנאגרו בגוף הפיזי והאנרגטי, זיכרונות לא מודעים שיוצרים חסימות וכאבים, קהות וחוסר תחושה, כיווץ וניתוק מהגוף.
דרך נוכחות מודעת,שקטה ונטולת הקשר מיני או רומנטי הן מצד המקבלת והן מצד הנותןנת מתאפשרת הצפה משחררת ומרפאת של הזיכרונות האגורים בנרתיק, טראומות מיניות,פגיעות, רגעים בהן נחדרנו וננגענו ללא מודעות, ללא אהבה,ללא תשומת לב והכרת תודה, עלבונות וכעסים, אפילו הרגע עימו פתחנו את מסענו זה, הרגע בו כתינוקות חווינו את אימא נוגעת בנו עם אמביוולנטיות רגשית, דחייה או בלבול.
ומשהתרחש הריפוי מתאפשר דבר נוסף מלא הוד ויופי נשגב, מתאפשרת לנו חיבור מהותי והבנה שמעבר לחשיבה עם קדושתו של המקום ועם קדושת ועצמת הרחם,עם קדושת החיים עצמם, דרך החיבור המלא ליוני וההרפיה לתוך האורגזמות מתאפשרת שינוי תודעתי וחוויות טרנס מיסטיות, חיבור לגלגולים קודמים, ראיית חזיונות ,קבלת מסרים, חוויות על חושיות רבות עצמה, חווית של אלוהות, של אחדות מופלאה עם כל הבריאה.
אפשרי, לא חייב…
כי זה היופי בעיסוי היוני, הוא יציאה למסע, להרפתקה, אצל כל אישה הוא יחווה אחרת, כל עיסוי אצל אותה האישה נחווה אחרת. אנחנו מחויבות לנוכחות ולהתבוננות עצמית נטולת שפיטה ותו לאו. זהו מסע של אהבה עצמית וקבלה עמוקה וככזה הוא נושא בחובו פוטנציאל לריפוי משנה חיים.
בשנתיים האחרונות התמזל מזלי לצלול לתוך עולם המיניות המקודשת, דרך ה"שאמניזים המיני" והטנטרה, ובעיקר דרך הכרות עם קהילה עולמית ההולכת ומתרחבת וגדלה מיום ליום של א-נשים אמיצים, פורצי דרך ,נושאי ומחדשי בשורה עתיקת יומין המחויבים לריפוי ושחרור המיניות הפרטית שלהןם והמיניות הפרטית לא פחות של עולמינו ושל כולנו.
זכיתי לקבל ולתת הרבה עיסויים, ל ומ- גברים ונשים. בחוויה שלי עם כל עיסוי שקבלתי (ונתתי, הריפוי הוא תמיד הדדי) השתחררה ממני עוד שיכבה של שריון והגנה, כמו בקילוף שכבות של בצל ואם לא מעט דמעות כיאה לקילוף שכזה,אך אם לא פחות צחוק והנאה צללתי ועודני צוללת אל תוך המרחב המקודש שלי וגילתי שאין סוף. אינסוף של עונג ואינסוף של כאב, אינסוף של עצמה ואינסוף של פגיעות, אינסוף אלות רבות הוד והדר התגלו בתוכי, אינסוף נשים שבורות, פגועות, כועסות ומבועתות יצאו מהיוני שלי בשיירה אמיצה שמבקשת לראות את האור, לחשוף ולהיחשף, לרפא ולהירפא. פעם אחת יצא ממני שד, שככה יהיה לי טוב…
עיסויי היוני אפשרו לי להגיע לגבהים אורגזמיים שלא הכרתי לפני למרות שמאז ומעולם אורגזמות היו נגישות וקלות לי, הם גילו בפני את האפשרות להפוך אורגזמה לכלי לעבודה רוחנית, לחיבור עם האלוהי, לבריאת מציאות והקדשת עצמי לאלוהות.העלאת עצמי לעולה במובן העמוק והטהור של המילה.
עיסויי היוני אפשרו לי לחוות את האונס שעברתי בגיל שתיים עשרה מתוך כאב וזעם רב אך גם ממקום של עצמה, של בחירה, של תביעה מחודשת של עצמתי וכוחי ,של גופי,הן אפשרו לי לסלוח.
עיסויי היוני פתחו לי צוהר אל עברי הגלגולי, הן חשפו בפני את הכוהנת ברצף של חזיונות וזיכרונות עתיקים שעלו וצפו מתוכי. הם אפשרו לי להיזכר ולהתייצב מחדש בבית מקדשי וביעודי.
הם אפשרו לי לשחרר רגשות ללא צנזורה, להתמודד מול שדי הפחד, הבושה והאשמה, להיגאל מעקבות ולגלות מחדש את העונג, העונג בלהיות בת תמותה הנושאת בגופה אוצר בלום שכזה..
הם סייעו לי לשנות דפוסים של הרגלים מיניים, למדתי את סוד השקט והצמצום, את הרכיבה על הגל האורגזמי, את האפשרות לרטוט בדממה כל הדרך לאלוהים.
העיסויים לימדו אותי הקשבה, ליוני שלי, לגופי, נפשי ונשמתי, הם לימדו אותי לא להתפשר על עצמי, הם לימדו אותי שאני ראויה.
הם לימדו אותי לבכות..
הם לימדו אותי שאני קדושה
שאת קדושה
שהוא, אפילו הוא… יהיה אשר יהיה.. גם הוא, קדוש.
הם נטעו בי אמונה שאפשר להשתנות ואפשר לשנות,אפשר לרפא כל דבר חולה, דואב ופגוע בעולם הזה, מתוך עונג ושימחה, מתוך התמסרות והרפיה, מתוך מגע, מגע הכי פשוט שיש, אבל מגע שיש בו כוונה. מגע הרואה את היוני, את האישה, את העולם הזה, כמקום אלוהי וקדוש.
אהבה.
מירב הודיה – כהנת אהבה, חונכת ומנחה למיניות מקודשת.
