מהו דיכאון?

הדיכאון בדרך כלל זה נובע מאנרגיית חיים תקועה, מפגיעות שספגנו במהלך החיים, מהילדות המוקדמת ועד המשך החיים. כל מיני כאבים, טראומות וחוויות קשות, שהצטברו בגוף, מקיפות את הגופים הרגשיים שלנו ואת הגוף הפיזי ויוצרות כובד עמוק בגוף. הכובד העמוק הזה שבגוף, כל המשקל והכאב, כל הדברים הללו אינם מורגשים בהכרה, אך מתחילים להתבטא בכובד חשיבתי. הכובד החשיבתי מתבטא בכך שהמחשבות שלנו נהיות כבדות יותר, עגומות יותר, דיכאוניות יותר, פסימיות, חוסר תקווה, חוסר אמון. כל הפגיעות האלה, שהצטברו במהלך החיים, הופכות להיות חלק מהיותנו, אנשים המסתובבים בתוך שדה כבד ומעיק.

הדיכאון נובע פעמים רבות כחלק מזה שהתרחקנו מהמקור שלנו, מהאני העמוק והשקט שלנו, שתמיד שוכן שם עמוק. מרוב כאב וחוסר תשומת לב ומודעות, הצטבר הכאב ושכחנו את טבענו האמתי. לכן, כאשר מתחילים לטפל בדיכאון דרך הטנטרה, מתחילים לעבוד עם ועל כל האספקטים של החיים שלנו.

טנטרה תרפיה להקלה על דיכאון

באחד מסעיפיה של הטנטרה – טנטרה תרפיה,  אפשר ללמוד נושאים רבים של עבודה והתפתחות אישית, שחרור כל אותם המקומות התקועים לנו בגוף, על ידי פתיחה של הגופים הפיזיים שלנו. התהליך נעשה בעזרת תרגולים פיזיים ותרגולים רגשיים של הבעת רגשות.

ראשית מתחילים בגוף הפיזי,  לפתוח אותו. אי אפשר לחיות עולם של שמחה וחיות כשהגוף הפיזי כבד וצפוף. הכבדות הזאת של הגוף משפיעה על המחשבה שלנו, על האופטימיות שלנו ועל היכולת שלנו לחוש תקווה וידיעה שאנו במקום טוב, בטוחים ומוכלים. בהמשך העבודה מתחילים לתרגל עבודה רגשית, להניע את הרגשות, ללמוד כיצד לשחרר את הכעסים המודחקים, את הזעם וחוסר האונים, את תחושות הקורבנות והפגיעות, את הכאבים ואת כל מה שיושב סביב הגופים הרגשיים שלנו. בעזרת כל מיני טכניקות של הנעת אנרגיה בתוך הגוף שלנו, דרך לימוד של תקשורת נכונה וזיהוי הצרכים העמוקים של מה שאנחנו צריכים. דברים שכשבדיכאון, בדרך כלל שוכחים ולא יודעים להסתכל פנימה ולראות מה הגוף צריך, רק שכבות הכאב וחוסר התקווה מניעות ויוצרות מחשבות.

דרך עבודה של מודעות מתחילים לזהות את הרצונות העמוקים, את המתנות הייחודיות שלנו ולומדים איך להביא אותם לעולם, כיצד לבטא אותם, איך לחצות את תחושות חוסר האמון. לומדים לחוש את התחושות הללו, לומדים מחדש להרפות בתוכם, לשחרר ולהיפתח, להתחבר למקורות העצמה שלנו. מזהים את המקומות החזקים, שגם כשבדיכאון שוכחים אותם אבל הם עדין נמצאים שם, דרך עבודה מודעת כניסה פנימה, ניתן להתחיל לזהותם ולהתחיל לעבוד אתם.

הטנטרה מתייחסת גם לאספקט של האנרגיה המינית שבגוף שלנו. האנרגיה המינית היא האנרגיה החזקה ביותר פיזית, המניעה את הגוף שלנו. לרוב, אנשים בדיכאון, מנותקים מהאנרגיה הזאת, לא מסוגלים להשתמש במנוע רב העצמה הזה, על מנת לעבור טרנספורמציה ושינוי. באמצעות הטנטרה לומדים איך לפתוח את האנרגיה המינית, כיצד להניע אותה בגוף. איך ניתן לשחרר אותה רק מאזורי המין ולחבר אותה לבטן ולמקורות העצמה והגופים הרגשיים. לומדים איך להניע אותה אל הלב על מנת לפתוח ולחוש. לרוב בהתחלה עולים  גם הרבה כאב, דיכאון, כעס וזעם על כל מיני תחושות ודברים שיושבים שם. לאחר מכן  לומדים לבצע התמרה ולהמיר את האנרגיה המינית ולחבר אותה גם  למרכזי החשיבה שלנו, לחיבור שלנו לאופטימיות וידיעה פנימית עמוקה.

אחת הבעיות המופיעות בדיכאון היא חוסר היכולת לבחור באמת. מה שעושה את הבחירות של האדם הם גופי הכאב שלו וגופי חוסר היכולת שלוו לתפקד. דרך הטנטרה לומדים לזהות את המגבלות האלו, לומדים לחדש את הבחירה, לבחור את הבחירות שמיטיבות עמנו. לעיתים זה דרך שינוי סביבה, דרך שינוי מקום או תחום עבודה, לפעמים דרך כל מיני שינויים אחרים שהאדם צריך לעשות. הסובל מדיכאון, בדרך כלל אינו רואה פתחי אפשרות ותקווה, דרך ובעזרת הטנטרה, ניתן ליצור את הנתיבים הללו בתוך האדם, לעשות שינוי נקודתי ואף ליצור שינויים משמעותיים בסביבת החיים שלו. העבודה עם טנטרה, מכיוון שהיא הוליסטית ושלמה ועובדת עם כל האספקטים של האנשים, עוברת ממש דרך כל הרמות. דרך זו היא דרך של תהליך, זה לא קורה בין יום, גם לא בשבוע. זהו תהליך שהאדם מתחייב אליו ולעשות עם עצמו. התהליך מתאים  למישהו שממש רוצה לשנות את החיים שלו, לפתוח ולצאת מהדיכאון. כל מה שצריך בהתחלה, זה לבוא לבקש סיוע מבן אדם מיומן שיכול להדריך, להנחות  וללמד אותו, כיצד ניתן לעבוד עם האנרגיות והעוצמות שלו ואיך לעבוד עם הפחדים שלו עצמו.

לדיכאון יש כל מיני רמות, החל מדיכאון קל, דיכאון עמוק יותר ודיכאון קליני. הדיכאון הקליני הינו מצב בו האדם יוצא מכלל תפקוד וכמעט שלא יכול לצאת מהמיטה ומהבית ולתפקד. העבודה במצב זה היא יותר עמוקה, דורשת בדרך כלל תהליך יותר עמוק, עבודה יותר אינטנסיבית, אבל היא לחלוטין אפשרית. מתוך ניסיוני בטיפול במאות אנשים, הדרך היא לגמרי אפשרית ופתוחה למי שבאמת רוצה שינוי, מחויב לעצמו ולעשות את מה שטוב לו. קיימים המון כלים שיכולים שבעזרתם ניתן לסייע לו ולפתוח.

טנטרה לטיפול בדיכאון: דרכים נוספות

ישנן דרכים נוספות בהן הטנטרה מסייעת בעבודה עם דיכאון. דרך אחת היא דרך הכנסת גוף האדם לטראנס אנרגטי, היכול לחדור לתוך מערכות התת מודע ולשחרר משם  את שכבות הכאב והשריון הרגשי שניבנה לאדם במהלך השנים. דרך נוספת שהטנטרה עובדת בעזרתה, היא התמרת אנרגיית הכאב לעונג. ניתן ללמד אנשים לחוות עונג ברמות אחרות ממה שהם מכירים, לא רק עונג של איברי המין, פליטה ושחרור אנרגטי קל של אורגזמות, אלא התמרה עמוקה של האנרגיה לעונג, עונג המתפשט בגוף ומתפשט בכול המערכת. חיבור עמוק לעונג הינו טרנספורמטיבי בפני עצמו. אקסטאזה ובליס – אושר עילאי, הינם כלים אדירים החודרים הישר לתת המודע. והכלים הללו מאפשרים את דרך הריפוי העמוקה ביותר הידועה לאדם. בעזרת עונג ודרך חוויות עמוקות היכולות להוביל לחוויות רוחניות עמוקות, מסוגלים האנשים לשחרר עוד קליפות מתוך מעמקי התת מודע, המשדר להם מציאות קשה וכואבת, וליצור שם התמרה, להתחיל ליצור דרך לחיים אופטימיים, כשהם יודעים, מחוברים ונושמים. קיימים מגוון כלים של מדיטציות מסוימות וסוגי נשימות, היכולות להעצים את אנרגיית החיות בגוף, וזו בתורה משפיעה גם על החשיבה ועל דפוסי הפעולה של האדם ופותחת את הדלת לשינוי משמעותי בחייו.

The post טנטרה ודיכאון appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

במהלך הביקור יצא לי לצפות באם מחליפה חיתול לביתה, מנקה את איבר מינה של אישה לעתיד תוך כדי רטינת "אוף, זה הדבר היחיד שמעצבן עם בנות, כ"כ קשה לנקות כאן, לשמור על ההיגיינה של המקום המסובך הזה, הרבה יותר פשוט עם בנים…"

אווצ', אני התכווצתי…

לפני שאתן מדווחות למשרד הרווחה הרשו לי להרגיע אתכן שמדובר באימא אוהבת ומקסימה, אינטליגנטית, פתוחה ומודעת, אז איך זה קורה שהיא נצפתה מנקה את הואגינה של ביתה מתוך הלך רוח בו עושים ניתוח לצפרדע בשיעור מדעים? זה קורה , יקירותיי, כיוון שכולנו מועדות לפורענות, כולנו בקבוצת סיכון, כולנו ספגנו משחר ילדותינו יחס שנע מריחוק אדיש ונמנע עד לגועל והסתייגות מופגנת מאיבר מיננו, מהמקום ממנו כולנו הגחנו לעולם, מהמקום אליו נכניס את אהובינו ודרכו נעביר לעולם את מתנות ילדינו הפיזיים והמטאפיזיים כאחד. האיבר שאחראי יותר מכל איבר אחד בגופינו על העונג שלנו, על החיבור שלנו עם האדמה, עם עולם החומר והיכולת שלנו להרפות ולהתמסר לחגיגת קיומנו בגוף בשר ודם.

וביקום מקביל..בארץ רחוקה..כחלק משפה של מסורת רוחנית המקדשת את החיים ישנו שם שעצם השימוש בו מאתגר ומשנה מהותית את יחסינו לואגינה שלנו (ואגינה, אגב, משמעו נדן, של חרב יענו, נו, בחיאת…)

יוני – כך קרויה הואגינה בסנסקריט, והמשמעות היא – המקדש הפנימי.

ועכשיו, נשימה…עמוקה…

בואו נדמיין לרגע עולם בו כל ילד וילדה לומדים מרגע צאתם לעולם להתייחס אל איבר מינם כאל מרחב מקודש, קדוש! יקירותיי, קדוש!! כזה שמתייחסים אליו ביראת קודש, בכבוד, באהבה ובהערצה. מטפחים אותו בעדינות ובהתמסרות, מתרגשים לקראת כל מפגש עימו, מוקירים תודה עד אין קץ על הזכות לשאת אותו בגופינו, לראות, לגעת להריח לטעום וגם..אתן יכולות לתאר לעצמכן?! להיכנס אליו או לחילופין להכניס אחרים לתוכו, וכמובן זה תקף גם להיפך.

שהוא, האיבר הקדוש קדוש הזה יכנס לתוכי..

איך יראה עולם כזה?

ממש ממש אחרת!

אחרת לגמרי ולחלוטין!!

עיסוי יוני

עיסוי יוני (והמקבילה הגברית שלו – עיסוי לינגאם) הינו טקס טנטרי מקודש ובעל שורשים עתיקים, שמטרתו קידוש האישה ואיבר מינה.

זהו טקס, וככזה הוא נועד לאפשר לעצמינו לגלות על עצמינו ועל עולמינו משהו חדש תוך שימוש בפעולה כביכול שגרתית, כזו שרובינו כבר חווינו בדרך זו או אחרת, אבל לא! לא חווינו מעולם, לא כך, לא כתהליך מדיטטיבי, לא כתפילה, כמרחב של קדושה והתעלות.

כמרחב בו מוותרים על כל צפייה ורצון להגיע למטרה זו או אחרת  ומאפשרים למקבלת העיסוי להיות ב100% קבלה, ללא שום צורך להוכיח משהו, להגיע למשהו או אפילו להתענג וליהנות. זהו מרחב המאפשר התכנסות פנימה, צלילה עמוקה אל תוך העצמי הגופני הרגשי האנרגטי והרוחני, מרחב המאפשר התבוננות בתחושות וברגשות שצפים בנו, מאפשר נוכחות עמוקה, שלמה ומלאה בתוך גופינו, בתוך הרגע הזה המקודש על כל תחושה שהוא מביא עימו מענגת, או שלא.

ישנן כמובן טכניקות שונות לעיסוי יוני אולם לטעמי הטכניקה היא משנית, ישנו מבנה מסוים לעיסוי שתורם ותומך בתהליך אך מה שיהפוך את העיסוי לתהליך מקודש ולמרחב מרפא הוא ההתכוננות והנוכחות של נותן או נותנת העיסוי, זהו מרחב המאפשר יצירה של אינטימיות שאין בה מטרה. היא נטולת תכלית למעט התכלית הגבוהה מכולן – נתינה ואהבה שאינה תלויה בדבר.

העיסוי מוקדש לריפוי, מאפשר לאישה להכיר את היוני שלה, על כל נקודה ונקודה בתוך המערה הקדושה שלה, מאפשר שחרור של טראומות קטנות כגדולות, זיכרונות  שנאגרו בגוף הפיזי והאנרגטי, זיכרונות לא מודעים שיוצרים חסימות וכאבים, קהות וחוסר תחושה, כיווץ וניתוק מהגוף.

דרך נוכחות מודעת,שקטה ונטולת הקשר מיני או רומנטי הן מצד המקבלת והן מצד הנותןנת מתאפשרת הצפה  משחררת ומרפאת של הזיכרונות האגורים בנרתיק, טראומות מיניות,פגיעות, רגעים בהן נחדרנו וננגענו ללא מודעות, ללא אהבה,ללא תשומת לב והכרת תודה, עלבונות וכעסים, אפילו הרגע עימו פתחנו את מסענו זה, הרגע בו כתינוקות חווינו את אימא נוגעת בנו עם אמביוולנטיות רגשית, דחייה או בלבול.

ומשהתרחש הריפוי מתאפשר דבר נוסף מלא הוד ויופי נשגב, מתאפשרת לנו חיבור מהותי והבנה שמעבר לחשיבה עם קדושתו של המקום ועם קדושת ועצמת הרחם,עם קדושת החיים עצמם,  דרך החיבור המלא ליוני וההרפיה לתוך האורגזמות מתאפשרת שינוי תודעתי וחוויות טרנס מיסטיות, חיבור לגלגולים קודמים, ראיית חזיונות ,קבלת מסרים, חוויות על חושיות רבות עצמה, חווית של אלוהות, של אחדות מופלאה עם כל הבריאה.

אפשרי, לא חייב…

כי זה היופי בעיסוי היוני, הוא יציאה למסע, להרפתקה, אצל כל אישה הוא יחווה אחרת, כל עיסוי אצל אותה האישה נחווה אחרת. אנחנו מחויבות לנוכחות ולהתבוננות עצמית נטולת שפיטה ותו לאו. זהו מסע של אהבה עצמית וקבלה עמוקה וככזה הוא נושא בחובו פוטנציאל לריפוי משנה חיים.

בשנתיים האחרונות  התמזל מזלי לצלול לתוך עולם המיניות המקודשת, דרך ה"שאמניזים המיני" והטנטרה, ובעיקר דרך הכרות עם קהילה עולמית ההולכת ומתרחבת וגדלה מיום ליום של א-נשים אמיצים, פורצי דרך ,נושאי ומחדשי בשורה עתיקת יומין המחויבים לריפוי ושחרור המיניות הפרטית שלהןם והמיניות הפרטית  לא פחות של עולמינו ושל כולנו.

זכיתי לקבל ולתת הרבה עיסויים, ל ומ- גברים ונשים. בחוויה שלי עם כל עיסוי שקבלתי (ונתתי, הריפוי הוא תמיד הדדי) השתחררה ממני עוד שיכבה של שריון והגנה, כמו בקילוף  שכבות של בצל ואם לא מעט דמעות כיאה לקילוף שכזה,אך אם לא פחות צחוק והנאה  צללתי ועודני צוללת  אל תוך המרחב המקודש שלי וגילתי  שאין סוף. אינסוף של עונג ואינסוף של כאב, אינסוף של עצמה ואינסוף של פגיעות, אינסוף אלות רבות הוד והדר התגלו בתוכי, אינסוף נשים שבורות, פגועות, כועסות ומבועתות  יצאו מהיוני שלי בשיירה אמיצה שמבקשת לראות את האור, לחשוף ולהיחשף, לרפא ולהירפא. פעם אחת יצא ממני שד, שככה יהיה לי טוב…

עיסויי היוני אפשרו לי להגיע לגבהים אורגזמיים שלא הכרתי לפני למרות שמאז ומעולם אורגזמות היו נגישות וקלות לי, הם גילו בפני את האפשרות להפוך אורגזמה לכלי לעבודה רוחנית, לחיבור עם האלוהי, לבריאת מציאות והקדשת עצמי לאלוהות.העלאת עצמי לעולה במובן העמוק והטהור של המילה.

עיסויי היוני אפשרו לי לחוות את האונס שעברתי בגיל שתיים עשרה מתוך כאב וזעם רב אך גם ממקום של עצמה, של בחירה, של תביעה מחודשת של עצמתי וכוחי ,של גופי,הן אפשרו לי לסלוח.

עיסויי היוני פתחו לי צוהר אל עברי הגלגולי, הן חשפו בפני את הכוהנת ברצף של חזיונות וזיכרונות עתיקים שעלו וצפו מתוכי. הם אפשרו לי להיזכר ולהתייצב מחדש בבית מקדשי וביעודי.

הם אפשרו לי לשחרר רגשות ללא צנזורה, להתמודד מול שדי הפחד, הבושה והאשמה, להיגאל מעקבות ולגלות מחדש את העונג, העונג בלהיות בת תמותה  הנושאת בגופה אוצר בלום שכזה..

הם סייעו לי לשנות דפוסים של הרגלים מיניים, למדתי את סוד השקט והצמצום, את הרכיבה על הגל האורגזמי, את האפשרות לרטוט בדממה כל הדרך לאלוהים.

העיסויים לימדו אותי הקשבה, ליוני שלי, לגופי, נפשי ונשמתי, הם לימדו אותי לא להתפשר על עצמי, הם לימדו אותי שאני ראויה.

הם לימדו אותי לבכות..

הם לימדו אותי שאני קדושה

שאת קדושה

שהוא, אפילו הוא…  יהיה אשר יהיה.. גם הוא, קדוש.

הם נטעו בי אמונה שאפשר להשתנות ואפשר לשנות,אפשר לרפא כל דבר חולה, דואב ופגוע בעולם הזה, מתוך עונג ושימחה, מתוך התמסרות והרפיה, מתוך מגע, מגע הכי פשוט שיש, אבל מגע שיש בו כוונה. מגע הרואה את היוני, את האישה, את העולם הזה, כמקום  אלוהי וקדוש.

אהבה.

מירב הודיה – כהנת אהבה, חונכת ומנחה למיניות מקודשת.

The post על שחרור זכרונות רגשיים מהנרתיק appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

פירוק מיתולוגי:

אני רוצה להציע פירוש לאגדה של טירת וואבל כמשל למציאות האנושית דרך ניתוח סימבולי של הסמלים המיתיים המיוצגים בה כל כך יפה, ואז להסביר זאת דרך חקר המוח:
הדרקון הינו סמל מיתי חזק מאד. הדרקון קשור אל השטן ואל כוחות האופל משום שהוא מייצג את הצללים הבלתי מודעים השוכנים במעמקי ישותנו.

האדמה מייצגת באופן סימבולי את קרקע המציאות, את המודעות הרגילה שלנו. בעולם הסימבולי יש משמעות גדולה לשאלה אם משהו תלויי באוויר מעל האדמה (כמו עצמות הדרקון בקרקוב), מונח על פני האדמה, או קבור מתחתיה. הדרקון שכן במערה שמתחת לגבעה וגם לכך יש כמובן סיבה סימבולית:
המערה מסמלת את המעמקי הלא נודע, את הדברים הקבורים בתוכנו מתחת לפני השטח. שם, אכן, מסתובבים דרקונים מזרי אימה.
הקטדרלה הנוצרית מסמלת את ההפך הגמור ממערת הדרקון: הקטדרלה בנויה כשואפת לגובה כדי להניף את האנשים מחיי היומיום הארציים אל “מלכות השמיים”, שלמעלה מן המציאות. הכנסיה מעגנת את עצמה בגבהים של הרוח, בשירת המקהלה המלאכית, הטהורה, ומשום כך העולם התחתון, עולמו של הדרקון הרובץ במערה שמתחת לאדמה, נחשב בעיניה כמסוכן ומלא בחטא. הפחד הגדול של ה”קטדרלה” הוא שכוחו של הדרקון ישוב לחיים.

הריגת הדרקון, שבמקומות שונים בעולם מתהדרים בה קדושים נוצריים שונים, מסמלת את ניצחון  המוסר על הכוחות האפלים, הנמוכים והבלתי מודעים של הצללים. לכאורה – כיבוש המציאות על ידי הצד העליון, הטוב והמוסרי, אך למעשה אין זה סוף הסיפור, כי גם לאחר ניצחונה תמיד מפחדת ה”קטדרלה” משובו של הדרקון. לכן לוחשת האגדה המקומית כי אם ישובו עצמות הדרקון ויגעו באדמה, כלומר אם יהיה חיבור מחודש של כוחות האפלה עם פני המציאות – “ייחרב העולם”.

בכל מסורת מיתית יש ניצוץ נסתר של אמת, ונדמה לי שניצוץ האמת הגלום באגדה המקומית של וואבל הוא שאכן: עולמם של האנשים המכחישים את חשיבותם של כוחות הצל עתיד להחרב כשישוב ה”דרקון” ויתחבר אל “האדמה”, כשישובו כוחות הצל ויתחברו אל פני המציאות הנפשית המודעת שלנו.

הדרקון וחקר המוח

כדי לפענח את סמל הדרקון בעומק יותר, אני רוצה להציע עתה גישה חדשה, המושתתת על מבנה המוח האנושי:
החל משנות החמישים של המאה העשרים מקובלת בתחום חקר המוח טענתו של המדען פול מקליין, שמוח האדם מורכב למעשה משלושה מוחות שונים, המורכבים זה על גבי זה:

המח הקדום ביותר מבחינה אבולוציונית הוא המח הזוחלי, מעליו יושב המוח הלימבי, שמיוחד ליונקים ובו מרכז הרגשות, ומעליו נמצא המח החדש, הניו-קורטקס, המיוחד ליונקים העיליים והינו מפותח ביותר באדם, בו השתכללה יכולת החשיבה האבסטרקטית.
על בסיס החלוקה הזו אני רוצה להציע לראות את ארכיטיפ הדרקון כמסמל את הדחפים העולים מן המח הזוחלי שבאדם. המוח הזוחלי הוא החלק האחראי להשרדות האורגניזם, לפעולות המערכות האוטונומיות והבלתי מודעות שבו, כמו גם לדחפים מיניים חזקים ונטולי רגש.
את התרבות האנושית, המוסרית והערכית, המושתתת על פעילות הניו-קורטקס, אני רוצה לזהות כסמל ה”קטדרלה” הפנימית שלנו. המחשבה האבסטרקטית קושרת מושגים זה לזה ומייצרת מערכי מחשבה של מוסר, ערכים ודת, המחייבים את האדם לקוד התנהגות חברתי-אתי ולהתעלות רוחנית אבסטרקטית.
כל זה זר מאד למח הזוחל שלנו, לדרקון הפנימי שלנו. אותו דרקון יושב לו במערה שבתחתית המוח, ומשם הוא בז לכל אותן מחשבות מנומסות ומהוגנות בהן הוגה הקרום העליון.
וכך כתב פרופ’ יורם יובל בספרו "מה זאת אהבה”:

“על פי דגם המח של מקליין האהבה הזוחלית היא, תשוקה מינית צרופה – רצון קדום, חזק ולפעמים אלים להזדווג, הדועך אחרי שהגיע לסיפוק. … התעשייה הפורנוגראפית עוסקת במשגלים, שלעיתים קרובות נמהלת בהם גם מידה כלשהי של אלימות. כאלה הם גם חיי האהבה של הזוחלים – תכליתיים מאוד ולפעמים גם אלימים:  יש תשוקה, חדירה, ופורקן. תשוקה מינית ועוררות מינית, שוכנות עמוק בתוך המוח הזוחלי העתיק, שאינו מכיר את אהבת היונקים ואת ערכי המוסר של המוח החדש”.
הניגוד החריף שבין האינסטינקטים של המוח הזוחלי, המיוצגים על ידי סמל הדרקון והקודים המוסריים שהוגה המוח-החדש, מוצא אצל רוב בני האדם פתרון זמני על ידי הדחקת הדחפים האינסטינקטואלים, בפרט בתחום המיני, והזחתם ממרחב המודעות אל “המערה שמתחת לגבעה” – אל התת מודע. פרוייד היה מקשר זאת עם רובד ה”איד” שבנפש. אך “החלום הרטוב” של המוח החדש הוא להצליח להכחיד את הדרקון, להרוג אותו ולשלוט באופן מוחלט על הדחפים המיניים. הכנסיה הנוצרית, “הקטדראלה”, שמראשית ימיה ראתה במיניות חטא-קדמון, מבקשת להצליח לכבוש את עולם היצרים המסומל על ידי הדרקון חומד הבתולות, ואם אפשר — להורגו. לכן תלויות להן עצמות הדרקון הפולני “סמוג וואבלסקי” באויר, והכנסיה חוששת מהיום בו ישובו ויגעו בקרקע המציאות. מבחינת הכנסיה, כאשר הצל פורץ ומגיע אל המציאות הוא כובש אותה בעוצמתו הבלתי מרוסנת והורס כל חלקה טובה. עולמה של הכנסיה בנוי על הדחקת הצל והוא מתרסק ונחרב כאשר הצל מצליח להתגבר על ההדחקה ולכבוש את האישיות. המשחק הוא משחק של מלחמה הדדית, וה”קטדרלה” מנסה לודא שתמיד תהיה ידה על העליונה.

לשלוט ביצר המין

אולם הצורך “לשלוט בדחפים המיניים” איננו מיוחד רק לאנשי המוסר והדת. אם תבחנו את המלל שמייצרים רבים ממורי הטנטרה בעולם תגלו שגם הם, בדרכם, עסוקים בנסיונות מתוחכמים לשלוט ביצר המיני. אמנם מורי הטנטרה אינם מנסים להרוג את הדרקון, אך מבין השורות של הפרסומים הטנטריים במערב תמיד תמצאו את התקווה המיוחלת לשלוט סוף סוף ביצר המיני. אוגוסטינוס (מאבות הכנסיה) בספרו המונומנטאלי “עיר האלהים” כבר דיבר על המצב האנושי המביך, בו אברי המין אינם ממושמעים לרצון המודע. לדעתו זוהי משמעותו של “החטא הקדמון”: לפי אוגוסטינוס, אצל אדם וחוה לפני הגירוש מגן העדן "לא נלחמו בהם אבריהם [המיניים]”. הדבר המעניין הוא שאני מוצא שוב ושוב גם בקרב חברי הטובים, מורי הטנטרה למיניהם, את אותה מלחמה, גם אם אצלם לובשת היא צורות שונות ומעודנות יותר, עדיין מלחמה היא.

להתיידד עם הדרקון

הדרך האחרת להתמודדות עם הפער המובנה שבין השאיפות המוסריות של המח החדש ובין האינסטינקטים המיניים התוקפניים וחסרי הרגש של המוח הזוחלי (“הדרקון”) איננה דרך המלחמה, אלא דרך האהבה.
הדרך הזו איננה מבקשת לשלוט בדרקון או להרגו, אלא להכליל גם אותו באינטגרציה מלאה של השלם הפרדוקסאלי.

את הדרך הזו מסמלת בעיני הצ’קרה של לב-העולם, שפועמת באופן מופלא דווקא בחצר המלכות של טירת וואבל בפולין. הצ’קרה הזו פועמת מתחתית הגבעה כלפי מעלה. אנשי הכנסיה המקומית (“הקטדראלה”) אינם מחבבים את המסורת הרוחנית התיאוסופית, ומסרבים בדרך כלל להצביע על המקום שבו היא מזהה את פעימת הצ’קרה. באופן הפוך על הפוך זה דווקא טוב מאד, כי הדבר מאלץ את עולי הרגל המחפשים את הצ’קרה ללכת עקב בצד אגודל בתשומת לב מרובה ולהרגיש את האנרגיה בכל צעד ושעל. כשעושים זאת – ההרגשה ברורה מאד: בנקודה מסויימת, ליד הקיר של החצר הפנימית, יש פתאום אנרגיה אחרת. משהו פתוח ורגוע נפער לרווחה, ונעים מאד לשהות ולעמוד בתוכו.

חשוב להדגיש ולומר כי הכרה בצללים וקבלתם איננה מחייבת מימוש של כל הדחפים הקיימים בצל, כפי שכבר כתבו ק.ג.יונג ואחרים. אחד מגדולי הוגי החסידות, רבי צדוק הכהן מלובלין, כתב ( “צדקת הצדיק" אות רנ”ח) שבכל אדם קיימים חלקים אפלים ו“צריך להיות בקשר אחד” עם אותם חלקים. לא טוב להדיר אותם ולא נכון לדחוק אותם לפינה. מנסיון שלי עם עצמי ועם אנשים עמם אני עובד יכול אני להעיד שהצל בעיקר מחכה להכרה, וכשמכירים בו לא כאוייב אלא כידיד, הוא מוצא מקום נכון בתוך השלם. החכמה היא לדעת כיצד לפגוש את הצללים מבלי להאבק בהם ומבלי להכנע להם. כשעושים זאת מגלים לרוב שגם הצל מוכן ומזומן להתכלל באינטגרציה הגדולה של השלם. רוב הפחדים שלנו אודות מה שעלול לקרות אם חלילה ניתן לצל מקום אינם אלא דימיונות אימה הנולדים מן הזרות שנפערה בינינו ובין הצללים שלנו. כשמתיידדים עם הצללים מגלים לרוב שהם אינם באמת מפלצות. הבעתה שלנו מפניהם נולדה רק בגלל שלא העזנו להכיר אותם מקרוב והפכנו אותם לזרים לנו.
המוח הזוחלי שלנו יודע שהוא איננו קיים במנותק משאר חלקי המוח. הוא מודע לכך שהוא חלק ממבנה הגדול יותר, המכליל אותו בתוכו. אולי משום כך, כשפונים אליו ממקום שמוכן למפגש ולא למלחמה, מגלים שהמוכנות הזו קיימת גם בו.

המוח הזוחלי הוא פרימיטיבי, ורק משום כך הצד התרבותי שלנו מזהה אותו כ”רע”, אולם כפי שכבר לימד הבעל-שם-טוב בתורתו המיסטית: “הרע אינו אלא כיסא לטוב”. או כפי שכתב מורי וידידי המשורר ברוס ליאון בשיר-הדרקון שלו (בתרגום חופשי שלי לעברית):
“בשמחה על כוחי הייתי מוותר
כפות רגלי הדרקון שלי תומכות היו
בתחתית כס-מלכותך המוזהב,
אם לבבך רק היה רחב דיו
להזמינני בברכה
לשוב הביתה”.
כשם שאין באמת “חיות רעות” והפסוק אותו אומר יעקב אבינו “טרוף טורף יוסף, חיה רעה אכלתהו” מסמל לדעתי את הנתק בין יעקב ובין הטבע הפראי (=עשיו), כך גם המוח הזוחלי שלנו איננו “רע”. חיות טורפות כי הן רעבות, והרעב מאיים עליהן. חיות תוקפות כשהן סבורות שחיה אחרת מאיימת עליהן. תוקפנות איננה קיימת בטבע אלא כתגובה למצב מאיים. הלכך, מתחת לתוקפנות ניתן תמיד למצוא חשש. הנחש חושש שידרכו עליו ולכן הוא מכיש. הדרקון חושש שינסו לחסל אותו (ויש לו עובדות היסטוריות רבות להסתמך עליהן) ומשום כך הוא תוקפני. אולם כשנגשים אל הדרקון “עם עששית דולקת ולב פתוח” כפי שכותב ברוס ליאון בהמשך השיר, ולא “עם שריון וחרב מצוחצחת” – מגלים שהוא בעצם פתוח לידידות.

הלוחש לדרקונים

אז עמדנו שם ככה, מיכל מעיין, אור קורן ואנוכי, מתחת לעצם הגדולה של הדרקון התלויה באויר, ניסינו להפוך את עצמנו להארקה ולחבר את העצם, לפחות מבחינה אנרגטית, בחזרה אל האדמה. הקטדרלה אולי תקרוס מן החיבור הזה, אבל משהו אחר יבנה במקומה וגובהו יהיה פי כמה ממגדלי הכנסיה. על כנפי הדרקון ניתן לנסוק לגבהי מרומים. “יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים” כתב הרב קוק, ואני רוצה לתקן ולומר: כנפי דרקונים אדירים…
מי שראה אנשים ה”לוחשים לסוסים” מתידדים עם סוס עד שהלה רוכן מיוזמתו ומזמין אותם לעלות על גבו לסיבוב ריצה ללא אוכף, יודע על מה אני מדבר. מי שמוכן לצאת מההתבצרות המוסרנית המתגוננת, להכיר במקומו וחשיבותו של הצל שבתוכו, מבלי לנסות להכחידו מחד ומבלי להכנע לו מאידך — יזכה בסוף שהדרקון יכרע לרגליו ויזמינו למסע מטורף בשחקים — הרחק מעבר למגדלי הקטדרלות המפוחדים — ובתהומות העמוקים של השאול.
היכולת האינטרגטיבית של האדם מתפתחת דרך תרגול שלא מתכחש לא לגבהי הרוח ולא למעמקי הגופניות, לא לאחדות הגדולה של כל הקיום (המורגשת על ידי הלב) ולא ליחידנות הקטנה של האינדיבידואל הבודד אל מול העולם הגדול והמנוכר.
מאידך חשוב להבין שהמוח הזוחל והמוח הלימבי (המוח היונקי, האחראי לרגשות) אינם מתקשרים באמצעות שפה מילולית. השפה המילולית שייכת לתקשורת של מוח החדש, ואם ברצוננו לתקשר עם הרבדים הקדומים והפחות מודעים שקיימים בתוכנו — עלינו ללמוד לתקשר איתם בשפתם הם. העבודה עם המוח הזוחל חייבת להיעשות דרך חוויות מוחשיות, עם הגוף, ותוך שימוש בדימויים מעוררים יחד עם תנועה, נשימה, וקול, כפי שאנחנו עושים בסמינרים שלנו (ובפרט בשלב השני של הסמינרים של ISTA).

האם קיים מוח רוחני?

בהרצאה שנשא בפני החברה התיאוסופית ב 2009 טען פרופסור מדהאב קולקטאר (Kolkatar M) מאוניברסיטת פונה שבהודו לקיומו של “מוח רביעי” באדם, לו הוא קורא “המוח הרוחני”. המוח הזה פעיל בעת מדיטציה, טען, בזמן שהאדם חווה אחדות גדולה עם הקיום והשקטה של מרוץ המחשבות. אינני יודע על קיומו של המוח הרביעי, אך מחקרים רבים הנערכים כיום בעולם מצביעים על שינויים במבנה המוח המתרחשים אצל מודטים מנוסים מאד, כמו צמצום גודל האמיגדלה (אותו חלק במוח הלימבי האחראי על תחושות חרדה) והגדלת האקסונים המקשרים אזורים שונים במוח.

לי אישית ברור הדבר, שכשם שבטירת וואבל הפולנית קיימת אלומה של אנרגיה שפולחת ועולה מן האדמה ועד השמים, אלומה שיש בכוחה לכלול את הדרקון ומאורתו, את טירת המלכות ואת הקטדרלה גם יחד, כך גם באדם יש יכולת אינטגרטיבית שצומחת כאשר מוכנים ליצור אינטגרציה בין כל החלקים המרכיבים את השלם המופלא שאנחנו. האדם הינו פרדוקס אלהי המחבר שמים וארץ, תהומות ורקיעים, וכנחש האוכל את זנבו “נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן” (ספר יצירה) מתגלה אז שהתחתיות והמרומים קשורים זה בזה במעגל אינסופי, שהנחש הוא הוא המשיח כמו שאמרו המקובלים (אותה גימטריה 358) והדרקון הדחוי שלנו הוא בעצם החלק לו חיכינו כל העת.

————-
המחבר: פלא, אוהד אזרחי, הינו שמאן-מיני, מורה בכיר בארגון ISTA הבין לאומי, אומן, מוזיקאי, מקובל-רדיקאלי, רבי בתנועה ליהדות מ9

The post הקטדרלה והדרקון appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.