לא דיברתי על זה, לא חשבתי על זה, וכשזה צף לא ידעתי איך לתת לזה מקום.

בדקות בהן כן הירשתי לעצמי לחשוב על זה הייתי בטוחה שכולם סביבי חיים חיי מין מספקים ורק אצלי משהו לא מסתדר.

לא נעים לי, כואב לי, מחכה שזה ייגמר.

לא ידעתי משהו אחר, לא ידעתי מה אמור ומה יכול להיות, והנושא נקבר בין העבודה ללימודים ולבישולים, משימות החיים ה"יותר תכופות".

למזלי, בחלוף הזמן החיים עימתו אותי עם הנושא, כבר לא יכולתי להסתתר מאחורי סירים של שבת והתחלתי לדבר עם נשים אחרות. גיליתי שלא רק שאני לא לבד, אני ברוב ובחברה טובה, של נשים ששוכבות עם בן הזוג רק כדי לסמן וי בשורת המשימות הלא נעימה הזו.

מעגל הכאב שלי נפתח.

העמקתי וחקרתי ודיברתי עם עוד ועוד נשים.

כמעט ולא פגשתי אישה בלי סיפור, כמעט ולא פגשתי אישה שלא החליפה מין תמורת שקט במערכת הזוגית.

מעגל הכאב הפרטי שלי התחבר למעגל הכאב של המין הנשי.

בינתיים נחשפתי לטנטרה.

הלכתי לסדנאות ,חקרתי והעמקתי, מצאתי את הנוכחות והעונג שאמורים להיות במעשה אהבה.

הטנטרה שינתה לא רק את איך שאני עושה אהבה, אלא את איך שאני רואה וחווה את העולם.

למדתי להתחבר לגוף וללב שלי, למדתי מתי נכון להיכנס למרחב מיני (כשהראש, הלב, והמין מסכימים ורוצים), למדתי להתחבר לרגשות ולהשמיע אותם, למדתי איך לתקשר אותם נכון, ובעיקר ראיתי על עצמי כמה מיניות משפיעה על כל היבט בחיים שלנו.

זכרונות מסדנת "ריפוי הלינגאם"

אחת הסדנאות הכי זכורות לי נקראה "ריפוי הלינגאם".
הלינגאם, מטה האור,איבר המין הזכרי, שאולי קצת קינאתי בו, כי היה נראה לי ערובה להיעדר בעיות מיניות, התגלה מולי כנושא כאוב וטעון.

הגברים בסדנא שיתפו על היחסים עם הלינגאם שלהם, דברים שבכלל לא העליתי על דעתי שהם נושאים איתם: חרדות ביצוע, גודל לא מתאים, תגובות מנשים, זקפה בזמן לא מתאים, היעדר זקפה בזמן המתאים, כאב שהם הרגישו שגרמו לאישה שאיתם וגרם להם להתכווץ, מודל הגבריות ויחסים עם האמא, לחץ חברתי "להשיג סקס", לחץ חברתי "להיות גבר ולא לסרב להזדמנות לסקס", והרשימה עוד ארוכה.

עד לאותה הסדנא, הרגשתי שביני לבין המין הגברי יש הפרדה מגדרית, שבגללה הם לא יוכלו להבין את המיניות הכואבת שאני נושאת איתי. ובאותה סדנא הבנתי, שאין ולא הייתה הפרדה.

כולנו נושאים כאב, ועל כולנו הוא משפיע, אף אחד מאיתנו לא חסין. הרגשתי המון אהבה וחמלה בסדנא הזו, לגברים שהעזו ונחשפו ושיתפו. בכיתי איתם את הכאב והצער שלהם, ראיתי אותם ואהבתי אותם מרחוק.

מעגל הכאב הפרטי שלי התחבר לכאב של האנושות כולה.

הרגשתי גם חרטה, כי הבנתי שגם אני במהלך הדרך פגעתי בגברים, אף פעם לא בכוונה, אבל מתוך הכאב הפרטי שלי לא הצלחתי לראות שיש מולי אדם אחר שהמילים שלי משפיעות עליו.

מיניות, מעשה אהבה, לא סתם אומרים בטנטרה שזה מרחב מקודש. מה שקורה שם משפיע על היסודות שלנו. טוב נעשה אם נלמד לשמור על עצמינו במרחב הכל כך רגיש הזה, וגם נלמד לשמור על האחר.

ובעצם, טוב נעשה אם נשתף אחד את השני, נפתח את הלב, ונדבר על הכאבים והפחדים שאנחנו נושאים איתנו. כך נשבור את מעגל הכאב שלנו ונכניס לתוכו אהבה.

The post ריפוי הלינגאם appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מההתחלה הייתה בי סקרנות מוגברת, ורצון עז לחוות את הדבר.

כשהתחלתי לאסוף מידע, נחשפתי לעולם שלם של מטפלים, גברים ונשים, שהרגשתי איתם דיי בנוח, אבל משהו לא הרגיש לי מדויק לחלוטין.

בהתחלה התלבטתי אם ללכת לגבר או אישה. האינסטינקט רוצה גבר, נוח לי ונעים לי מול גברים, עם או בלי בגדים. אבל אולי דווקא בגלל זה ללכת לאישה? אולי יהיה ריפוי עמוק יותר עם אדם שאין מולו אנרגיה מינית?

ואיזה מטפל לבחור? הכרתי אישית כמה, אז איך בוחרים מהם? ואולי עדיף מישהו זר?

גם הציפייה שלי מהעיסוי הרתיעה אותי. רציתי לחוות אורגזמה וגינאלית. לא הגעתי אליה בכל 29 שנותיי והייתי בטוחה שהעיסוי יביא אותי לשם. אבל אם לא יביא, אתאכזב מאוד, ולא בריא לבוא ככה לחוויה, תהיה אשר תהיה.

לבסוף, כמו הרבה דברים בחיים, כששחררתי מההתעסקות בעיסוי ובאורגזמה- הוא התממש.

הוא בא מדויק, עם גבר שאני סומכת עליו במאה אחוז, שהאנרגיות שלו מוכרות ונעימות לי, והלב, הראש, והגוף הסכימו פה אחד.

אז בוקר אחד התכנסנו, בקליניקה נעימה עם מוזיקה שקטה. ואני הורדתי בגדים.

הוא התחיל עם הגב, ולמרות שאני לא חובבת מסאז'ים גדולה, היה לי נעים ולאט לאט הגוף נרפה ונפתח.

כשהסתובבתי ושכבתי על הגב מולו, הסתכלתי עליו והבנתי שהבקשה שלי למעסה גבר הייתה מדויקת. היה המון ריפוי בלהיות ערומה מול גבר, ולהרגיש מרחב נקי מאנרגיה מינית.

ככל שהעיסוי המשיך הרגשתי אנרגיה זורמת בכל הגוף שלי.

נמלולים כמו בריברסינג התפזרו בידיים ובפנים. נשמתי עמוק יותר.

הוא ביקש רשות לפני שהוא נגע במקומות אינטימיים. מה שחיזק את תחושת הביטחון שלי במרחב, ואפשר לי להתמסר למגע בלי לתהות "איפה הוא ייגע ומתי".

היה מאוד מעניין לקבל מגע לא מיני באזורים מיניים, הגוף שלי הגיב למגע אבל בצורה שונה לחלוטין ממה שקורה במגע מיני.

לא הגעתי לאורגזמה. אורגזמה היא התפוצצות נקודתית של אנרגיה.

לי הייתה אנרגיה בכל הגוף. הרגשתי אותה עוברת בין הצ'אקרות, נשמתי אותה למעלה ולמטה, סופסוף הבנתי מה זה אומר "להזיז את האנרגיה בתוך הגוף".

גיליתי שיש נקודות שונות בתוך היוני, חלקן נושאות כאב, חלקן נושאות עונג.
מי מחליט מה כל אחת נושאת? גלגולים קודמים וחוויות חיים?  אין לי תשובה.

לא הכרתי אותן קודם ושמחתי להכיר אותן עכשיו.

מאז העיסוי אני מרגישה שינוי באנרגיה שם. קשה להסביר, מעין הרגשה שמשהו השתחרר.

במהלך העיסוי נעתי בין עיניים עצומות לפקוחות. המגע שלו היה מרפא אבל מה שהיה מרפא לא פחות זה הקשר עין. הריפוי של הנוכחות. כשהסתכלתי עליו וראיתי שהוא כאן, מסתכל לי בעיניים, התקלפו ממני שכבות ההגנה, והדמעות יכלו לצאת לעולם.

לא באתי לעיסוי עם עצב, באתי בתקופה טובה בחיים, וכך גם יצאתי.

אמנם בלי האורגזמה המיוחלת, אבל יותר מחוברת לגוף, וליוני, ולאנרגית החיים שזורמת בתוכי.

אני חושבת שכל אדם צריך לעבור עיסוי טנטרי.

האזורים האינטימיים שלנו לא מקבלים מגע ביומיום. וכשהם כן מקבלים- זה מגע מיני. שבמקרה הטוב מענג ונעים אבל מוכוון מטרה ואורגזמה.

במקרה הרע הוא לא נעים, אבל נשאר איתנו תקופה. שעות וימים ושנים.

כשקיבלתי מגע לא מיני השתחררו הציפיות והכוונות, לא היה לאן "להגיע" ולכן לא היה טעם למהר. המיינד היה במנוחה, והגוף הרגיש תחושות שלא הרגיש מעולם, אבל ברור לי שירגיש שוב.

The post מעסה בעיסוי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.