מאמר מאת: מירב הודיה שינגרוס

כשהרוח מלטפת את גופי

רוח וגוף.

כשהשמש צורבת את עורי

שמש ועור.

כשכל העולם חודר לתוכי

אין עולם ואין תוך

מה יש?

מה שיש: תודעת אינסוף.

אחת האיכויות המרגשות והיפות ביותר של שיווה, האיכות הגברית הטהורה, בין אם היא מופיעה בגוף של גבר ובין אם היא ה"גבר הפנימי" בגוף של אישה, היא היכולת לחדור, פיזית (מינית), רגשית ורוחנית. היכולת להפוך עצמנו מעדים וצופים לחלק מ -, היכולת להפוך מישויות נפרדות (ישויות שמתחזקות את אשליית הנפרדות..) לישויות מתמזגות, הלוקחות חלק פעיל בחיים, מעורבות לחלוטין, חודרות, מתמוססות והופכות אחד.

ואל מול שיווה החודר, נמצאת שאקטי הנחדרת, המהות הנשית על כל יופייה, הדרה ועוצמתה, על היכולת להחדר, להיפתח לחלוטין, להכיל במלאות, לבלוע (אימל'א , לבלוע!! גברים, לנשום..) להתמזג, להפוך אחת..

על כל הכמיהה שזה מעורר, הגעגוע, התפילה, והכעס, כן. הכעס והפחד, האשמה והרתיעה.

אז הבה נשוחח על חדירות.

להיות נחדרת, מה זה אומר?

מספיק רפרוף קל בשפה העברית על מנת לגלות עם איזה מטענים  רגשיים אנחנו ניגשות וניגשים לנושא : חדירה לפרטיות, חדירה למרחב, חדירת מחבלים.., טיפולים חודרניים, חדירה לשוק, חדירה למחשב,  שדורשת אבטחה, א-ב-ט-ח-ה!!

ועם זאת, אם נפסיק לרגע להתחבא מאחורי מילים יפות ומעודנות, זה בדיוק מה שאנחנו עושות, במרחב המיני ומחוצה לו, אנחנו נחדרות. והנה תפסתי את עצמי בתופעה מענינת, השתמשתי בפועל "עושות", מה אני בדיוק "עושה" כשאני נחדרת? אני פאסיבית או אקטיבית? ואולי גם וגם?..

כיוון שעל מנת להיחדר, במלוא מובן המילה, נדרשת הסכמה ומוכנות, על מנת להיחדר, פיזית, אנרגטית, רגשית ורוחנית, אני נדרשת להיפתח, להתרחב, להתרכך, להתמסר  ולהיכנע, כן, כן, להיכנע, לא לחודר, כי אם קודם כל לעצמי,  לטבע האמיתי שלי, למהות הנקבית שבי, לרצון העמוק כל כך, להכניס אותך לתוכי, להכניס את העולם כולו אל תוך הוויתי, להרגיש בכל תא בתאי גופי, להיות מורגשת וניראת, אהובה, רצויה ומקובלת כל כולי. האם אתה מסוגל להיכנס לתוכי, לדעת אותי,  לחוות אותי על כל מי שאני ולהישאר? לאהוב ולסגוד את כל מי  שאני מבלי להירתע, מבלי להזדעזע ולצאת?

תפילת האישה, תפילת הנשיות המשותפת לכולנו, נשים וגברים כאחד.

האפשרות להחדר טומנת בחובה את היכולת שלנו להיפתח לעולם ולהרגישו כחלק מאיתנו, כאישה המכילה את עוברה ברחמה כך הופך העולם כולו לילדי שלי, ואני חווה בכל מאודי ובכל ישותי את כל העולם כעצמי, מכאן היכולת האמפטית הגבוהה כ"כ אצל נשים (ואצל גברים דרך ה"אישה הפנימית" שלהם.) האפשרות להרגיש ולהזדהות, הטלפתיה, היכולת להרגיש ולהכיל את הכאב ואת השמחה של ה"אחר", שהוא כבר לא "אחר" הוא אני, הוא חלק ממני, חלק ממהותי.

הכמיהה להחדר היא הגעגוע אל האחד, אל השלם, אל המרחב בו אין אותי ואותך, אל המרחב האלוהי שבו הנשיות והגבריות מתמוססים, הקוטביות נעלמת והנה אנחנו במרחב "אפס", בתוך התוהו ובוהו שבו יש הכל ואין כלום, זהו הגעגוע הביתה, אל הבית האמיתי שלנו, אל הריק..

זהו הגעגוע לגן העדן, אל המקום שבו שוטטנו ערומים, חשופים לחלוטין, ניראים ורואים, אל המקום בו אין בושה כי אין ממה להתבייש, זהו המקום שבו כולנו מושלמים, אלים ואלות, ומותר לראות ומותר להראות, לחשוף ולהיחשף, להיות באינטימיות מושלמת, בהתמזגות, כי אין ממה לפחד, כי אנחנו מוגנים ובטוחים לחלוטין.

אנחנו כולנו נושאים בתוכנו את הכמיהה והגעגוע להתמזגות, להתמוססות והתאחדות, הפן הגברי מתחיל את התנועה הזו ב"חדירה ל-" הפן הנקבי מתחיל את התנועה  הזו בהחדרות.

כולנו גם נושאים בתוכנו את הפחד מזה, את הפחד מההעלמות, מסימביוזה, מללכת לאיבוד אחד בתוך השנייה, מלאבד את עצמי.

זהו ה"רצוא ושוב " שלנו, האנושי, כל כך אנושי, זה שגורם לנו לתור כל חיינו אחר אינטימיות, אחר מערכות יחסים עמוקות וחושפניות, ולפחד מהן, כל כך לפחד עד שאנחנו עושים הכל על מנת לברוח מהן, על מנת להרוס אותן בדיוק ברגע הכי חשוף ויפה, מלקום לעשן סיגריה ועד להגיד את הדבר הכי "לא נכון" בדיוק עכשיו, ברגע הזה, אנושי, כבר אמרתי? נו, שויין..

וברגע האמת, ברגע בו אפשרתי לעצמי להיות נחדרת בכל מהותי, להיות פתוחה לרווחה, לקבל אותך על כל מי שהינך בכל מי שאני, ברגע בו אפשרת לעצמך לחדור אלי בכל מאודך,  עם נוכחות ומודעות מלאה, על כל מי שהינך אל תוך המרחב האינסופי של כל מי שאני, ברגע הזה, ברגע הטהור והמקודש הזה, כבר אין אני ואין אותך, אין נחדרת ואין חודר, אני התמוססתי ואיבדתי גבולותיי, אתה התמוססת ואיבדת גבולותייך..ושננו חודרים ושננו  נחדרים, ושנינו הכל..וכלום..ואנחנו העולם והעולם זה אנחנו..

ושוב פעם, אימל'א!

איפה אני? מי אני?!

תצא! מהר תצא!

לא פשוט..

ועם זאת כל כך , כל כך יפה..

 

Photo by Jared Sluyter on Unsplash