The post ריפוי מיני appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

ככל שהעונג אינטנסיבי יותר, כך הריפוי המתאפשר עצום יותר.

לא תמיד אנשים מקשרים עונג לריפוי. אפילו לרוב חושבים שריפוי אמור להיות תהליך לא נעים. כמו למשל שתרופה צריכה להיות לא טעימה, או שעיסוי רפואי אמור לכאוב, או אפילו בכלל שיפור המצב בחיים צריך להיות מפרך ולא מהנה. גם כשאנו מתמקדים בריפוי של מערכת הגופנפש העונג יכול לסייע לריפוי. ואף יותר מכך, רק באמצעות עונג ניתן להגיע למירב הריפוי האפשרי באותו תהליך, לטרנספורמציה העמוקה ביותר האפשרית.

ולמה זה?

מפני שכשהגוף או הנפש מתנסים בעונג אז ברמה העמוקה ביותר נמסה ההתנגדות להתנסות, לחוויה כמו שהיא באותו הרגע. כשאין התנגדות לחוויה אז יש כביכול יותר הרשאה לחוות אותה (כביכול, מפני שבמצב הטבעי ביותר החוויה נחווית במלואה מאליה, ולא על ידי שום נסיון לחוות אותה) ואז ניתו להיות יותר מודעים למה שקורה וקיים. המודעות עצמה היא מה שמאפשר לריפוי כלשהו להתרחש ברמה היסודית ביותר. רק מודעות שלמה יכולה לאפשר זאת, מפני שכשמודעים לחולי, מודעים לכל ביטוי סימפטומטי מקדים או מאוחר בכל רמת עידון שהיא, מודעים לסיבה שמחוללת את מצב החולי, ומודעים לסיבה שבגינה קיימת סיבת החולי.. אז לא רק שיודעים לזהות ולאבחן את המצב במדוייק, יודעים גם בדיוק מה לעשות בכדי להשפיע רפואה, בין אם להקדים רפואה לשלב המחלה ובין אם למגר את החולי לחלוטין על ידי בחירת ההרגלים הנכונים. אך יותר מכך, כשאנו מודעים לסיבת סיבת המחלה ניתן לנו החופש לסלוח לעצמנו, לחמול לנו על בורותינו ובכך פשוט לפתוח את ההכרה יותר להתנסות בחמלה.. ממחלה לחמלה.

איך זה קורה?

אז קודם אקדים ואספר על אנרגיית החיים. אנרגיית החיים היא מצד אחד נחשבת למושג אזוטרי או מיסטי, אשר מוזכר בשמות רבים בכל החכמות של התרבויות הקדומות (כמה שמות מוכרים הם: צ'י, פראנה, מאנה…), כולל בחכמת הקבלה אשר בה היא נקראת רוח ומתוארת כסוג של אור.. ונקראת בימינו בעוד שמות שונים כגון: חיות (ויטאליות), אתר או אורגון. את השם אורגון ייחס לה המדען והפסיכולוג (תלמידו של ז. פרויד ושל ק.ג. יונג) וילהלם רייך. השם אורגון מהמילה אורגניזם. רייך פיתח מכשירים פשוטים שיכולים למדוד את אותה האנרגיה ומכך גם טכנולוגיות שאפשרו מספר יישומים מהשימוש בה, כמו למשל: ריפוי, תקשורת בין תאית למרחקים(ריפוי מרחוק), שמירה על טריות מזון, שגשוג ייבול ואף השפעה משמעותית על מזג האוויר. אנרגיית החיים למעשה התגלתה כחומר במצב צבירה פלסמטי אשר מתקיים בתוך ומסביב לכל תא חי, וכן יש שדה שכזה גם מסביב לפלנטה עצמה, שלמעשה אנו חלק ממנו. מצב צבירה פלזמטי אומר שזה בעצם גז מיונן, כלומר זה קצת כמו סוג של גז, אבל שלא מתפזר כמו אדים או עשן, אלא מוחזק בעיקר על ידי כח מגנטי, בין זוג קטבים. כלומר לכל תא ישנם זוג קטבים אשר מאפשרים לשדה אנרגיית החיים להתחולל. כך גם גופינו הם שדה של אנרגיית חיים, וכך גם לגופינו ישנם זוג קטבים. את השדה ווהקטבים ניתן למדוד במספר אוקטבות, כלומר יש רבדים שונים בשדה שמאופיינים ברמת עידון ופעילות שונים. למשל זוג הקטבים המשמעותי ביותר להשפעתנו על השדה הכללי הם קצוות עמוד השדרה, כלומר הקודקוד והפירנאום. בהם זורמת אנרגיית החיים האינטנסיבית ביותר. ישנו למשל גם שדה מעודן יותר המקיף את כל גופינו, שדה הביוספרה האישית שלנו, שקטביו נמצאים מעל ראשנו ומתחת לרגלינו. ויש עוד. אך גם כל שדה שכזה מהדהד בכמה תתי אוקטבות, כלומר בגדול אפשר לומר שהאנרגיה הזו מתהדת בגלים ואין לה גבולות מוצקים. האנרגיה למעשה גם בעלת זוהר תכלכל או זהוב שניתן להבחין בו באמצעות הראיה.

מה שרייך גילה עוד היה שכל סימפטום פסיכולוגי למעשה מאופיין גם על ידי תוואי זרימה כלשהו של אותה האנרגיה בגוף. כלומר תסמין פסיכולוגי לא נשמר רק כמצב כלשהו של חיווט מוחי, אלא נשמר גם ברקמות המחברות של הגוף, בעיקר ברקמת הפאשיה, שם נצברים זכרונות של טראומות כאיזורים ששומרים על צורתם ובכך משמרים את הזכרון, אך למעשה מונעים משטף אנרגיית החיים לשטוף את הצורה המקובעת. למעשה אפשר לומר שאלו איזורים עם אנרגיית חיים מקובעת. ויותר מכך הובן גם שחוסר זרימה של אנרגיית חיים באיזור כלשהו ישקף סממנים פסיכופתולוגיים משותפים אצל אנשים שונים, כך שניתן לאבחן את נפש האדם על ידי הגוף ולהיפך, למעשה כך התחיל (או אולי נכון יותר לומר, חזרו להיות) המושג של גופנפש כמיקשה אחת.

רייך היה חלוץ במחקר האקדמאי בחקר הכיוון הפסיכוסומטי. מאז (יותר מ70 שנים כבר) פיתחו את התחום תלמידיו ותלמידיהם המוכר כיום כפסיכותרפיה סומטית. כיום גילו כבר למשל שגופינו מחוללים את אותו השדה גם כן וכן ישנו סנסור חישה לאותו השדה שהוא קוצב הלב. אנרגיית החיים מתקשרת עם כל הטבע שסביבנו, וכך גם היא מתקשרת בין אנשים, מהדהדת את התוואי הייחודי לה ולמעשה כולנו מרגישים בליבנו את השדות שסביבנו, גם אם איננו מכירים בכך. את החישה הזו כמובן שניתן לפתח, ובזכות האלסטיות המוחית שלנו זה אפילו די קל. הרעיון המרכזי הוא לפתח קשב לרגשות ולהבחין בין היחס של התחושות הרגשיות לבין מה שקורה בפועל ובין מה שאנחנו חושבים שקורה בפועל. בנוסף לכך יש כל מיני יישומים המתאפשרים מעצם פיתוח המודעות לחישה הזו, כמו למשל הבנה אינטואיטיבית של ריפוי והרמוניה, סנכרון יעיל יותר במערכות יחסים מכל הסוגים, בין אם עם אנשים ובין עם כל יצור אחר, הכרה את עצמנו בעוד מימד… וכמובן זוהי גם אותה האנרגיה המשתחררת בעוצמה בזמן האורגזמה, כך שניתן ללמוד 'לגלוש' על גלי העונג אל מחוזות מופלאים. למעשה כך גילה רייך את אותה האנרגיה, תחילת מדידתו אותה היה על ידי מדידת השדה האלקטרומגנטי בזמן אורגזמה. מה שהוביל אותו לכך היה לימודיו מפרויד שמקור הפסיכופתולוגיות נובע מאופן ההתפתחות המינית.

בנוסף לכך פותחו שיטות להמסת החסמים אשר מונעים מהאנרגיה לזרום באיזורים מסויימים בגוף, שיטות שכוללות בעיקר אופני מגע, שכשהוא משולב עם חישת האנרגיה עצמה מאפשר לחיוניות ולאיזון לקרון. מכיוון שמרכז השדה הביואנרגטי הוא הלב זה יהיה תמיד נקודת הפתיחה של התהליך. ומכיוון שהקטבים של השדה הם קודקוד הגולגולת ורצפת האגן (שהיא האזור המיני ביותר גם), הם מהווים את הקצוות שביניהם התהליך מתרחש. הקצוות, הקטבים, הם למעשה הפכים משלימים, הן מבחינה חשמלית והן מבחינה חוויתית גם כן. הקצה העליון מהווה מצב של צלילות ותודעה טהורה לעומת הקצה התחתון שמהווה חושניות ושיכרון אקסטטי, הקצה העליון מעודן ורוחני לעומת התחתון שהוא גס וגופני, אל הקצה העליון מגיעים ביעילות מירבית על ידי תובנה באמצעות שיחה לעומת הקצה התחתון שאליו יהיה זה מגע שמוביל לאורגזמה. כלומר השילוב של שיחה ואורגזמיות הוא התהליך שמאפשר לשדה של הלב להתרחב יותר מכל, לכן מובן למה נשרפו כתביו ומחקריו של רייך מפני שהיה אינטרס תרבותי לשמור את המיניות מודחקת. באופן פרדוקסלי, האזור שבו האנרגיה הכי חסומה ולא זורמת, הוא בדיוק הטאבו שהחברה לא מיתירה לעסוק בו, לא כל שכן לחשוף אותו. הרחקת המיניות (הקוטב התחתון) מהמודעות (הקוטב העליון) שומרת על טווח סימפטומטי רחב של מגוון פסיכופתולוגיות להתאפשר. וכשזה מתרחש בקנה מידה קולקטיבי אז קשה מאוד לשחרר את החסימה הזו, כי למעשה זה יוצר מצב שבו אדם אשר אצלו החסימה נמסה והמרכז פתוח לזרימה של אנרגיית חיים, אותו אדם יורגש באופן אינסטינקטיבי על ידי האנשים כחריג, ואם הקולקטיב עוסק בלשמר את ההדחקה הקולקטיבית אז אותו אדם ייחשב כמאיים וכלוקה. אך למעשה המצב הוא שתרבות שלמה לוקה בחרדה מפני מיניות והדחקה מסיבית של אותו הרובד בחיינו, עוד רובד טבעי שקיים. זהו מצב שנוצר במשך אלפי שנים נדבך על גבי נדבך, שאיפשר לבורות להיקבר תחת שכבות פסיכו-ארכיאולוגיות שמקורו כבר נשכח זה מכבר.

בימינו מתחולל תהליך התעוררות בקנה מידה רחב שמאיץ לקראת התאבלצות קולקטיבית. זה קורה ממש בעשור האחרון ואפילו פחות, על ידי כך שהאינטרנט והרשתות החברתיות לא מאפשרות לממסד לשמר הדחקות קולקטיביות כבעבר. הממסד מטבעו הוא מהווה את הצורה של הרובד הדחוס ביותר של ההדחקה הקולקטיבית, את עצם הצורך החינוכי ללמד את האנשים להדחיק, הרי הדחקה זו יכולת נרכשת ונלמדת, לא מולדת. על ידי הדחקה מאפשרים לפער בין מודע ותת מודע להיווצר ובכך מתאפשרת הסיטואציה להיות מותנים באופן תת-הכרתי ואוטומטי, אך בהיבט הסובייקטיבי כך נוצר הפער בין הרצוי והמצוי, כך שבסופו של דבר אין מצב זה מספק באמת, אלא רק לכאורה מתוך שמירה על איזשהו סדר חברתי/תרבותי, לעומת צורת התקשרות טבעית שנתפסת כמאיימת עדיין בימינו לרוב.

בכדי לפתוח את עצמנו ולהתוודע לטבענו כמות שהוא, באופן שיאפשר לגופינו חיות ולנפשנו אושר, כי הרי הרמוניה עם הטבע יכולה להתאפשר רק באופן טבעי, כך שרק כשטבענו יוכל להתבטא בשלמותו נוכל לחוש את החיים זורמים דרכנו ללא מהמורות. כמובן שמעבר לעצמנו יש את האנשים האחרים, מפני שזו לא רק חסימה אישית בזרימת החיים אלא קולקטיבית, אז ריפויינו את עצמנו יאפשר לנו להמשיך ולהדהד את הריפוי אל הכלל. כיום החינוך המיני לוקה ביותר, נעשה בעיקר בכדי לצאת ידי חובה. הרי מי מכיר והתנסה בכל 7 סוגי האורגזמות שהגוף יכול לחוות או את האנטומיה המקושרת אליהם? ובכלל, מי חווה את אורגזמיות החיים בכל נשימה ורגע? ובטח שאנו לא מכירים את המיניות של המין האחר אם את של עצמנו לא הכרנו לעומק. מצב מודעות מינית עצמית שכזה הוא נדיר ביותר בעולמנו ובפרט בתרבותנו שמסיחה את דעתנו אל ענייניה שבמהרה נדמים לנו כעניינינו.

את האפשרות להתנסות במרחב מוגן ומאפשר שבו ניתן לקלף את הקליפות אחת אחרי השניה בקצב אישי ועד לעירום מוחלט, ניתן לאפשר כיום כשיש יותר פתיחות ולמעשה בעיקר יותר מודעות, כי בעידן שעכשיו מתחיל בורות הופכת להיות בחירה פעילה במקום מצב שנכפה, עידן שבו כל המידע הופך להיות זמין לרשותנו, ולמעשה רק בחירותינו הן שיקבעו את התנסויותינו. אז החלטנו ליצור מרחב שכזה, מרחב שיאפשר לכולנו להתפשט אל הפשטות מהמלבושים שמכסים את בושותינו, מהבגדים שבוגדים בזהותנו הטבעית לכדי עירום שיאפשר לנו (מי שאנו באמת) להיות ערמומיות יותר מעצמנו (מי שאנחנו חושבות שאנחנו, שהותנה על ידי התרבות והחינוך), למרחב הזה מוזמנות האמיצות שרוצות להעמיק ולחקור את המיניות של עצמן ושל זוגם ביחד, בשדה אינטימי וקטן עם מנחות מקצועיות ומנוסות ביותר שיכוונו את המסע ישירות אל לב העונג.

https://www.facebook.com/events/1881375508545762/

A V

The post עונג וריפוי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

The post "טנטרה ושמאניזם" – למה אני משלב בינהם – בודהי דנה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

הטנטרה היא מסורת עתיקה בת אלפי  שנים, שבבסיסה עומד התרגול הגופני כבסיס לתרגול רוחני. בהודו מדברים על "סמדהי"- הארה, ומאמינים כי תרגולים מסוימים יכולים לסייע לאדם להגיע למצב זה, שבו הוא מרגיש "אחד עם כל שיש", מחובר לבריאה. בטנטרה, חלק מהתרגולים האלה הם מיניים (טנטרה "אדומה"), כלומר- התרגול הרוחני הוא למעשה תרגול מיני, או, אם אנסח זאת אחרת- אנחנו נעזרים באנרגיה המינית כדי להגיע למצבים רוחניים גבוהים.

יתרה מזאת ובנוסף על כך- בטנטרה המיניות היא לא רק מה שקורה בחדר המיטות. המיניות היא כוח חיים, היא אנרגיה של תשוקה וחיוניות שמופנית כלפי כל העולם, ולא רק כלפי מושא בלעדי, והיא נמצאת בכל הגוף, ולא רק באברי המין. אנרגיית המין/חיים הזו היא אנרגיית הקונדליני. המיניות הטנטרית היא מיניות מקודשת ומודעת, אנחנו מתמסרים ונוכחים בכל רגע כאילו הוא היחיד, ולכל חלק בגוף כאל איבר חושני. אין מטרה ואין אג'נדה. איבר המין הנשי הוא "יוני"- ההיכל הקדוש/המערה הקדושה, ואיבר המין הגברי הוא "לינגם"- מטה האור.

כשאנחנו מתרגלים טנטרה אנחנו בעצם לומדים להפוך אנרגית מין לאנרגית אהבה, לעוצמה, לחיוניות ,לכוח ריפוי ועוד. אנו לומדים להסתובב בעולם כשאנחנו מלאים באנרגיה הזו.

אז מה זה עיסוי טנטרי?

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בעיסוי. העיסוי נעשה על כל הגוף, ובמהלך כל העיסוי המגע מעיר אנרגיה ומפזר אותה. במקומות בגוף שיש "חסימות אנרגטיות" אני נעזרת בכלים של "הסרת שיריון רגשי" כדי לשחרר אותן. לפני העיסוי אני מלמדת נשימות שונות שמסייעות בהעלאה של האנרגיה ולאחר מכן בפיזור שלה בכל הגוף. העיסוי נעשה גם באברי המין . כשהגוף מגיע למצב של עוררות מינית גבוהה, אנו מעלים את האנרגיה בעזרת מגע ונשימות, ומפזרים אותה בכל הגוף, וכך נוצרת חוויה רוחנית גבוהה, שהיא שונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו.

יחד עם זאת…

מאחר והעיסוי הוא גם עבודת ריפוי, לפעמים החוויה היא אחרת. לפעמים במהלך העיסוי, ואף בסופו, כשהאנרגיות מתעצמות, ישנו תהליך של "פריקה רגשית". כלומר- אזורים שבהן היתה אצורה אנרגיה רגשית חסומה, נפרצים, ואנו חווים שחרור רגשי שמגיע בצורת בכי, צחוק, שחרור של כעס ועוד. אנו מברכים ומקבלים כל רגש שעולה, וזוכרים שאין מטרה, ושכדי להגיע למצב של התעלות מינית-רוחנית, יש קודם צורך לאפשר לכל הרגשות לנוע בתוכנו באופן חופשי.

למי מתאים העיסוי?

גם ביוני אצורים רגשות, ולעיתים טראומות. מספיק שהיוני שלנו נחדרה ללא הסכמה מלאה וכבר היא אוצרת בתוכה צער וכאב. ריצוי, פיצוי, מצב תודעתי בו לא יכולתי להביע הסכמה (שכרות למשל), סקס "צריך" או סקס "לא נעים", כל אלו יוצרים שריון רגשי בחלקים שונים בגוף ובעיקר ביוני. השריון יכול להיווצר גם בגיל מאוד צעיר, ומונע מאיתנו לחוות הנאה, תשוקה ועונג במיניות.

אנ-אורגזמיות (חוסר יכולת לחוות אורגזמה), כאבים בחדירה, חוסר יכולת לחוות אינטימיות, רגשות בושה אשמה ופחד סביב מיניות- לכל אלה ועוד, מתאים עיסוי היוני.

אצל גברים- מרבית הקשיים בתפקוד המיני מקורם ברגש- שפיכה מהירה, שפיכה מעוכבת, בעיות בזקפה, דימוי גוף ועוד, גם הם מקורם בחוויות מיניות  מוקדמות, בעיקר סביב אוננות- בושה אשמה ופחד, או התנסויות מיניות ראשונות. הגוף חווה טראומה והדפוס משתמר. (לדוגמה- הצורך לגמור מהר לפני שמישהו יגיע). גם כאן עיסוי הלינגם יכול לסייע.

וכמובן שהעיסוי מתאים גם לכל מי שרוצה ללמוד לעבוד עם אנרגיה מינית, ללמוד להניע אותה בגוף ולהפוך את החוויה המינית לחוויה רוחנית, לחיבור עם הבריאה/האחד/אלוהים, לחיבור עם עצמי ולחיבור עמוק עם הפרטנר/ית שלי.

ראדיקה גאיה- מנחה לטנטרה ומיניות מודעת.

The post עיסוי טנטרי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אלה – עונג מלכות

הגוף הטבעי
הקשבה, הזנה ומגע מרפא
055-7234846

The post טנטרה- הכוח המתחדש appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כשהייתי קטנה התכחשתי אליה, כי חשבתי שזה אסור. שזה רע.

כשגדלתי, פחדתי…

אני לא יודעת מה קרה לי בילדות, אבל מיניות תמיד הפחידה אותי כילדה.

הסקס הראשון שלי היה כדי לסיים עם זה כבר.. כי נורא פחדתי מזה..

אני חושבת שרוב הגברים ששכבתי איתם בתקופה ההיא, היה מריצוי, מניתוק. כי זה מה שאמורים לעשות עכשיו, כי זאת אשמתי שהגענו לסיטואציה הזאת… כי הוא ממש רוצה ובא לו..

לא ידעתי מה זה מיניות אמיתית ומחוברת."

"והגוף שלי – דיבר בעד עצמו.

היוני שלי ניסתה לתקשר איתי עוד מאז.

היא ניסתה להגיד לי שכואב לה, שזה לא מתאים לה. שאני לא צריכה לאפשר לכל אדם שרוצה לחדור לתוכי. בטח לא מריצוי או ניתוק.

היא תקשרה איתי בכאבים לא מוסברים, בדלקות חוזרות ונשנות.

היא גם תקשרה איתי ברמות עמוקות יותר, כמו אזעקה שמתחילה להתחזק בכל הגוף.

כמה שניסיתי להתעלם – כבר בסוף לא יכולתי… היא לא השאירה לי ברירה.."

סיפורן של נשים רבות.

זה בדיוק מה שקורה לנו כשאנחנו שוכחות לפעמים להקשיב לגוף שלנו, לאיתותים שבתוכנו, ליוני שלנו!

ביוני שלנו יושב חלק ענק מאיתנו, מהמיניות שלנו, הנשיות, האלות שאנחנו, ההקשבה לעצמנו ולתחושות שלנו. הפחד שמא יעזבו או לא ירצו, הלא נעים הזה שאנחנו מסתובבות איתו שנים, הריצוי שלנו את הגברים, הפחדים, שמונעים מאיתנו הקשבה עמוקה פנימה, למהות הבסיסית הנשית שלנו, לנפש שלנו.

איבדנו את היכולת לעמוד על שלנו, ליצור בתוכנו את הבית הזה, בלי להתבייש, בלי להתנצל.

הרבה מהבעיות שנשים חוות –  כאבים, פטריות, דלקות – נובעות ממסע רגשי עמוק עם היוני שלנו.

היוני שלנו מנסה לדבר אלינו דרך הכאב, להגיד שמשהו לא מדויק בינינו לבין עצמנו. היא הראי הגדול של הלב שלנו.

אם הסקס לא נכון לנו, אם אנחנו חוות משהו רגשי בלי לשים לב – היוני זוכרת.

עלינו להקשיב לסימנים הכי דקים שלנו בינינו לבין עצמנו.

חשוב לזכור כי היחס שאנחנו מעניקות ליוני שלנו- זה היחס שאנחנו חושבות שמגיע לנו.

האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות ליוני שלנו זה האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות לעצמנו

יוני שמחה = אישה מאושרת וחופשייה.

היא זה אני.

היא זה הרגש שלי, הנפש שלי, התשוקה, האהבה, החופש.

Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash

The post המסע לריפוי הנשיות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אולם, ישנם סוגים נוספים של טראומות מיניות.

כל יום, אני פוגשת במרחבי הריפוי (בקליניקה) את המקרים המעודנים יותר, לכאורה, של טראומה מינית, מה שאני קוראת לו "מין בהסכמה". כל אותם מצבים שבהם נשים וגם גברים, משתפים פעולה עם יחסים מיניים שהם לא באמת רוצים. לכאורה – רק לכאורה. למה? כי טראומה, היא טראומה, וכאשר מתקיים מגע כלשהו באיברי המין שהוא לא בתשוקה מלאה והתלהבות, משהו מת בתוכנו.

זוהי מציאות כואבת של אנשים רבים. אני מבינה את הנשים (בעיקר) והאנשים שמשתפים פעולה עם מין בהסכמה, כי גם אני הייתי שם פעמים רבות, וקיימתי יחסים, שלא באמת רציתי, ולא באמת נכפו עליי. אדוות הטראומה הן מרחיקות לכת והן פוגעות רגשית, תחושתית ומינית. חשוב לומר – שאפשר להירפא גופנית ונפשית, ולהיוולד מחדש מתוך הטראומה לחיים של חיבור אמיתי לגוף, לעונג ולאהבה.

בוידאו החדש שלי אני פונה גם לאנשים שנפגעו וגם לאנשי טיפול ומעניקה כמה קווים ראשוניים לאבחון וריפוי טראומות מיניות.

The post אבחון וריפוי טראומות מיניות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

יחודו של התהליך בכך שיכול לרפא, לאזן ולהקל ברמה הרגשית בזמן קצר יחסית.

הריברסינג הינו שיטת ריפוי הפועלת בכל הרמות – פיזי- מנטלי- רוחני.

קצת על ההיסטוריה של הריברסינג

הנשימה המעגלית המודעת קיימת כבר אלפי שנים.

עדויות בכתבים עתיקים מספרות, שהמצרים הקדמונים וכת האיסיים במדבר יהודה נהגו לבצע ריברסינג כחלק חשוב מתהליכי ההתקדשות והטהרה שלהם.

במערב התגלתה השיטה באופן מקרי בשנות ה-70 כאשר אמריקאי בשם לאונרד אור ששהה בסאונה שבביתו זמן ממושך מדי, ועל מנת להתאושש מהחום והמחנק נאלץ לנשום בצורה אינטנסיבית וברציפות במשך דקות ארוכות.

הנשימה המואצת העלתה בו את זיכרון הלידה שלו.

על תהליך הנשימה המעגלית המודעת

הגוף זוכר, מכיר ויודע נהדר לנשום את הנשימה המעגלית. איננו מלמדים אותו, רק מזכירים לו. אם תביטו על תינוקות- תוכלו לשים לב שהם נושמים נשימה מעגלית, נשימה רצופה בלי פער בין שאיפה לנשיפה. עם הזמן, במהלך חיינו, אנו חווים התניות שונות, דפוסים, טראומות ופחדים, אשר נאגרים בגוף מדללים ומצמצמים את איכות הנשימה וכמות החמצן שנכנס לגוף. הנשימה הופכת אט אט לנשימה קצרה יותר, כבדה, דלילה ועם הפסקות בין שאיפה לנשיפה. אירועים שונים אלו משלב העוברות ואולי אף לפני יוצרים כיווץ. כיווץ זה אם אינו משוחרר כראוי, מתקבע ונוצרות חסימות (רגשית , פיזית אנרגטית).

מה בעצם מתרחש בתהליך של נשימה מעגלית מודעת?

נשימה מעגלית אינטנסיבית, לאורך זמן ממושך דרך הפה, גורמת לשני דברים: האחד, הצפה של חמצן לגוף ולמוח, והשנייה הגברה של זרימת אנרגיה לגוף.

שני אלו הכרחיים לקיומנו.

הצפת הגוף בחמצן ובאנרגיה יוצרת את התהליכים הבאים: החמצן סופח את האנרגיה העודפת ורעלים פיזיים מהגוף בעיקר מהראש ומעמוד השדרה זאת כתוצאה ממצבי מתח בהם הינו במהלך החיים.

האנרגיה ממוססת את השריונות הפיזיים והאנרגטיים שהצטברו בגוף, את הדפוסים והמקומות החסומים, ומאפשרת לאנרגיה חדשה לנוע בגוף.

עם כל מחזור נשימה וככל שהתהליך מתעצם ומתגבר אפשרי לקלף עוד שכבה ולהגיע לזרימת אנרגיה מוגברת.

שילוב האגן בתהליך הריברסינג

האגן הוא אזור חשוב בגופנו מסיבות רבות, מבחינת מבנית זה הבסיס שנשען עליו כל פלג הגוף העליון. האגן יוצר את הקשרים המכריעים בין הרגלים וכפות הרגלים מצד אחד לבין עמוד השדרה והגב מצד שני.

כמו כן מכיל אזור גוף זה את חולית הסקרום ועצם הזנב שדרכם עוברים העצבים המפעילים את האזורים המינים בגוף ומספקים את האנרגיה להפעלת הרגלים.

אז איך נוצר השריון ומה הקשר בין ריברסינג והאנרגיה המינית?

כמו שכבר אמרתי, הדחקות של רגשות, פחדים, בושה, אשמה ועוד יצרו ויוצרים בנו כיווץ, וכאשר כיווץ זה אינו משוחרר כראוי הוא מתקבע ויוצר שיריון- חסימה. זו אנרגיה חסומה המקשיחה את זרם הרגשות והתחושות.

החסימות והקונפליקטים מתמקמים ברקמת השריר של הגוף ויוצרים את השריון המבודד מפני גירוים שנתפסים בעינינו כמזיקים ומאימים. אך במקביל, השריון שנבנה אט אט בגופינו  מגביל את טווח החוויה הרגשית שלנו וזרימת הרגשות פוחתת. כתוצאה מכך גם זרימת האנרגיה המינית פוחתת.

ברגע שהנשימה המעגלית, ממוססת את השריונות שהתקבעו בגוף וגם מגופי הרגש הנמצאים בבטן, אנרגיה מינית חזקה מהאגן מתעוררת ונעה ומתחילה לעלות ולהתפשט בשאר חלקי הגוף.

בהתחלה עלולים להתעורר יחד עם האנרגיה המינית, רגשות, זיכרונות וכאב, שהדחקנו זמן רב, אך לאחר זמן והמשך הכנסת אנרגיה לגוף בעזרת הנשימה המעגלית הגוף עובר טרנספורמציה ואנרגיית החיים זורמת ושחרור מופלא, הודיה וחסד יכולים לעלות.

האנרגיה המינית, שהיא אנרגיית החיים האנרגיה החזקה ביותר בגוף יכולה להוביל  לשינוי עצום בחיים. גוף פיזי עם זרימה של אנרגיה בריאה, נקייה, צלולה וחיונית המביאה בהירות, דיוק, שלווה וחיבור למקורות העמוקים לזהות האמתית הטהורה. יחד עם שינוי משמעותי ברמת ובאיכות האנרגיה המינית.

The post ריברסינג – נשימה מעגלית מודעת ואנרגיית החיים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

לא דיברתי על זה, לא חשבתי על זה, וכשזה צף לא ידעתי איך לתת לזה מקום.

בדקות בהן כן הירשתי לעצמי לחשוב על זה הייתי בטוחה שכולם סביבי חיים חיי מין מספקים ורק אצלי משהו לא מסתדר.

לא נעים לי, כואב לי, מחכה שזה ייגמר.

לא ידעתי משהו אחר, לא ידעתי מה אמור ומה יכול להיות, והנושא נקבר בין העבודה ללימודים ולבישולים, משימות החיים ה"יותר תכופות".

למזלי, בחלוף הזמן החיים עימתו אותי עם הנושא, כבר לא יכולתי להסתתר מאחורי סירים של שבת והתחלתי לדבר עם נשים אחרות. גיליתי שלא רק שאני לא לבד, אני ברוב ובחברה טובה, של נשים ששוכבות עם בן הזוג רק כדי לסמן וי בשורת המשימות הלא נעימה הזו.

מעגל הכאב שלי נפתח.

העמקתי וחקרתי ודיברתי עם עוד ועוד נשים.

כמעט ולא פגשתי אישה בלי סיפור, כמעט ולא פגשתי אישה שלא החליפה מין תמורת שקט במערכת הזוגית.

מעגל הכאב הפרטי שלי התחבר למעגל הכאב של המין הנשי.

בינתיים נחשפתי לטנטרה.

הלכתי לסדנאות ,חקרתי והעמקתי, מצאתי את הנוכחות והעונג שאמורים להיות במעשה אהבה.

הטנטרה שינתה לא רק את איך שאני עושה אהבה, אלא את איך שאני רואה וחווה את העולם.

למדתי להתחבר לגוף וללב שלי, למדתי מתי נכון להיכנס למרחב מיני (כשהראש, הלב, והמין מסכימים ורוצים), למדתי להתחבר לרגשות ולהשמיע אותם, למדתי איך לתקשר אותם נכון, ובעיקר ראיתי על עצמי כמה מיניות משפיעה על כל היבט בחיים שלנו.

זכרונות מסדנת "ריפוי הלינגאם"

אחת הסדנאות הכי זכורות לי נקראה "ריפוי הלינגאם".
הלינגאם, מטה האור,איבר המין הזכרי, שאולי קצת קינאתי בו, כי היה נראה לי ערובה להיעדר בעיות מיניות, התגלה מולי כנושא כאוב וטעון.

הגברים בסדנא שיתפו על היחסים עם הלינגאם שלהם, דברים שבכלל לא העליתי על דעתי שהם נושאים איתם: חרדות ביצוע, גודל לא מתאים, תגובות מנשים, זקפה בזמן לא מתאים, היעדר זקפה בזמן המתאים, כאב שהם הרגישו שגרמו לאישה שאיתם וגרם להם להתכווץ, מודל הגבריות ויחסים עם האמא, לחץ חברתי "להשיג סקס", לחץ חברתי "להיות גבר ולא לסרב להזדמנות לסקס", והרשימה עוד ארוכה.

עד לאותה הסדנא, הרגשתי שביני לבין המין הגברי יש הפרדה מגדרית, שבגללה הם לא יוכלו להבין את המיניות הכואבת שאני נושאת איתי. ובאותה סדנא הבנתי, שאין ולא הייתה הפרדה.

כולנו נושאים כאב, ועל כולנו הוא משפיע, אף אחד מאיתנו לא חסין. הרגשתי המון אהבה וחמלה בסדנא הזו, לגברים שהעזו ונחשפו ושיתפו. בכיתי איתם את הכאב והצער שלהם, ראיתי אותם ואהבתי אותם מרחוק.

מעגל הכאב הפרטי שלי התחבר לכאב של האנושות כולה.

הרגשתי גם חרטה, כי הבנתי שגם אני במהלך הדרך פגעתי בגברים, אף פעם לא בכוונה, אבל מתוך הכאב הפרטי שלי לא הצלחתי לראות שיש מולי אדם אחר שהמילים שלי משפיעות עליו.

מיניות, מעשה אהבה, לא סתם אומרים בטנטרה שזה מרחב מקודש. מה שקורה שם משפיע על היסודות שלנו. טוב נעשה אם נלמד לשמור על עצמינו במרחב הכל כך רגיש הזה, וגם נלמד לשמור על האחר.

ובעצם, טוב נעשה אם נשתף אחד את השני, נפתח את הלב, ונדבר על הכאבים והפחדים שאנחנו נושאים איתנו. כך נשבור את מעגל הכאב שלנו ונכניס לתוכו אהבה.

The post ריפוי הלינגאם appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.