צרי לך מרחב מקודש

טקסים טנטרים, ולמעשה טקסים בכלל, נועדו לקחת את המוכר, המובן מאליו, ולהפכו למרחב חדש, המאפשר לנו לגלות דברים חדשים עלינו ועל העולם.
אחד השלבים החשובים והמהותיים בכל טקס הוא ההכנה לטקס, הכיני את המרחב, הזמן וכמובן את גופך, הדליקי נרות, מצאי את ההתכוננות המדויקת לטקס, שאי תפילה – " לשם ייחוד  קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני באה לקיים מצוות בוראתי באהבה להודות, להלל ולשבח את גופי." (לדוגמא) .
עשי מקלחת או אמבטיה טובה, מרחי גופך בשמנים, את יוצאת לדייט עם עצמך, איזה כייף!
צאי מהשגרה –  כמו בכל מערכת יחסים גם במערכת יחסים עם עצמנו השגרה היא אם כל חטאת.
כולנו יצרנו לנו במהלך החיים דפוסים קבועים לעינוג עצמי, מעולה, זה הזמן לחקור מחוזות חדשים ולהתרחב. את אוהבת במקלחת – לכי למיטה, אוהבת ויורטור – תנסי מלפפון, אוהבת בדגדגן – היי, מה עם הנרתיק? רגילה להתענג לפני השינה? – נסי למצוא לך זמן במשך היום (כן, יודעת, זה מאתגר…) מצאי לך מקום שקט ומבודד בטבע, שחקי עם זה. יש עולם שלם שם לגלות..
ותתנהגי יפה אל עצמך –  תתארי לעצמך שאהובך היה ניגש ישר לדגדגנך ומתחיל לשפשפו במטרה "להגמיר" אותך כמה שיותר מהר… הרי היית עורפת לו את הראש, ובצדק. עשי אהבה עם עצמך, עם כל כולך וכל גופך, לטפי את פניך, ידיך, שדייך, עטפי את גופך ואת היוני שלך באור ואהבה, לטפי עצמך עם בדי משי ונוצות, פה זה לא המרוץ אחרי האורגזמה, היא תבוא אם וכאשר, כן או לא, אהבי וסגדי לאלה שהינך.

הזמיני את השיווה הפנימי שלך

שחקי איתו, איך זה לענג אותו? שהוא יענג אותך? שחקי עם ארכיטיפים. איזו אֶלָה את היום? מי המענגת? מי המתענגת?
מה שמביא אותי לנושא הפנטזיות –  אז מודה, זה לא כ"כ הקטע שלי כך שאין לי הרבה מה לומר בנושא, ובכל זאת, ענין אחד – אני שומעת מנשים על הרבה בלבול, חשש ואשמה סביב הנושא הזה, אז בואו נבהיר דבר אחד אחת ולתמיד, פנטזיה זה לא שווה ערך למשאלה!! זה שאת מפנטזת על חמישה גברים שעירים שאונסים אותך זה ממש, אבל ממש לא אומר שהיית רוצה שזה אכן יקרה במציאות. להפך, המרחב המיני, האישי , זוגי וקבוצתי מאפשר לנו לחוות ולחקור את ה"חיה" שאנחנו בתוך מרחבים אוהבים ובטוחים. אני מוצאת שדווקא נתינת מקום לפנטזיות אלימות מאפשרות לנו "לנקות" אותם מהמרחבים של מערכות היחסים בנינו. אני יכולה לשחק אם הכמיהות הללו בלי לזמן לחיי אתגרים של יחסי קורבן מקרבן שיאפשרו לי לחקור זאת על  "הבשר".
עינוג עצמי כמדיטציה –  תומר פרסיקו כתב ב"מאקו" מאמר קצר ומקסים : " יש באוננות משהו שמעמת אותנו עם עצמנו, שפותח לנו הזדמנות ללמוד על עצמנו ועל מה שמניע אותנו, ומאפשר לנו להתקרב לגוף שלנו. אנחנו לומדים שאנחנו יכולים להפיק הנאה מהתכנסות עצמית …אבל יותר מכל נראה לי שאפשר ללמוד מהאוננות על האיזון העדין שבינינו ובין העולם, על קו הגבול הדק שבין האני לאחר. הלופ המענג הזה מסגיר סודות רבים. כשאני מאונן, מיהו הפועל ומי הנפעל? מי מפיק הנאה, וממי? איך הנפש (בדמיון) משפיעה על הגוף, ואיך הגוף (בעונג) משפיע על הנפש? איפה ה"אני" נכנס בתוך המעגל המפותל הזה של היזון חוזר.."  אכן, עינוג עצמי זו הזדמנות מופלאה לתרגול מדיטצית "מי אני?" האהובה והטובה.

"לא טוב היות האדם (רק) לבדו"

שתפי את אהובייך, עינוג עצמי ממש לא חייב להתרחש לבד ובחדרי חדרים, צרי לכם טקסים של עינוג עצמי משותף, התבוננו זו בזה, קדשו, ברכו ואהבו זו את זה תוך כדי עינוג עצמי.
ואחרונה חביבה..
בשביל מה יש חברות?.. – כן, יודעת, זה לא בשביל כל אחת.. (אווצ', לרגע  ראיתי את הנבוט בראש שהייתי מקבלת עם הייתי מציעה זאת לאחת מחברותי הטובות ביותר בעולם, היוגית הנזירית) אבל מדובר במרחב מקסים של "אחוות אחיות" המאפשר חקירה של אנרגיה מינית שלאו דווקא מתקשרת למשיכה מינית בעלת קוטביות ומאפשרת קירבה והשראה ולימוד משותף.
יצא ארוך ולחלוטין לא ממצה.
שורה תחתונה- הבה ונעוף על עצמנו, ואהבתי לעצמי כמוני..
קישורים –

צילום:  CC BY 2.0 Aimanness Photography

The post מחשבות על עינוג עצמי נשי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אנשים אלה מתקשים לקבל עונג כשהוא מגיע ולכן צורכים פורקנים חזקים שאינם בריאים במזון חזק, בעבודה אינטנסיבית, בפורנו, ניקוטין וכיוצ"ב ריגושים שנותנים עונג חזק מיידי שלאחריו תמיד יש נפילה ועמה מגיעה ריקנות שמובילה – כמעט מידית – לחיפוש של הפורקן הבא.

במאמר קודם סיפרתי על עצמי איך לפני 7 שנים מצאתי את עצמי מנהל עסק ענק עם המון סניפים, אבל מרוב עבודה החלשתי את עצמי, נגמרתי מכל אורגזמה, נופל אנרגטית מאוכל.
ואז פגשתי את המורה שפתח לי את הדלת לעצמי, אחרי פגישת איבחון הוא השווה אותי לסיר לחץ שהתקלקל לו השסתום ולכן הוא מתפוצץ כל הזמן. האנרגיה של הכעס היתה הפורקן שלי והייתי עף עליה – אבל בדרך מאבד חברים, ספקים, עובדים וקרובים.
התחלתי איתו טיפול תהליכי שהיה לי בכלל לא קל. התקשתי להתמסר. היו התנגדויות בשפע. והוא היה סבלני איתי, רואה אותי בורח, מתחמק, אבל הוא בטח בי. עד שלבסוף זה קרה… באחד הסשנים הרשתי לעצמי לפתוח עוד קצת ופתאום פגשתי את הבכי. משהו בשריון הרגשי שלי נסדק, פתאום פגשתי את עצמי הקטן, הפגיע. לרגע אחד קטן הצלחתי להסיר את הבושה והאשמה על כך שאני לא מושלם.
—
אנשים רבים בעולם מסתובבים בתחושה שהם לא מושלמים יש להם דימוי עצמי נמוך שגורם להם לשים שיריון (או מסכה) שמציג חוזק ומסווה רגישות ועדינות. השריון הזה נותן תחושה אשלייתית של עצמה ושליטה.
השריון הזה חשוב להגנה עצמית. בסיטואציות עסקיות, בעבודה, במשא ומתן, בהתמקחות, לפעמים צריך להסתיר את הרגש ולצאת להתמודדויות החיים. אני לא רוצה להוריד לכם את השיריון לגמרי. אני חושב שהוא חשוב בעולמנו ומאפשר לנו שלא להסתובב עם הרגשות כל הזמן בחוץ. יותר מזה – יש אינטרס חברתי בכך שתחזיקו שריון! גיליתי שהעולם כולו תמך לי במעטה ההגנה הזה. לכן זה לא פשוט לפתוח אותו יש הרבה פחד.
אבל השריון אסור לו להיות לא-מודע. או אוטומטי. אם הוא פועל מעצמו, אם הוא נסגר בגלל טראומה עתיקה של פגיעה אנחנו רוצים לראות את המנגנון הזה ולהביא אליו מודעות.
הרעיון הוא לבחון מה נחוץ ומה לא נחוץ, איזה איזורים רגשיים/מיניים נהיו עוורים, חסרי רגישות, כמו צלקות שמאבדות תחושה ולכן אנחנו מאבדים את היכולת להפתח, לקבל ולהתמסר.
—–
אפשר לעבוד על השריון בהרבה אופנים: מדיטציה, נשימות, טיפול פסיכולוגי, אבל אני מטפל בו דרך השער המיני כי המין הוא הבסיס. אם מישהי חוותה אלימות מגברים יהיה לה מאד קשה להפתח לגברים – זה מאד הגיוני. אם ילד נפגע מאמא שלו או חברה שלו בתיכון – יהיה לו קשה לבטוח בנשים.
כשאנחנו מעוררים את המיניות במגע, קרבה, אינטימיות, השערים נדרכים ומסרים שלילים מהעבר מתחילים בתשדורות – ואיתם אפשר לעבוד. כלומר מבחינתי מיניות היא הדרך המהירה ביותר לזהות בעיות, חורים, או אוטומטים בשריון המיני והרגשי.

—–
כשתבוא אלי למפגש  נתחיל בשיחה והכירות: הבנת הצרכים, החששות, הזיכרונות והחסימות.
במפגש הראשוני אין בהכרח מגע ועירום. זהו מפגש אבחון.
לגברים – זהו תהליך העוזר לחיזוק הביטחון, שליטה בשפיכה, להתמיר את האנרגיה המינית, לרדת מפורנו, ללמוד פורקן שאינו אורגזמה.
לנשים – זהו תהליך של החזרת הבעלות על המיניות. אם יש לך פחד מהתמסרות, איבוד שליטה, בושה ואשמה בנושאים מיניים, בואי לחוות טיפול משקם.
אני אבדוק אותך במגוון תרגילים פיזים ונפשיים כדי לעורר את החסימות. זהו תהליך לחיצות מיוחד: אני כמטפל עובר באופן מסודר על מרידיאנים ועל מרכזי אנרגיה בגוף, שרירים וגידים שאוצרים בתוכם זיכרונות וטראומות שסוגרים את השריון הרגשי. אם הם תפוסים לא מתקיימת זרימה אנרגטית מלאה בגוף.
בסופו של המפגש אתן לך כלים לתרגול בבית.

—-

כאמור אפשר לבוא למפגש חד-פעמי שיגרום לשריון הנפשי/מיני להיפתח קצת וזה תמיד גורם למטופל סיפוק ושמחה. אבל השריון נוטה לשוב ולהסגר. יש צורך בעוד מספר של טיפולים – לשיטתי מינימום 12 – כדי להגיע למצב אופטימלי שבו הצירים משומנים, השריון גמיש, ובמצב אופטימלי הוא נסגר בשעת התחרות או מאבק עסקי, מונע מהתקפות מבחוץ, אבל גם יודע להיפתח לאהבה ועונג.

The post פתיחת השיריון המיני appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו/ה, במגע, אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו. אנו רוצים להתאחד עם מקור האהבה!

לרוב אנו פונים החוצה ומבקשים למצוא אדם אשר יעניק לנו אהבה, יקבל אותנו כמו שאנחנו, יחזק עבורנו את הדימוי העצמי, ובעצם יחבר אותנו אל עצמנו.

במידה מסוימת אנו נותנים לאחרים את התפקיד לאהוב אותנו. ולעיתים, כך אנו נכנסים ליחסי תלות במקור אהבה חיצוני. אנו מעניקים לגורם חיצוני את אופי "המקור" ממנו זורחת השמש. דרך הקירבה אל אדם "אחר" המזוהה על ידנו עם "המקור" אנו מבקשים בעצם להתקרב אל עצמנו, להתקרב את מקור האהבה הפנימי, אשר צפון ופועם בתוכנו.

מתאווים או מתאהבים?

לעיתים אנו מתאווים ולא מתאהבים. במצב זה אנו מנסים "לקחת" את האהבה שאנו זקוקים לה, מה שמעיד על חוסר פנימי באהבה. בעולם שבו אנו חיים, הרבה דברים מגיעים מבחוץ: הכרה, הערכה, אהבה, שלא לדבר על מראה חיצוני. נוצר ריחוק מהעולם הפנימי והאוצרות הטמונים בו.

כאשר אנו מגיעים לקשר זוגי מתוך "חוסר פנימי" ונותנים את אהבתנו ל"מקור" חיצוני שאינו משיב לנו את שאנו מעניקים, אנו מוצפים ברגשות של תסכול עצמי, כעס, עצב, ייאוש ודיכאון ומתרוקנים מאנרגיות. קוראים לזה אהבה נכזבת. כבר נאמר: "עזה כמוות אהבה" אך אהבה אמתית עזה כחיים עצמם.

ה"אבן האחת" בדרך לאהבה

שני קולות שוכנים בנו בו זמנית, קולה של השכינה וקולו של האגו, כאשר בכל רגע נתון אנו בוחרים לשמוע ולפעול מתוך אחד מהם.

קולו של האגו – קול הפחד, קול כועס, מאשים ותמיד רוצה להיות צודק.

קולה של השכינה – קול האהבה, שמזמין אותנו בעדינות להתבונן פנימה.

השכל הוא משרת נפלא. השראה באה מהלב. ולהבנה כוללת נדרש מלבד ההיגיון, גם הרגש. וקשורים הם זה בזה בעבותות של קורים אנרגטיים. על הרגש וההיגיון להיות אחד. כאשר יש סתירה פנימית בין הרגש להיגיון, אנו מבולבלים ולא בזרימה. וכאשר אחד מושך לכיוון אחד עלינו להתחבר לתדר הקול הפנימי, לאמת והתמונה תתבהר – זאת מהות המדיטציה. התבוננות.

בהתבוננות נוכל לזהות מה "הקפיץ לנו את הפיוז" ואיפה הדבר שהפריע לנו שוכן בתוכנו. נשחרר את מה שהאדם החיצוני מראה לי שישנו בתוכי ושאינו לטובתי הנעלה. על ידי התבוננות, נבין שכל היחסים שלנו הם בינינו לבין עצמנו – החיצוני רק מראה לנו את התוכן הפנימי שבנו שזקוק לריפוי ושחרור – זאת אלכימיה.

הקשבה עצמית

אם אנחנו מחפשים ומבקשים אהבה – כדאי שנשאל את עצמנו, האם אני יכול/ה להכיל אהבה? האם ליבי פתוח? האם אני קשוב/ה לעצמי? האם אני בעל/ת ערך עצמי חיובי? האם יש בי יכולת נתינה וקבלה של מה שאני מבקש/ת למצוא? מהי מידת ההכלה שלי למה שאני מבקש/ת? האם אני מרגיש/ה ראוי/ה? האם אני באמת יכול/ה להכיל אושר? אם אנו מבקשים חברים חדשים, האם יש לנו מידת הכלה רגשית עבורם? האם נוכל לפתוח עת עצמנו, את דפי החיים שלנו לפניהם, ללא חשש ומורא.

אם אין התבוננות, אין התפתחות. ואם אין התפתחות מהי תכלית החיים?

מה משמח אותי? מה אני רוצה? האם אני עושה את מה שאני אוהב/ת? עד כמה אני מטפח/ת את מערכת היחסים שלי עם עצמי? מה איתי? האם אני מפנה זמן לי? להתבוננות? מהו הדימוי והערך העצמי שלי? האם אני מרגיש/ה באמת ראויה לאושר, אהבה, בריאות טובה, מימוש עצמי והגשמה? הישגים בחומר מבטאים את כישורי הנחישות את האמונות והשאפתנות שלנו שאין לזלזל בהם. אך גם אין לקדש ולהאליל אותם. למידה זה לדעת את עצמך ולהכיר את המהות העצמית

אנו רואים את האמת ומתגברים על פחדינו ביחס לתודעה שאנו משיגים. איננו יכולים להתגבר על פחד על ידי אמירה ש"איננו חוששים". ראשית, עלינו להשיג תודעה. פחד הינו היסוס אודות הנעלם זהו אינסטינקט פרימיטיבי. והפרימיטיביות הזו היא גורם מעכב. למעשה, עלינו לחשוש מהנזק שיגיע אלינו אם לא נפרוץ קדימה. (ספר הידע)

"כל מצב של אהבה הוא שער אל השמיים, ואפילו לרגע קט, הגאולה באה…"

למה מקור האהבה שלנו אל עצמנו חסום וסגור?

ה"אישיות" או האגו נכפו עלינו מבחוץ ו"החליפו" את האינדיבידואליות שיכלה לגדול מבפנים. רובנו גדלנו בבתים עם הורים שלמרות הכוונות הטובות, לא למדו איך להיות הורים (גם להם היו הורים…) ונתנו את הטוב ביותר שידעו. אצל רובנו – בשנים הראשונות והמעצבות – כילדים קטנים, כאשר היה ביטוי אותנטי של רצוננו ומאוויינו, אם זה לא תאם את רצון ההורים, רצוננו התבטל. ההתניות של "להיות ילדים טובים", "להיות בסדר" לרצות ולעשות מעשים למען הכרה מהורים, מורים, חברים בני/בנות זוג, הרחיקו אותנו בהדרגה מרצוננו האמיתי. אנו מאולפים…ואצל רבים מאתנו, הדימוי שיש לנו על עצמנו לא נובע מההתנסות הישירה שלנו, אלא מדעותיהם של אחרים עלינו. חוויות ילדות לא קלות, ופגיעות נפשיות רגשיות ולעיתים פיזיות יוצרות פחד ולא מאפשרות לנו להיפתח בתוך הקשר האישי זוגי ולבטא את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

יתכן והתרחקנו מעצמנו ומהדברים שגורמים לנו אושר, ואיננו מודעים או מכבדים את שאיפותינו הפנימיות האמיתיות. ואם כך יש סיכוי שלא נכבד גם את שאיפותיו ורצונותיו של האחר/ת. בדרך זו, לא ניתן לחיות חיים אקסטטיים ולא יכולה להיווצר זרימה טבעית והרמונית של אנרגיה – מה שנקרא אהבה.

אנשים אינדיבידואלים לא הולכים אחרי העדר מכיוון שהם מכבדים את הייחודיות שבהם. אלו שהולכים אחרי העדר מקווים להרגיש מוגנים ובטוחים. לבד זה מפחיד. להיות אישיות נחמדה נוחה שומרת על חוקים וכללים, להיות עבד, זו התניה חברתית ואם לא נשיל את האישיות לא נוכל למצוא את הייחודיות שלנו והמתנות שבאנו לתת לעולמנו.

מחקרים בתחום התת מודע מעידים כי הלא מודע מהווה כ 95% והמודע כ 5%. האם יחס כזה מעיד על כך שרוב הזמן אנחנו כמו השפן של אנרג'ייזר / ב default . כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מודעות? האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו?

איך משנים? איך מביאים אמונה מהתת-מודע למודע?

על ידי התבוננות, מדיטציה. מודעות היא הקשבה לקול הפנימי ונטילת אחריות על כל התכולה הפנימית, הכוללת את מערכת כלל האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים, על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות.

"החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו. המאופיין בחמלה, ברחמים, בכרת תודה ובאהבה. שיווי משקלו של המצפון ורגשותיו הוא כה הרמוני שכאשר הרמוניה זו משובשת אנחנו משובשים" (ספר הידע).

אושר פנימי רב טמון בדרך המודעות וההתפתחות. לחפש בתקווה למצוא זה יותר טוב מאשר לא למצוא את אשר אנו מייחלים לו. והזמן הוא תמיד עכשיו, באמצעות התבוננות, ביכולתנו לראות את השיעור, כאשר אנו מחוברים אל האמת הגבוהה שעובר עלינו כצופים בדרמה ולהבין שאין מקריות במחזה הדרמתי של החיים הכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים, אנו במצבי בדיקה והתנסות החיצוני תמיד מספק לנו אמונות פנימיות שלנו. אמונות של חוסר ערך מתבטאות גם בתחום החומרי. כל בעיה או קושי משקפים אי התייחסות פנימית אל הנושא. דרך מצבי התבוננות אנו יכולים להבין את מקור הפחד, הכעס, התסכול, לשנות ולברוא מציאות חדשה.

לבחור ולקבל ולאהוב זו התעלות. זה אלוהי. להתעלות זה לדעת גם לקבל את טעויות האחר, כמו את הטעויות שלך. להתעלות זה לוותר על הצורך להיות צודק בכל מחיר ולכל צד יש תמיד את האמת הסובייקטיבית בלבד שלו. כל צד משוכנע שהוא הצודק והאמת "נר לרגליו". להתעלות זה בהחלט לשחרר את הכעס, את הפחד, את השנאה, את הצורך להעניש ולנקום. את הצורך לרחם על עצמך, לפתח רגשות אשם לגבי מה שהיה, או לא היה כפי שרצית וחשבת והאמנת. להתעלות זה להבין שהמזור היא אהבה, ענווה, קבלה, סובלנות. כבוד לעצמך ולכל יציר נברא. אין נמוך ואין גבוה – הכול קדוש.

לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" – דרך החמלה – דרך של החלמה מכל מלחמה.

זהו מסלול של בחירה אישית וקולקטיבית, להמשיך ולהתפתח אל עתות שלום. שלום פנימי וחיצוני. האסכולה שלי היא דרך התפתחות הוליסטית שהינה יצירה של שנים רבות של הנחייה והדרכה. לאורך השנים הבנתי שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי באמצעות האקסטזות המיניות אם הלב לא פתוח. שילוב של מודעות וריפוי הם עמודי התווך בגישתי. בסדנאות ובמפגשים האישיים, התהליכים מגוונים, חווייתיים ומשמעותיים, ומחוללים שינוי ברובד האנרגטי, הרגשי, הגופני המיני והרוחני – בהווייתנו.

The post לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

בבואך לחקור את הנשיות במקומה הפגיע, עליך לקחת בחשבון כי המקום אליו כמהה את להיכנס הינו באר תחתיות, עולם משכנות החשכה והאופל, הווייה דולורוסה של מחצית האנושות, שלא לומר כמעט מערכת הביבים הסופגת וקולטת-כל של החברה המתורבתת וזו שאינה מתורבתת.

אותה סקרנות המוליכה אותך עכשיו, במעמקי האפלה, היא חלק מהמקסם של איבר זה, המוצנע, בלתי נראה בתענוגו ובסבלו, טמון אי שם בתהום הנשייה של נשיות עלומה גם היא.

הפות שלך היא האיבר המרגיש שלך, המגשש. כזוג שפתי תינוק החוקרות את העולם, באות הן לחקור ולגשש את מקומך, את נראותך.

המשך של צינור ישיר של אור ואנרגיה המתחיל בשפתייך העליונות – המספרות סיפור של רוך וביטוי, ומסתיים בשפתייך התחתונות אשר מבקשות את אותו הדבר בדיוק.

הפות, מלאה בקצות עצבים ובזכרונות. אֵם החיים כולם.

כל פות הינה נשאית של ידע אנרגטי העובר בתוך השושלת הנשית של האישה הנושאת אותה. מעבר החיים דרכה, בכניסתם וביציאתם, נותנת לה חתימה של ידע על המהות הנשמתית המקבלת חיים בתוכה.

מעבר זה, שער חיים זה, האנרגיה והסוד הטמונים בו, מהווים מוקד משיכה אינסופי עבור המין הזכרי אשר מהותו פשוטה וגלויה לכל. מנקודת מבטנו, לו נשים נשאו את איברם גלוי חשוף ונגלה, לא היתה עוצמה כה רבה טמונה שם, עד כי תעביר אדם על דעתו ויאנוס את ביתו האהובה.

אחת הדרכים להבין פות לעומקה היא ההבנה של משמעות הפות עבור אלו החסרים אותה. המין הזכרי. כפי שידוע מין זה לא בחל ולא בוחל בשום דרך לשוב ולחדור אל המאורה ממנה בקע החוצה, אליה נזרק על מנת להברא, אל המחשכים, אל המרחב הקדוש של הרחם שם הובטח והואר האחד על פני הרבים, ונִטעה האמונה כי כאן לא ידע מחסור (הכוונה לאותו זרע נבחר אשר הפך למפרה).  זהו הידע האנרגטי שנושא כל זרע ההופך למפרה. בקודש הקודשים של הפוטנציאל האנושי הוא הופך לנישא מְרום, לזוכה בהכרה האלוהית ללא הפרדה.

האם אין בכך לתת הסבר ולו קטן על כח ההטבעה החזק של הפות? כוח כה משמעותי עד כי הוא מוליד את הצורך לכרות אותה, לתפור אותה, לחסום אותה ולו רק שלא יחלחל כוחה החוצה ויפתה איש אל תוכה.

אצל האישה הכוח האנרגטי הוא אחר. בידיה. נולדת עם ביציותיה בתוך גופה, מופרית בעצמה. עצמיותה ישְנה, וידיעת יכולת ההזנה הפנימית שלה – ומכך חיבור כוחה אל העוצמה האלוהית – אינה ניתנת לעירעור.

מארחת היא בבית מקדשה. חולקת את השפע הניתן לה – של הידיעה – עם מי שזקוק למרחב מזין זה.

היו זמנים בעולמכם בהם פות קודשה ונחלקה באהבה.

היו זמנים בהם פין יכול היה לבוא ולנוח, להתדפק על דלתות המרחב ולבקש לדעת את עצמו שם.

היו זמנים ורגעים ומרחבים של קידוש עונג הדדי.

הם היו מעטים מדי. נכחדו מהיסוד מדי. על ידי כוח דורסני מדי.

והיום פות צרה ומכווצת, לא רק שאינה רוצה לחלוק את מחמדיה בשמחה, אף אינה רוצה להיפתח אל עוצמתה מתוך כאב הזיכרון שהיא נושאת, של העוולות בהן שקעה וידעה לאורך דורות שושלתה הנשית.

הפות שלך היא הדרך שלך להארה. של עצמך, של מרחבך האישי והאינטימי.

היכולת שלך להיפתח אל תוך ההבטחה הגלומה בתוכך, של ידיעת החיבור הפנימי אל הפוטנציאל האנושי, חיבור אל הבריאה. היא מסע החלימה הבריא ביותר שלך. אנו אומרים מסע חלימה – כי כה עמוק שקוע הידע בתוך מרחבי התת המודע הקולקטיבי של הנשיות עד כי יש לנוע מעבר למימד הנגלה ולשוב ולהציף אותו.

הפות שלך מבקשת להפתח ולהתרחב ולדעת את אשר יודעת את.

מבקשת היא את העונג המיוחל אך מעבר לכך מבקשת היא לשוב ולהיות חיישן ביטוי למהות האנושית, ואף אם הכאב גדול מנשוא, יודעת היא לשאת אותו, להתמיר אותו, ללדת אותו.

הלידה הפיזית אינה שווה בכאבה לכאב האנרגטי המצוי בפות. בסוף תהליך הלידה ישנה השמחה השוטפת של האם והילוד.

בסוף תהליך ההכלה והלידה של זכרונות הכאב, ישנו לב שותת אשר מתנתו היא היכולת להרגיש בָּכֹּל, ללא שיפוט ואֵיפָה, ולכן תהליך זה עמוק ומורכב יותר ומעורר פחד רב יותר.

נשים אשר אינן נהנות ממין, למרות בן זוג קשוב וחומל, נשים אשר מנותקות מחלק זה של גופן ללא הסבר מניח את הדעת, נשים אשר נרתעות מזכריות ברבדים העמוקים ביותר – כולן נשים אשר באופן זה או אחר נמנעות מההצפה האנרגטית הטמונה במרחב אשר בין פותן לרחמן.

היום הלילה הארוך ביותר.

המעבר הצר בין פות לרחם, הנרתיק, תעלת הלידה, הוא הדרך מהמקום החשוך אל האור.

ומהאור – המרחב בו הפין שוכן – אל החושך.

זהו ההיפוך האנרגטי של גרמי השמיים, של שעות היממה, בזעיר אנפין.

אנו מברכים אתכם בני ובנות האדמה.

אלו הפוסעים בדרך חדשה אל איחוד הקיום כפי שהותווה בתוכנית האלוהית.

קיום של הכלה הדדית באהבה וחמלה.

קיום של הזנה אנרגטית.

אנו מברכים אתכם כי האור הבא עליכם לטובה במחצית זו של השנה

יאיר את המחשכים החבויים שלכם בעדנה וברכות.

אנו מברכים אתכם בהִזכרות בטבעכם האמיתי – כנקבות הוות ידיעה וכזכרים הווים געגוע,

כנקבות השמֵחות לחלוק את קדושתן וכזכרים המבקשים זכות והכרה בעדנה,

כאיכויות של הזנה הדדית, רגשית, אנרגטית ופיזית.

ולך פות יפה, אהובה, רכה ומסתורית.

לך במיוחד אנו מאחלים ומברכים כי כל הבא בשערייך, ימַצא ראוי.

היי מחבקת ואוהבת, שומרת סודותייך בקריצה של אלו הרוצים למלמל אותם

לאוזן כרויה

יהיו אהבותייך, לידותייך וזכרונותייך מקור להשראה ועצמה מעתה ועד קץ הזמנים

מי יתן וכל שפתייך ידברו אמת

כן יהי רצון

אמן סלה.

The post המקום האפל של הנשיות: הפות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מגיעות אליי נשים עם מורכבויות רבות ומגוונות סביב המיניות שלנו:
החל מנשים כבויות לחלוטין, כתוצאה מחוויות חיים אלימות או סתם חוסר בחינוך למיניות וחושניות, ועד נשים שהן כל כך מיניות, שלא יודעות איך להסתדר עם כל החשק הזה, מול החיים הנורמטיביים והזוגיות.

המספרים מספרים ש 30% מהנשים חיות בחשק מיני נמוך, 30% מהנשים לא תמיד מגיעות לאורגזמה.

אנחנו חיות במציאות שבה, בחלקים מסויימים של העולם (במערב פלוס) כבר אפשר להתייחס לאישה המתענגת במיניותה כנורמטיבית. אבל ממש לא מזמן, גם כאן, לא הייתה כל התייחסות לעונג נשי כעניין כלשהו. דורות של נשים צמחו על הרעיון שמיניות נועדה להתרבות. בלבד.

(בחלק מספרות הפיזיולוגיה של תרבות המדע המערבי המתפתחת, הדגדגן לא הופיע כאיבר. כן. אצל הלביאה והקופה כן, אצל האישה לא. למה? לכי תביני. לא, לא תביני. הגברים, שערכו את ספרי הפיזיולוגיה הללו לא מצאו לנכון לציין את איבר העונג שלך. מבולבלים…. גם אנחנו…).

זה שאנחנו בכלל מדברות על העונג שלנו – זה עניין חדש בתרבות שלנו. ועדיין – נשים רבות מוותרות על עונג, מתוך בחירה, או מתוך מציאות חייהן.

חלק גדול מהעניין נמצא בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. או ב"אין קשר" או ב"קשר סלידה" או "קשר אפלטוני" או "בקשר ילדותי".

אז בקשר לואגינה… רציתי טיפונת לספר לך – וגם לך גבר, על מידע חדש – עתיק על הואגינה. וזהו באמת קצה קצהו של קרחון חמים ונעים… דברים שנעים לדעת, וכדאי גם לעשות משהו בעניין…

הואגינה…

חשוב… חשוב שנבין יחד את האיבר המסתורית והייחודית הזו. וכן… רב המסתורין סביב הואגינה. ורב גם הידע העתיק והחדש המתגלה אודותיה.

בשנים האחרונות מתחוללים בעולם מחקרים מדעיים רבים המתחילים להביא לנו הסברים על אותם הדברים שחכמת המזרח מספרת לנו כבר עידנים רבים. בתרבויות המזרח, נחשבה היוני, הואגינה, לשער מעבר בין העולם הזה, לגן העדן, לעולם התודעה  שאין לה גבולות ומגבלות, שאין בה נפרדות. שער להארה.  העולם מגלה שהואגינה איננה רק איבר מין אלא איבר השראה ותודעה מפותחת. אישה שהואגינה שלה משוחררת ומשרתת את מוחה, גופה ורגשותיה, יודעת על מה אנחנו מדברים.

על מה אנחנו מדברים בעצם?

כל אישה, כל אישה.. יכולה לפתח את הואגינה שלה כך שתהיה שער למדיטציה עמוקה, ריפוי עמוק, חופש תודעתי. מפגש עם האמת.

כל אישה, כל אישה… יכולה להפעיל את חוכמת הואגינה שלך ולהשפיע על כל תוכנות האישיות, וכל פעילות המוח שלך ובריאות הזרימה ההורמונאלית שלך.

ואגינה בריאה ומשוחררת מאפשרת הפעלת אזורים במוח האחראים על:

• ביטחון עצמי
• יצירתיות
• אופטימיות
• יוזמה
• חופש פנימי
• הגדרה עצמית
• אנרגיית חיים שוקקת
• חתירה למטרה
• אמון
• אומץ

כן. יש כאן פוטנציאל אדיר של מימוש היכולות המוחיות שלנו. וכן. אפשר גם לראות איך דיכוי המיניות הנשית, לאורך דורות, הוא גם דיכוי החשיבה והאישיות הנשית. ועל כך… יש בטח עוד הרבה מה לראות, לבחון, לשנות.

המחקרים מראים איך "מתח" משפיע לרעה על העוררות המינית של אישה. איך אישה יכולה להיות ממש ממש איתך במיטה… אפילו לחוות אורגזמה, אבל הגוף שלה לא מגיע כלל לעוררות מינית. המחקרים מראים איך כל אישה מחווטת אחרת לגמרי… כל אישה מיסתורין אחר המורכב ממערכת חשמלית מסועפת ייחודית, חד פעמית, ואפילו משתנה מתקופה לתקופה. אפילו באותו החודש.

כן.

הואגינה היא האיבה המותקף ביותר על גבי הכדור. לאורך כל ההיסטוריה. כל לוחם בכל צבא, מצא את הואגינות של אויביו כיעד לברוטאליות קשה. זה היה נורמטיבי… וגם היום… אנחנו יכולים למצוא את אותו השער להארה – שמושפל, מדוכא ועוד מילים שעושות לי רע בבטן. אז דיי.

הואגינה, נחקרה על ידי גברים, בחשיבה גברית ועדיין מקבלת יחס כאילו מתחוללת בה מיניות גברית. המבנה שלה, העצביות שלה, הקשר שלה למוח, מה שמפעיל ומכבה אותה, האורגזמיות שלה… הגיע זמננו לגלות באמת את דרכיה, הנשיות, השונות כל כך מהמיניות הגברית. ממקום טוב… הא. כן. כי אנחנו שונות ונדרשות להבין את עצמנו.

אני מזמינה את כולנו להתחבר למסתורין ולגילוי המאוד מאוד אישי – נשי – זוגי של חכמת הואגינה.
כל גבר יכול להיות שליח רב עוצמה ביכולת שלך לתמוך בנשים בשינוי העמדות שלנו כלפי האיבר שלנו והעמדות והייחס שלכם כלפי המיניות שלנו. זו עבודה משותפת.

כל אישה יכולה להתחיל לגלות את היופי והעוצמה שמעבר למורכבות העצומה שיש לרובנו בקשר שלנו עם הואגינה שלנו. לכולנו יש יכולת פשוטה ומופלאה לשנות את הגישה כלפי כל הואגינות בעולם.

ונראה לי שכולנו נשמח לחיות בעולם של ואגינות שמחות!!!

אה… ותראו.

כמה פעמים נכתבה כאן המיליה ואגינה… כמה פעמים קראת את המילה האסורה… וכלום לא קרה. אולי קצת נעים למטה. יופי!! ואגינה. זו לא מילה גסה.

חלק מהמידע נאסף מתוך ספרה המהפכני של נעמי וולף – הואגינה – ביוגרפיה חדשה, שעדיין לא תורגם לעברית.

תודה למורותיי ומוריי שהביאוני עד הלום… ובמיוחד לאיריס יוטבת שגילתה לי על הספר (ועל עוד דברים!!) ולחיה אבישג כפסי, שגילתה לי על שלי!!

באהבה גדולה לאנושיות ולמיניות,

מיכל מעין דון

The post הואגינה – שער להארה? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

החקירה שלי הובילה אותי לתובנה המרעישה שקיום הזולת מאשר לי את קיומי שלי:
אני מתחככת במשהו, אני מתנגדת למשהו, אני נוגעת במשהו – אני קיימת.
מישהו אוהב אותי, מישהו כועס עליי, מישהו מגיב אליי – אני קיימת. אם המישהו הזה אינו אלא בבואה המביטה עלי – אולי גם אני, איני אלא בבואה?
אני ממליצה בחום לכל מי שחפץ בחיי עוצמה וחופש, להעז להישיר מבט אל התהום האפלה של הפחד מפני חוסר הקיום. אחרי העלבון, הבעתה והאבל, מופיעה חווית שחרור שמימית.

אם כך, אני, סמדר, איני קימת. אז מי אני?
מה בתוכי קיים בודאות?
אני אור טהור, אני האלוהות, אני האחדות. החוויה היא של שיטפון אינסופי של אור ואהבה.
ואהובי?
מכיוון שאהובי הוא אחד הדברים הכי "מוצקים", אחת מאשליות-הקיום הכי עיקשות, לשחרר את עובדת היותו – זה לשחרר את עובדת היותי. זה השירות הכי גבוה שאנחנו כאהובים היינו עושים זה לזו (בהנחה שהיינו קיימים…)
האחזות עקשנית נוספת המתחזה בעיקביות ל"קיים" הינה האישיות או הזהות שלי – סך כל ההיסטוריה, התכונות, הנטיות וההרגלים שאני מייחסת לעצמי.
בתודעת מאבק והישרדות היינו זקוקים לאישיות חזקה, מוגנת, "שמצדיקה את קיומה", שמוכיחה את קיומה. בתוך הבלתי ידוע, בתוך מרחב זר ומוזר, אם יש דבר אחד ביקום שאני יכולה לסמוך עליו, הוא שגם מחר, כמדי בוקר, אקום נרגנת, למשל, או אחוש תשוקה לכתוב, או אשנא את החורף, או כל הרגל אחר.

רק על עצמי לשלוט ידעתי, וככל שאני מבוהלת יותר מהעולם, כך אני מפעילה את השליטה העצמית שלי ביתר שאת.
זו הסיבה שלעתים קשה לנו כל-כך להשתנות. לנוע מהוודאות המדומה שטיפחנו לנו בעמל כה רב. אנחנו קשורים לאישיות שלנו, היא "מפעל החיים" שלנו. אין דבר שאנחנו "מושקעים" בו יותר ממנה.
האישיות שלנו ממסמרת אותנו לתודעה הישנה. ככל שנטיב להרפות ממנה, כך נחווה את החופש שלנו. הרי אין דבר הכובל אותנו, המגביל אותנו, פרט לזהות שלנו.

כיצד ניתן לשחרר את האישיות?

הדרך לשחרר את האישיות עוברת דרך אהבה. רק רכיבים בתוכי שלמדתי לאהוב ולקבל כפי שהם יכולים לנשור ולהשתחרר ממני.
הדרך היחידה לשחרר אותי הוא לקבל אותי, באהבה.
כשאני אוהבת חלק ממני אני מזמינה את אלוהים לשכון בתוכו, וכך אני הופכת יותר ויותר לאור האלוהי.

וכך קורה!

The post אהובי אינו קיים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.