מאמר מאת: קדש אהביב אורין

מה הקשר בין עונג וריפוי?

ככל שהעונג אינטנסיבי יותר, כך הריפוי המתאפשר עצום יותר.

לא תמיד אנשים מקשרים עונג לריפוי. אפילו לרוב חושבים שריפוי אמור להיות תהליך לא נעים. כמו למשל שתרופה צריכה להיות לא טעימה, או שעיסוי רפואי אמור לכאוב, או אפילו בכלל שיפור המצב בחיים צריך להיות מפרך ולא מהנה. גם כשאנו מתמקדים בריפוי של מערכת הגופנפש העונג יכול לסייע לריפוי. ואף יותר מכך, רק באמצעות עונג ניתן להגיע למירב הריפוי האפשרי באותו תהליך, לטרנספורמציה העמוקה ביותר האפשרית.

 

ולמה זה?

 

מפני שכשהגוף או הנפש מתנסים בעונג אז ברמה העמוקה ביותר נמסה ההתנגדות להתנסות, לחוויה כמו שהיא באותו הרגע. כשאין התנגדות לחוויה אז יש כביכול יותר הרשאה לחוות אותה (כביכול, מפני שבמצב הטבעי ביותר החוויה נחווית במלואה מאליה, ולא על ידי שום נסיון לחוות אותה) ואז ניתו להיות יותר מודעים למה שקורה וקיים. המודעות עצמה היא מה שמאפשר לריפוי כלשהו להתרחש ברמה היסודית ביותר. רק מודעות שלמה יכולה לאפשר זאת, מפני שכשמודעים לחולי, מודעים לכל ביטוי סימפטומטי מקדים או מאוחר בכל רמת עידון שהיא, מודעים לסיבה שמחוללת את מצב החולי, ומודעים לסיבה שבגינה קיימת סיבת החולי.. אז לא רק שיודעים לזהות ולאבחן את המצב במדוייק, יודעים גם בדיוק מה לעשות בכדי להשפיע רפואה, בין אם להקדים רפואה לשלב המחלה ובין אם למגר את החולי לחלוטין על ידי בחירת ההרגלים הנכונים. אך יותר מכך, כשאנו מודעים לסיבת סיבת המחלה ניתן לנו החופש לסלוח לעצמנו, לחמול לנו על בורותינו ובכך פשוט לפתוח את ההכרה יותר להתנסות בחמלה.. ממחלה לחמלה.

 

איך זה קורה?

 

אז קודם אקדים ואספר על אנרגיית החיים. אנרגיית החיים היא מצד אחד נחשבת למושג אזוטרי או מיסטי, אשר מוזכר בשמות רבים בכל החכמות של התרבויות הקדומות (כמה שמות מוכרים הם: צ'י, פראנה, מאנה…), כולל בחכמת הקבלה אשר בה היא נקראת רוח ומתוארת כסוג של אור.. ונקראת בימינו בעוד שמות שונים כגון: חיות (ויטאליות), אתר או אורגון. את השם אורגון ייחס לה המדען והפסיכולוג (תלמידו של ז. פרויד ושל ק.ג. יונג) וילהלם רייך. השם אורגון מהמילה אורגניזם. רייך פיתח מכשירים פשוטים שיכולים למדוד את אותה האנרגיה ומכך גם טכנולוגיות שאפשרו מספר יישומים מהשימוש בה, כמו למשל: ריפוי, תקשורת בין תאית למרחקים(ריפוי מרחוק), שמירה על טריות מזון, שגשוג ייבול ואף השפעה משמעותית על מזג האוויר. אנרגיית החיים למעשה התגלתה כחומר במצב צבירה פלסמטי אשר מתקיים בתוך ומסביב לכל תא חי, וכן יש שדה שכזה גם מסביב לפלנטה עצמה, שלמעשה אנו חלק ממנו. מצב צבירה פלזמטי אומר שזה בעצם גז מיונן, כלומר זה קצת כמו סוג של גז, אבל שלא מתפזר כמו אדים או עשן, אלא מוחזק בעיקר על ידי כח מגנטי, בין זוג קטבים. כלומר לכל תא ישנם זוג קטבים אשר מאפשרים לשדה אנרגיית החיים להתחולל. כך גם גופינו הם שדה של אנרגיית חיים, וכך גם לגופינו ישנם זוג קטבים. את השדה ווהקטבים ניתן למדוד במספר אוקטבות, כלומר יש רבדים שונים בשדה שמאופיינים ברמת עידון ופעילות שונים. למשל זוג הקטבים המשמעותי ביותר להשפעתנו על השדה הכללי הם קצוות עמוד השדרה, כלומר הקודקוד והפירנאום. בהם זורמת אנרגיית החיים האינטנסיבית ביותר. ישנו למשל גם שדה מעודן יותר המקיף את כל גופינו, שדה הביוספרה האישית שלנו, שקטביו נמצאים מעל ראשנו ומתחת לרגלינו. ויש עוד. אך גם כל שדה שכזה מהדהד בכמה תתי אוקטבות, כלומר בגדול אפשר לומר שהאנרגיה הזו מתהדת בגלים ואין לה גבולות מוצקים. האנרגיה למעשה גם בעלת זוהר תכלכל או זהוב שניתן להבחין בו באמצעות הראיה.

 

מה שרייך גילה עוד היה שכל סימפטום פסיכולוגי למעשה מאופיין גם על ידי תוואי זרימה כלשהו של אותה האנרגיה בגוף. כלומר תסמין פסיכולוגי לא נשמר רק כמצב כלשהו של חיווט מוחי, אלא נשמר גם ברקמות המחברות של הגוף, בעיקר ברקמת הפאשיה, שם נצברים זכרונות של טראומות כאיזורים ששומרים על צורתם ובכך משמרים את הזכרון, אך למעשה מונעים משטף אנרגיית החיים לשטוף את הצורה המקובעת. למעשה אפשר לומר שאלו איזורים עם אנרגיית חיים מקובעת. ויותר מכך הובן גם שחוסר זרימה של אנרגיית חיים באיזור כלשהו ישקף סממנים פסיכופתולוגיים משותפים אצל אנשים שונים, כך שניתן לאבחן את נפש האדם על ידי הגוף ולהיפך, למעשה כך התחיל (או אולי נכון יותר לומר, חזרו להיות) המושג של גופנפש כמיקשה אחת.

 

רייך היה חלוץ במחקר האקדמאי בחקר הכיוון הפסיכוסומטי. מאז (יותר מ70 שנים כבר) פיתחו את התחום תלמידיו ותלמידיהם המוכר כיום כפסיכותרפיה סומטית. כיום גילו כבר למשל שגופינו מחוללים את אותו השדה גם כן וכן ישנו סנסור חישה לאותו השדה שהוא קוצב הלב. אנרגיית החיים מתקשרת עם כל הטבע שסביבנו, וכך גם היא מתקשרת בין אנשים, מהדהדת את התוואי הייחודי לה ולמעשה כולנו מרגישים בליבנו את השדות שסביבנו, גם אם איננו מכירים בכך. את החישה הזו כמובן שניתן לפתח, ובזכות האלסטיות המוחית שלנו זה אפילו די קל. הרעיון המרכזי הוא לפתח קשב לרגשות ולהבחין בין היחס של התחושות הרגשיות לבין מה שקורה בפועל ובין מה שאנחנו חושבים שקורה בפועל. בנוסף לכך יש כל מיני יישומים המתאפשרים מעצם פיתוח המודעות לחישה הזו, כמו למשל הבנה אינטואיטיבית של ריפוי והרמוניה, סנכרון יעיל יותר במערכות יחסים מכל הסוגים, בין אם עם אנשים ובין עם כל יצור אחר, הכרה את עצמנו בעוד מימד… וכמובן זוהי גם אותה האנרגיה המשתחררת בעוצמה בזמן האורגזמה, כך שניתן ללמוד 'לגלוש' על גלי העונג אל מחוזות מופלאים. למעשה כך גילה רייך את אותה האנרגיה, תחילת מדידתו אותה היה על ידי מדידת השדה האלקטרומגנטי בזמן אורגזמה. מה שהוביל אותו לכך היה לימודיו מפרויד שמקור הפסיכופתולוגיות נובע מאופן ההתפתחות המינית.

 

בנוסף לכך פותחו שיטות להמסת החסמים אשר מונעים מהאנרגיה לזרום באיזורים מסויימים בגוף, שיטות שכוללות בעיקר אופני מגע, שכשהוא משולב עם חישת האנרגיה עצמה מאפשר לחיוניות ולאיזון לקרון. מכיוון שמרכז השדה הביואנרגטי הוא הלב זה יהיה תמיד נקודת הפתיחה של התהליך. ומכיוון שהקטבים של השדה הם קודקוד הגולגולת ורצפת האגן (שהיא האזור המיני ביותר גם), הם מהווים את הקצוות שביניהם התהליך מתרחש. הקצוות, הקטבים, הם למעשה הפכים משלימים, הן מבחינה חשמלית והן מבחינה חוויתית גם כן. הקצה העליון מהווה מצב של צלילות ותודעה טהורה לעומת הקצה התחתון שמהווה חושניות ושיכרון אקסטטי, הקצה העליון מעודן ורוחני לעומת התחתון שהוא גס וגופני, אל הקצה העליון מגיעים ביעילות מירבית על ידי תובנה באמצעות שיחה לעומת הקצה התחתון שאליו יהיה זה מגע שמוביל לאורגזמה. כלומר השילוב של שיחה ואורגזמיות הוא התהליך שמאפשר לשדה של הלב להתרחב יותר מכל, לכן מובן למה נשרפו כתביו ומחקריו של רייך מפני שהיה אינטרס תרבותי לשמור את המיניות מודחקת. באופן פרדוקסלי, האזור שבו האנרגיה הכי חסומה ולא זורמת, הוא בדיוק הטאבו שהחברה לא מיתירה לעסוק בו, לא כל שכן לחשוף אותו. הרחקת המיניות (הקוטב התחתון) מהמודעות (הקוטב העליון) שומרת על טווח סימפטומטי רחב של מגוון פסיכופתולוגיות להתאפשר. וכשזה מתרחש בקנה מידה קולקטיבי אז קשה מאוד לשחרר את החסימה הזו, כי למעשה זה יוצר מצב שבו אדם אשר אצלו החסימה נמסה והמרכז פתוח לזרימה של אנרגיית חיים, אותו אדם יורגש באופן אינסטינקטיבי על ידי האנשים כחריג, ואם הקולקטיב עוסק בלשמר את ההדחקה הקולקטיבית אז אותו אדם ייחשב כמאיים וכלוקה. אך למעשה המצב הוא שתרבות שלמה לוקה בחרדה מפני מיניות והדחקה מסיבית של אותו הרובד בחיינו, עוד רובד טבעי שקיים. זהו מצב שנוצר במשך אלפי שנים נדבך על גבי נדבך, שאיפשר לבורות להיקבר תחת שכבות פסיכו-ארכיאולוגיות שמקורו כבר נשכח זה מכבר.

 

בימינו מתחולל תהליך התעוררות בקנה מידה רחב שמאיץ לקראת התאבלצות קולקטיבית. זה קורה ממש בעשור האחרון ואפילו פחות, על ידי כך שהאינטרנט והרשתות החברתיות לא מאפשרות לממסד לשמר הדחקות קולקטיביות כבעבר. הממסד מטבעו הוא מהווה את הצורה של הרובד הדחוס ביותר של ההדחקה הקולקטיבית, את עצם הצורך החינוכי ללמד את האנשים להדחיק, הרי הדחקה זו יכולת נרכשת ונלמדת, לא מולדת. על ידי הדחקה מאפשרים לפער בין מודע ותת מודע להיווצר ובכך מתאפשרת הסיטואציה להיות מותנים באופן תת-הכרתי ואוטומטי, אך בהיבט הסובייקטיבי כך נוצר הפער בין הרצוי והמצוי, כך שבסופו של דבר אין מצב זה מספק באמת, אלא רק לכאורה מתוך שמירה על איזשהו סדר חברתי/תרבותי, לעומת צורת התקשרות טבעית שנתפסת כמאיימת עדיין בימינו לרוב.

 

בכדי לפתוח את עצמנו ולהתוודע לטבענו כמות שהוא, באופן שיאפשר לגופינו חיות ולנפשנו אושר, כי הרי הרמוניה עם הטבע יכולה להתאפשר רק באופן טבעי, כך שרק כשטבענו יוכל להתבטא בשלמותו נוכל לחוש את החיים זורמים דרכנו ללא מהמורות. כמובן שמעבר לעצמנו יש את האנשים האחרים, מפני שזו לא רק חסימה אישית בזרימת החיים אלא קולקטיבית, אז ריפויינו את עצמנו יאפשר לנו להמשיך ולהדהד את הריפוי אל הכלל. כיום החינוך המיני לוקה ביותר, נעשה בעיקר בכדי לצאת ידי חובה. הרי מי מכיר והתנסה בכל 7 סוגי האורגזמות שהגוף יכול לחוות או את האנטומיה המקושרת אליהם? ובכלל, מי חווה את אורגזמיות החיים בכל נשימה ורגע? ובטח שאנו לא מכירים את המיניות של המין האחר אם את של עצמנו לא הכרנו לעומק. מצב מודעות מינית עצמית שכזה הוא נדיר ביותר בעולמנו ובפרט בתרבותנו שמסיחה את דעתנו אל ענייניה שבמהרה נדמים לנו כעניינינו.

 

את האפשרות להתנסות במרחב מוגן ומאפשר שבו ניתן לקלף את הקליפות אחת אחרי השניה בקצב אישי ועד לעירום מוחלט, ניתן לאפשר כיום כשיש יותר פתיחות ולמעשה בעיקר יותר מודעות, כי בעידן שעכשיו מתחיל בורות הופכת להיות בחירה פעילה במקום מצב שנכפה, עידן שבו כל המידע הופך להיות זמין לרשותנו, ולמעשה רק בחירותינו הן שיקבעו את התנסויותינו. אז החלטנו ליצור מרחב שכזה, מרחב שיאפשר לכולנו להתפשט אל הפשטות מהמלבושים שמכסים את בושותינו, מהבגדים שבוגדים בזהותנו הטבעית לכדי עירום שיאפשר לנו (מי שאנו באמת) להיות ערמומיות יותר מעצמנו (מי שאנחנו חושבות שאנחנו, שהותנה על ידי התרבות והחינוך), למרחב הזה מוזמנות האמיצות שרוצות להעמיק ולחקור את המיניות של עצמן ושל זוגם ביחד, בשדה אינטימי וקטן עם מנחות מקצועיות ומנוסות ביותר שיכוונו את המסע ישירות אל לב העונג.

 

https://www.facebook.com/events/1881375508545762/

 

A V