צרי לך מרחב מקודש

טקסים טנטרים, ולמעשה טקסים בכלל, נועדו לקחת את המוכר, המובן מאליו, ולהפכו למרחב חדש, המאפשר לנו לגלות דברים חדשים עלינו ועל העולם.
אחד השלבים החשובים והמהותיים בכל טקס הוא ההכנה לטקס, הכיני את המרחב, הזמן וכמובן את גופך, הדליקי נרות, מצאי את ההתכוננות המדויקת לטקס, שאי תפילה – " לשם ייחוד  קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני באה לקיים מצוות בוראתי באהבה להודות, להלל ולשבח את גופי." (לדוגמא) .
עשי מקלחת או אמבטיה טובה, מרחי גופך בשמנים, את יוצאת לדייט עם עצמך, איזה כייף!
צאי מהשגרה –  כמו בכל מערכת יחסים גם במערכת יחסים עם עצמנו השגרה היא אם כל חטאת.
כולנו יצרנו לנו במהלך החיים דפוסים קבועים לעינוג עצמי, מעולה, זה הזמן לחקור מחוזות חדשים ולהתרחב. את אוהבת במקלחת – לכי למיטה, אוהבת ויורטור – תנסי מלפפון, אוהבת בדגדגן – היי, מה עם הנרתיק? רגילה להתענג לפני השינה? – נסי למצוא לך זמן במשך היום (כן, יודעת, זה מאתגר…) מצאי לך מקום שקט ומבודד בטבע, שחקי עם זה. יש עולם שלם שם לגלות..
ותתנהגי יפה אל עצמך –  תתארי לעצמך שאהובך היה ניגש ישר לדגדגנך ומתחיל לשפשפו במטרה "להגמיר" אותך כמה שיותר מהר… הרי היית עורפת לו את הראש, ובצדק. עשי אהבה עם עצמך, עם כל כולך וכל גופך, לטפי את פניך, ידיך, שדייך, עטפי את גופך ואת היוני שלך באור ואהבה, לטפי עצמך עם בדי משי ונוצות, פה זה לא המרוץ אחרי האורגזמה, היא תבוא אם וכאשר, כן או לא, אהבי וסגדי לאלה שהינך.

הזמיני את השיווה הפנימי שלך

שחקי איתו, איך זה לענג אותו? שהוא יענג אותך? שחקי עם ארכיטיפים. איזו אֶלָה את היום? מי המענגת? מי המתענגת?
מה שמביא אותי לנושא הפנטזיות –  אז מודה, זה לא כ"כ הקטע שלי כך שאין לי הרבה מה לומר בנושא, ובכל זאת, ענין אחד – אני שומעת מנשים על הרבה בלבול, חשש ואשמה סביב הנושא הזה, אז בואו נבהיר דבר אחד אחת ולתמיד, פנטזיה זה לא שווה ערך למשאלה!! זה שאת מפנטזת על חמישה גברים שעירים שאונסים אותך זה ממש, אבל ממש לא אומר שהיית רוצה שזה אכן יקרה במציאות. להפך, המרחב המיני, האישי , זוגי וקבוצתי מאפשר לנו לחוות ולחקור את ה"חיה" שאנחנו בתוך מרחבים אוהבים ובטוחים. אני מוצאת שדווקא נתינת מקום לפנטזיות אלימות מאפשרות לנו "לנקות" אותם מהמרחבים של מערכות היחסים בנינו. אני יכולה לשחק אם הכמיהות הללו בלי לזמן לחיי אתגרים של יחסי קורבן מקרבן שיאפשרו לי לחקור זאת על  "הבשר".
עינוג עצמי כמדיטציה –  תומר פרסיקו כתב ב"מאקו" מאמר קצר ומקסים : " יש באוננות משהו שמעמת אותנו עם עצמנו, שפותח לנו הזדמנות ללמוד על עצמנו ועל מה שמניע אותנו, ומאפשר לנו להתקרב לגוף שלנו. אנחנו לומדים שאנחנו יכולים להפיק הנאה מהתכנסות עצמית …אבל יותר מכל נראה לי שאפשר ללמוד מהאוננות על האיזון העדין שבינינו ובין העולם, על קו הגבול הדק שבין האני לאחר. הלופ המענג הזה מסגיר סודות רבים. כשאני מאונן, מיהו הפועל ומי הנפעל? מי מפיק הנאה, וממי? איך הנפש (בדמיון) משפיעה על הגוף, ואיך הגוף (בעונג) משפיע על הנפש? איפה ה"אני" נכנס בתוך המעגל המפותל הזה של היזון חוזר.."  אכן, עינוג עצמי זו הזדמנות מופלאה לתרגול מדיטצית "מי אני?" האהובה והטובה.

"לא טוב היות האדם (רק) לבדו"

שתפי את אהובייך, עינוג עצמי ממש לא חייב להתרחש לבד ובחדרי חדרים, צרי לכם טקסים של עינוג עצמי משותף, התבוננו זו בזה, קדשו, ברכו ואהבו זו את זה תוך כדי עינוג עצמי.
ואחרונה חביבה..
בשביל מה יש חברות?.. – כן, יודעת, זה לא בשביל כל אחת.. (אווצ', לרגע  ראיתי את הנבוט בראש שהייתי מקבלת עם הייתי מציעה זאת לאחת מחברותי הטובות ביותר בעולם, היוגית הנזירית) אבל מדובר במרחב מקסים של "אחוות אחיות" המאפשר חקירה של אנרגיה מינית שלאו דווקא מתקשרת למשיכה מינית בעלת קוטביות ומאפשרת קירבה והשראה ולימוד משותף.
יצא ארוך ולחלוטין לא ממצה.
שורה תחתונה- הבה ונעוף על עצמנו, ואהבתי לעצמי כמוני..
קישורים –

צילום:  CC BY 2.0 Aimanness Photography

The post מחשבות על עינוג עצמי נשי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

במהלך הביקור יצא לי לצפות באם מחליפה חיתול לביתה, מנקה את איבר מינה של אישה לעתיד תוך כדי רטינת "אוף, זה הדבר היחיד שמעצבן עם בנות, כ"כ קשה לנקות כאן, לשמור על ההיגיינה של המקום המסובך הזה, הרבה יותר פשוט עם בנים…"

אווצ', אני התכווצתי…

לפני שאתן מדווחות למשרד הרווחה הרשו לי להרגיע אתכן שמדובר באימא אוהבת ומקסימה, אינטליגנטית, פתוחה ומודעת, אז איך זה קורה שהיא נצפתה מנקה את הואגינה של ביתה מתוך הלך רוח בו עושים ניתוח לצפרדע בשיעור מדעים? זה קורה , יקירותיי, כיוון שכולנו מועדות לפורענות, כולנו בקבוצת סיכון, כולנו ספגנו משחר ילדותינו יחס שנע מריחוק אדיש ונמנע עד לגועל והסתייגות מופגנת מאיבר מיננו, מהמקום ממנו כולנו הגחנו לעולם, מהמקום אליו נכניס את אהובינו ודרכו נעביר לעולם את מתנות ילדינו הפיזיים והמטאפיזיים כאחד. האיבר שאחראי יותר מכל איבר אחד בגופינו על העונג שלנו, על החיבור שלנו עם האדמה, עם עולם החומר והיכולת שלנו להרפות ולהתמסר לחגיגת קיומנו בגוף בשר ודם.

וביקום מקביל..בארץ רחוקה..כחלק משפה של מסורת רוחנית המקדשת את החיים ישנו שם שעצם השימוש בו מאתגר ומשנה מהותית את יחסינו לואגינה שלנו (ואגינה, אגב, משמעו נדן, של חרב יענו, נו, בחיאת…)

יוני – כך קרויה הואגינה בסנסקריט, והמשמעות היא – המקדש הפנימי.

ועכשיו, נשימה…עמוקה…

בואו נדמיין לרגע עולם בו כל ילד וילדה לומדים מרגע צאתם לעולם להתייחס אל איבר מינם כאל מרחב מקודש, קדוש! יקירותיי, קדוש!! כזה שמתייחסים אליו ביראת קודש, בכבוד, באהבה ובהערצה. מטפחים אותו בעדינות ובהתמסרות, מתרגשים לקראת כל מפגש עימו, מוקירים תודה עד אין קץ על הזכות לשאת אותו בגופינו, לראות, לגעת להריח לטעום וגם..אתן יכולות לתאר לעצמכן?! להיכנס אליו או לחילופין להכניס אחרים לתוכו, וכמובן זה תקף גם להיפך.

שהוא, האיבר הקדוש קדוש הזה יכנס לתוכי..

איך יראה עולם כזה?

ממש ממש אחרת!

אחרת לגמרי ולחלוטין!!

עיסוי יוני

עיסוי יוני (והמקבילה הגברית שלו – עיסוי לינגאם) הינו טקס טנטרי מקודש ובעל שורשים עתיקים, שמטרתו קידוש האישה ואיבר מינה.

זהו טקס, וככזה הוא נועד לאפשר לעצמינו לגלות על עצמינו ועל עולמינו משהו חדש תוך שימוש בפעולה כביכול שגרתית, כזו שרובינו כבר חווינו בדרך זו או אחרת, אבל לא! לא חווינו מעולם, לא כך, לא כתהליך מדיטטיבי, לא כתפילה, כמרחב של קדושה והתעלות.

כמרחב בו מוותרים על כל צפייה ורצון להגיע למטרה זו או אחרת  ומאפשרים למקבלת העיסוי להיות ב100% קבלה, ללא שום צורך להוכיח משהו, להגיע למשהו או אפילו להתענג וליהנות. זהו מרחב המאפשר התכנסות פנימה, צלילה עמוקה אל תוך העצמי הגופני הרגשי האנרגטי והרוחני, מרחב המאפשר התבוננות בתחושות וברגשות שצפים בנו, מאפשר נוכחות עמוקה, שלמה ומלאה בתוך גופינו, בתוך הרגע הזה המקודש על כל תחושה שהוא מביא עימו מענגת, או שלא.

ישנן כמובן טכניקות שונות לעיסוי יוני אולם לטעמי הטכניקה היא משנית, ישנו מבנה מסוים לעיסוי שתורם ותומך בתהליך אך מה שיהפוך את העיסוי לתהליך מקודש ולמרחב מרפא הוא ההתכוננות והנוכחות של נותן או נותנת העיסוי, זהו מרחב המאפשר יצירה של אינטימיות שאין בה מטרה. היא נטולת תכלית למעט התכלית הגבוהה מכולן – נתינה ואהבה שאינה תלויה בדבר.

העיסוי מוקדש לריפוי, מאפשר לאישה להכיר את היוני שלה, על כל נקודה ונקודה בתוך המערה הקדושה שלה, מאפשר שחרור של טראומות קטנות כגדולות, זיכרונות  שנאגרו בגוף הפיזי והאנרגטי, זיכרונות לא מודעים שיוצרים חסימות וכאבים, קהות וחוסר תחושה, כיווץ וניתוק מהגוף.

דרך נוכחות מודעת,שקטה ונטולת הקשר מיני או רומנטי הן מצד המקבלת והן מצד הנותןנת מתאפשרת הצפה  משחררת ומרפאת של הזיכרונות האגורים בנרתיק, טראומות מיניות,פגיעות, רגעים בהן נחדרנו וננגענו ללא מודעות, ללא אהבה,ללא תשומת לב והכרת תודה, עלבונות וכעסים, אפילו הרגע עימו פתחנו את מסענו זה, הרגע בו כתינוקות חווינו את אימא נוגעת בנו עם אמביוולנטיות רגשית, דחייה או בלבול.

ומשהתרחש הריפוי מתאפשר דבר נוסף מלא הוד ויופי נשגב, מתאפשרת לנו חיבור מהותי והבנה שמעבר לחשיבה עם קדושתו של המקום ועם קדושת ועצמת הרחם,עם קדושת החיים עצמם,  דרך החיבור המלא ליוני וההרפיה לתוך האורגזמות מתאפשרת שינוי תודעתי וחוויות טרנס מיסטיות, חיבור לגלגולים קודמים, ראיית חזיונות ,קבלת מסרים, חוויות על חושיות רבות עצמה, חווית של אלוהות, של אחדות מופלאה עם כל הבריאה.

אפשרי, לא חייב…

כי זה היופי בעיסוי היוני, הוא יציאה למסע, להרפתקה, אצל כל אישה הוא יחווה אחרת, כל עיסוי אצל אותה האישה נחווה אחרת. אנחנו מחויבות לנוכחות ולהתבוננות עצמית נטולת שפיטה ותו לאו. זהו מסע של אהבה עצמית וקבלה עמוקה וככזה הוא נושא בחובו פוטנציאל לריפוי משנה חיים.

בשנתיים האחרונות  התמזל מזלי לצלול לתוך עולם המיניות המקודשת, דרך ה"שאמניזים המיני" והטנטרה, ובעיקר דרך הכרות עם קהילה עולמית ההולכת ומתרחבת וגדלה מיום ליום של א-נשים אמיצים, פורצי דרך ,נושאי ומחדשי בשורה עתיקת יומין המחויבים לריפוי ושחרור המיניות הפרטית שלהןם והמיניות הפרטית  לא פחות של עולמינו ושל כולנו.

זכיתי לקבל ולתת הרבה עיסויים, ל ומ- גברים ונשים. בחוויה שלי עם כל עיסוי שקבלתי (ונתתי, הריפוי הוא תמיד הדדי) השתחררה ממני עוד שיכבה של שריון והגנה, כמו בקילוף  שכבות של בצל ואם לא מעט דמעות כיאה לקילוף שכזה,אך אם לא פחות צחוק והנאה  צללתי ועודני צוללת  אל תוך המרחב המקודש שלי וגילתי  שאין סוף. אינסוף של עונג ואינסוף של כאב, אינסוף של עצמה ואינסוף של פגיעות, אינסוף אלות רבות הוד והדר התגלו בתוכי, אינסוף נשים שבורות, פגועות, כועסות ומבועתות  יצאו מהיוני שלי בשיירה אמיצה שמבקשת לראות את האור, לחשוף ולהיחשף, לרפא ולהירפא. פעם אחת יצא ממני שד, שככה יהיה לי טוב…

עיסויי היוני אפשרו לי להגיע לגבהים אורגזמיים שלא הכרתי לפני למרות שמאז ומעולם אורגזמות היו נגישות וקלות לי, הם גילו בפני את האפשרות להפוך אורגזמה לכלי לעבודה רוחנית, לחיבור עם האלוהי, לבריאת מציאות והקדשת עצמי לאלוהות.העלאת עצמי לעולה במובן העמוק והטהור של המילה.

עיסויי היוני אפשרו לי לחוות את האונס שעברתי בגיל שתיים עשרה מתוך כאב וזעם רב אך גם ממקום של עצמה, של בחירה, של תביעה מחודשת של עצמתי וכוחי ,של גופי,הן אפשרו לי לסלוח.

עיסויי היוני פתחו לי צוהר אל עברי הגלגולי, הן חשפו בפני את הכוהנת ברצף של חזיונות וזיכרונות עתיקים שעלו וצפו מתוכי. הם אפשרו לי להיזכר ולהתייצב מחדש בבית מקדשי וביעודי.

הם אפשרו לי לשחרר רגשות ללא צנזורה, להתמודד מול שדי הפחד, הבושה והאשמה, להיגאל מעקבות ולגלות מחדש את העונג, העונג בלהיות בת תמותה  הנושאת בגופה אוצר בלום שכזה..

הם סייעו לי לשנות דפוסים של הרגלים מיניים, למדתי את סוד השקט והצמצום, את הרכיבה על הגל האורגזמי, את האפשרות לרטוט בדממה כל הדרך לאלוהים.

העיסויים לימדו אותי הקשבה, ליוני שלי, לגופי, נפשי ונשמתי, הם לימדו אותי לא להתפשר על עצמי, הם לימדו אותי שאני ראויה.

הם לימדו אותי לבכות..

הם לימדו אותי שאני קדושה

שאת קדושה

שהוא, אפילו הוא…  יהיה אשר יהיה.. גם הוא, קדוש.

הם נטעו בי אמונה שאפשר להשתנות ואפשר לשנות,אפשר לרפא כל דבר חולה, דואב ופגוע בעולם הזה, מתוך עונג ושימחה, מתוך התמסרות והרפיה, מתוך מגע, מגע הכי פשוט שיש, אבל מגע שיש בו כוונה. מגע הרואה את היוני, את האישה, את העולם הזה, כמקום  אלוהי וקדוש.

אהבה.

מירב הודיה – כהנת אהבה, חונכת ומנחה למיניות מקודשת.

The post על שחרור זכרונות רגשיים מהנרתיק appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

The post מיניות מקודשת appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

רוח וגוף.

כשהשמש צורבת את עורי

שמש ועור.

כשכל העולם חודר לתוכי

אין עולם ואין תוך

מה יש?

מה שיש: תודעת אינסוף.

אחת האיכויות המרגשות והיפות ביותר של שיווה, האיכות הגברית הטהורה, בין אם היא מופיעה בגוף של גבר ובין אם היא ה"גבר הפנימי" בגוף של אישה, היא היכולת לחדור, פיזית (מינית), רגשית ורוחנית. היכולת להפוך עצמנו מעדים וצופים לחלק מ -, היכולת להפוך מישויות נפרדות (ישויות שמתחזקות את אשליית הנפרדות..) לישויות מתמזגות, הלוקחות חלק פעיל בחיים, מעורבות לחלוטין, חודרות, מתמוססות והופכות אחד.

ואל מול שיווה החודר, נמצאת שאקטי הנחדרת, המהות הנשית על כל יופייה, הדרה ועוצמתה, על היכולת להחדר, להיפתח לחלוטין, להכיל במלאות, לבלוע (אימל'א , לבלוע!! גברים, לנשום..) להתמזג, להפוך אחת..

על כל הכמיהה שזה מעורר, הגעגוע, התפילה, והכעס, כן. הכעס והפחד, האשמה והרתיעה.

אז הבה נשוחח על חדירות.

להיות נחדרת, מה זה אומר?

מספיק רפרוף קל בשפה העברית על מנת לגלות עם איזה מטענים  רגשיים אנחנו ניגשות וניגשים לנושא : חדירה לפרטיות, חדירה למרחב, חדירת מחבלים.., טיפולים חודרניים, חדירה לשוק, חדירה למחשב,  שדורשת אבטחה, א-ב-ט-ח-ה!!

ועם זאת, אם נפסיק לרגע להתחבא מאחורי מילים יפות ומעודנות, זה בדיוק מה שאנחנו עושות, במרחב המיני ומחוצה לו, אנחנו נחדרות. והנה תפסתי את עצמי בתופעה מענינת, השתמשתי בפועל "עושות", מה אני בדיוק "עושה" כשאני נחדרת? אני פאסיבית או אקטיבית? ואולי גם וגם?..

כיוון שעל מנת להיחדר, במלוא מובן המילה, נדרשת הסכמה ומוכנות, על מנת להיחדר, פיזית, אנרגטית, רגשית ורוחנית, אני נדרשת להיפתח, להתרחב, להתרכך, להתמסר  ולהיכנע, כן, כן, להיכנע, לא לחודר, כי אם קודם כל לעצמי,  לטבע האמיתי שלי, למהות הנקבית שבי, לרצון העמוק כל כך, להכניס אותך לתוכי, להכניס את העולם כולו אל תוך הוויתי, להרגיש בכל תא בתאי גופי, להיות מורגשת וניראת, אהובה, רצויה ומקובלת כל כולי. האם אתה מסוגל להיכנס לתוכי, לדעת אותי,  לחוות אותי על כל מי שאני ולהישאר? לאהוב ולסגוד את כל מי  שאני מבלי להירתע, מבלי להזדעזע ולצאת?

תפילת האישה, תפילת הנשיות המשותפת לכולנו, נשים וגברים כאחד.

האפשרות להחדר טומנת בחובה את היכולת שלנו להיפתח לעולם ולהרגישו כחלק מאיתנו, כאישה המכילה את עוברה ברחמה כך הופך העולם כולו לילדי שלי, ואני חווה בכל מאודי ובכל ישותי את כל העולם כעצמי, מכאן היכולת האמפטית הגבוהה כ"כ אצל נשים (ואצל גברים דרך ה"אישה הפנימית" שלהם.) האפשרות להרגיש ולהזדהות, הטלפתיה, היכולת להרגיש ולהכיל את הכאב ואת השמחה של ה"אחר", שהוא כבר לא "אחר" הוא אני, הוא חלק ממני, חלק ממהותי.

הכמיהה להחדר היא הגעגוע אל האחד, אל השלם, אל המרחב בו אין אותי ואותך, אל המרחב האלוהי שבו הנשיות והגבריות מתמוססים, הקוטביות נעלמת והנה אנחנו במרחב "אפס", בתוך התוהו ובוהו שבו יש הכל ואין כלום, זהו הגעגוע הביתה, אל הבית האמיתי שלנו, אל הריק..

זהו הגעגוע לגן העדן, אל המקום שבו שוטטנו ערומים, חשופים לחלוטין, ניראים ורואים, אל המקום בו אין בושה כי אין ממה להתבייש, זהו המקום שבו כולנו מושלמים, אלים ואלות, ומותר לראות ומותר להראות, לחשוף ולהיחשף, להיות באינטימיות מושלמת, בהתמזגות, כי אין ממה לפחד, כי אנחנו מוגנים ובטוחים לחלוטין.

אנחנו כולנו נושאים בתוכנו את הכמיהה והגעגוע להתמזגות, להתמוססות והתאחדות, הפן הגברי מתחיל את התנועה הזו ב"חדירה ל-" הפן הנקבי מתחיל את התנועה  הזו בהחדרות.

כולנו גם נושאים בתוכנו את הפחד מזה, את הפחד מההעלמות, מסימביוזה, מללכת לאיבוד אחד בתוך השנייה, מלאבד את עצמי.

זהו ה"רצוא ושוב " שלנו, האנושי, כל כך אנושי, זה שגורם לנו לתור כל חיינו אחר אינטימיות, אחר מערכות יחסים עמוקות וחושפניות, ולפחד מהן, כל כך לפחד עד שאנחנו עושים הכל על מנת לברוח מהן, על מנת להרוס אותן בדיוק ברגע הכי חשוף ויפה, מלקום לעשן סיגריה ועד להגיד את הדבר הכי "לא נכון" בדיוק עכשיו, ברגע הזה, אנושי, כבר אמרתי? נו, שויין..

וברגע האמת, ברגע בו אפשרתי לעצמי להיות נחדרת בכל מהותי, להיות פתוחה לרווחה, לקבל אותך על כל מי שהינך בכל מי שאני, ברגע בו אפשרת לעצמך לחדור אלי בכל מאודך,  עם נוכחות ומודעות מלאה, על כל מי שהינך אל תוך המרחב האינסופי של כל מי שאני, ברגע הזה, ברגע הטהור והמקודש הזה, כבר אין אני ואין אותך, אין נחדרת ואין חודר, אני התמוססתי ואיבדתי גבולותיי, אתה התמוססת ואיבדת גבולותייך..ושננו חודרים ושננו  נחדרים, ושנינו הכל..וכלום..ואנחנו העולם והעולם זה אנחנו..

ושוב פעם, אימל'א!

איפה אני? מי אני?!

תצא! מהר תצא!

לא פשוט..

ועם זאת כל כך , כל כך יפה..

Photo by Jared Sluyter on Unsplash

The post כך ברא אותי הטבע appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אבל הכוהנת התבגרה והעמיקה, ועם הזמן הבנתי שהמסר היה הרבה יותר עמוק מזה. המסר דיבר על מהות, המהות הנשמתית שלי, של כל אחד ואחת בבריאה, המהות של הבריאה- אהבת עולם. זהו החומר ההיולי ממנו אני עשויה, זה מה שנשאר כאשר מקלפים את כל הקליפות, זה מה שאני כשאני הויה פשוטה.

The post מהי כוהנת אהבה? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.