כותרות בסגנון של "7 דרכים לאורגזמה" או "הכול על האורגזמה הנשית ואיך מגיעים אליה" מייצגות את העמדה הרווחת שיש איזה עניין לא פתור עם כל הנושא הזה. יש איזה בעיה.
זה לא בדיוק ברור איך השיא מתחיל ואיפה הוא נגמר.
אצל הגברים, האורגזמה מגיעה כמו מעצמה, ברורה, מהירה ומדויקת. חלק גדול מהתרגול הטנטרי מוקדש לטכניקות שמטפלות בשפיכה מוקדמת ומאריכות את זמן הגמירה. הכול רק שלא יגמרו מהר מידי.
בכלל, השיח הטנטרי לא ממש מתעסק בגמירה הנשית. הגבר אמור לגמור לאט או לא לגמור בכלל והאישה אמורה לגמור ככל יכולתה.
בשני המקרים, יש הנחת יסוד מוטעית, שיש איזה מקום שצריך להגיע אליו. יש מטרה, יש קו סיום נכסף שיש לחצותו.
לטענתי, הבעיה מתחילה (וגם נגמרת…) במילה עצמה- "לגמור".
אני מציעה מילה חדשה לעבוד איתה והיא – לחבר.

כשאני מצליחה להיות מחוברת לגוף, לנפש ולתחושות המעודנות של העונג המיני שזורמות ביניהם אז לא מתרחשת שום "גמירה" !
נוצר חיבור לתהליך שלם של פתיחה וגילוי של עוד ועוד מקומות בגוף שמקבלים גירוי, נפתחים, מגיבים ורוטטים עד שנוצר מעין פידבק פנימי, לולאת משוב אינסופית שממשיכה לרטוט בתדרים שונים. זוהי בעצם חוויה של אורגזמה עשירה, מגוונת וטוטאלית שמחברת אותי עמוק לתוכי, לאיבר המין שלי. זו הדרך אל עצמי, אל החופש ואל האמת הפשוטה של להיות אישה השייכת למין האנושי.
האורגזמה הזו לא הולכת לשום מקום והיא לא נגמרת – היא נמצאת שם תמיד. זו האורגזמה הקוסמית הגדולה. זו פעימת החיים שלנו.
בשונה מהאורגזמה הגברית
שיש לה הסבר אבולוציוני מובהק והמתווה שלה חד וברור האורגזמה הנשית על שורשיה ומטרותיה נותרת חמקמקה ומסתורית עבור נשים רבות.
מיליוני נשים חיו ומתו ללא הידיעה שהן מסוגלות לחוות אורגזמה, ומובן שאף אחת מהן גם לא ידעה שאותה אורגזמה יכלה להעביר אותה לממד רוחני שונה, ואפילו להיות הפנס בדרך שלה להארה.
הספקטרום האורגזמי רחב: יש נשים שיכולות לגמור תוך כדי שיעור ספינינג, במהלך לידה, כשהן מניקות או טובלות בג'קוזי. יש כאלה שחוות חווית עונג חוץ-גופית (אסטרלית) והאורגזמה שלהן לוקחת אותן לביקור בארצות אחרות. יש המון נשים שמזייפות אורגזמה. יש כאלה שמגיעות אליה בחלום בזמן השינה  ויש את הנתון המעניין (מעניין עד כמה הוא נכון) של המגזינים – שרק שליש מהנשים גומרות מחדירה. השליש הנוסף גומרות רק מגירוי חיצוני, וכל השאר פשוט לא גומרות בכלל.

הקונספציה המוטעית מתגלה במילה עצמה – "גמירה" בעברית ובאנגלית – to come , להגיע ל – כאילו יש איזה מקום מסוים שמסמן את הסיום של התהליך או שאליו בדיוק צריך להגיע.
אז זהו שאין כזה.

נכון שיש מחקרים מדעיים שהצליחו למפות בצורה מדויקת אזורים שונים שמופעלים במוח ברגע האורגזמה וזה נראה בבירור שמבחינה נוירולוגית יש איזשהו סיום לתהליך (שכרוך בפיצוצים של יותר משלושים איזורים שונים במוח) אבל אלה מאיתנו שמתרגלות מיניות טנטרית כבר יודעות שהתהליך האורגזמי יכול להיות אינסופי במהותו ויש עוד סוגים מגוונים של אורגזמות שמחכים להתגלות במקומות נוספים בגוף, מעבר לנתיב העצבי המהיר שמחבר ישירות בין המוח לאיברי המין.

איך מגיעים למקום שרוצה לא להגיע?

אורגזמה רגילה, כזו "שגומרים בה" ממוקדת בד"כ בתחושות שעולות מאיזור איבר המין (בין אם זה בדגדגן, בנרתיק, בנק' הג'י או בצוואר הרחם), החוויה היא מצומצמת יותר ללא קשר להנאה ולפורקן הרגשי, עדיין, יש שם משהו שנגמר. יש אנרגיה מסוימת שמשתחררת מהגוף ועוזבת אותו. יש חוויה של התרוקנות. אני לא באה להגיד כאן שיש עם זה איזושהי בעיה, להיפך, זוהי חוויה מענגת מאוד. מה שאני אומרת, שעבורי כל העניין כולו הוא ביכולת הבחירה – לגמור או לא לגמור.

שדה החקירה, המרחב שבו כל העונג האינסופי הזה מתרחש הוא כמובן הגוף.
הטנטרה היוגית רואה את הגוף כדבר נפלא ומקודש, המרכבה שנושאת את הנשמה האלוהית. לפי היוגה, כל המתחים והלחצים שלנו מקורם באבחנה שאנחנו לא נמצאים בגוף. תשומת הלב שלנו נמצאת רוב הזמן בין האוזניים. כשהאנרגיה המינית זורמת במלואה בגוף, לרוב, היא תפגוש חסימות שאוחזות בתוכן טראומות רגשיות שאנחנו מחזיקות בהן. כשכל כך הרבה נשים מתייחסות לגופן באופן לא אוהב, כאל גורם מפריע ומקור לבושה וכאב אין פלא שהתודעה עולה לראש במקום להתקרקע בגוף.

החיים בחברה המודרנית מכוונים אל המישור המנטלי, עד כדי כך שגם כאשר אנחנו מגיעים למגע גופני, אנחנו עדיין אחוזות במחשבות, בפחדים ובפנטזיות ואין חיבור אמיתי לגוף.
הטנטרה יוגה מעודדת אותנו לאהוב את הגוף, לטפח ולהוקיר אותו. הוא מקור לחוכמה, לאושר ולחופש. דרך הגוף אנחנו מחוברות לכאן ולעכשיו, להווה הנצחי, לכוח החיים. כשאני נוכחת בגופי ומסכימה להתחבר לתחושות העונג שלי במפגש אחת-על-אחת, בלי לברוח לפנטזיות, החסימות נמסות והפוטנציאל המיני יוצא לאור. זה דורש זמן, מאמץ ורגישות אבל זה כל כך שווה את זה!

"האורגזמה המחוברת" היא חוויה כלל גופנית (full body orgasm) שבה האנרגיה המינית מורגשת כזרימה של תחושות בכל הגוף. המוקד שלה נמצא ביוני, באיבר המין – זה לב העניין כולו. שם זה המנוע. זה השורש שממנו העונג מתחיל לצמוח.

כשאנחנו מצליחות להביא מודעות לכמה שיותר מקומות בגוף בו זמנית – תחושת העונג מתרחבת מאיבר המין לכל הגוף והוא הופך לאיבר מין כל כולו. הגל האורגזמי שוטף אותו, הוא נטען וכל ההתנסות האורגזמית מתרחבת ונפתחת.
במקום הזה אני מגלה את הידיעה שהאורגזמה היא כל הזמן שם, היא כמו הנשימה. כמו תחושת העור, כמו הראיה – אפשר להיכנס אליה או לצאת ממנה. כמו אסאנה (תנוחת יוגה) – האורגזמה כרוכה בהתמסרות לרגע – לרקע – לדממה. לחדור פנימה ולהפוך לאחת עם, מעבר למי שאני חושבת שאני. במקום הזה האורגזמה היא טרנסצנדנטלית, מעבר למקום ולזמן, אין לה התחלה ואין לה סוף.  היא כל הזמן כאן. ממש עכשיו בזמן שאת  קוראת את המילים האלה, בזמן שאני כותבת, אני שמה לב לחיבור של היוני שלי, לבטן, לחזה, לגרון ולפנים. האצבעות מקלידות ואני שמה לב לנשימה שלי. נעים לי בגוף, אני מרגישה חיה. מידי פעם אני מבחינה בהבהובים נעימים באזורים שונים בגוף. אור זהוב רך ועדין מקיף אותי.
אני מסכימה לחוות, לאהוב ולזרוח את עצמי החוצה. כשאני ככה, מחוברת, אני מסכימה לאהוב, להיפתח לעולם ולפרוח. יש לי מה לתת.
האורגזמה שלי מלמדת אותי לחיות. כן!

הצעות שיעזרו לך להתחבר לתדר האורגזמי :

– לאהוב את הפות שלך.  זה התנאי הבסיסי. מכאן הכל מתחיל. אני לא מתכוונת לזה שאת צריכה עכשיו לקחת מראה ולהסתכל בין הרגליים (למרות שזה אחלה) אלא שאם בליבך ישנן תחושות לא נעימות כלפי איבר קסום זה, תבדקי מה עומד בדרכך לאהבתך את פותך. (לקרוא את "מונולוגים מהוגינה" זו המלצה חמה)

– תקדישי זמן לעינוג עצמי.  נכון שיש יותר ויותר סדנאות שמתעסקות ביוני: עיסוי יוני, יוגה לה-יוני, ביצי ג'ייד, טקסי אמריטה ועוד כל מיני, אבל אני מתכוונת שפשוט אם יש לך נגיד עשרים דק' פנויות בבית, קחי את עצמך לחדר השינה, שכבי על המיטה. פשקי רגלייך והניחי את יד שמאל על הפות ואת יד ימין על הלב. תתחברי לנשימה והתבונני בתחושותיך.

– תתחברי לבן זוג או בת זוג שמחוברים לאנרגיה האורגזמית שלהם. השלב הבא אחרי עינוג עצמי הוא להתענג בחברותא. שני גופים מחוברים שמתאחדים ביחד  למעשה אהבה, מתמסרים זה לזה לחוויה שממיסה את כל המחיצות ביניהם זו התנסות שמחברת אותנו למעשה הבריאה האלוהי. שווה במיוחד לתרגל במקום אינטימי בחוץ, על האדמה ומתחת לכיפת השמיים.

– יש אינספור דרכים וצורות להתחבר לרצף האורגזמי. תסכימו להתמסר ללב של התנועה המינית שלכם. תזדיינו בסבלנות. תרשו לעצמכם חופש לחקירה משותפת  של סוגי מגע שונים, כשאחד נותן ואחד מקבל. דברו בחופשיות על הרגשות שלכם. תעזו להיחשף במלאות, להשמיע קולות, לגנוח ולרטוט, לזוז, לשנות תנוחות, למצוץ, ללקק ולהתענג מגופכם הפתוח והמשוחרר.

המאמר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחיות ודיוק, אבל הוא בהחלט נועד גם לגברים.

The post איך התחברתי לאורגזמה והפסקתי לגמור appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אנשים אלה מתקשים לקבל עונג כשהוא מגיע ולכן צורכים פורקנים חזקים שאינם בריאים במזון חזק, בעבודה אינטנסיבית, בפורנו, ניקוטין וכיוצ"ב ריגושים שנותנים עונג חזק מיידי שלאחריו תמיד יש נפילה ועמה מגיעה ריקנות שמובילה – כמעט מידית – לחיפוש של הפורקן הבא.

במאמר קודם סיפרתי על עצמי איך לפני 7 שנים מצאתי את עצמי מנהל עסק ענק עם המון סניפים, אבל מרוב עבודה החלשתי את עצמי, נגמרתי מכל אורגזמה, נופל אנרגטית מאוכל.
ואז פגשתי את המורה שפתח לי את הדלת לעצמי, אחרי פגישת איבחון הוא השווה אותי לסיר לחץ שהתקלקל לו השסתום ולכן הוא מתפוצץ כל הזמן. האנרגיה של הכעס היתה הפורקן שלי והייתי עף עליה – אבל בדרך מאבד חברים, ספקים, עובדים וקרובים.
התחלתי איתו טיפול תהליכי שהיה לי בכלל לא קל. התקשתי להתמסר. היו התנגדויות בשפע. והוא היה סבלני איתי, רואה אותי בורח, מתחמק, אבל הוא בטח בי. עד שלבסוף זה קרה… באחד הסשנים הרשתי לעצמי לפתוח עוד קצת ופתאום פגשתי את הבכי. משהו בשריון הרגשי שלי נסדק, פתאום פגשתי את עצמי הקטן, הפגיע. לרגע אחד קטן הצלחתי להסיר את הבושה והאשמה על כך שאני לא מושלם.
—
אנשים רבים בעולם מסתובבים בתחושה שהם לא מושלמים יש להם דימוי עצמי נמוך שגורם להם לשים שיריון (או מסכה) שמציג חוזק ומסווה רגישות ועדינות. השריון הזה נותן תחושה אשלייתית של עצמה ושליטה.
השריון הזה חשוב להגנה עצמית. בסיטואציות עסקיות, בעבודה, במשא ומתן, בהתמקחות, לפעמים צריך להסתיר את הרגש ולצאת להתמודדויות החיים. אני לא רוצה להוריד לכם את השיריון לגמרי. אני חושב שהוא חשוב בעולמנו ומאפשר לנו שלא להסתובב עם הרגשות כל הזמן בחוץ. יותר מזה – יש אינטרס חברתי בכך שתחזיקו שריון! גיליתי שהעולם כולו תמך לי במעטה ההגנה הזה. לכן זה לא פשוט לפתוח אותו יש הרבה פחד.
אבל השריון אסור לו להיות לא-מודע. או אוטומטי. אם הוא פועל מעצמו, אם הוא נסגר בגלל טראומה עתיקה של פגיעה אנחנו רוצים לראות את המנגנון הזה ולהביא אליו מודעות.
הרעיון הוא לבחון מה נחוץ ומה לא נחוץ, איזה איזורים רגשיים/מיניים נהיו עוורים, חסרי רגישות, כמו צלקות שמאבדות תחושה ולכן אנחנו מאבדים את היכולת להפתח, לקבל ולהתמסר.
—–
אפשר לעבוד על השריון בהרבה אופנים: מדיטציה, נשימות, טיפול פסיכולוגי, אבל אני מטפל בו דרך השער המיני כי המין הוא הבסיס. אם מישהי חוותה אלימות מגברים יהיה לה מאד קשה להפתח לגברים – זה מאד הגיוני. אם ילד נפגע מאמא שלו או חברה שלו בתיכון – יהיה לו קשה לבטוח בנשים.
כשאנחנו מעוררים את המיניות במגע, קרבה, אינטימיות, השערים נדרכים ומסרים שלילים מהעבר מתחילים בתשדורות – ואיתם אפשר לעבוד. כלומר מבחינתי מיניות היא הדרך המהירה ביותר לזהות בעיות, חורים, או אוטומטים בשריון המיני והרגשי.

—–
כשתבוא אלי למפגש  נתחיל בשיחה והכירות: הבנת הצרכים, החששות, הזיכרונות והחסימות.
במפגש הראשוני אין בהכרח מגע ועירום. זהו מפגש אבחון.
לגברים – זהו תהליך העוזר לחיזוק הביטחון, שליטה בשפיכה, להתמיר את האנרגיה המינית, לרדת מפורנו, ללמוד פורקן שאינו אורגזמה.
לנשים – זהו תהליך של החזרת הבעלות על המיניות. אם יש לך פחד מהתמסרות, איבוד שליטה, בושה ואשמה בנושאים מיניים, בואי לחוות טיפול משקם.
אני אבדוק אותך במגוון תרגילים פיזים ונפשיים כדי לעורר את החסימות. זהו תהליך לחיצות מיוחד: אני כמטפל עובר באופן מסודר על מרידיאנים ועל מרכזי אנרגיה בגוף, שרירים וגידים שאוצרים בתוכם זיכרונות וטראומות שסוגרים את השריון הרגשי. אם הם תפוסים לא מתקיימת זרימה אנרגטית מלאה בגוף.
בסופו של המפגש אתן לך כלים לתרגול בבית.

—-

כאמור אפשר לבוא למפגש חד-פעמי שיגרום לשריון הנפשי/מיני להיפתח קצת וזה תמיד גורם למטופל סיפוק ושמחה. אבל השריון נוטה לשוב ולהסגר. יש צורך בעוד מספר של טיפולים – לשיטתי מינימום 12 – כדי להגיע למצב אופטימלי שבו הצירים משומנים, השריון גמיש, ובמצב אופטימלי הוא נסגר בשעת התחרות או מאבק עסקי, מונע מהתקפות מבחוץ, אבל גם יודע להיפתח לאהבה ועונג.

The post פתיחת השיריון המיני appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.