רובנו חשים באינטואיציה שיש במין הבטחה למימוש כמיהותינו העמוקות ביותר לאהבה, לאינטימיות ולאיחוד .אם קיימת דרך להפוך את המין המשולהב מאקט ריגושי להתעלסות רגישה, מדיטטיבית, אוהבת ואקסטטית, היכולה להימשך שעות רבות? האם אפשר לנוע לתוך החוויה החושנית ללא מעצורים של שיפוט, של אשמה, בושה, בורות ודעות קדומות? איך שני נאהבים יכולים לחוות אחדות קסומה?

המציאות מראה כי בדרך כלל: "אורגזמה הממוצעת נמשכת כעשר שניות. התדירות הממוצעת של מעשה האהבה היא פעם או פעמיים בשבוע. זה מסתכם בעשרים שניות בשבוע, בערך דקה וחצי בחודש, כשמונה עשרה דקות בשנה. בחמישים שנה זה מגיע לכחמש-עשרה שעות. בשביל חמש עשרה שעות של אקסטזה, כמה אלפי שעות אנו מקדישים לחשיבה על מין, לדאגה בנוגע למין לחלימה בהקיץ על מין, להשתוקקות למין, לתכנון מין?"
(מתוך: "אורגזמה מינית מורחבת" – אלן ודונה בראוור)

באורגזמה מינית רגילה אנו נפגשים כשתי ישויות מרוגשות – מתוחים ומלאי התרגשות, יש שיא ברור ולאחריו ירידה חדה. באקט הרגיל אין באפשרותך, כגבר, לקיים יחסי מין מספר רב מכיוון שאתה מאבד אנרגיה וגופך צריך להמתין כדי להיטען מחדש. האורגזמה הטנטרית היא מדיטציית התרגעות עמוקה – מיזוג עמוק  –  יש המכנים מצב זה בשם "אורגזמת עמק". הטנטרים הקדומים כבר ידעו אז את מה שידוע במערב רק בעת האחרונה – שניתן להעצים את המצב האורגזמי ולהאריך את משך מעשה האהבה.

מבחינה פיסיולוגית הם זיהו שעבור גברים הצימוד הרגיל שבין רפלקס האורגזמה לפליטת זרע אינו הכרחי (שכן שתי התופעות מופעלות על ידי מנגנונים עצביים שונים, כידוע היום ממחקרים רפואיים). הם ידעו גם על "הנקודה הקדושה" בנרתיק האישה, שגירויה עשוי להביא להעצמת האורגזמה הנשית בעת יחסי מין (הידועה כיום כ"נקודת הג'י", ע"ש הגניקולוג פון גראופנברג – בליטה בתקרת הנרתיק של הרקמה הספוגית שמסביבו, העשירה מאד בקצות עצבים). כדי ליצור תגובה אקסטטית יש להגיע לרמות גבוהות של ריגוש מיני תוך הרפיה של שרירי רצפת האגן ונשימה עמוקה ואיטית, תוך תרגול מנטלי של העלאת ה"קונדליני"/"פראנה" למרכזי האנרגיה (צ'אקרות) הגבוהים.

הטנטרה ראתה באיחוד המיני אמנות מקודשת שיש ללמדה. כדי להיעשות טנטריים נדרשו האוהבים להיות בקיאים במגוון מיומנויות כמו שיחה ותקשורת (גם בענייני מין!), ריקוד, טקסיות, עיסוי, הכנת מרחב מקודש (נרות, קטורת, פרחים, מוסיקה) היגיינה, נשימה ומדיטציה. כאשר אנו לומדים את האמנויות הארוטיות בדרך זו, מתרחש ריפוי עמוק של המיניות, האהבה והתודעה – ההוויה.

על מה מבוססת הטנטרה?

טנטרה היא פולחן הודי עתיק בן למעלה מ-2000 שנה, שהתפתח בצורה עצמאית לצד התפתחותן של הדתות ההודיות, אך איננה דת, ובניגוד לבודהיזם גם איננה דרך מחשבה הגיונית. להיפך ,הטנטרה רואה בחשיבה ההגיונית, הרציונאלית את אחת הסיבות העיקריות לאומללות. התהליכים הטנטריים החווייתיים נועדו לעקוף את השכל (Mind)  להתמקד בפעולה אקטיבית ולסמוך על החושים והקול הפנימית. בהודית עתיקה (סנסקריט) משמעות המילה טנטרה הינה "מטווה"/ "מארג" או "התרחבות".

הטנטרה מעודדת את התשוקות הטבעיות שלנו ומלמדת איך להשתמש בהן ולהתמירן לדרגות מודעות גבוהות יותר .בתרגול יוגה מנתבים ומזרימים את האנרגיה הפיסית כדי להגיע לרמות תודעה גבוהות, בתרגול טנטרי משתמשים בניתוב האנרגיה המינית/חיונית כדי להגיע לאותם מחוזות. בטנטרה אין התייחסות לגוף או למיניות כאל משהו "נמוך" ולרוחניות או התודעה כמשהו "גבוה" – הכול קדוש – כל עוד איננו פוגעים באדם אחר. האקסטזה המינית והאקסטזה הרוחנית הן שתי הפנים של אותו המטבע, שני הצדדים של משוואה אחת שיוצרת חיים שלמים.
"הגבירו את הנאתכם עד שיא עוצמתה, ואחר כך עשו בה שימוש כב'דלק רוחני' ". (טנטרה/פיליפ רוסון, 1973; עברית: 1996).

בבסיס הטנטרה עומד העיקרון, שהיקום הוא יצירה – יצירה של תשוקה בין הזכרי והנקבי. אצל האדם, האנרגיה היצירתית הזאת מתבטאת באנרגיה המינית/חיונית.  ההתייחסות ליצר המיני חורג מהתחום הצר של יחסי מין ונחשב כאנרגיה היסודית של החיים ("קונדליני", מושג הדומה למונח הפרוידיאני "ליבידו").

רוב החסימות האנרגטיות שלנו נובעות ממטענים רגשיים שליליים בנושא המיני היוצרות באופן בלתי נמנע פחד, החל מילדות מוקדמת, ומועבר הלאה מדור לדור. התניה זו פוגמת בחיוניות המינית שלנו וביכולתנו להתענג, לאהוב ולכבד זה את זו. מחקרים בנושא מיניות האדם, החל מדו"ח קינסי, גילו לדוגמא כי חלק גדול מהנשים לא חוו אורגזמה בעת יחסי מין, וחלק גדול מהגברים סבלו מאין אונות או משפיכה מוקדמת

לא ניתן להבין טנטרה דרך תיאוריה בלבד. ספרים, הרצאות ויידע תיאורטי תומכים בהתנסות החווייתית ולכן לימוד טנטרה מתרחש רק דרך החוויה וההתנסות בסדנה או מפגש באמצעות טקסים טנטריים, תרגול אנרגטי ומדיטטיבי.
מקורותינו, כמו בספר "שיר השירים" אנו מוצאים כמיהה רוחנית באמצעים ארוטיים, אך ייחודה של הטנטרה הוא בכך שהוסיפה גם תרגול חווייתי.

טנטרה מלמדת תחילה איך לנוע בתוך המין

איך להכיר אותו, איך להרגיש אותו ואיך להגיע לאפשרות העמוקה ביותר הטמונה בו, לשיא – איך למצוא את היופי המהותי, השמחה המהותית והאושר שטומנים בו… [שכן] באורגזמה מינית עמוקה אין זה המין שמעניק לך אושר – המין הוא רק מצב שבו זה קורה. משהו אחר מעניק לך את האקסטזה והוא מורכב משלושה גורמים, אשר ללא התנסות הם יהפכו למושגים חסרי ערך: ראשית, העדר זמן – במין אנו מתעלים מעבר לזמן, הוא אינו קיים, הזמן חדל להתקיים עבורנו, אין עבר, אין עתיד. רגע זה עצמו, כאן ועכשיו, הוא הרגע הממשי היחיד. שנית, במין אתה מאבד את האגו שלך, אתה ואהובתך אבדתם בתוך מציאות [אחדותית] חדשה… ושלישית, במין אנו טבעיים – החזות החיצונית, הפנים, החברה, התרבות, הבגדים, הלכו לאיבוד. אתה חלק מן הטבע, מהיקום. שלושת הדברים הללו מעניקים לנו אקסטאזה – המין הוא רק המצב שבו זה קורה באופן טבעי."
(אושו – טנטרה רוחניות ומין; עברית: 1997)

The post מקורות הטנטרה ודרכיה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מראה חברתית חזקה לזה, ניתן לראות בפרסומת שיצאה לא מזמן לגולדסטאר. למרות שהבעייתיות שלה ברורה ביחס כלפי גברים. היא כנראה נוצרה רק על מנת לייצר גל של תגובות שנאה (לכן אני גם לא נותן לה לינק). הפרסומת מייצגת תחושת חוסר אמיתית אשר קיימת בחברה שלנו כיום, גברים אשר מחוברים לצד הזכרי שלהם ומביאים אותו לידי ביטוי באופן נעים, מכבד, מלא בטחון ועוצמה.

אני אנסה במאמר הזה לעבור על הדברים שהכי יביאו לידי ביטוי את הזכריות שלכם, הגברים של העידן החדש, שרוצים להיות מתחשבים ונעימים אך עדיין אסרטיבים וחזקים בצורה מאוזנת. המאמר הזה הוא גם עבורכן הנשים, גם אתן יכולות ללמוד כיצד להתחבר לאנרגיה הזכרית שבתוככן ולהביא אותה בעוצמה ונוכחות.

השינוי הזה יאפשר לכם להיות יותר מחוברים לעצמכם אך למעשה יכול להשפיע גם על החברה כולה. הייצוג של זכריות בריאה ומאוזנת הוא משמעותי כיוון שהוא מודל לחיקוי לילדים שגדלים היום ומחפשים איך להיות עוצמתיים אך לא דורסניים. אנחנו יכולים לשמש להם דוגמא איך הם יכולים לבטא את עצמם בכל הכוח מבלי לפגוע באנשים סביבם אלא להפך, להעצים את הסובבים אותם. בנוסף, אתם תראו איך הנשים סביבכם חשות בהבדל ונמשכות לנוכחות הזו שהיא גם עוצמתית וגם נעימה.

אבל לפני הכל, האם זכריות זה בכלל עדיין אישיו?

יש האומרים שבימינו מגדר זה מיושן, ומייצג מבנים חברתיים ארכאיים, שהיום הכל סביב חיבור לאנרגיה שאינה דואלית אלא עוברת אינטגרציה למשהו אחד. כלומר, גברים ונשים שמחוברים לנקבי ולזכרי בצורה מאוזנת ושווה. לדעתי יש משמעות רבה לדואליות הפנימית אצלנו, גם לנשים וגם לגברים יש אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית. באופן אידיאלי גם גברים וגם נשים יעשו מאמץ להתחבר לשתי האנרגיות השונות שקיימות בתוכם ולאזן אותן לצורה שהיא נעימה ונכונה להם.

אז מה מבדיל גבר שנוכח בזכריות שלו מגבר שאינו?

המילה נוכחות מייצגת חיבור לעצמנו והיא ההפך מניתוק והיעלמות. בנושא של זכריות אנחנו יכולים לראות את זה בא לידי ביטוי באופנים הבאים:

גבר שאינו מחובר לעצמו מבטא את עצמו בכעס.

גבר שאינו נוכח מבטא את זה בכוחניות.

גבר שאינו מקבל ואוהב את הזכריות שלו ימנע מלהציב לעצמו מטרות ולהגשימן.

גבר שאינו מאוזן בביטויים של שתי האנרגיות שבו ירגיש תסכול אל מול האנרגיה המינית שלו ומקומו בעולם.

גבר שנוכח הוא מלא בתשוקה, חיות והרגשה נוחה בגופו אל מול הרצונות והצרכים שלו.

גבר שנוכח אינו מרגיש מאויים מהנוכחות של גברים אחרים, להפך הוא מפרגן לאנשים סביבו.

גבר נוכח מאפשר לעצמו לבטא את הפראות והמיניות שלו באופן שנעים לו, הוא מודע לרגשות שלו ומתקשר אותם עם סביבתו.

גבר נוכח עומד איתן גם בסופה הכי גדולה שמשתוללת סביבו ומביא ביטחון לאלו שלצידו כיוון והוא נשאר רגוע גם בעין הסערה.

אז אילו צעדים ניתן לקחת על מנת להיות גברים שיותר מחוברים ונוכחים באנרגיה הזכרית?

ֿ1. לבלות זמן בחברת גברים נוספים

זה אולי נשמע בסיסי ופשטני, אך אני רואה יותר ויותר גברים שכמעט לעולם לא יוצא להם לבלות זמן איכותי של שיחות עומק עם גברים אחרים (אולי במקרה הטוב הם רואים משחק יחד). קחו את הזמן לבלות עם גברים אחרים, להתייעץ איתם ולדבר על הדברים הכי עמוקים שיש בתוככם.

אחת הסיבות העיקריות שזה יכול לקרות זה שגברים אינם לומדים כיצד לבלות זמן איכותי עם עצמם. לכן, הם אינם יודעים איך לבלות זמן איכותי אחד עם השני. גברים מוצאים את עצמם נחשפים רגשית רק לנשים ולא אחד לשני כיוון והם אינם מדברים את השפה הזאת (הרגשית). קחו את הזמן עם חברים שלכם ללכת עמוק יותר אל תוך המשמעות של מה זה להיות גבר, לחשוף את הקשיים שאתם עוברים במערכות יחסים, בעבודה ובחיים בכלל ממקום רגשי ומחובר.

ישנם בישראל לא מעט מעגלי גברים שאתם יכולים להצטרף אליהם. אם אין לכם משהו כזה זמין אתם מוזמנים ליצור אחד (ניתן למצוא מנחה שיבוא אליכם לקבוצה). טיפ נוסף זה ללכת לפסטיבל שיווה(לינק).

כאשר תבלו יותר בחברת גברים אחרים כבר תתחילו להרגיש כיצד הכוח והעוצמה הזכרית יותר ויותר נכנסת אליכם וכיצד דווקא החשיפה מול גברים אחרים מאפשר לכם להרגיש פחות מאויימים מהם ומהעולם בכלל.

2. תפגשו את הכעס שלכם

כעס יכול להוות עבורכם שער משמעותי לבטחון והעצמה רק אם תפתחו איתו מערכת יחסים בריאה. כיוון ועדינות אצלכם יכולה להתפס כחולשה על ידי הגברים (והנשים) סביבכם, הרבה מהביטוי הרגשי של גברים בחברה נותר ברמת או כלום או כעס. אך כעס יכול להיות הרסני לכם ולמערכות היחסים שלכם.

לכן גברים רבים מאמנים את עצמם לא לבטא גם את הכעס (הביטוי הרגשי היחיד) ובכך מבטלים כלל את הביטוי הרגשי שלהם. אך בכעס יש הרבה עוצמה, עליכם ללמוד כיצד להתחבר אליו ממקום של עוצמה והעצמה. לעבוד על לקחת את הכוח המתפרץ ובלתי צפוי הזה ולהמיר אותו לעשייה, בנייה וחיזוק של מערכות יחסים.

אחד התרגילים שאני הכי ממליץ על מנת לעבור את התהליך הזה הולך ככה: כשאתם כועסים קחו רגע לבד, קחו כרית, שימו אותה מעל הפה בזמן שאתם בעמידה ופשוט תצרחו בכל הכוח את כל הכעס שלכם. תרגישו את עצמכם לוקחים בעלות ושליטה על הכעס במקום שהוא ישלוט בכם.

3. לבלות יותר זמן נוכחים בתוך הגוף שלכם

רוצים להרגיש יותר מקורקעים, רגועים, בטוחים ואנרגטיים? צאו מהראש שלכם ורדו לגוף. כל שאר הדברים ברשימה הזאת ובחיים שלכם בכלל יהיו הרבה יותר ממורכזים אם תעבדו עם הגוף – בנוכחות.

בימינו רוב האנשים עסוקים רוב הזמן במכשירים אלקטרוניים כאלו ואחרים וכפועל יוצא מבלים את רוב זמנם בראש. אלא אם כן אתם עובדים בעבודה פיזית רוב הסיכויים שאתם כמעט ואינכם מפעילים את הגוף.

תתחילו להתאמן באופן קבוע, בין אם זה חדר כושר, ריצה, אופניים, פילאטיס יוגה או כל פעילות אחרת – פשוט תתחילו לזוז. אני ממליץ לשלב דברים שונים, חדר כושר וריקוד, פילאטיס ואומנות לחימה. או אולי כל פעם פעילות אחרת שמתאימה לכם כרגע. העיקר שתפעילו את הגוף ובזמן שאתם עושים את זה תתרכזו במה קורה לכם בגוף, בלי מסכים או הסחות דעת בזמן פעילות גופנית. תנסו ממש להתחבר לגוף שלכם. מה עובר עליו איך חלקים שונים מרגישים, מה הוא מבקש?

4. להשלים משימות

אחת התכונות והצרכים הכי חשובים לזכריות זה פשוט לעשות ולהרגיש תחושת השלמה על כל משימה שאנחנו מצליחים להשלים.

תחושת שלמות, בטחון והצלחה באה מלהצליח באופן מתמיד. תפרקו את הדברים שאתם רוצים לעשות למשימות קטנות וניתנות להשגה תוך דקות או שעות בודדות ואז תראו איך אתם כל הזמן מצליחים. הצלחה קטנה שאחריה עוד הצלחה קטנה מובילה להצלחה גדולה. התחושת הצלחה הזאת מחשמלת וממכרת ומרגילה את המוח שלנו לשלוח מנות קטנות של סרטונין. מה שתורם לתחושת ההצלחה והבטחון בחיים.

אז בפעם הבאה שלא בא לכם לעשות כלום ופשוט להעלם, קחו את המשימה הכי קטנה שאתם יכולים לחשוב עליה ופשוט תעשו אותה, הצלחה אחת קטנה בכל פעם.

5. לסלוח לאבא שלכם ולבלות איתו זמן

מערכת היחסים שלנו (או החסרון שלה) עם הורינו מכינה את הבמה לכל מה שבא אחריו בחיינו. אנחנו משאירים כל כך הרבה דברים ללא תקשורת ושיחה ורוב הזמן אנחנו בתחושה שזה פשוט תמיד היה ותמיד יהיה ככה. אחד הדברים הכי מרפאים לזכריות היא לסלוח להורים שלנו ולאבינו בפרט.

קרוב לוודאי שהוא לא היה האבא הכי טוב בעולם, קרוב לוודאי שהוא פישל, פגע בנו, אכזב אותנו ולא תמיד היה שם כשהכי היינו צריכים אותו נוכח.

אבל, הוא בטוח עשה את הכי טוב שלו, אם יש לכם מזל ואבא שלכם עדיין בחיים תקבעו איתו זמן, תדברו איתו על הדברים האלו. תפתחו מולו את הכאב שלכם (לא הכל בבת אחת, תנו לזה זמן להפתח ותראו כיצד הוא מגיב).

החיבור שלכם עם אבא שלכם והיכולת שלכם לסלוח לו היא אחד הדברים שהכי ישפיעו על המערכות יחסים שלכם היום עם נשים ועם גברים. בנוסף, רוב הסיכויים שהדברים שאתם הכי פחות אוהבים באבא שלכם הם חלקים משמעותיים גם בכם. לכן, זה הופך את זה לאפילו יותר חשוב להגיע להשלמה, סליחה ומחילה כיוון וזו גם סליחה עם החלקים האלו בעצמנו.

כמה מילים לסיום

הדרך לזכריות אמיתית ונוכחת היא לא פשוטה ולא מובנת מאליה, היא יכולה להיות מבלבלת, מתסכלת אך גם מלאת שמחה ומרוממת. היא דורשת עבודה והתפתחות מתמדת.

אם אתם אי פעם צריכים בוסט של מוטיבציה להמשיך פשוט תדמיינו את עצמכם על ערש דווי, מסתכלים על החיים שלכם במחשבה לאחור, האם הייתם הגבר שרציתם להיות בחייכם? אם לא, מה ניתן לשנות? איך תרגישו אם תדעו שלא שמתם את מלוא המאמץ בלהיות מלוא הפוטנציאל שלכם?

התחילו עכשיו! אל תבזבזו אפילו עוד רגע! – עקבו אחרי הצעדים שתיארתי – יאללה, צאו לדרך!

נ.ב. אני רוצה להמליץ על ספר שעוסק בנושא הזה לעומק שנקרא דרך גבר של דיוויד דיידה

אני כאן, מחוייב להצלחה שלכם, יובל כהן צדק.

The post מדריך קצר לגברים – לבטא את הזכריות שלך במלוא עוצמתה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

1. שבו זה מול זו והצהירו, כל אחד בתורו, מה הייתי רוצה להוציא מהמרחב שלנו יחד, שלא יהיה נוכח. לדוגמא: אני מוציאה מהמרחב את הלחץ של היום, את הכעסים, את התסכולים וכו'.

2. מה אני מזמין/מזמינה למרחב המקודש שלנו: כל אחד בתורו. לדוגמא: אני מזמינה הקשבה, זרימה, הרמוניה, מגע אוהב וכו'

3. כל אחד בתורו לומר זה לזו מה אני אוהב בך / מה אני אוהבת בך. תכללו הכול, גוף, ריחות גוף, תכונות אופי. להתמקד רק במה שאוהבים זה בזו (בלי אבל..אם..)

4. עימדו זה מול זו. הניחו יד ימין על החזה/הלב של בן/בת הזוג ואת יד שמאל על היד שהונחה עליכם. הביטו זה לזו בעיניים עד שהמבט מקרין קבלה ואהבה. אם צוחקים באמצע זה בסדר (-: אבל שתהיה לפחות דקה אחת של התבוננות ונוכחות במבט.

5. כדי לעורר את ההקשבה זה לזו ולהביא את הנוכחות לרגע הזה יחד. המשיכו עם הידיים על החזה/הלב כפי שמתואר בסעיף הקודם אך הפעם עיצמו את העיניים והקשיבו לקצב הנשימות זה של זו, ובהדרגה נסו להתאים את קצב הנשימות שלכם כך שבסופו של דבר תשאפו ביחד ותנשפו ביחד. זה מאוד מרגיע וגם מביא את הנוכחות זה לזו.  to be present, is a present…

בכל שאלה ודבר פנו אלי ב"צור קשר" או התקשרו ואדייק אתכם בשמחה!

Photo by Toa Heftiba on Unsplash

The post 5 טיפים לאוהבים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.