אלה – עונג מלכות

הגוף הטבעי
הקשבה, הזנה ומגע מרפא
055-7234846

The post טנטרה- הכוח המתחדש appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אנשים אלה מתקשים לקבל עונג כשהוא מגיע ולכן צורכים פורקנים חזקים שאינם בריאים במזון חזק, בעבודה אינטנסיבית, בפורנו, ניקוטין וכיוצ"ב ריגושים שנותנים עונג חזק מיידי שלאחריו תמיד יש נפילה ועמה מגיעה ריקנות שמובילה – כמעט מידית – לחיפוש של הפורקן הבא.

במאמר קודם סיפרתי על עצמי איך לפני 7 שנים מצאתי את עצמי מנהל עסק ענק עם המון סניפים, אבל מרוב עבודה החלשתי את עצמי, נגמרתי מכל אורגזמה, נופל אנרגטית מאוכל.
ואז פגשתי את המורה שפתח לי את הדלת לעצמי, אחרי פגישת איבחון הוא השווה אותי לסיר לחץ שהתקלקל לו השסתום ולכן הוא מתפוצץ כל הזמן. האנרגיה של הכעס היתה הפורקן שלי והייתי עף עליה – אבל בדרך מאבד חברים, ספקים, עובדים וקרובים.
התחלתי איתו טיפול תהליכי שהיה לי בכלל לא קל. התקשתי להתמסר. היו התנגדויות בשפע. והוא היה סבלני איתי, רואה אותי בורח, מתחמק, אבל הוא בטח בי. עד שלבסוף זה קרה… באחד הסשנים הרשתי לעצמי לפתוח עוד קצת ופתאום פגשתי את הבכי. משהו בשריון הרגשי שלי נסדק, פתאום פגשתי את עצמי הקטן, הפגיע. לרגע אחד קטן הצלחתי להסיר את הבושה והאשמה על כך שאני לא מושלם.
—
אנשים רבים בעולם מסתובבים בתחושה שהם לא מושלמים יש להם דימוי עצמי נמוך שגורם להם לשים שיריון (או מסכה) שמציג חוזק ומסווה רגישות ועדינות. השריון הזה נותן תחושה אשלייתית של עצמה ושליטה.
השריון הזה חשוב להגנה עצמית. בסיטואציות עסקיות, בעבודה, במשא ומתן, בהתמקחות, לפעמים צריך להסתיר את הרגש ולצאת להתמודדויות החיים. אני לא רוצה להוריד לכם את השיריון לגמרי. אני חושב שהוא חשוב בעולמנו ומאפשר לנו שלא להסתובב עם הרגשות כל הזמן בחוץ. יותר מזה – יש אינטרס חברתי בכך שתחזיקו שריון! גיליתי שהעולם כולו תמך לי במעטה ההגנה הזה. לכן זה לא פשוט לפתוח אותו יש הרבה פחד.
אבל השריון אסור לו להיות לא-מודע. או אוטומטי. אם הוא פועל מעצמו, אם הוא נסגר בגלל טראומה עתיקה של פגיעה אנחנו רוצים לראות את המנגנון הזה ולהביא אליו מודעות.
הרעיון הוא לבחון מה נחוץ ומה לא נחוץ, איזה איזורים רגשיים/מיניים נהיו עוורים, חסרי רגישות, כמו צלקות שמאבדות תחושה ולכן אנחנו מאבדים את היכולת להפתח, לקבל ולהתמסר.
—–
אפשר לעבוד על השריון בהרבה אופנים: מדיטציה, נשימות, טיפול פסיכולוגי, אבל אני מטפל בו דרך השער המיני כי המין הוא הבסיס. אם מישהי חוותה אלימות מגברים יהיה לה מאד קשה להפתח לגברים – זה מאד הגיוני. אם ילד נפגע מאמא שלו או חברה שלו בתיכון – יהיה לו קשה לבטוח בנשים.
כשאנחנו מעוררים את המיניות במגע, קרבה, אינטימיות, השערים נדרכים ומסרים שלילים מהעבר מתחילים בתשדורות – ואיתם אפשר לעבוד. כלומר מבחינתי מיניות היא הדרך המהירה ביותר לזהות בעיות, חורים, או אוטומטים בשריון המיני והרגשי.

—–
כשתבוא אלי למפגש  נתחיל בשיחה והכירות: הבנת הצרכים, החששות, הזיכרונות והחסימות.
במפגש הראשוני אין בהכרח מגע ועירום. זהו מפגש אבחון.
לגברים – זהו תהליך העוזר לחיזוק הביטחון, שליטה בשפיכה, להתמיר את האנרגיה המינית, לרדת מפורנו, ללמוד פורקן שאינו אורגזמה.
לנשים – זהו תהליך של החזרת הבעלות על המיניות. אם יש לך פחד מהתמסרות, איבוד שליטה, בושה ואשמה בנושאים מיניים, בואי לחוות טיפול משקם.
אני אבדוק אותך במגוון תרגילים פיזים ונפשיים כדי לעורר את החסימות. זהו תהליך לחיצות מיוחד: אני כמטפל עובר באופן מסודר על מרידיאנים ועל מרכזי אנרגיה בגוף, שרירים וגידים שאוצרים בתוכם זיכרונות וטראומות שסוגרים את השריון הרגשי. אם הם תפוסים לא מתקיימת זרימה אנרגטית מלאה בגוף.
בסופו של המפגש אתן לך כלים לתרגול בבית.

—-

כאמור אפשר לבוא למפגש חד-פעמי שיגרום לשריון הנפשי/מיני להיפתח קצת וזה תמיד גורם למטופל סיפוק ושמחה. אבל השריון נוטה לשוב ולהסגר. יש צורך בעוד מספר של טיפולים – לשיטתי מינימום 12 – כדי להגיע למצב אופטימלי שבו הצירים משומנים, השריון גמיש, ובמצב אופטימלי הוא נסגר בשעת התחרות או מאבק עסקי, מונע מהתקפות מבחוץ, אבל גם יודע להיפתח לאהבה ועונג.

The post פתיחת השיריון המיני appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו/ה, במגע, אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו. אנו רוצים להתאחד עם מקור האהבה!

לרוב אנו פונים החוצה ומבקשים למצוא אדם אשר יעניק לנו אהבה, יקבל אותנו כמו שאנחנו, יחזק עבורנו את הדימוי העצמי, ובעצם יחבר אותנו אל עצמנו.

במידה מסוימת אנו נותנים לאחרים את התפקיד לאהוב אותנו. ולעיתים, כך אנו נכנסים ליחסי תלות במקור אהבה חיצוני. אנו מעניקים לגורם חיצוני את אופי "המקור" ממנו זורחת השמש. דרך הקירבה אל אדם "אחר" המזוהה על ידנו עם "המקור" אנו מבקשים בעצם להתקרב אל עצמנו, להתקרב את מקור האהבה הפנימי, אשר צפון ופועם בתוכנו.

מתאווים או מתאהבים?

לעיתים אנו מתאווים ולא מתאהבים. במצב זה אנו מנסים "לקחת" את האהבה שאנו זקוקים לה, מה שמעיד על חוסר פנימי באהבה. בעולם שבו אנו חיים, הרבה דברים מגיעים מבחוץ: הכרה, הערכה, אהבה, שלא לדבר על מראה חיצוני. נוצר ריחוק מהעולם הפנימי והאוצרות הטמונים בו.

כאשר אנו מגיעים לקשר זוגי מתוך "חוסר פנימי" ונותנים את אהבתנו ל"מקור" חיצוני שאינו משיב לנו את שאנו מעניקים, אנו מוצפים ברגשות של תסכול עצמי, כעס, עצב, ייאוש ודיכאון ומתרוקנים מאנרגיות. קוראים לזה אהבה נכזבת. כבר נאמר: "עזה כמוות אהבה" אך אהבה אמתית עזה כחיים עצמם.

ה"אבן האחת" בדרך לאהבה

שני קולות שוכנים בנו בו זמנית, קולה של השכינה וקולו של האגו, כאשר בכל רגע נתון אנו בוחרים לשמוע ולפעול מתוך אחד מהם.

קולו של האגו – קול הפחד, קול כועס, מאשים ותמיד רוצה להיות צודק.

קולה של השכינה – קול האהבה, שמזמין אותנו בעדינות להתבונן פנימה.

השכל הוא משרת נפלא. השראה באה מהלב. ולהבנה כוללת נדרש מלבד ההיגיון, גם הרגש. וקשורים הם זה בזה בעבותות של קורים אנרגטיים. על הרגש וההיגיון להיות אחד. כאשר יש סתירה פנימית בין הרגש להיגיון, אנו מבולבלים ולא בזרימה. וכאשר אחד מושך לכיוון אחד עלינו להתחבר לתדר הקול הפנימי, לאמת והתמונה תתבהר – זאת מהות המדיטציה. התבוננות.

בהתבוננות נוכל לזהות מה "הקפיץ לנו את הפיוז" ואיפה הדבר שהפריע לנו שוכן בתוכנו. נשחרר את מה שהאדם החיצוני מראה לי שישנו בתוכי ושאינו לטובתי הנעלה. על ידי התבוננות, נבין שכל היחסים שלנו הם בינינו לבין עצמנו – החיצוני רק מראה לנו את התוכן הפנימי שבנו שזקוק לריפוי ושחרור – זאת אלכימיה.

הקשבה עצמית

אם אנחנו מחפשים ומבקשים אהבה – כדאי שנשאל את עצמנו, האם אני יכול/ה להכיל אהבה? האם ליבי פתוח? האם אני קשוב/ה לעצמי? האם אני בעל/ת ערך עצמי חיובי? האם יש בי יכולת נתינה וקבלה של מה שאני מבקש/ת למצוא? מהי מידת ההכלה שלי למה שאני מבקש/ת? האם אני מרגיש/ה ראוי/ה? האם אני באמת יכול/ה להכיל אושר? אם אנו מבקשים חברים חדשים, האם יש לנו מידת הכלה רגשית עבורם? האם נוכל לפתוח עת עצמנו, את דפי החיים שלנו לפניהם, ללא חשש ומורא.

אם אין התבוננות, אין התפתחות. ואם אין התפתחות מהי תכלית החיים?

מה משמח אותי? מה אני רוצה? האם אני עושה את מה שאני אוהב/ת? עד כמה אני מטפח/ת את מערכת היחסים שלי עם עצמי? מה איתי? האם אני מפנה זמן לי? להתבוננות? מהו הדימוי והערך העצמי שלי? האם אני מרגיש/ה באמת ראויה לאושר, אהבה, בריאות טובה, מימוש עצמי והגשמה? הישגים בחומר מבטאים את כישורי הנחישות את האמונות והשאפתנות שלנו שאין לזלזל בהם. אך גם אין לקדש ולהאליל אותם. למידה זה לדעת את עצמך ולהכיר את המהות העצמית

אנו רואים את האמת ומתגברים על פחדינו ביחס לתודעה שאנו משיגים. איננו יכולים להתגבר על פחד על ידי אמירה ש"איננו חוששים". ראשית, עלינו להשיג תודעה. פחד הינו היסוס אודות הנעלם זהו אינסטינקט פרימיטיבי. והפרימיטיביות הזו היא גורם מעכב. למעשה, עלינו לחשוש מהנזק שיגיע אלינו אם לא נפרוץ קדימה. (ספר הידע)

"כל מצב של אהבה הוא שער אל השמיים, ואפילו לרגע קט, הגאולה באה…"

למה מקור האהבה שלנו אל עצמנו חסום וסגור?

ה"אישיות" או האגו נכפו עלינו מבחוץ ו"החליפו" את האינדיבידואליות שיכלה לגדול מבפנים. רובנו גדלנו בבתים עם הורים שלמרות הכוונות הטובות, לא למדו איך להיות הורים (גם להם היו הורים…) ונתנו את הטוב ביותר שידעו. אצל רובנו – בשנים הראשונות והמעצבות – כילדים קטנים, כאשר היה ביטוי אותנטי של רצוננו ומאוויינו, אם זה לא תאם את רצון ההורים, רצוננו התבטל. ההתניות של "להיות ילדים טובים", "להיות בסדר" לרצות ולעשות מעשים למען הכרה מהורים, מורים, חברים בני/בנות זוג, הרחיקו אותנו בהדרגה מרצוננו האמיתי. אנו מאולפים…ואצל רבים מאתנו, הדימוי שיש לנו על עצמנו לא נובע מההתנסות הישירה שלנו, אלא מדעותיהם של אחרים עלינו. חוויות ילדות לא קלות, ופגיעות נפשיות רגשיות ולעיתים פיזיות יוצרות פחד ולא מאפשרות לנו להיפתח בתוך הקשר האישי זוגי ולבטא את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

יתכן והתרחקנו מעצמנו ומהדברים שגורמים לנו אושר, ואיננו מודעים או מכבדים את שאיפותינו הפנימיות האמיתיות. ואם כך יש סיכוי שלא נכבד גם את שאיפותיו ורצונותיו של האחר/ת. בדרך זו, לא ניתן לחיות חיים אקסטטיים ולא יכולה להיווצר זרימה טבעית והרמונית של אנרגיה – מה שנקרא אהבה.

אנשים אינדיבידואלים לא הולכים אחרי העדר מכיוון שהם מכבדים את הייחודיות שבהם. אלו שהולכים אחרי העדר מקווים להרגיש מוגנים ובטוחים. לבד זה מפחיד. להיות אישיות נחמדה נוחה שומרת על חוקים וכללים, להיות עבד, זו התניה חברתית ואם לא נשיל את האישיות לא נוכל למצוא את הייחודיות שלנו והמתנות שבאנו לתת לעולמנו.

מחקרים בתחום התת מודע מעידים כי הלא מודע מהווה כ 95% והמודע כ 5%. האם יחס כזה מעיד על כך שרוב הזמן אנחנו כמו השפן של אנרג'ייזר / ב default . כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מודעות? האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו?

איך משנים? איך מביאים אמונה מהתת-מודע למודע?

על ידי התבוננות, מדיטציה. מודעות היא הקשבה לקול הפנימי ונטילת אחריות על כל התכולה הפנימית, הכוללת את מערכת כלל האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים, על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות.

"החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו. המאופיין בחמלה, ברחמים, בכרת תודה ובאהבה. שיווי משקלו של המצפון ורגשותיו הוא כה הרמוני שכאשר הרמוניה זו משובשת אנחנו משובשים" (ספר הידע).

אושר פנימי רב טמון בדרך המודעות וההתפתחות. לחפש בתקווה למצוא זה יותר טוב מאשר לא למצוא את אשר אנו מייחלים לו. והזמן הוא תמיד עכשיו, באמצעות התבוננות, ביכולתנו לראות את השיעור, כאשר אנו מחוברים אל האמת הגבוהה שעובר עלינו כצופים בדרמה ולהבין שאין מקריות במחזה הדרמתי של החיים הכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים, אנו במצבי בדיקה והתנסות החיצוני תמיד מספק לנו אמונות פנימיות שלנו. אמונות של חוסר ערך מתבטאות גם בתחום החומרי. כל בעיה או קושי משקפים אי התייחסות פנימית אל הנושא. דרך מצבי התבוננות אנו יכולים להבין את מקור הפחד, הכעס, התסכול, לשנות ולברוא מציאות חדשה.

לבחור ולקבל ולאהוב זו התעלות. זה אלוהי. להתעלות זה לדעת גם לקבל את טעויות האחר, כמו את הטעויות שלך. להתעלות זה לוותר על הצורך להיות צודק בכל מחיר ולכל צד יש תמיד את האמת הסובייקטיבית בלבד שלו. כל צד משוכנע שהוא הצודק והאמת "נר לרגליו". להתעלות זה בהחלט לשחרר את הכעס, את הפחד, את השנאה, את הצורך להעניש ולנקום. את הצורך לרחם על עצמך, לפתח רגשות אשם לגבי מה שהיה, או לא היה כפי שרצית וחשבת והאמנת. להתעלות זה להבין שהמזור היא אהבה, ענווה, קבלה, סובלנות. כבוד לעצמך ולכל יציר נברא. אין נמוך ואין גבוה – הכול קדוש.

לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" – דרך החמלה – דרך של החלמה מכל מלחמה.

זהו מסלול של בחירה אישית וקולקטיבית, להמשיך ולהתפתח אל עתות שלום. שלום פנימי וחיצוני. האסכולה שלי היא דרך התפתחות הוליסטית שהינה יצירה של שנים רבות של הנחייה והדרכה. לאורך השנים הבנתי שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי באמצעות האקסטזות המיניות אם הלב לא פתוח. שילוב של מודעות וריפוי הם עמודי התווך בגישתי. בסדנאות ובמפגשים האישיים, התהליכים מגוונים, חווייתיים ומשמעותיים, ומחוללים שינוי ברובד האנרגטי, הרגשי, הגופני המיני והרוחני – בהווייתנו.

The post לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מגיעות אליי נשים עם מורכבויות רבות ומגוונות סביב המיניות שלנו:
החל מנשים כבויות לחלוטין, כתוצאה מחוויות חיים אלימות או סתם חוסר בחינוך למיניות וחושניות, ועד נשים שהן כל כך מיניות, שלא יודעות איך להסתדר עם כל החשק הזה, מול החיים הנורמטיביים והזוגיות.

המספרים מספרים ש 30% מהנשים חיות בחשק מיני נמוך, 30% מהנשים לא תמיד מגיעות לאורגזמה.

אנחנו חיות במציאות שבה, בחלקים מסויימים של העולם (במערב פלוס) כבר אפשר להתייחס לאישה המתענגת במיניותה כנורמטיבית. אבל ממש לא מזמן, גם כאן, לא הייתה כל התייחסות לעונג נשי כעניין כלשהו. דורות של נשים צמחו על הרעיון שמיניות נועדה להתרבות. בלבד.

(בחלק מספרות הפיזיולוגיה של תרבות המדע המערבי המתפתחת, הדגדגן לא הופיע כאיבר. כן. אצל הלביאה והקופה כן, אצל האישה לא. למה? לכי תביני. לא, לא תביני. הגברים, שערכו את ספרי הפיזיולוגיה הללו לא מצאו לנכון לציין את איבר העונג שלך. מבולבלים…. גם אנחנו…).

זה שאנחנו בכלל מדברות על העונג שלנו – זה עניין חדש בתרבות שלנו. ועדיין – נשים רבות מוותרות על עונג, מתוך בחירה, או מתוך מציאות חייהן.

חלק גדול מהעניין נמצא בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. או ב"אין קשר" או ב"קשר סלידה" או "קשר אפלטוני" או "בקשר ילדותי".

אז בקשר לואגינה… רציתי טיפונת לספר לך – וגם לך גבר, על מידע חדש – עתיק על הואגינה. וזהו באמת קצה קצהו של קרחון חמים ונעים… דברים שנעים לדעת, וכדאי גם לעשות משהו בעניין…

הואגינה…

חשוב… חשוב שנבין יחד את האיבר המסתורית והייחודית הזו. וכן… רב המסתורין סביב הואגינה. ורב גם הידע העתיק והחדש המתגלה אודותיה.

בשנים האחרונות מתחוללים בעולם מחקרים מדעיים רבים המתחילים להביא לנו הסברים על אותם הדברים שחכמת המזרח מספרת לנו כבר עידנים רבים. בתרבויות המזרח, נחשבה היוני, הואגינה, לשער מעבר בין העולם הזה, לגן העדן, לעולם התודעה  שאין לה גבולות ומגבלות, שאין בה נפרדות. שער להארה.  העולם מגלה שהואגינה איננה רק איבר מין אלא איבר השראה ותודעה מפותחת. אישה שהואגינה שלה משוחררת ומשרתת את מוחה, גופה ורגשותיה, יודעת על מה אנחנו מדברים.

על מה אנחנו מדברים בעצם?

כל אישה, כל אישה.. יכולה לפתח את הואגינה שלה כך שתהיה שער למדיטציה עמוקה, ריפוי עמוק, חופש תודעתי. מפגש עם האמת.

כל אישה, כל אישה… יכולה להפעיל את חוכמת הואגינה שלך ולהשפיע על כל תוכנות האישיות, וכל פעילות המוח שלך ובריאות הזרימה ההורמונאלית שלך.

ואגינה בריאה ומשוחררת מאפשרת הפעלת אזורים במוח האחראים על:

• ביטחון עצמי
• יצירתיות
• אופטימיות
• יוזמה
• חופש פנימי
• הגדרה עצמית
• אנרגיית חיים שוקקת
• חתירה למטרה
• אמון
• אומץ

כן. יש כאן פוטנציאל אדיר של מימוש היכולות המוחיות שלנו. וכן. אפשר גם לראות איך דיכוי המיניות הנשית, לאורך דורות, הוא גם דיכוי החשיבה והאישיות הנשית. ועל כך… יש בטח עוד הרבה מה לראות, לבחון, לשנות.

המחקרים מראים איך "מתח" משפיע לרעה על העוררות המינית של אישה. איך אישה יכולה להיות ממש ממש איתך במיטה… אפילו לחוות אורגזמה, אבל הגוף שלה לא מגיע כלל לעוררות מינית. המחקרים מראים איך כל אישה מחווטת אחרת לגמרי… כל אישה מיסתורין אחר המורכב ממערכת חשמלית מסועפת ייחודית, חד פעמית, ואפילו משתנה מתקופה לתקופה. אפילו באותו החודש.

כן.

הואגינה היא האיבה המותקף ביותר על גבי הכדור. לאורך כל ההיסטוריה. כל לוחם בכל צבא, מצא את הואגינות של אויביו כיעד לברוטאליות קשה. זה היה נורמטיבי… וגם היום… אנחנו יכולים למצוא את אותו השער להארה – שמושפל, מדוכא ועוד מילים שעושות לי רע בבטן. אז דיי.

הואגינה, נחקרה על ידי גברים, בחשיבה גברית ועדיין מקבלת יחס כאילו מתחוללת בה מיניות גברית. המבנה שלה, העצביות שלה, הקשר שלה למוח, מה שמפעיל ומכבה אותה, האורגזמיות שלה… הגיע זמננו לגלות באמת את דרכיה, הנשיות, השונות כל כך מהמיניות הגברית. ממקום טוב… הא. כן. כי אנחנו שונות ונדרשות להבין את עצמנו.

אני מזמינה את כולנו להתחבר למסתורין ולגילוי המאוד מאוד אישי – נשי – זוגי של חכמת הואגינה.
כל גבר יכול להיות שליח רב עוצמה ביכולת שלך לתמוך בנשים בשינוי העמדות שלנו כלפי האיבר שלנו והעמדות והייחס שלכם כלפי המיניות שלנו. זו עבודה משותפת.

כל אישה יכולה להתחיל לגלות את היופי והעוצמה שמעבר למורכבות העצומה שיש לרובנו בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. לכולנו יש יכולת פשוטה ומופלאה לשנות את הגישה כלפי כל הואגינות בעולם.

ונראה לי שכולנו נשמח לחיות בעולם של ואגינות שמחות!!!

אה… ותראו.

כמה פעמים נכתבה כאן המיליה ואגינה… כמה פעמים קראת את המילה האסורה… וכלום לא קרה. אולי קצת נעים למטה. יופי!! ואגינה. זו לא מילה גסה.

חלק מהמידע נאסף מתוך ספרה המהפכני של נעמי וולף – הואגינה – ביוגרפיה חדשה, שעדיין לא תורגם לעברית.

תודה למורותיי ומוריי שהביאוני עד הלום… ובמיוחד לאיריס יוטבת שגילתה לי על הספר (ועל עוד דברים!!) ולחיה אבישג כפסי, שגילתה לי על שלי!!

באהבה גדולה לאנושיות ולמיניות,

מיכל מעין דון

The post הואגינה – שער להארה? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

זוגות רבים מגיעים אלינו לקסם המגע לתהליך טנטרי חווייתי, במטרה לשפר את איכות חייהם הזוגית והאישית.

עם השנים שמתי לב שיש הבדלים גדולים ביכולת של זוגות להקשיב לגוף ולהרגיש את החווייה האנרגטית שתרגול טנטרה מאפשר.

ראיתי שככל שההיסטוריה של הזוג ארוכה יותר, שיש נושאים שלא מדברים עליהם, או כאילו שלא נמצא להם פתרון, כך קשה לבני הזוג לחוות את הקסם שבטנטרה, ולעומתם זוגות שנמצאים בתחילת הקשר ועדיין לא העלו על עצמם שכבות של הגנות ואכזבות, או בקשר זוגי גמיש ומספק, מגלים את הקסם עם מעט מאד הכוונה שלי פשוט מתוך ההקשבה לחוויות הגוף במהלך ההתנסות.

שאלתי את עצמי איך זה יתכן הרי אני אותה מנחה בכל המקרים?

ההסתכלות הזאת חזקה אצלי את ההבנה שאיכות הקשר זקוקה להתייחסות.

מערכת יחסים זוגית היא כמו שלם השווה יותר מסכום חלקיו,  מערכות שואפות לשמור על יציבות, ולצורך זה נוצרים תפקידים לבני הזוג:

לדוגמא: חיים (45) ומירה (42) נשואים 12 שנים עם 3 ילדים, כשהגיעו התלוננה מירה שחיים נמצא הרבה מחוץ לבית, במעט הזמן שנותר אחרי ארוחת הערב והמקלחות לא מתעניין כלל ברגשותיה, וחיים ציין שהיה מעוניין בחיים מיניים יותר מגוונים, ומכיוון שזה חסר לו הוא מוצא עניין והתרגשות בספורט ובעבודה מחוץ לבית.

מירה אימצה את תפקיד הרודף זה שרוצה כל הזמן קרבה, וחיים את תפקיד המתרחק זה שצריך הרבה מרחב. ע"י כך הם משמרים מערכת יציבה.

התפקידים האלה מזינים אחד את השני: ככל שהרודף מחפש יותר קרבה כך המתרחק רוצה יותר מרחב, בדרך זאת בני הזוג מגיעים לקצוות. איכות החיים בקצוות יורדת, ויש תחושה של יאוש ותסכול לשני הצדדים.

הדרך לשנות קשורה להבנה של כ"א מבני הזוג שיש לו מה להרוויח מהתרחבות לכיוונו של האחר

בדוגמא שלנו למירה יש מה להרוויח מפיתוח יותר עצמאות ותחומי עניין והנאה בנפרד מחיים, ומהיכרות עם המיניות שלה,ואילו חיים זקוק גם הוא לקרבה אבל עליו להתגבר על הפחד להיות תלוי ונזקק, ולראות את הקרבה הרגשית כביטוי נוסף לאנרגית החיים והמיניות. כך מתקרבים בני הזוג זה לזה ולעיתים אפילו מחליפים את התפקידים בניהם  בגמישות מה שמאפשר לשניהם חופש בחירה גדול יותר.

אנו לא בוחרים את בני הזוג שלנו במקרה, לרוב הם אלה שהכי מאתגרים אותנו לפתור עניינים לא פתורים מילדותנו. אז למדנו בקשר שלנו עם ההורים איך נראית אינטימיות ואהבה, ושם נוצרו אמונות היסוד שלנו על מי אנחנו ואיך לפעול בעולם. שם גם נוצרו ההגנות שלנו איך להימנע מכאב ואכזבה.

במהלך הפגישות, מירה גלתה שחיים מזכיר לה את אביה שהיה מרוחק ובקורתי, ובייש אותה על גילויי המיניות שלה בנערותה, ואילו חיים גילה שרדיפתה של מירה מזכירה לו את אימו השתלטנית והרגשנית שלא הניחה לו לבטא את רצונותיו ורגשותיו.

רק לאחר שהבינו מתוך החוויה,איך הם מחזקים זה בזה את ההגנות שפתחו בילדות כדי להמנע מכאב, יכלו להתפנות ולחקור למה הם זקוקים עכשיו זה מזה, מירה יכלה

דרך תהליך שכלל תרגול טנטרי  ועבודה על מערכת היחסים, בדרך של התנסות וסקרנות, הצליחו לצאת מהמעגל של הקצנה והתרחקות, למעגל המזין ומוסיף אנרגיה לחיים של שניהם.

למידע על צימרים לזוגות>>

The post טנטרה בזוגיות מתמשכת appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.