כותרות בסגנון של "7 דרכים לאורגזמה" או "הכול על האורגזמה הנשית ואיך מגיעים אליה" מייצגות את העמדה הרווחת שיש איזה עניין לא פתור עם כל הנושא הזה. יש איזה בעיה.
זה לא בדיוק ברור איך השיא מתחיל ואיפה הוא נגמר.
אצל הגברים, האורגזמה מגיעה כמו מעצמה, ברורה, מהירה ומדויקת. חלק גדול מהתרגול הטנטרי מוקדש לטכניקות שמטפלות בשפיכה מוקדמת ומאריכות את זמן הגמירה. הכול רק שלא יגמרו מהר מידי.
בכלל, השיח הטנטרי לא ממש מתעסק בגמירה הנשית. הגבר אמור לגמור לאט או לא לגמור בכלל והאישה אמורה לגמור ככל יכולתה.
בשני המקרים, יש הנחת יסוד מוטעית, שיש איזה מקום שצריך להגיע אליו. יש מטרה, יש קו סיום נכסף שיש לחצותו.
לטענתי, הבעיה מתחילה (וגם נגמרת…) במילה עצמה- "לגמור".
אני מציעה מילה חדשה לעבוד איתה והיא – לחבר.

כשאני מצליחה להיות מחוברת לגוף, לנפש ולתחושות המעודנות של העונג המיני שזורמות ביניהם אז לא מתרחשת שום "גמירה" !
נוצר חיבור לתהליך שלם של פתיחה וגילוי של עוד ועוד מקומות בגוף שמקבלים גירוי, נפתחים, מגיבים ורוטטים עד שנוצר מעין פידבק פנימי, לולאת משוב אינסופית שממשיכה לרטוט בתדרים שונים. זוהי בעצם חוויה של אורגזמה עשירה, מגוונת וטוטאלית שמחברת אותי עמוק לתוכי, לאיבר המין שלי. זו הדרך אל עצמי, אל החופש ואל האמת הפשוטה של להיות אישה השייכת למין האנושי.
האורגזמה הזו לא הולכת לשום מקום והיא לא נגמרת – היא נמצאת שם תמיד. זו האורגזמה הקוסמית הגדולה. זו פעימת החיים שלנו.
בשונה מהאורגזמה הגברית
שיש לה הסבר אבולוציוני מובהק והמתווה שלה חד וברור האורגזמה הנשית על שורשיה ומטרותיה נותרת חמקמקה ומסתורית עבור נשים רבות.
מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה יכלה להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה.
הספקטרום האורגזמי רחב: יש נשים שיכולות לגמור תוך כדי שיעור ספינינג, במהלך לידה, כשהן מניקות או טובלות בג'קוזי. יש כאלה שחוות חווית עונג חוץ-גופית (אסטרלית) והאורגזמה שלהן לוקחת אותן לביקור בארצות אחרות. יש המון נשים שמזייפות אורגזמה. יש כאלה שמגיעות אליה בחלום בזמן השינה  ויש את הנתון המעניין (מעניין עד כמה הוא נכון) של המגזינים – שרק שליש מהנשים גומרות מחדירה. השליש הנוסף גומרות רק מגירוי חיצוני, וכל השאר פשוט לא גומרות בכלל.

הקונספציה המוטעית מתגלה במילה עצמה – "גמירה" בעברית ובאנגלית – to come , להגיע ל – כאילו יש איזה מקום מסוים שמסמן את הסיום של התהליך או שאליו בדיוק צריך להגיע.
אז זהו שאין כזה.

נכון שיש מחקרים מדעיים שהצליחו למפות בצורה מדויקת אזורים שונים שמופעלים במוח ברגע האורגזמה וזה נראה בבירור שמבחינה נוירולוגית יש איזשהו סיום לתהליך (שכרוך בפיצוצים של יותר משלושים איזורים שונים במוח) אבל אלה מאיתנו שמתרגלות מיניות טנטרית כבר יודעות שהתהליך האורגזמי יכול להיות אינסופי במהותו ויש עוד סוגים מגוונים של אורגזמות שמחכים להתגלות במקומות נוספים בגוף, מעבר לנתיב העצבי המהיר שמחבר ישירות בין המוח לאיברי המין.

איך מגיעים למקום שרוצה לא להגיע?

אורגזמה רגילה, כזו "שגומרים בה" ממוקדת בד"כ בתחושות שעולות מאיזור איבר המין (בין אם זה בדגדגן, בנרתיק, בנק' הג'י או בצוואר הרחם), החוויה היא מצומצמת יותר ללא קשר להנאה ולפורקן הרגשי, עדיין, יש שם משהו שנגמר. יש אנרגיה מסוימת שמשתחררת מהגוף ועוזבת אותו. יש חוויה של התרוקנות. אני לא באה להגיד כאן שיש עם זה איזושהי בעיה, להיפך, זוהי חוויה מענגת מאוד. מה שאני אומרת, שעבורי כל העניין כולו הוא ביכולת הבחירה – לגמור או לא לגמור.

שדה החקירה, המרחב שבו כל העונג האינסופי הזה מתרחש הוא כמובן הגוף.
הטנטרה היוגית רואה את הגוף כדבר נפלא ומקודש, המרכבה שנושאת את הנשמה האלוהית. לפי היוגה, כל המתחים והלחצים שלנו מקורם באבחנה שאנחנו לא נמצאים בגוף. תשומת הלב שלנו נמצאת רוב הזמן בין האוזניים. כשהאנרגיה המינית זורמת במלואה בגוף, לרוב, היא תפגוש חסימות שאוחזות בתוכן טראומות רגשיות שאנחנו מחזיקות בהן. כשכל כך הרבה נשים מתייחסות לגופן באופן לא אוהב, כאל גורם מפריע ומקור לבושה וכאב אין פלא שהתודעה עולה לראש במקום להתקרקע בגוף.

החיים בחברה המודרנית מכוונים אל המישור המנטלי, עד כדי כך שגם כאשר אנחנו מגיעים למגע גופני, אנחנו עדיין אחוזות במחשבות, בפחדים ובפנטזיות ואין חיבור אמיתי לגוף.
הטנטרה יוגה מעודדת אותנו לאהוב את הגוף, לטפח ולהוקיר אותו. הוא מקור לחוכמה, לאושר ולחופש. דרך הגוף אנחנו מחוברות לכאן ולעכשיו, להווה הנצחי, לכוח החיים. כשאני נוכחת בגופי ומסכימה להתחבר לתחושות העונג שלי במפגש אחת-על-אחת, בלי לברוח לפנטזיות, החסימות נמסות והפוטנציאל המיני יוצא לאור. זה דורש זמן, מאמץ ורגישות אבל זה כל כך שווה את זה!

"האורגזמה המחוברת" היא חוויה כלל גופנית (full body orgasm) שבה האנרגיה המינית מורגשת כזרימה של תחושות בכל הגוף. המוקד שלה נמצא ביוני, באיבר המין – זה לב העניין כולו. שם זה המנוע. זה השורש שממנו העונג מתחיל לצמוח.

כשאנחנו מצליחות להביא מודעות לכמה שיותר מקומות בגוף בו זמנית – תחושת העונג מתרחבת מאיבר המין לכל הגוף והוא הופך לאיבר מין כל כולו. הגל האורגזמי שוטף אותו, הוא נטען וכל ההתנסות האורגזמית מתרחבת ונפתחת.
במקום הזה אני מגלה את הידיעה שהאורגזמה היא כל הזמן שם, היא כמו הנשימה. כמו תחושת העור, כמו הראיה – אפשר להיכנס אליה או לצאת ממנה. כמו אסאנה (תנוחת יוגה) – האורגזמה כרוכה בהתמסרות לרגע – לרקע – לדממה. לחדור פנימה ולהפוך לאחת עם, מעבר למי שאני חושבת שאני. במקום הזה האורגזמה היא טרנסצנדנטלית, מעבר למקום ולזמן, אין לה התחלה ואין לה סוף.  היא כל הזמן כאן. ממש עכשיו בזמן שאת  קוראת את המילים האלה, בזמן שאני כותבת, אני שמה לב לחיבור של היוני שלי, לבטן, לחזה, לגרון ולפנים. האצבעות מקלידות ואני שמה לב לנשימה שלי. נעים לי בגוף, אני מרגישה חיה. מידי פעם אני מבחינה בהבהובים נעימים באזורים שונים בגוף. אור זהוב רך ועדין מקיף אותי.
אני מסכימה לחוות, לאהוב ולזרוח את עצמי החוצה. כשאני ככה, מחוברת, אני מסכימה לאהוב, להיפתח לעולם ולפרוח. יש לי מה לתת.
האורגזמה שלי מלמדת אותי לחיות. כן!

הצעות שיעזרו לך להתחבר לתדר האורגזמי :

– לאהוב את הפות שלך.  זה התנאי הבסיסי. מכאן הכל מתחיל. אני לא מתכוונת לזה שאת צריכה עכשיו לקחת מראה ולהסתכל בין הרגליים (למרות שזה אחלה) אלא שאם בליבך ישנן תחושות לא נעימות כלפי איבר קסום זה, תבדקי מה עומד בדרכך לאהבתך את פותך. (לקרוא את "מונולוגים מהוגינה" זו המלצה חמה)

– תקדישי זמן לעינוג עצמי.  נכון שיש יותר ויותר סדנאות שמתעסקות ביוני: עיסוי יוני, יוגה לה-יוני, ביצי ג'ייד, טקסי אמריטה ועוד כל מיני, אבל אני מתכוונת שפשוט אם יש לך נגיד עשרים דק' פנויות בבית, קחי את עצמך לחדר השינה, שכבי על המיטה. פשקי רגלייך והניחי את יד שמאל על הפות ואת יד ימין על הלב. תתחברי לנשימה והתבונני בתחושותיך.

– תתחברי לבן זוג או בת זוג שמחוברים לאנרגיה האורגזמית שלהם. השלב הבא אחרי עינוג עצמי הוא להתענג בחברותא. שני גופים מחוברים שמתאחדים ביחד  למעשה אהבה, מתמסרים זה לזה לחוויה שממיסה את כל המחיצות ביניהם זו התנסות שמחברת אותנו למעשה הבריאה האלוהי. שווה במיוחד לתרגל במקום אינטימי בחוץ, על האדמה ומתחת לכיפת השמיים.

– יש אינספור דרכים וצורות להתחבר לרצף האורגזמי. תסכימו להתמסר ללב של התנועה המינית שלכם. תזדיינו בסבלנות. תרשו לעצמכם חופש לחקירה משותפת  של סוגי מגע שונים, כשאחד נותן ואחד מקבל. דברו בחופשיות על הרגשות שלכם. תעזו להיחשף במלאות, להשמיע קולות, לגנוח ולרטוט, לזוז, לשנות תנוחות, למצוץ, ללקק ולהתענג מגופכם הפתוח והמשוחרר.

המאמר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחיות ודיוק, אבל הוא בהחלט נועד גם לגברים.

The post איך התחברתי לאורגזמה והפסקתי לגמור appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

צרי לך מרחב מקודש

טקסים טנטרים, ולמעשה טקסים בכלל, נועדו לקחת את המוכר, המובן מאליו, ולהפכו למרחב חדש, המאפשר לנו לגלות דברים חדשים עלינו ועל העולם.
אחד השלבים החשובים והמהותיים בכל טקס הוא ההכנה לטקס, הכיני את המרחב, הזמן וכמובן את גופך, הדליקי נרות, מצאי את ההתכוננות המדויקת לטקס, שאי תפילה – " לשם ייחוד  קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני באה לקיים מצוות בוראתי באהבה להודות, להלל ולשבח את גופי." (לדוגמא) .
עשי מקלחת או אמבטיה טובה, מרחי גופך בשמנים, את יוצאת לדייט עם עצמך, איזה כייף!
צאי מהשגרה –  כמו בכל מערכת יחסים גם במערכת יחסים עם עצמנו השגרה היא אם כל חטאת.
כולנו יצרנו לנו במהלך החיים דפוסים קבועים לעינוג עצמי, מעולה, זה הזמן לחקור מחוזות חדשים ולהתרחב. את אוהבת במקלחת – לכי למיטה, אוהבת ויורטור – תנסי מלפפון, אוהבת בדגדגן – היי, מה עם הנרתיק? רגילה להתענג לפני השינה? – נסי למצוא לך זמן במשך היום (כן, יודעת, זה מאתגר…) מצאי לך מקום שקט ומבודד בטבע, שחקי עם זה. יש עולם שלם שם לגלות..
ותתנהגי יפה אל עצמך –  תתארי לעצמך שאהובך היה ניגש ישר לדגדגנך ומתחיל לשפשפו במטרה "להגמיר" אותך כמה שיותר מהר… הרי היית עורפת לו את הראש, ובצדק. עשי אהבה עם עצמך, עם כל כולך וכל גופך, לטפי את פניך, ידיך, שדייך, עטפי את גופך ואת היוני שלך באור ואהבה, לטפי עצמך עם בדי משי ונוצות, פה זה לא המרוץ אחרי האורגזמה, היא תבוא אם וכאשר, כן או לא, אהבי וסגדי לאלה שהינך.

הזמיני את השיווה הפנימי שלך

שחקי איתו, איך זה לענג אותו? שהוא יענג אותך? שחקי עם ארכיטיפים. איזו אֶלָה את היום? מי המענגת? מי המתענגת?
מה שמביא אותי לנושא הפנטזיות –  אז מודה, זה לא כ"כ הקטע שלי כך שאין לי הרבה מה לומר בנושא, ובכל זאת, ענין אחד – אני שומעת מנשים על הרבה בלבול, חשש ואשמה סביב הנושא הזה, אז בואו נבהיר דבר אחד אחת ולתמיד, פנטזיה זה לא שווה ערך למשאלה!! זה שאת מפנטזת על חמישה גברים שעירים שאונסים אותך זה ממש, אבל ממש לא אומר שהיית רוצה שזה אכן יקרה במציאות. להפך, המרחב המיני, האישי , זוגי וקבוצתי מאפשר לנו לחוות ולחקור את ה"חיה" שאנחנו בתוך מרחבים אוהבים ובטוחים. אני מוצאת שדווקא נתינת מקום לפנטזיות אלימות מאפשרות לנו "לנקות" אותם מהמרחבים של מערכות היחסים בנינו. אני יכולה לשחק אם הכמיהות הללו בלי לזמן לחיי אתגרים של יחסי קורבן מקרבן שיאפשרו לי לחקור זאת על  "הבשר".
עינוג עצמי כמדיטציה –  תומר פרסיקו כתב ב"מאקו" מאמר קצר ומקסים : " יש באוננות משהו שמעמת אותנו עם עצמנו, שפותח לנו הזדמנות ללמוד על עצמנו ועל מה שמניע אותנו, ומאפשר לנו להתקרב לגוף שלנו. אנחנו לומדים שאנחנו יכולים להפיק הנאה מהתכנסות עצמית …אבל יותר מכל נראה לי שאפשר ללמוד מהאוננות על האיזון העדין שבינינו ובין העולם, על קו הגבול הדק שבין האני לאחר. הלופ המענג הזה מסגיר סודות רבים. כשאני מאונן, מיהו הפועל ומי הנפעל? מי מפיק הנאה, וממי? איך הנפש (בדמיון) משפיעה על הגוף, ואיך הגוף (בעונג) משפיע על הנפש? איפה ה"אני" נכנס בתוך המעגל המפותל הזה של היזון חוזר.."  אכן, עינוג עצמי זו הזדמנות מופלאה לתרגול מדיטצית "מי אני?" האהובה והטובה.

"לא טוב היות האדם (רק) לבדו"

שתפי את אהובייך, עינוג עצמי ממש לא חייב להתרחש לבד ובחדרי חדרים, צרי לכם טקסים של עינוג עצמי משותף, התבוננו זו בזה, קדשו, ברכו ואהבו זו את זה תוך כדי עינוג עצמי.
ואחרונה חביבה..
בשביל מה יש חברות?.. – כן, יודעת, זה לא בשביל כל אחת.. (אווצ', לרגע  ראיתי את הנבוט בראש שהייתי מקבלת עם הייתי מציעה זאת לאחת מחברותי הטובות ביותר בעולם, היוגית הנזירית) אבל מדובר במרחב מקסים של "אחוות אחיות" המאפשר חקירה של אנרגיה מינית שלאו דווקא מתקשרת למשיכה מינית בעלת קוטביות ומאפשרת קירבה והשראה ולימוד משותף.
יצא ארוך ולחלוטין לא ממצה.
שורה תחתונה- הבה ונעוף על עצמנו, ואהבתי לעצמי כמוני..
קישורים –

צילום:  CC BY 2.0 Aimanness Photography

The post מחשבות על עינוג עצמי נשי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

זו הפגישה הראשונה שלנו. מוקדם יותר בצ'ט כבר נגענו אחד לשני בפצעים:
"אני לא בטוח שאני רוצה להיות בקשר עם אדם שהשלווה של האחר מלחיצה אותו, ואילו לערער את הביטחון העצמי של האחר גורמת לו הרגשה נעימה. את מרגשת, ואני רואה מתחת לחיספוס את הפגיעות שלך אבל אם את רוצה קרבה – תתחילי להתחבר אל האחר, שהוא במקרה הזה אני, גבר שעומד בשערך."

"נכון אני לא באמת רואה אותך, מה היית רוצה לעשות?".
"תעלי על האוטו ובואי לכאן"
"אתה מבקש ממני להתאמץ?"
"יש חניה פרטית :)"

במערבולת הזו אנחנו רוקדים לאט, כאילו אנחנו על אי בודד, בתחושה שהכל אפשרי. היד שלי לא חוששת לגעת, אך עניינית בעבודת החזקת הגוף למען הריקוד, מקפידה על מרחק קטן בינינו. אנחנו מסתכלים לרגע בעיניים ואז היא מקרבת אלי שפתיים. אני יודע שאני יכול לנשק אותה אבל אני בוחר לקרב את הלחי שלי אל הלחי שלה. אני מרגיש שהיא רוצה קצת יותר ממה שאני נותן. אני מחזיר אותה אל צעדי הריקוד, נותן טיפה פחות. כך אני שולט לכאורה ובונה ביטחון, והיא שולטת למעשה בעוצמת המגע ויכולה להרגע ולשחרר.

אני לוקח את הידיים שלה ושם אותן מאחורי גבה, שומר אותה במרחק מה ממני, על הגבול הדק שבין מניעת תנועה לשחרור. כאן נבנה אמון שבו אני גם המבוגר האחראי וגם ההרפתקן הנועז והשובב בו זמנית, זה שאפשר לבטוח בו שלא יחצה את הגבול, שרק "ידגדג" אותו. האמון הזה מאפשר לה את הביטחון להתמסר. אני לא מנצל את העובדה שהיא מוחזקת כדי לנשק אותה או להתקרב אליה. התשוקה שלנו נוכחת, חזקה ועם זאת בשליטה מלאה.

המטפלים בעיסוי רקמות עמוק נכנסים עד הכאב ושם נשארים בדיוק על גבול הכאב ושם לאט לאט מתקדמים טיפה פנימה, תוך קשר עם המטופל, לבדוק כל הזמן אם זה ביכולת שלו. חשוב לראות שהוא מחובר לעצמו נוכח ונושם עמוק. כך מייצרים אמון והמטופל יכול להתמסר וניתן להיכנס עמוק יותר.

אתה נוגע בשערה, האם הוא עבה? האם הוא רך? נסה להיות כמו תינוק סקרן, לגעת כאילו זו הפעם הראשונה, בפליאה. היה קשוב, ושאל את עצמך: איך היא מגיבה? בקול, בתנועה. מה התגובה שלה עושה לך? מצא את הגבול והישאר בו, אל תחצה אותו. תהייה נוכח.

אנחנו יוצאים למרפסת. היא מחזיקה את המעקה בשתי ידיים ומסתכלת למטה. ביד אחת יש לה  סיגריה כבויה. אני עומד קרוב מאחוריה אך משאיר מרווח. זהו אך מיתוס שצריך להתקדם לאזורי הגירוי הקלאסים. אני עוצר את התנועה לגמרי ומגיש לה מצית. אי תנועה לפעמים יותר מרגשת מתנועה. יש הפתעה מבוקרת. העצירה לרגע יוצרת ביטחון. היא לוקחת שאיפות איטיות ועמוקות מהסיגריה, ואנו עומדים שם, ללא תנועה, צופים אל הרחוב. אין לי מטרה, חוץ מלהעצים את הרגע, ולבנות איתה אמון מתחת לחצי הירח.

הסיגריה כבתה ונפלה על הריצפה. היא מסתובבת אלי, ואני מוביל אותה לחדר שינה, אני מניח אותה בזהירות על המיטה. היא מסתכלת לעברי כשואלת: "מה עכשיו?" במקום להיכנס לחרדת ביצוע, אני נשכב על המיטה לידה, נשען על יד אחת  ומסתכל לה בעיניים. "נעים לי איתך" אני אומר לה. העצירה ברגע הקריטי מראה לה שאני בטוח מספיק בשביל להישאר במבוכה, ומשרה  גם עליה ביטחון. אני לא נוגע בה וכשהיא מתחילה לגעת בי אני נשכב אחורה ומתמסר, מאפשר לשנינו להרגע, מראה לה שאני שולט בתשוקה שלי, וגם מאפשר לה להתבטא. היא מעט מופתעת מהפסיביות שלי אבל נפתח בה משהו חדש. היא מחייכת בשובבות ואילו אני מאפשר לעצמי להנות ולהראות זאת בקול ובתנועה.

ואז יורדים הבגדים. היא שוכבת שם ואני עוצר לרגע ארוך. לוקח את הזמן להסתכל עליה, בלי לגעת, במבט אוהב. בהתחלה היא  אכן מהוססת, מובכת, אבל אני נשאר שם. לאט היא מרגישה את חוסר השיפוטיות שבמבט שלי, והשאלות המעכבות של דימוי גוף מתפוגגות, אצל שנינו. פתאום היופי שלה נשקף אליה מהמראה שאני מספק, ואז היא מתרווחת ומראה לי, מתוך ביטחון, את הפרח שהיא, מעלי הכותרת העדינים שלו ועד הקוצים. אני בוחן בפליאה, ומשחק ללא מטרה כמו ילד שמוצא צדפים בחוף הים.

לאט המשחק הופך לנגינה בפסנתר, ליטוף של קלידים, ואני מקשיב. מה קורה בהקשה חזקה? איזה מוזיקה האצבעות שלי והפסנתר רוצים לנגן?
הייתי פעם בהופעה של ראווי שנקר, מאסטר הסיטאר ההודי המפורסם. האולם היה מלא לגמרי ואז הוא והנגנים האחרים עלו והחלו לכוון את הכלים ועשו זאת במשך שעה ארוכה, בלי חשש מהציפיה של הקהל או מהמבוכה, עד שהם היו לגמרי מרוצים מהצליל.

וכשהצליל מכוון, אין יותר אני ואת, יש מנגינה. והיא עולה להרפתקאות ובודקת גבולות בעדינות וברגישות. אני מפנים את מה שאמר פסנתרן וירטואוז: "ככל שאנו מתרחקים יותר מתנועות אצבע בלבד, זכרון גופני והרגלים, והולכים אל המופשט, וככל שאנו מתרכזים יותר במוזיקה הטהורה, כך אנחנו לומדים טוב יותר את פסנתר…"

בתוך הקונצרט הזה, כדאי לפעמים לעצור, להסתכל ישר בעיניים. זו הזמנה להוריד טיפה את ההתרגשות שהיא מכירה, ולהיות יותר קרובה אלי, יותר נוכחת. אנחנו שם ברגע שבו הזמן עוצר מלכת. כך מתאפשרת לנו הנאה עמוקה יותר, הנאה של כל הגוף, אובדן של תחושת הזמן, אחדות הדדית. אני רואה את עצמי נשקף מעיניה. ואני אוהב את מה שאני רואה.

מתוך  הסיטואציה הזו אפשר להבין משהו על חשיבותו של המגע הנכון. הוא מתאפיין כבר בבנייה הרגשית  של המפגש, ומתחיל ביצירת קוטביות שיכולה להיות עימות חזק, ועם זאת הסכמה שקטה ללכת ביחד אל הבילתי נודע. המגע עצמו אינו מבודד והמשמעות שלו נגזרת גם מהמסגרת שהוא בתוכה : המקום, מי את? מי אני? מי את בשבילי?

משם מדובר על הליכה על הגבול תוך בניית אמון. הגבר לוקח שליטה על ידי כך שהוא מתקדם פחות ממה שהאישה רוצה, מאפשר לה בעצם לשלוט על עוצמת המגע, וכך היא יכולה לשחרר. מאד עוזר להראות ביטחון על ידי עצירה וחיבוק של רגעי מבוכה, וחשוב להראות אהבה ללא שיפוטיות והקשבה מלאה. עם האמון שנוצר אפשר אפשר לדגדג את הגבולות, להציע הרפתקאות נועזות, ולאבד שליטה.

The post מבט של תינוק, מגע של פסנתרן appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

במסגרת סדרת הרצאות " מין מסע"

The post שפיכה נשית – אגדה או חווייה מיסטית appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

בבואך לחקור את הנשיות במקומה הפגיע, עליך לקחת בחשבון כי המקום אליו כמהה את להיכנס הינו באר תחתיות, עולם משכנות החשכה והאופל, הווייה דולורוסה של מחצית האנושות, שלא לומר כמעט מערכת הביבים הסופגת וקולטת-כל של החברה המתורבתת וזו שאינה מתורבתת.

אותה סקרנות המוליכה אותך עכשיו, במעמקי האפלה, היא חלק מהמקסם של איבר זה, המוצנע, בלתי נראה בתענוגו ובסבלו, טמון אי שם בתהום הנשייה של נשיות עלומה גם היא.

הפות שלך היא האיבר המרגיש שלך, המגשש. כזוג שפתי תינוק החוקרות את העולם, באות הן לחקור ולגשש את מקומך, את נראותך.

המשך של צינור ישיר של אור ואנרגיה המתחיל בשפתייך העליונות – המספרות סיפור של רוך וביטוי, ומסתיים בשפתייך התחתונות אשר מבקשות את אותו הדבר בדיוק.

הפות, מלאה בקצות עצבים ובזכרונות. אֵם החיים כולם.

כל פות הינה נשאית של ידע אנרגטי העובר בתוך השושלת הנשית של האישה הנושאת אותה. מעבר החיים דרכה, בכניסתם וביציאתם, נותנת לה חתימה של ידע על המהות הנשמתית המקבלת חיים בתוכה.

מעבר זה, שער חיים זה, האנרגיה והסוד הטמונים בו, מהווים מוקד משיכה אינסופי עבור המין הזכרי אשר מהותו פשוטה וגלויה לכל. מנקודת מבטנו, לו נשים נשאו את איברם גלוי חשוף ונגלה, לא היתה עוצמה כה רבה טמונה שם, עד כי תעביר אדם על דעתו ויאנוס את ביתו האהובה.

אחת הדרכים להבין פות לעומקה היא ההבנה של משמעות הפות עבור אלו החסרים אותה. המין הזכרי. כפי שידוע מין זה לא בחל ולא בוחל בשום דרך לשוב ולחדור אל המאורה ממנה בקע החוצה, אליה נזרק על מנת להברא, אל המחשכים, אל המרחב הקדוש של הרחם שם הובטח והואר האחד על פני הרבים, ונִטעה האמונה כי כאן לא ידע מחסור (הכוונה לאותו זרע נבחר אשר הפך למפרה).  זהו הידע האנרגטי שנושא כל זרע ההופך למפרה. בקודש הקודשים של הפוטנציאל האנושי הוא הופך לנישא מְרום, לזוכה בהכרה האלוהית ללא הפרדה.

האם אין בכך לתת הסבר ולו קטן על כח ההטבעה החזק של הפות? כוח כה משמעותי עד כי הוא מוליד את הצורך לכרות אותה, לתפור אותה, לחסום אותה ולו רק שלא יחלחל כוחה החוצה ויפתה איש אל תוכה.

אצל האישה הכוח האנרגטי הוא אחר. בידיה. נולדת עם ביציותיה בתוך גופה, מופרית בעצמה. עצמיותה ישְנה, וידיעת יכולת ההזנה הפנימית שלה – ומכך חיבור כוחה אל העוצמה האלוהית – אינה ניתנת לעירעור.

מארחת היא בבית מקדשה. חולקת את השפע הניתן לה – של הידיעה – עם מי שזקוק למרחב מזין זה.

היו זמנים בעולמכם בהם פות קודשה ונחלקה באהבה.

היו זמנים בהם פין יכול היה לבוא ולנוח, להתדפק על דלתות המרחב ולבקש לדעת את עצמו שם.

היו זמנים ורגעים ומרחבים של קידוש עונג הדדי.

הם היו מעטים מדי. נכחדו מהיסוד מדי. על ידי כוח דורסני מדי.

והיום פות צרה ומכווצת, לא רק שאינה רוצה לחלוק את מחמדיה בשמחה, אף אינה רוצה להיפתח אל עוצמתה מתוך כאב הזיכרון שהיא נושאת, של העוולות בהן שקעה וידעה לאורך דורות שושלתה הנשית.

הפות שלך היא הדרך שלך להארה. של עצמך, של מרחבך האישי והאינטימי.

היכולת שלך להיפתח אל תוך ההבטחה הגלומה בתוכך, של ידיעת החיבור הפנימי אל הפוטנציאל האנושי, חיבור אל הבריאה. היא מסע החלימה הבריא ביותר שלך. אנו אומרים מסע חלימה – כי כה עמוק שקוע הידע בתוך מרחבי התת המודע הקולקטיבי של הנשיות עד כי יש לנוע מעבר למימד הנגלה ולשוב ולהציף אותו.

הפות שלך מבקשת להפתח ולהתרחב ולדעת את אשר יודעת את.

מבקשת היא את העונג המיוחל אך מעבר לכך מבקשת היא לשוב ולהיות חיישן ביטוי למהות האנושית, ואף אם הכאב גדול מנשוא, יודעת היא לשאת אותו, להתמיר אותו, ללדת אותו.

הלידה הפיזית אינה שווה בכאבה לכאב האנרגטי המצוי בפות. בסוף תהליך הלידה ישנה השמחה השוטפת של האם והילוד.

בסוף תהליך ההכלה והלידה של זכרונות הכאב, ישנו לב שותת אשר מתנתו היא היכולת להרגיש בָּכֹּל, ללא שיפוט ואֵיפָה, ולכן תהליך זה עמוק ומורכב יותר ומעורר פחד רב יותר.

נשים אשר אינן נהנות ממין, למרות בן זוג קשוב וחומל, נשים אשר מנותקות מחלק זה של גופן ללא הסבר מניח את הדעת, נשים אשר נרתעות מזכריות ברבדים העמוקים ביותר – כולן נשים אשר באופן זה או אחר נמנעות מההצפה האנרגטית הטמונה במרחב אשר בין פותן לרחמן.

היום הלילה הארוך ביותר.

המעבר הצר בין פות לרחם, הנרתיק, תעלת הלידה, הוא הדרך מהמקום החשוך אל האור.

ומהאור – המרחב בו הפין שוכן – אל החושך.

זהו ההיפוך האנרגטי של גרמי השמיים, של שעות היממה, בזעיר אנפין.

אנו מברכים אתכם בני ובנות האדמה.

אלו הפוסעים בדרך חדשה אל איחוד הקיום כפי שהותווה בתוכנית האלוהית.

קיום של הכלה הדדית באהבה וחמלה.

קיום של הזנה אנרגטית.

אנו מברכים אתכם כי האור הבא עליכם לטובה במחצית זו של השנה

יאיר את המחשכים החבויים שלכם בעדנה וברכות.

אנו מברכים אתכם בהִזכרות בטבעכם האמיתי – כנקבות הוות ידיעה וכזכרים הווים געגוע,

כנקבות השמֵחות לחלוק את קדושתן וכזכרים המבקשים זכות והכרה בעדנה,

כאיכויות של הזנה הדדית, רגשית, אנרגטית ופיזית.

ולך פות יפה, אהובה, רכה ומסתורית.

לך במיוחד אנו מאחלים ומברכים כי כל הבא בשערייך, ימַצא ראוי.

היי מחבקת ואוהבת, שומרת סודותייך בקריצה של אלו הרוצים למלמל אותם

לאוזן כרויה

יהיו אהבותייך, לידותייך וזכרונותייך מקור להשראה ועצמה מעתה ועד קץ הזמנים

מי יתן וכל שפתייך ידברו אמת

כן יהי רצון

אמן סלה.

The post המקום האפל של הנשיות: הפות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אך באלפי השנים האחרונות התרבות שלנו מובלת בתפיסה גברית, כשרק במאה האחרונה עם שינוי העידנים החל תהליך של הכרה בערכה של האשה.

המאבק המודרני על שויון זכויות הנשים ויציאת הנשים מהבית, גרם לקונפליקט בין הרצון להתבונן באשה כאדם שוה ערך לכל דבר (ולכן להתעלם מההבדלים), לבין מחקרים שמצאו שההבדלים בין נשים לגברים מבוססים ברובם על הבדלים ביולוגיים מדידים.

ולתוך הקונפליקט הזה, והחידושים והתגליות מתגלה בהדרגה, דרך מורי הטנטרה והיוגה, מידע עתיק שאבד מקדם על ההבדלים בין הגבר לאשה ברמה האנרגטית, מידע שההתעלמות ממנו גורמת לאשה תסכול וניתוק מעצמה ומגופה, לגבר לתחושה שאי אפשר להבין את הנשים , למערכות יחסים וקשר מיני לא מספקים.

במאמר הזה אתמקד במרכזי הירח הנשיים, שהבנתם תאפשר לאשה חיבור מלא אל גופה ושחרור חסימות , לגבר תאפשר להבין וליצור קשר טוב יותר עם בת זוגו, ובזוגיות ליצור מערכת יחסים עמוקה יותר ולשדרג את חיי המין.

מידע נוסף על ההילה וקשת ההילה והקשר שלהם למיניות הנשית אפשר למצוא כאן

על מרכזי הירח

“Do not swear by the moon, for she changes constantly. then your love would also change.”

William Shakespeare, Romeo and Juliet

מדוע נראה שנשים משתנות כל הזמן? לא צפויות, מתנהגות אחרת מיום ליום ..

על פי מסורת עתיקה שהובאה למערב על ידי יוגי בהג'ן, יש לנשים 11 מרכזי ירח. איזורים בגוף שרגישים לאנרגית הירח,  מופעלים בשלבים שונים של המחזור החודשי, ומשפיעים על הרגשות שלנו, הדרך בה אנו רואים את העולם והאופן שאנחנו מתמודדים עם חיי היום יום. שלא במפתיע האיזורים האלו נחשבים גם איזורים ארוגניים.

האנרגיה של הירח קושרה לנשים בגלל המחזור הפנימי שתואם את הירח כאשר אנחנו מכוונות לטבע. אנרגית הירח נחשבת לאנרגיה נשית, רגשית, מחזורית שהעולם לא יכול לחיות בלעדיה. היא מסדירה את הגאויות, צמחים, גדילת השיער וריתמוס של בעלי חיים.

מרכזי הירח בגוף האשה מסודרים מסביב לסנטר בסדר שמתאים למצבי הירח (או למזלות האסטרולוגיים ) והם משפיעים על האופן שאנו תופסים את העולם מסביבנו ופועלים בו.

במשך מחזור הירח הנפש שלנו ממוקדת כל פעם במרכז אחד למשך 2.5 ימים ואז נעה לבא אחריו,

גם התנודות של החשק המיני במשך המחזור החודשי קשורות לקצב/תדר של מרכזי הירח שלנו, שמשפיעים על האופן בו אנחנו מבטאים את עצמנו ואת המיניות שלנו.

הסדר של המעבר בין המרכזים שונה מאשה לאשה (אבל לגבי אותה אשה הסדר ישאר קבוע לכל החיים אלא אם כן היא עברה ארוע טראומטי שגרם לריסט) .

11 מרכזי הירח והתכונות שלהם

קו השיער: חוכמה, מיקוד, יציבות, אמינות, בהירות, ריאליות
לחיים: לא צפויה, חוסר יציבות רגשית,
תנוכי האזנים: אינטליגנציה, נאמנה לעקרונות וערכים ובקיצון יכולה להגיע לשיפוטיות וצדקנות.
שפתיים: מילולית, אינטראקטיבית, תקשורתית, אבל בחוסר איזון יכולה להיות פוגענית
חלק אחורי צואר: רגישה, רומנטית, ארוטי, מפלרטטת ולוקחת סיכונים, פחות לוגית
שדיים: חמלה אלוהית, מעניקה
טבור / גב: חוסר בטחון, חשופה, פגיעה
ירכים פנימיות: מאשרת, תומכת, מאד מאורגנת
גבות: בעלת דמיון וחזון
יוני (וגינה): עומק, שיתוף (חברתית אבל עם נטיה להיות בפנים ושקועה במחשבות)
דגדגן: מוחצנת, תקשורתית, חברתית
כאשר אנחנו קשובות לתבנית של מרכזי הירח והמחזור האישי שלנו, יש לנו יותר מודעות לעצמנו ואנחנו יכולות להשתמש בידע הזה בתבונה.

כך למשל נעדיף לא לקבל החלטות בזמן שהמרכז הדומיננטי הוא הלחיים או העורף, באיזור השדיים קשה לנו לשמור על גבולות, וכשמגיעים לאיזור הירכיים הפנימיות זה הזמן לבצע את כל הדברים שממתינים כי אז אנחנו הכי מאורגנות.

גם בתחום המיני המודעות אל עצמנו כישויות מיניות ופוריות יכולה לשדרג את אופי הקשר – בתקופה שאנחנו בטבור נחפש חיבוק אוהב ותומך ובזמן מרכז השפתיים נעדיף להשתמש בהן לנשיקות ותקשורת במגע ולא לדיבור. בזמן המשחק המקדים, יכול להיות  נחמד להזמין את בן הזוג לגלות מהו המרכז הפעיל ביותר.

מכיוון שהמחזור הוא אישי לכל אשה אין צורך להתעמק בטבלאות אסטרולוגיות, אלא אפשר לנהל טבלת מעקב יומית של התנהגות ותחושות ודרכם לזהות את המחזור הקבוע של מרכזי הירח.

הגבר והאשה

הגבר מושפע על ידי השמש, מרכז הירח היחיד של הגבר נמצא בסנטר. השיער שצומח על הסנטר קולט את אנרגית השמש ומנטרל את האפקט של הירח.

באנלוגיה לירח שנע כל הזמן אך הצד הזוהר שלו מכוון אל השמש, כאשר השמש יציבה ושומרת על המרכז. כך האשה שמשתנה כל הזמן, מחפשת אצל הגבר השראה ויציבות. אם הגבר לא יכול לספק לה את זה, אז למה צריך את הגבר?

יש הבדלים נוספים רבים בין הגבר לאשה – הקוטביות, קשת ההילה, האשה פועלת ב 6 ערוצים במקביל כשהגבר מתמקד בערוץ אחד, קצב המחזור האישי. הבנה של ההבדלים הללו יכולה לתרום לתקשורת זוגיות טובה יותר, וליצירת קשר שעובר אל מעבר להבדלים כדי לראות את האל או האלה שבתוך בן/בת הזוג שעומד מולנו.

קוים מנחים למין מקודש

המיניות והרוחניות שלנו הם חלק מהשלמות שלנו. אם נקיים מין בכבוד ומודעות, הוא יהפוך לכלי לאיחוד עם הנשמה של אדם שני.

מתוך ההבנה של המערכת האנרגטית הנשית פותחו ההמלצות הבאות שיאפשרו בעת המין להגיע להעלאה ועידון של האנרגיה המינית, לאיחוד של ההילות לישות אחת ולהתרחבות של הישות המאוחדת:

זמן – המיניות של האשה נמצאת במיטבה כאשר ההילה שלה רחבה וגדולה. לכן כדי שהאנרגיה המינית של אשה תגיע לשיא, צריך להתחיל בהתכווננות לקשר החושני 72 שעות לפני המגע המיני (למשל ארוחה רומנטית, טיול בטבע, עיסוי , מדיטציה, יוגה)

יצירת מרחב מקודש – ניקוי, קישוט בפרחים, אור נרות, פירות טריים, כריות, שירי אהבה, שמן עיסוי, מוזיקה רומנטית וכל דבר שנעים ללב ולחושים

טקסים זוגיים כולל עיסוי הדדי שמאפשר לתקשר את האהבה והתשוקה דרך מגע בכל הגוף וליצור רגיעה, הרחבת ההילה ומוכנות למגע.

לפני המגע הגבר יעורר את מרכזי הירח בסדר מסויים בעיסוי מקודש במבט ובמגע של היד והפה.

בזמן המגע לנשום במודעות, להביט לעיניים ולראות את האלוהי במי שמולנו. להתאחד עם האלוהי שבבן הזוג.

להיות קשוב לתחושות בעמוד השדרה והמצח

האנרגיה המינית המשולבת יכולה להתרומם דרך נתיבי האנרגיה – הנאדים

אחרי המין להרגע בליטוף הדדי ואינטימיות

The post 11 מרכזי הירח בגוף האישה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מגיעות אליי נשים עם מורכבויות רבות ומגוונות סביב המיניות שלנו:
החל מנשים כבויות לחלוטין, כתוצאה מחוויות חיים אלימות או סתם חוסר בחינוך למיניות וחושניות, ועד נשים שהן כל כך מיניות, שלא יודעות איך להסתדר עם כל החשק הזה, מול החיים הנורמטיביים והזוגיות.

המספרים מספרים ש 30% מהנשים חיות בחשק מיני נמוך, 30% מהנשים לא תמיד מגיעות לאורגזמה.

אנחנו חיות במציאות שבה, בחלקים מסויימים של העולם (במערב פלוס) כבר אפשר להתייחס לאישה המתענגת במיניותה כנורמטיבית. אבל ממש לא מזמן, גם כאן, לא הייתה כל התייחסות לעונג נשי כעניין כלשהו. דורות של נשים צמחו על הרעיון שמיניות נועדה להתרבות. בלבד.

(בחלק מספרות הפיזיולוגיה של תרבות המדע המערבי המתפתחת, הדגדגן לא הופיע כאיבר. כן. אצל הלביאה והקופה כן, אצל האישה לא. למה? לכי תביני. לא, לא תביני. הגברים, שערכו את ספרי הפיזיולוגיה הללו לא מצאו לנכון לציין את איבר העונג שלך. מבולבלים…. גם אנחנו…).

זה שאנחנו בכלל מדברות על העונג שלנו – זה עניין חדש בתרבות שלנו. ועדיין – נשים רבות מוותרות על עונג, מתוך בחירה, או מתוך מציאות חייהן.

חלק גדול מהעניין נמצא בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. או ב"אין קשר" או ב"קשר סלידה" או "קשר אפלטוני" או "בקשר ילדותי".

אז בקשר לואגינה… רציתי טיפונת לספר לך – וגם לך גבר, על מידע חדש – עתיק על הואגינה. וזהו באמת קצה קצהו של קרחון חמים ונעים… דברים שנעים לדעת, וכדאי גם לעשות משהו בעניין…

הואגינה…

חשוב… חשוב שנבין יחד את האיבר המסתורית והייחודית הזו. וכן… רב המסתורין סביב הואגינה. ורב גם הידע העתיק והחדש המתגלה אודותיה.

בשנים האחרונות מתחוללים בעולם מחקרים מדעיים רבים המתחילים להביא לנו הסברים על אותם הדברים שחכמת המזרח מספרת לנו כבר עידנים רבים. בתרבויות המזרח, נחשבה היוני, הואגינה, לשער מעבר בין העולם הזה, לגן העדן, לעולם התודעה  שאין לה גבולות ומגבלות, שאין בה נפרדות. שער להארה.  העולם מגלה שהואגינה איננה רק איבר מין אלא איבר השראה ותודעה מפותחת. אישה שהואגינה שלה משוחררת ומשרתת את מוחה, גופה ורגשותיה, יודעת על מה אנחנו מדברים.

על מה אנחנו מדברים בעצם?

כל אישה, כל אישה.. יכולה לפתח את הואגינה שלה כך שתהיה שער למדיטציה עמוקה, ריפוי עמוק, חופש תודעתי. מפגש עם האמת.

כל אישה, כל אישה… יכולה להפעיל את חוכמת הואגינה שלך ולהשפיע על כל תוכנות האישיות, וכל פעילות המוח שלך ובריאות הזרימה ההורמונאלית שלך.

ואגינה בריאה ומשוחררת מאפשרת הפעלת אזורים במוח האחראים על:

• ביטחון עצמי
• יצירתיות
• אופטימיות
• יוזמה
• חופש פנימי
• הגדרה עצמית
• אנרגיית חיים שוקקת
• חתירה למטרה
• אמון
• אומץ

כן. יש כאן פוטנציאל אדיר של מימוש היכולות המוחיות שלנו. וכן. אפשר גם לראות איך דיכוי המיניות הנשית, לאורך דורות, הוא גם דיכוי החשיבה והאישיות הנשית. ועל כך… יש בטח עוד הרבה מה לראות, לבחון, לשנות.

המחקרים מראים איך "מתח" משפיע לרעה על העוררות המינית של אישה. איך אישה יכולה להיות ממש ממש איתך במיטה… אפילו לחוות אורגזמה, אבל הגוף שלה לא מגיע כלל לעוררות מינית. המחקרים מראים איך כל אישה מחווטת אחרת לגמרי… כל אישה מיסתורין אחר המורכב ממערכת חשמלית מסועפת ייחודית, חד פעמית, ואפילו משתנה מתקופה לתקופה. אפילו באותו החודש.

כן.

הואגינה היא האיבה המותקף ביותר על גבי הכדור. לאורך כל ההיסטוריה. כל לוחם בכל צבא, מצא את הואגינות של אויביו כיעד לברוטאליות קשה. זה היה נורמטיבי… וגם היום… אנחנו יכולים למצוא את אותו השער להארה – שמושפל, מדוכא ועוד מילים שעושות לי רע בבטן. אז דיי.

הואגינה, נחקרה על ידי גברים, בחשיבה גברית ועדיין מקבלת יחס כאילו מתחוללת בה מיניות גברית. המבנה שלה, העצביות שלה, הקשר שלה למוח, מה שמפעיל ומכבה אותה, האורגזמיות שלה… הגיע זמננו לגלות באמת את דרכיה, הנשיות, השונות כל כך מהמיניות הגברית. ממקום טוב… הא. כן. כי אנחנו שונות ונדרשות להבין את עצמנו.

אני מזמינה את כולנו להתחבר למסתורין ולגילוי המאוד מאוד אישי – נשי – זוגי של חכמת הואגינה.
כל גבר יכול להיות שליח רב עוצמה ביכולת שלך לתמוך בנשים בשינוי העמדות שלנו כלפי האיבר שלנו והעמדות והייחס שלכם כלפי המיניות שלנו. זו עבודה משותפת.

כל אישה יכולה להתחיל לגלות את היופי והעוצמה שמעבר למורכבות העצומה שיש לרובנו בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. לכולנו יש יכולת פשוטה ומופלאה לשנות את הגישה כלפי כל הואגינות בעולם.

ונראה לי שכולנו נשמח לחיות בעולם של ואגינות שמחות!!!

אה… ותראו.

כמה פעמים נכתבה כאן המיליה ואגינה… כמה פעמים קראת את המילה האסורה… וכלום לא קרה. אולי קצת נעים למטה. יופי!! ואגינה. זו לא מילה גסה.

חלק מהמידע נאסף מתוך ספרה המהפכני של נעמי וולף – הואגינה – ביוגרפיה חדשה, שעדיין לא תורגם לעברית.

תודה למורותיי ומוריי שהביאוני עד הלום… ובמיוחד לאיריס יוטבת שגילתה לי על הספר (ועל עוד דברים!!) ולחיה אבישג כפסי, שגילתה לי על שלי!!

באהבה גדולה לאנושיות ולמיניות,

מיכל מעין דון

The post הואגינה – שער להארה? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

ככוהן טנטרה אני עושה טקסי יוני שבהן אנחנו מטהרים את חמשת האלמנטים

מים, אוויר, אדמה , אש ואתר ואני רוצה לשתף אתכם בחלק מהטקס.

אני יודע שהמילים לא יכולות להעביר את עומק החוויה אבל בכל זאת אני אנסה לתת לכם טעימה.

זה היה בסשן יוני מסג' שהענקתי היום לעולה למקדש. כבר בחלק הראשון בטקס זימון האלה הרגשתי את הנוכחות החזקה של שאקטי,

האנרגיה של האלה הגדולה, הרגשתי אותה מתמסרת אלי , מבקשת את המגע, את האהבה, את הפתיחה של הלב.

כשהתחלתי את העיסוי נתשתי כל טכניקה וסטראקצ'ר שאני מכיר והתמסרתי לרגע… לתנועה , לריקוד של שני הגופים…

בטחתי ברגע שהוביל אותי בהתמסרת לגלים שבאו ועלו גבוה כל כך, עטפתי אותה בשמן קוקוס חם והריח המתוק שלו מילא את כל המקדש.

עיסיתי אותה במשך כמעט שעה כשכל הזמן גלים של עונג עלו בה מבסיס עמוד השידרה לכיוון הלב, תמכתי באנרגיה שעלתה בה והזרמתי אותה כלפי מעלה אל הלב,

היא רטטה וגנחה וכשחיברתי לה את הלב ליוני היא השפריצה, עם הנוזל המבורך הזה עטפתי את כל הגוף שלה והייתי מאושר….

אחרי השיא, בספונטאניות לא מתוכננת הגענו לישיבת שיווה שאקטי… זה הזה כל כך עוצמתי ומחובר … הינו מאוחדים מעבר לאישיות,

מעבר לאני הקטן הפרטי, שיווה ושקטי התמזגו שם ורקדו בשמים. כשהכל נרגע מצאתי את עצמי משתחווה ליוני שלה שוב ושוב,

שולח אנרגיה מהכתר שלי אל היוני שלה, סוגד לה מודה לה על החוויה הקדושה הזו, הגוף שלי מרגיש חיי, רוטט, רוצה לזוז , להמתח, להתרחב…

כיסיתי אותה בסמיכה ונתתי לה לצלול עמוק…

ברכות של אהבה, של שפע של עונג עלו ממני, ושוב השתחוות, הודיה , הוכרת תודה על הקסם הזה.

כמה יופי, עונג ואושר אפשר להעביר בגוף הקדוש שלנו, בתוך המקדש שאנחנו.

זו חוויה עילאית ויקרה מפז.

עיסוי יוני

The post עיסוי יוני – חוויה דתית עמוקה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.