מאמר מאת: עירית פרידמן

"אני והיוני שלי נולדנו ביחד, ומתישהו כל אחת הלכה לדרכה שלה..

כשהייתי קטנה התכחשתי אליה, כי חשבתי שזה אסור. שזה רע.

כשגדלתי, פחדתי…

אני לא יודעת מה קרה לי בילדות, אבל מיניות תמיד הפחידה אותי כילדה.

הסקס הראשון שלי היה כדי לסיים עם זה כבר.. כי נורא פחדתי מזה..

אני חושבת שרוב הגברים ששכבתי איתם בתקופה ההיא, היה מריצוי, מניתוק. כי זה מה שאמורים לעשות עכשיו, כי זאת אשמתי שהגענו לסיטואציה הזאת… כי הוא ממש רוצה ובא לו..

לא ידעתי מה זה מיניות אמיתית ומחוברת."

 

"והגוף שלי – דיבר בעד עצמו.

היוני שלי ניסתה לתקשר איתי עוד מאז.

היא ניסתה להגיד לי שכואב לה, שזה לא מתאים לה. שאני לא צריכה לאפשר לכל אדם שרוצה לחדור לתוכי. בטח לא מריצוי או ניתוק.

היא תקשרה איתי בכאבים לא מוסברים, בדלקות חוזרות ונשנות.

היא גם תקשרה איתי ברמות עמוקות יותר, כמו אזעקה שמתחילה להתחזק בכל הגוף.

 

כמה שניסיתי להתעלם – כבר בסוף לא יכולתי… היא לא השאירה לי ברירה.."

 

סיפורן של נשים רבות.

 

זה בדיוק מה שקורה לנו כשאנחנו שוכחות לפעמים להקשיב לגוף שלנו, לאיתותים שבתוכנו, ליוני שלנו!

 

ביוני שלנו יושב חלק ענק מאיתנו, מהמיניות שלנו, הנשיות, האלות שאנחנו, ההקשבה לעצמנו ולתחושות שלנו. הפחד שמא יעזבו או לא ירצו, הלא נעים הזה שאנחנו מסתובבות איתו שנים, הריצוי שלנו את הגברים, הפחדים, שמונעים מאיתנו הקשבה עמוקה פנימה, למהות הבסיסית הנשית שלנו, לנפש שלנו.

 

איבדנו את היכולת לעמוד על שלנו, ליצור בתוכנו את הבית הזה, בלי להתבייש, בלי להתנצל.

 

הרבה מהבעיות שנשים חוות –  כאבים, פטריות, דלקות – נובעות ממסע רגשי עמוק עם היוני שלנו.

היוני שלנו מנסה לדבר אלינו דרך הכאב, להגיד שמשהו לא מדויק בינינו לבין עצמנו. היא הראי הגדול של הלב שלנו.

אם הסקס לא נכון לנו, אם אנחנו חוות משהו רגשי בלי לשים לב – היוני זוכרת.

עלינו להקשיב לסימנים הכי דקים שלנו בינינו לבין עצמנו.

חשוב לזכור כי היחס שאנחנו מעניקות ליוני שלנו- זה היחס שאנחנו חושבות שמגיע לנו.

האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות ליוני שלנו זה האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות לעצמנו

יוני שמחה = אישה מאושרת וחופשייה.

היא זה אני.

היא זה הרגש שלי, הנפש שלי, התשוקה, האהבה, החופש.

 

 

 

Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash