מאמר מאת: שמואל שאולעל 13 סוגים של אהבה.
כולם מחפשים אהבה, תורת הקבלה מספרת שאדם יכול לחיות מבלי לאכול מספר ימים לא מועט, יכול לחיות מבלי לשתות ימים ספורים, יכול לחיות מבלי לנשום דקות אחדות, אבל לא יכול לחיות בלי אהבה אפילו שניה אחת, לכן כולם מחפשים אהבה, וטוב שכך, שכן כמו שכתב חפיז, המשורר הסופי הדגול, היום נדבר על אהבה, שכן אין באמת עניין אחר שכדאי להתעסק בו.
אבל איזו אהבה אנחנו מחפשים, והאם אנחנו לא מבלבלים בין הסוגים השונים של אהבה, הרי ברור שאהבת אם שונה באיכויותיה מאהבת מאהבת, לא פעם במפגשים אישיים אני פוגש נשים שבחצי מרירות חצי תסכול מתלוננות על כך שהבן זוג שלהם מחפש יותר אמא מאשר מאהבת.
תורת הקבלה מציעה חלוקה מעניינת של הסוגים השונים של האהבה, חלוקה המביאה עמה בהירות ועוזרת לדייק בתנועה לעבר האהבה שאותה מחפשים.
הקבלה מחלקת את אור האהבה ל 13 אורות שונים, לצורך העניין אציין את הספירה לה האור שייך, אך אם אינכם מכירים את עץ החיים ואת החלוקה שלו לעשר ספירות ועוד ספירת דעת שאינה נספרת בעשרת הספירות, הניחו לדבר ורק התמקדו בחלוקה לסוגים השונים של האהבה.
- אהבת הבורא לאדם, שייכת לספירת כתר, מוגדרת כאהבה ללא תנאי מצד הבורא, וקיימת בנצחיות שלה, אהבת הבורא מקבילה לאהבת הטבע לאדם, שגם היא מוגדרת כאהבה ללא תנאי, ולכן אחת המעלות שלהן זוכה אדם כשהוא יוצא לטבע הוא שהוא מקבל מהטבע תמיד אהבה ללא תנאי.
- אהבת האדם לבורא, גם היא שייכת לספירת כתר, והיא מקבילה גם לאהבת האדם לטבע. שני סוגי האהבה הראשונים הם מופשטים ויש בהן דבקות גדולה.
- אהבת מורה לתלמידיו, שייכת לספירת חכמה, וכאן הכוונה אהבת מורה רוחני לתלמידיו ההולכים בדרך.
- אהבת התלמידים למורה, שייכת לספירת בינה, ולא פעם כוללת בתוכה התמסרות.
- אהבה בין התלמידים, שייכת לספירת דעת, וכאן הכוונה היא לאהבה בין אלו העושים דרך רוחנית ביחד. ניתן לומר שזו האהבה הנוכחת באחווה רוחנית, וכאן חשוב לעשות הבחנה בין אחווה לקהילה, קהילה מתקבצת יחדיו, כשהרובד המחבר אותה הוא חזון חברתי, והאהבה השוכנת בה היא אהבה בין אנשים, השייכת לספירת תפארת. אחווה מתקבצת סביב חזון רוחני משותף, והאהבה השוכנת בה היא זו השייכת לאהבה בין תלמידים, ולכן ניתן לומר שהקשר המחבר בין האנשים בקהילה ובאחווה עובד ברבדים שונים.
- אהבת גבר לאישה, שייכת לספירת חסד, ואפשר גם להגדיר אותה כאהבת הזכרי לנקבי.
- אהבת אישה לגבר, שייכת לספירת גבורה, ואפשר גם להגדיר אותה כאהבת הנקבי לזכרי. מעניין לראות שיש הבחנה בין אהבת הזכרי לנקבי ובין אהבת הנקבי לזכרי, ועל זה אכתוב בהרחבה בזמן אחר, והעניין האחר שמעניין זה שעל פי תורת הקבלה העיבור היוצר חיים הוא כאשר ספירת חסד פוגשת את ספירת גבורה ונוצר בינם עיבור, לא חיבור, וגם לא איזון אלא עיבור, כלומר תהליך היוצר משהו חדש לגמרי, זהו העיבור בין אהבת הזכרי לנקבי ובין אהבת הנקבי לזכרי, עיבור היוצר עולם חדש, ברמה הגשמית עובר, תינוק/ת וברמה האנרגטית, שדה אנרגיה חדש לגמרי. הגימטריא מחזקת את העניין, שכן בגימטריא חסד זה 72, גבורה 216, וביחד 288 שווה לגימטריא של עיבור.
- אהבה בין אנשים, אהבת הזולת, אהבה בין חברים, אהבת הברואים, שייכת לספירת תפארת שהיא הלב, והלב של עץ הספירות, וזו המאחדת בין כל הספירות. זוהי האהבה שההולך בדרך מפתח לכל הברואים, ללא הבחנה בין גזע, מין, וגיל, ללא הבחנה בין דומם, צומח, חי או מדבר (Medaber ולא Midbar). זוהי אולי הדרגה הגבוהה ביותר של אהבה, שמתוכה בוקעת חמלה לכל הברואים, ואיכות האהבה וחמלה ללא תנאי לכל הברואים היא הנעלה ביותר.
- אהבת הורים לילדים שייכת לספירת נצח. מכל סוגי האהבה, היא באופן טבעי וכמעט תמיד נוכחת ללא תנאי. מבחינתי זו אחת הדרכים של הרוח ללמד את האדם אהבה ללא תנאי, להפוך אותו להורה. הורים אוהבים את ילדיהם כמעט תמיד ללא תנאי, כל אדם ולא חשוב גם אם יהפך לרוצח עדיין יזכה לאהבה ללא תנאי מהוריו.
- אהבת ילדים להורים, שייכת לספירת הוד.
- אהבה בין אחים ואחיות, שייכת לספירת יסוד.
- אהבת השליט לעמו, שייכת לספירת מלכות.
- אהבת העם לשליט, גם היא שייכת לספירת מלכות.
אם כך כל אדם יכול לחוות סוגים שונים של אהבה, שאין בינם סתירה אבל יש בינם הבחנה. אדם יכול לאהוב את אלוהיו, את תלמידיו, את המורה שלו, את ההולכים אתו בדרך, את בן או בת זוגו, את כל הברואים, את הוריו וילדיו, את השליט ואת העם. לחוות את כל זאת בו זמנית, ועדיין יש הבחנה מלאה וברורה בין האהבות השונות אשר בלבו.
אם נתייחס לארוס המשולב באהבה, הוא שייך לאהבת הזכרי לנקבי, ואהבת הנקבי לזכרי. מתוך בחירה איני כותב אהבת גבר אישה, ואהבת אישה גבר כי הארוס כמובן יכול להיות נוכח במערכות חד מיניות, כלומר גבר עם גבר, אישה עם אישה, שלמרות חד מיניותן בדרך כלל כוללות פולריות שהיא כה חשובה במערכות יחסים, כלומר בדרך כלל גם מערכות חד מיניות יש פולריות של זכרי – נקבי.
ההבחנה בין סוגי האהבה חשובה מאד, שכן אם לאדם חסר סוג מסוים של אהבה, לדוגמא אהבת הורים, הוא לא יכול למצוא לה תחליף באהבת חברים וגם לא באהבה זוגית, וגם לא באהבת ילדיו כשהוא הופך להורה. ממש כמו שלגוף יש צורך בפחמימות, חלבונים, ויטמינים וכו', ואם לאדם חסר חלבון אזי לא משנה כמה פחמימות הוא יאכל זה לא יפצה על העניין, כך גם שחסרה אהבה מסוג מסוים אי אפשר לפצות על חסרונה אם משיגים אהבה אחרת.
זוהי סוגיה מאד מהותית במערכות יחסים רומנטיות, שכן לא פעם יש בלבול בין החיפוש של אהבת אם ואהבת אישה-מאהבת, ובין אהבת אב, ואהבת גבר-מאהב. דרך העבודה שאני עושה בסדנאות ובמפגשים אישיים שמעתי אין ספור פעמים נשים הטוענות שיש להן בבית כך וכך ילדים ועוד ילד שהם מגדלות, כשהכוונה לעוד ילד היא כמובן לבן הזוג, המחפש גם אימא ולא רק מאהבת, וכמובן וייס ורסה, נשים המחפשות אב, דמות אבהית ולאו דווקא מאהב. זה מועיל ביותר לנסות ולהבין איזו סוג של אהבה אנחנו מחפשים אצל בן/בת הזוג, הבחנה זוהי מביאה עמה פשטות ובהירות.
עניין מהותי נוסף הוא: לא פעם מערכות יחסים מתחילות עם אהבה רומנטית של זכרי – נקבי שארוס כלול בה, ועם השנים מערכת היחסים עוברת התמרה לאהבה בין חברים. וכך האנשים עדיין חווים אהבה גדולה זה לזו, הם במעשה יכולים להיות צוות מצוין, אבל אין יותר אהבת זכרי – נקבי, והארוס מחפש דרכים אחרות להגשים את עצמו, ואז על פי נורמות החברה הדוגלות במונוגמיה, הזוג צריך לבחור בין לקיים מערכת טובה שאין בה ארוס, ולוותר את מיניות בריאה והגשמת התשוקה בחייו, לבין לבחור במיניות שהמחיר הגדול של בחירה זו היא פרוקה של מערכת היחסים.
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפנינו כיום היא לראות איך אנחנו מצליחים ליצור מרחב, מודלים חדשים בהם יש אפשרות להגשמה מלאה של האהבה על כל סוגיה, מבלי להגיע לנקודה שאנו צריכים לבחור בזו תמורת זו.
אתם מוזמנים להעמיק ולמצוא דרכים להגשמה זו, אנא עשו זאת באהבה.
צילום: CC BY 2.0 jbarreiros
