מאמר מאת: מיכל מעיין דון

סיפורים רבים לה למיניות הנשית. כל אישה היא סיפור…

מגיעות אליי נשים עם מורכבויות רבות ומגוונות סביב המיניות שלנו:
החל מנשים כבויות לחלוטין, כתוצאה מחוויות חיים אלימות או סתם חוסר בחינוך למיניות וחושניות, ועד נשים שהן כל כך מיניות, שלא יודעות איך להסתדר עם כל החשק הזה, מול החיים הנורמטיביים והזוגיות.

המספרים מספרים ש 30% מהנשים חיות בחשק מיני נמוך, 30% מהנשים לא תמיד מגיעות לאורגזמה.

אנחנו חיות במציאות שבה, בחלקים מסויימים של העולם (במערב פלוס) כבר אפשר להתייחס לאישה המתענגת במיניותה כנורמטיבית. אבל ממש לא מזמן, גם כאן, לא הייתה כל התייחסות לעונג נשי כעניין כלשהו. דורות של נשים צמחו על הרעיון שמיניות נועדה להתרבות. בלבד.

(בחלק מספרות הפיזיולוגיה של תרבות המדע המערבי המתפתחת, הדגדגן לא הופיע כאיבר. כן. אצל הלביאה והקופה כן, אצל האישה לא. למה? לכי תביני. לא, לא תביני. הגברים, שערכו את ספרי הפיזיולוגיה הללו לא מצאו לנכון לציין את איבר העונג שלך. מבולבלים…. גם אנחנו…).

זה שאנחנו בכלל מדברות על העונג שלנו – זה עניין חדש בתרבות שלנו. ועדיין – נשים רבות מוותרות על עונג, מתוך בחירה, או מתוך מציאות חייהן.

חלק גדול מהעניין נמצא בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. או ב"אין קשר" או ב"קשר סלידה" או "קשר אפלטוני" או "בקשר ילדותי".

אז בקשר לואגינה… רציתי טיפונת לספר לך – וגם לך גבר, על מידע חדש – עתיק על הואגינה. וזהו באמת קצה קצהו של קרחון חמים ונעים… דברים שנעים לדעת, וכדאי גם לעשות משהו בעניין…

הואגינה…

חשוב… חשוב שנבין יחד את האיבר המסתורית והייחודית הזו. וכן… רב המסתורין סביב הואגינה. ורב גם הידע העתיק והחדש המתגלה אודותיה.

בשנים האחרונות מתחוללים בעולם מחקרים מדעיים רבים המתחילים להביא לנו הסברים על אותם הדברים שחכמת המזרח מספרת לנו כבר עידנים רבים. בתרבויות המזרח, נחשבה היוני, הואגינה, לשער מעבר בין העולם הזה, לגן העדן, לעולם התודעה  שאין לה גבולות ומגבלות, שאין בה נפרדות. שער להארה.  העולם מגלה שהואגינה איננה רק איבר מין אלא איבר השראה ותודעה מפותחת. אישה שהואגינה שלה משוחררת ומשרתת את מוחה, גופה ורגשותיה, יודעת על מה אנחנו מדברים.

על מה אנחנו מדברים בעצם?

כל אישה, כל אישה.. יכולה לפתח את הואגינה שלה כך שתהיה שער למדיטציה עמוקה, ריפוי עמוק, חופש תודעתי. מפגש עם האמת.

כל אישה, כל אישה… יכולה להפעיל את חוכמת הואגינה שלך ולהשפיע על כל תוכנות האישיות, וכל פעילות המוח שלך ובריאות הזרימה ההורמונאלית שלך.

ואגינה בריאה ומשוחררת מאפשרת הפעלת אזורים במוח האחראים על:

• ביטחון עצמי
• יצירתיות
• אופטימיות
• יוזמה
• חופש פנימי
• הגדרה עצמית
• אנרגיית חיים שוקקת
• חתירה למטרה
• אמון
• אומץ

כן. יש כאן פוטנציאל אדיר של מימוש היכולות המוחיות שלנו. וכן. אפשר גם לראות איך דיכוי המיניות הנשית, לאורך דורות, הוא גם דיכוי החשיבה והאישיות הנשית. ועל כך… יש בטח עוד הרבה מה לראות, לבחון, לשנות.

המחקרים מראים איך "מתח" משפיע לרעה על העוררות המינית של אישה. איך אישה יכולה להיות ממש ממש איתך במיטה… אפילו לחוות אורגזמה, אבל הגוף שלה לא מגיע כלל לעוררות מינית. המחקרים מראים איך כל אישה מחווטת אחרת לגמרי… כל אישה מיסתורין אחר המורכב ממערכת חשמלית מסועפת ייחודית, חד פעמית, ואפילו משתנה מתקופה לתקופה. אפילו באותו החודש.

כן.

הואגינה היא האיבה המותקף ביותר על גבי הכדור. לאורך כל ההיסטוריה. כל לוחם בכל צבא, מצא את הואגינות של אויביו כיעד לברוטאליות קשה. זה היה נורמטיבי… וגם היום… אנחנו יכולים למצוא את אותו השער להארה – שמושפל, מדוכא ועוד מילים שעושות לי רע בבטן. אז דיי.

הואגינה, נחקרה על ידי גברים, בחשיבה גברית ועדיין מקבלת יחס כאילו מתחוללת בה מיניות גברית. המבנה שלה, העצביות שלה, הקשר שלה למוח, מה שמפעיל ומכבה אותה, האורגזמיות שלה… הגיע זמננו לגלות באמת את דרכיה, הנשיות, השונות כל כך מהמיניות הגברית. ממקום טוב… הא. כן. כי אנחנו שונות ונדרשות להבין את עצמנו.

אני מזמינה את כולנו להתחבר למסתורין ולגילוי המאוד מאוד אישי – נשי – זוגי של חכמת הואגינה.
כל גבר יכול להיות שליח רב עוצמה ביכולת שלך לתמוך בנשים בשינוי העמדות שלנו כלפי האיבר שלנו והעמדות והייחס שלכם כלפי המיניות שלנו. זו עבודה משותפת.

כל אישה יכולה להתחיל לגלות את היופי והעוצמה שמעבר למורכבות העצומה שיש לרובנו בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. לכולנו יש יכולת פשוטה ומופלאה לשנות את הגישה כלפי כל הואגינות בעולם.

ונראה לי שכולנו נשמח לחיות בעולם של ואגינות שמחות!!!

אה… ותראו.

כמה פעמים נכתבה כאן המיליה ואגינה… כמה פעמים קראת את המילה האסורה… וכלום לא קרה. אולי קצת נעים למטה. יופי!! ואגינה. זו לא מילה גסה.

חלק מהמידע נאסף מתוך ספרה המהפכני של נעמי וולף – הואגינה – ביוגרפיה חדשה, שעדיין לא תורגם לעברית.

תודה למורותיי ומוריי שהביאוני עד הלום… ובמיוחד לאיריס יוטבת שגילתה לי על הספר (ועל עוד דברים!!) ולחיה אבישג כפסי, שגילתה לי על שלי!!

באהבה גדולה לאנושיות ולמיניות,

מיכל מעין דון