היאנג מסמל את הכוח הנע קדימה, האקטיבי, החודר, המכוון למטרות, הכובש, ממוקד, הלא משתנה, יש בו תמיד את ידיעה המוחלטת , וודאות הבלתי ניתנת לשינוי ורק הוא קיים. אין ביאנג הקשבה, אין בו אחרים, אין בו תזוזה הצידה, אין בו רכות או ויתור, הוא יקח מה שצריך ויפעיל כל כוח שצריך להשיג את מבוקשו, הוא לא נעצר משום סיבה ורק הוא קיים בדרך לכיבוש המטרה. הוא מוציא לפועל וביצועיסט מושלם. היאנג הוא כוח הקיים בכולנו.

אומנם הדברים מורכבים אבל אפשר להגיד שאצל רוב הגברים ההזדהות הטבעית היא לכיוון היאנג. באופן טבעי הלינגם הניצב זקוף ונוקשה, הכובש חסר המעצורים מסמל את היאנג. ככזה הביטוי המושלם של היאנג יהיה זקיפות מהירה, חדירה ופורקן מיידי, בום טרח המטרה הושגה. לא מקרי שהשפיכה מחוברת קשר הדוק לשיא היאנג למימוש היאנגיות הגבוהה ביותר. לאחר מימוש זה היאנג נעלם ואיתו הזקיפות הנוקשות ושאר תכונות היאנג שהיו שם עד לפני רגע.

יאנג איננו מסוגל לא להיות הוא עצמו ואיננו מסוגל להיות יין (שהוא הכוח ההפוך לו). כשמבקשים ממנו להיות מה שהוא לא הוא נחלש למשל כשמבקשים ממנו להיות קשוב לראות את הזולת, לא להיות מטרתי. היאנג לא בנוי לזה ולא יודע איך להתמודד עם זה, רעיונות כאלו פשוט לא בקוד הפעולה שלו.

הלינגם מציית לחוקי היאנג, הוא שליחו של היאנג על פני האדמה ותפקידו להיות זקוף לחדור ולעבר נשים…

אבל הלינגם הוא לא הגבר. הגבר כאדם הוא ישות מורכבת הרבה יותר מזה. יש בו צדדים אחרים של ייניות, רכים מאוד, מתחשבים, הוא משתנה, לעתים מבולבל ולא ממוקד וכו׳. בשנים הראשונות של האדם כוחו של היאנג חזק יותר וכול שמתבגרים התנועה הטבעית היא לכיוון היין.

הגבר כאדם מיני החיי כמובן גם לפי כוחות היין וגם לפי כוחות היאנג ומצוי במאבק פנימי קבוע. בעוד הלינגם שואף לממש את יעודו היאנגי, הגבר שואף לממש את עצמו גם בצידו הייני וגם היאנגי. כול גבר מכיר את המאבק הפנימי בין הרצון להגיע לשפיכה מהירה כביטוי של היאנג שבו לבין התסכול מכך כי מבין ויודע שליאנג חיים קצרים ללא שום חיבור או ההתרחבות (שאותה מאפשר היין). כמעט כול גבר מכיר גם את ביטוי היאנגי של הלינגם כשהוא נוקשה וחדור מטרה וכשהוא יורד ומאבד את כוחו ונעלם. וכשזה קורה ואין יותר יאנג נוצר תסכול ופחד, זהו מותו הסופי! של היאנג.

ביאנג אין שום מעגליות והוא לא יודע מה זה מעגליות, הוא נע כקו בלבד ולכן חווה סיום ומוות כל פעם מחדש. במילים אחרות כל פעם שעומד לנו ואחרי זה יורד בתת מודע (מצידו של היאנג) לא יעמוד יותר לעולם. וזו היא תחושה קשה של מוות ופרידה וזאת באמת החוויה שוב ושוב. גבר במהלך חייו יחווה אלפי פעמים של מוות וסופיות דרך ירידתו של הלינגם. עם השנים הלינגם הולך והופך מותש גם מפני שבאופן טבעי הביטוי של היאנג באנרגית החיים נחלשת בגוף. אבל הרבה יותר מזה החולשה של הלינגם היא ביטוי של דיכוי היאנג עצמו. או הדיכוי של הגבריות כולה כמאזנת בין ייאנג ליאנג.

הקשר ההדוק מאוד בין התפיסה של הגבר את עצמו לבין הביטוי היאנגי של הלינגם יכולה בקלות לסרס אותו וליצור בעיות תפקודיות. למשל גבר התופס את עצמו כמסוכן לנשים ידכא את היאנג המיני שלו. הביטוי יכול להיות בבעיות של שפיכה מהירה, בעיות בזקיפות הלינגם, שפיכה מעוקבת, ועוד.

אלו תוצאות של דיכוי היאנג, הפתרונות יהיו לעשות עבודת מודעות הקשורה לקבלת היאנג "כבסדר" ולהרחבת הקשר עם היין הפנימי של הגבר. התוצאה תהיה לימוד איזון פנימי ויכולת לנוע בין יין ליאנג בגמישות.

וזה מה שמלמדים בסדנאות להתפתחות מינית של גברים, קבלת העונג המיני היאנגי כטבעי, שיחרורו מדיכוי ומצד שני יכולת להניע אנרגיה בגמישות, לספוג ולהיחדר על ידי היאנג (אלו תכונות ייניות במהותן) וכך לאזן בין הכוחות.

הרגישות והפגיעות של היאנג הם גדולים, קל מאוד לסרס גברים וזה גם מה שנעשה באופן שיטתי על ידי החברה כצורך להגן על נשים מפני היאנג של הגברים.

אבל זה לא מביא ריפוי אלא דיכוי וכשמנסים לדכא ומפעילים הרבה כוח זה מתפרץ בצורות אחרות ללא שליטה ובצורה הרבה יותר חזקה, אלימה ומזיקה. אז אפשר לתת כדורי דיכוי וסירוס כימי כמו אצל קבוצות דתיות פנטיות אבל בהנחה שלא רוצים לדכא את האדם עד אפר צריך פתרון אחר.

לכן התהליך צריך להיות לימוד במקום הדחקה, תרגול במקום הענשה, נראות קבלה והעמקה במתנה הזאת שיש לכול גבר להציע לעצמו ולעולם דרך "היאנג לינגם" שלו.

כשהייתי בתחילת דרכי המורה שלי לימד אותי את הרעיון של "עשיה ללא עשיה" שזה אחד מעקרונות החשובים של תרגול הטאי צ'י שאותו אני מתרגל כבר יותר מ 20 שנה. הרעיון הוא כן לעשות, אבל להיות הכי קרוב לאי עשיה במעשה. כלומר להיות ביאנג (עשייה) אבל הכי קרוב ליין (לא נעשה).

רעיון כזה מחייב להיות במודעות גבוהה והתבוננות מתמדת ולשם לב מתי עושים ומתי זה "נעשה מעצמו". כשהכנסתי את הרעיון זה לתוך המיניות גיליתי מערכת יחסים מורכבת בין היאנג של הלינגם לגוף כולו (כיין). אבל הדבר העיקרי שגיליתי היא רגישותו של היאנג שבצורה ציורית אפשר לתאר אותו כאיזה גבר חזק ואדיש, אלים שלא רואה אף אחד חוץ מעצמו, לוקח, אונס ופוגע.

אבל בתוכו הוא סובל מאוד (ואפילו לא יודע את זה) , מת כול פעם מחדש, אפילו בלי יכולת לבקש עזרה, בלי להבין שכוחו הוא חולשתו.

הלינגם שלי אומר תודה על ההקשבה.

.צילום: Sam Valadi רישיון: CC BY 2.0