מאמר מאת: רפיק ידידיה

מהי טנטרה
רפיק ורותי בראיון באתר "מהות החיים"
מראיין אסי זיגדון

שלום לכם,

אנחנו מתחילים היום בסדרה שהכותרת שלה "אומנות ההתמסרות, העצמה זוגית דרך הטנטרה" עם רותי ורפיק, 5 שיחות שבהן ננסה להבין דברים שקשורים גם במיניות, גם בזוגיות, גם בטנטרה כדרך, מה זה אומר בכלל.
שלום רפיק ורותי.

רותי- היי
רפיק- שלום

אז נקודת ההתחלה תהיה קצת מהמקום החצי אישי, אתם זוג גם בחיים (גילוי נאות) וגם מעבירים סדנאות יחד, עובדים עם אנשים יחד וגם לחוד,

רפיק – גם זוגות פרטי וגם סדנאות

אז לפני שנתחיל להכנס ולהבין מה אתם עושים, מה היא הדרך. טיפה על החיבור שלכם לעניין הזה, זה לא שיום אחד אדם מתחיל לחבר את כל העולמות שהוא נוגע בהם ומתחיל לטפל באנשים בדרך הטנטרה, זה גם לא משהו נפוץ…

רפיק – בעולם שלנו נפוץ. בעולם שלנו החוג הולך וגדל, הרבה אנשים מטפלים. זה עניין עכשיו.
רותי – זה עניין שהולך ומתעצם, הולך ועולה. העניין שלי עם הטנטרה התחיל מהיוגה, אני מורה הרבה שנים, מלמדת…
רפיק – היא קנתה את הספר שלי הראשון "להזדין בסבלנות" לפני שהכירה אותי!
רותי – תתן לי להגיד! אני לא קניתי, זה היה בחינם באינטרנט. בכל הטקסטים של היוגה יש הרבה נגיעות לטנטרה. זה צמח מאותה מסורת פילוסופית מהודו שלפני אלפי שנים. אז קראתי הרבה טקסטים וגם הגעתי לטקסט המדהים הזה שרפיק כתב הרבה לפני שהכרנו: "להזדיין בסבלנות" ו… ואוו… רק לקרוא את המילים האלה… זה ספרון כזה קצר, לא הרבה עמודים, אבל זה היה חזק מאד. המשכתי להתעניין, קראתי ספרים של אושו ואז באמת כשפגשתי את רפיק, התחלתי גם לתרגל את זה. מה שאנחנו מלמדים היום בעצם אנשים.

ורפיק, אתה, יכולנו לעשות שיחה של כמה שעות על כל התהפוכות והדברים שאתה נגעת בחיים.

רפיק – לא מתמיד.

זאת גם דרך להסתכל על זה… אבל אני דוקא מעדיף ללכת על הפוזיטיב. שבסופו של דבר אתה הגעת לעבוד עם העניין של המין.

רפיק – לא. אני עובד עם הרבה טכניקות, אבל באמת הזוגיות עם רותי העצימה מאד את המקום הטנטרי, שהוא לאו דוקא מיני, כי באמת כשבאים אלנו זוגות, עד שאנחנו מגיעים למיניות, יש שם המון קליפות שצריך לטפל בהן לפני.

זה המקום להתחיל לדייק אותי, אני טועה הרבה.
רפיק – אני לא אפרט את כל מה שאני עושה, אבל כרגע אני מוציא טיולים להודו, ויש לי קבוצות להודו, אם אם אני מגדיר את עצמי אז אני "מוציא טיולים להודו", טיולים רוחניים כאלה, עם תהליך. באים ומשאירים משהו בהודו, כאילו מין פרוסס. אבל… הטנטרה תמיד היתה שם באמת,
רותי – יש את tantra.co.il
רפיק – כן יש לי את האתר טנטרה, והכל מתחיל מזה שההורים שלי התגרשו, והכמיהה לראות את אמא ואבא ביחד זה משהו שליווה את כל הילדות שלי. וזה השליך על הפסיכולוגיה שלי, אני נורא אוהב אחדות, מחפש אחדות בכל מקום, הרבה פעמים רואה דוקא צרימות וחוסר אחדות, אבל הטנטרה ממש התלבשה לי בול.

לטנטרה אתה מגיע דוקא אחרי שעברת כמה תחנות רוחניות

רפיק- מההתחלה. לפני שנסעתי לפונה פגשתי את נסים אמון,  הוא היה נזיר צעיר שחזר מבורמה או ויאטנם, איפה הוא ישב, ומשם הוא קפץ לפונה לאושו, וישבנו בסלון חברתי של חברים, גבי ואימי, גבי ניצן, והוא אמר לי, אתה נוסע לפונה, יש סיכוי שתפגוש מלא "מלכות טנטרה" לא ידעתי מה זה הביטוי הזה, שמעתי את זה פעם ראשונה ממנו. ואוו… יש שם טנטריקות כאלה שעושות אהבה… בהודו! ואוו… נגנבתי, יש לקחתי את הפספורט ועליתי על המטוס, ובאמת באמת אחרי שנתיים הכרתי שם מישהי כזאת. הן לא מסתובבות שם חופשי. אבל אחת הכרתי והיה לי איתה מפגש מדהים-מדהים, שבעצם הבנתי את המיניות הנשית. לא ידעתי מה זה מיניות נשית עד אז.

עכשיו הגיע הזמן להסביר מה זה טנטרה. אני אלך לקלישאה. בוא נחזור לבייסיק. למי שבאמת פעם ראשונה פוגש את המושג הזה, או שהוא שמע עליו דרך הקאמה סוטרה

רפיק – יש הרבה תשובות, התשובה שאני נותן זה בד"כ "אחדות הניגודים". הדרך להגיע לאחדות. אחדות! כמו כל הדתות הטנטרה רוצה להיות באחד! אדוני אחד.

אבל מה זה? זה חכמה, זו דרך, זו דת?

הם (הטנטריים) אף פעם לא היו עם. זה תמיד היה תרגול שהיו מתרגלים בשוליים. אבל אפשר להגיד, שפעם-פעם, בתקופה הפגאנית, לפני ה"אלוהים אחד", אז כולם היו טנטריים. בעצם התפיסה הזו של העולם כאישה, שצריך לחגוג את הפיריון שלה ולרקוד, ולפעמים לעשות סקס. כל העניין הזה שעם ישראל הגיע ממצרים וכחיד את כל העמים האלה, שהיו בעצם טנטריים כאלה, אוהבי ריקוד ואקסטזה.
רותי – החיבור לטבע, אני חושבת זה פה העניין. כי באמת את אחדות הניגודים אנחנו רואים בטבע. יום-לילה, עמק והר, גאות שפל, גבר אישה,
רפיק – חיים ומוות,
רותי – ככה החיים פה בנויים, בעולם הזה, בקוסמוס הזה.
רפיק – והדתות המונותאיסטיות קצת התרחקו מזה. "קצת" זה מילה עדינה. תסתכל על היהדות איך היא נראית, הדוסים הכבדים רחוקים מהטבע. אז זהו… הטנטרה תמיד היתה כאן, היא נמצאת גם באיסלאם בסופיזם, היא נמצאת בנצרות, אבל אין ספק שהניו-אייג' הביא אותה, משנות השישים וההיפים, כי היא עונה על צורך. אמיתי.
מה ההגדרה המילולית של הדבר הזה?

רותי – ההגדרה המילולית של הטנטרה, וזה גם מה שמחבר למשמעות של הטנטרה עבורנו (כי על הערך הזה נכתבו ספרים, כמו על יוגה) זה "לטוות", זה "לארוג" מארג. To weave באנגלית וזה המקום הזה של הרשת. שכולנו מחוברים על רשת אחת, והמשמעות של טנטרה באמת עבורינו היום בניאו-טנטרה, הטנטרה המודרנית, זה תקשורת. אנחנו בעצם עובדים ברשת הזאת, בתקשורת, דרך כל מיני טכניקות וכל מיני כלים, בהקשבה, במגע, באנרגיה, וזה הבסיס של הטנטרה, בוא נתקשר.

אז למה… למה האסוציאציה היא מאד מינית? בסיפור הזה

רפיק – כי סקס מוכר, וזה בסדר כי זה אחד הפנים המאוד חשובים של הטנטרה למצוא את אחדות הניגודים דרך המקום הזה הלא פשוט של הסקס שיש בו הרבה אשמה ובושה וערימות של בלאגן. וזה טוב. אם אתה מתקדם בטנטרה אז לך דרך הסקס, אבל בד"כ אנחנו עובדים עם זוגות שהם לא מתקדמים בטנטרה. הם באים דרך סקס אבל לאט לאט אתה מגלה שהבעיה היא הרבה קודם, ולתרגל ישר מיניות מקודשת זה גדול גם עלינו, אנחנו גם כן, לא כל פעם מדליקים קטורת, מדליקים נר ועושים תפילה.

זתומרת שההתיחסות לפן המיני היא כביטוי, תוצאה של דברים יותר עמוקים במערכת היחסי ובתקשורת שעליהם…

רפיק- בתקשורת. בעיקר. אם התקשורת היא טובה אז יש סקס טוב ואם התקשורת לא טובה… זה מתחיל בדברים הכי פרוזאים בבית, של לקחת את הילדות לחוגים, או איך שציפיתי שהבית יראה כשאני חוזר הביתה מיום העבודה… זה דברים כאלה, בייסיק תקשורת. זה ריקוד. זוגיות זה ריקוד ואנחנו מתעסקים עם זוגות. כשהייתי סינגל התעסקתי עם סינגלים כי גם לסינגלים יש אישיו עם הזכרי והנקבי, אחרת הם לא היו סינגלים…
רותי – אני רוצה רגע לחזור לרקע, כי זה באמת החיבור שזה לא משנה אם אתה בזוגיות או סינגל, החיבור של הזכרי והנקבי הם בתוכנו, המהויות של הזכרי והנקבי וזה לא משנה אם אתה גבר או אישה. הג'נדר והסקס זה לא… ואם באמת אמרנו קודם מאיפה הטנטרה באה, מהחיבור לטבע, לפריון, לאדמה, למיניות, לחגוג את זה, אז זה מקום שהתרחקנו ממנו כי היום בחברה שלנו יש סקס אבל בגדול זה משהו שהוא מודחק, מתביישים בו, מפחדים ממנו באמת…
רפיק – זה מזכיר לי שפעם עשינו סקס בטבע, אני ורותי, ואני הרשתי לעצמי לצרוח
רותי – נכון…
רפיק – וזה הדליק אותך,
רותי – גם אני צרחתי. ופחדתי! פחדתי לצרוח שישמעו אותי, ופתאום מישהו יבוא ויגיד "מה הם עושים" המשוגעים האלה, ונורא רציתי לצ ר ו ח ! !
רפיק – אז צרחתי בשביל שנינו…

אני… בעצם מה שאנחנו רואים זה שהמקום המיני הוא או מאד מודחק, טאבו כזה, או מהצד השני מאד מוחצן, בצד הסליזי, הזול שלו. ההתמודדות היא לא מאוזנת.

רפיק – נכון. אז הרבה אנשים נכנסים לטנטרה בגלל העניין של המין הלא פתור, אבל אז הם מגיעים לפתיחת לב, ולהבנות עילאיות, אז לי זה לא משנה שהם נכנסים דרך מין,
רותי – הטנטרה זה דרך רוחנית, זה דרך להתפתחות אישית. יש אנשים שנכנסים למסלול הזה דרך מדיטציה וישיבה של שעות מול קיר, ויש אנשים שנכנסים בשער הזה דרך מיניות, וריקוד.

דיברת על הפאגאנים ואני שואל על המקורות של זה. זה מגיע מהמזרח?

רפיק- לאאא… אין כבר מקורות. זה הכל ערבוב קולקטיבי של תודעה שרוצה לחגוג. זו התודעה שרוצה טראנס, את האקסטזה. כי

המדיטציה, הרוחניות ה"רגילה" לכאורה, הבודהיסטית, היא שואפת לאפס, לשוניאטה, לעיקרון בודהיסטי של איזון מוחלט. וזה נראה שאיפה מדהימה, הייתי מת להיות שם. אבל בחיים הכאוטיים של האדם, שיש לו שתי ילדות ועוד גרושה, ושלוש עבודות, אתה לא יכול להיות ב "שוניאטה". לכן הטנטרה היא מגניבה כי היא דרך שאלפי שנים חוקרים את החיבור של הרוחניות אל הפיזי, אל הגשמי, אל האוכל,
רותי – לחושים,
רפיק- כן, לחושים. אז כאילו זו הסיבה שהטנטרה עכשיו פורצת.

זה מתחבר לדרך של אושו שאמר שרוחניות זה לאו-דוקא סגפנות.

רפיק – כן. זה בדיוק להפך. טנטרה הולכת לאין-סוף, לעוד ועוד והרוחניות הסגפנית הולכת אל האפס וזה שתי דרכים מוצדקות, והאמת שגם בטנטרה אתה מגיע לאפס וגם ההוא שהולך לאפס מגיע לאינ-סוף, אבל זה כבר קישקושי מיסטיקה. בגדול, הטנטרה היא חוגגת את החיים, היא לא שוללת את החיים ואומרת "כן", ואילו הנזיר הסגפן המודט שולל את התשוקות שלו…
רותי – זה בעצם ההבדל בין הדרך של היוגה לבין הדרך של הטנטרה, שהן מתחברות במלא מקומות, אבל בבסיס שלהן, הדרך של היוגה היא דרך שליטה בגוף והתגברות, את האנרגיה המינית אנחנו רוצים לתעל למעלה, וכאילו זה סוג של suppression (הדחקה) לא לתת לה ביטוי, אני רוצה להיות בקונטרול על כל האינסטינקטים שלי, ובטנטרה זה בדיוק ההפך: לכי תחגגי את המיניות שלך, אל תדחיקי,  קחי את זה, עופי על זה ותשתמשי בזה למינוף של ה…
רפיק – בלי מודעות אבל זה לא עובד.
רותי – כן מודעות זה הכי חשוב
רפיק- הרבה אנשים הופכים את הטנטרה להדוניסטית. האמת שגם לי היו תקופות שעפתי על הטנטרה, בשם הטנטרה חגגתי.

בוא נחבר את הציר למודעות, בוא תסביר את העניין. בפרק הזה עשינו אינטרו, אבל עוד מעט נפרט קצת על ה"איך" ונפרוט את זה.

רפיק – תראה, בדרך של הנזיר לא צריך הרבה מודעות. צריך החלטה. צריך כוח רצון. צריך להחליט שאני שולל את החיים ואני הולך

עכשיו רק על ה"סנטר" שלי, של הנשימה, של הנפש, בגרעין הכי עמוק שלה. זה לא כ"כ קשה, למרות שזה נראה נורא קשה. אם אתה כבר הולך למנזר והמאסטר הוא כזה, אתה נדבק בזה. הטנטרה, בגלל שהיא אומרת "כן" אז היא נורא מסוכנת! מה להגיד כן להכל? אז מה, אתה נהיה קוקו. לכן נדרשת המודעות. איך אני שורד ולא משתגע כשאני אומר כן להכל. ובאמת אתה רואה על הטנטרים, יש להם חיים, אה… הם אנשים קצת אה… שובבים…

המודעות היא בקשר של הכרת עצמך? ללכת פנימה וללמוד את עצמך?

רפיק – ללמוד את עצמך,
רותי – המודעות היא דרך התקשורת עם האחר, הבן-זוג שלי, הילד שלי, החברה שאני חיה בה. דרך האחר אני רואה את עצמי והעבודה הכי מתקדמת שיש בטנטרה, התרגולים הכי מורכבים זה גבר ואישה, אין יותר אחד ממני מאשר גבר. גבר ואישה זה אחדות הניגודים, בשדה משותף,
רפיק – במדיטציה ויוגה,
רותי – נושמים… ואני לא מדבר על המיניות. זה עוד מעט גם יגיע, רק זה זה לימוד מדהים על עצמי. דרך האחר.
רפיק – אנחנו כולנו מקולקלים. חצי. החתיכה החסרה, יש דרמות. זה לא פשוט החיים האלה, אלא אם כן אתה נזיר! לי הרבה פעמים יש את הקטע, בזוגיות עם רותי הרבה פעמים בא לי להתנזר. "יללא, ללכת לאיזה הר בהימליה, די כבר עם כל הרגשות האלה…"

זה נשמע תמיד באמת פיתרון נורא קל.

רפיק – כן, עזבו אותי מהעולם הזה, יללא!
לפרוש.
רותי – כן גם לי יש את החלום הזה. מערה. אני רוצה להיות במערה 15 שנה בארונצ'לה.

טוב עד כאן הפרק הראשון.

קראו עוד על מהי טנטרה