מראה חברתית חזקה לזה, ניתן לראות בפרסומת שיצאה לא מזמן לגולדסטאר. למרות שהבעייתיות שלה ברורה ביחס כלפי גברים. היא כנראה נוצרה רק על מנת לייצר גל של תגובות שנאה (לכן אני גם לא נותן לה לינק). הפרסומת מייצגת תחושת חוסר אמיתית אשר קיימת בחברה שלנו כיום, גברים אשר מחוברים לצד הזכרי שלהם ומביאים אותו לידי ביטוי באופן נעים, מכבד, מלא בטחון ועוצמה.

אני אנסה במאמר הזה לעבור על הדברים שהכי יביאו לידי ביטוי את הזכריות שלכם, הגברים של העידן החדש, שרוצים להיות מתחשבים ונעימים אך עדיין אסרטיבים וחזקים בצורה מאוזנת. המאמר הזה הוא גם עבורכן הנשים, גם אתן יכולות ללמוד כיצד להתחבר לאנרגיה הזכרית שבתוככן ולהביא אותה בעוצמה ונוכחות.

השינוי הזה יאפשר לכם להיות יותר מחוברים לעצמכם אך למעשה יכול להשפיע גם על החברה כולה. הייצוג של זכריות בריאה ומאוזנת הוא משמעותי כיוון שהוא מודל לחיקוי לילדים שגדלים היום ומחפשים איך להיות עוצמתיים אך לא דורסניים. אנחנו יכולים לשמש להם דוגמא איך הם יכולים לבטא את עצמם בכל הכוח מבלי לפגוע באנשים סביבם אלא להפך, להעצים את הסובבים אותם. בנוסף, אתם תראו איך הנשים סביבכם חשות בהבדל ונמשכות לנוכחות הזו שהיא גם עוצמתית וגם נעימה.

אבל לפני הכל, האם זכריות זה בכלל עדיין אישיו?

יש האומרים שבימינו מגדר זה מיושן, ומייצג מבנים חברתיים ארכאיים, שהיום הכל סביב חיבור לאנרגיה שאינה דואלית אלא עוברת אינטגרציה למשהו אחד. כלומר, גברים ונשים שמחוברים לנקבי ולזכרי בצורה מאוזנת ושווה. לדעתי יש משמעות רבה לדואליות הפנימית אצלנו, גם לנשים וגם לגברים יש אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית. באופן אידיאלי גם גברים וגם נשים יעשו מאמץ להתחבר לשתי האנרגיות השונות שקיימות בתוכם ולאזן אותן לצורה שהיא נעימה ונכונה להם.

אז מה מבדיל גבר שנוכח בזכריות שלו מגבר שאינו?

המילה נוכחות מייצגת חיבור לעצמנו והיא ההפך מניתוק והיעלמות. בנושא של זכריות אנחנו יכולים לראות את זה בא לידי ביטוי באופנים הבאים:

גבר שאינו מחובר לעצמו מבטא את עצמו בכעס.

גבר שאינו נוכח מבטא את זה בכוחניות.

גבר שאינו מקבל ואוהב את הזכריות שלו ימנע מלהציב לעצמו מטרות ולהגשימן.

גבר שאינו מאוזן בביטויים של שתי האנרגיות שבו ירגיש תסכול אל מול האנרגיה המינית שלו ומקומו בעולם.

גבר שנוכח הוא מלא בתשוקה, חיות והרגשה נוחה בגופו אל מול הרצונות והצרכים שלו.

גבר שנוכח אינו מרגיש מאויים מהנוכחות של גברים אחרים, להפך הוא מפרגן לאנשים סביבו.

גבר נוכח מאפשר לעצמו לבטא את הפראות והמיניות שלו באופן שנעים לו, הוא מודע לרגשות שלו ומתקשר אותם עם סביבתו.

גבר נוכח עומד איתן גם בסופה הכי גדולה שמשתוללת סביבו ומביא ביטחון לאלו שלצידו כיוון והוא נשאר רגוע גם בעין הסערה.

אז אילו צעדים ניתן לקחת על מנת להיות גברים שיותר מחוברים ונוכחים באנרגיה הזכרית?

ֿ1. לבלות זמן בחברת גברים נוספים

זה אולי נשמע בסיסי ופשטני, אך אני רואה יותר ויותר גברים שכמעט לעולם לא יוצא להם לבלות זמן איכותי של שיחות עומק עם גברים אחרים (אולי במקרה הטוב הם רואים משחק יחד). קחו את הזמן לבלות עם גברים אחרים, להתייעץ איתם ולדבר על הדברים הכי עמוקים שיש בתוככם.

אחת הסיבות העיקריות שזה יכול לקרות זה שגברים אינם לומדים כיצד לבלות זמן איכותי עם עצמם. לכן, הם אינם יודעים איך לבלות זמן איכותי אחד עם השני. גברים מוצאים את עצמם נחשפים רגשית רק לנשים ולא אחד לשני כיוון והם אינם מדברים את השפה הזאת (הרגשית). קחו את הזמן עם חברים שלכם ללכת עמוק יותר אל תוך המשמעות של מה זה להיות גבר, לחשוף את הקשיים שאתם עוברים במערכות יחסים, בעבודה ובחיים בכלל ממקום רגשי ומחובר.

ישנם בישראל לא מעט מעגלי גברים שאתם יכולים להצטרף אליהם. אם אין לכם משהו כזה זמין אתם מוזמנים ליצור אחד (ניתן למצוא מנחה שיבוא אליכם לקבוצה). טיפ נוסף זה ללכת לפסטיבל שיווה(לינק).

כאשר תבלו יותר בחברת גברים אחרים כבר תתחילו להרגיש כיצד הכוח והעוצמה הזכרית יותר ויותר נכנסת אליכם וכיצד דווקא החשיפה מול גברים אחרים מאפשר לכם להרגיש פחות מאויימים מהם ומהעולם בכלל.

2. תפגשו את הכעס שלכם

כעס יכול להוות עבורכם שער משמעותי לבטחון והעצמה רק אם תפתחו איתו מערכת יחסים בריאה. כיוון ועדינות אצלכם יכולה להתפס כחולשה על ידי הגברים (והנשים) סביבכם, הרבה מהביטוי הרגשי של גברים בחברה נותר ברמת או כלום או כעס. אך כעס יכול להיות הרסני לכם ולמערכות היחסים שלכם.

לכן גברים רבים מאמנים את עצמם לא לבטא גם את הכעס (הביטוי הרגשי היחיד) ובכך מבטלים כלל את הביטוי הרגשי שלהם. אך בכעס יש הרבה עוצמה, עליכם ללמוד כיצד להתחבר אליו ממקום של עוצמה והעצמה. לעבוד על לקחת את הכוח המתפרץ ובלתי צפוי הזה ולהמיר אותו לעשייה, בנייה וחיזוק של מערכות יחסים.

אחד התרגילים שאני הכי ממליץ על מנת לעבור את התהליך הזה הולך ככה: כשאתם כועסים קחו רגע לבד, קחו כרית, שימו אותה מעל הפה בזמן שאתם בעמידה ופשוט תצרחו בכל הכוח את כל הכעס שלכם. תרגישו את עצמכם לוקחים בעלות ושליטה על הכעס במקום שהוא ישלוט בכם.

3. לבלות יותר זמן נוכחים בתוך הגוף שלכם

רוצים להרגיש יותר מקורקעים, רגועים, בטוחים ואנרגטיים? צאו מהראש שלכם ורדו לגוף. כל שאר הדברים ברשימה הזאת ובחיים שלכם בכלל יהיו הרבה יותר ממורכזים אם תעבדו עם הגוף – בנוכחות.

בימינו רוב האנשים עסוקים רוב הזמן במכשירים אלקטרוניים כאלו ואחרים וכפועל יוצא מבלים את רוב זמנם בראש. אלא אם כן אתם עובדים בעבודה פיזית רוב הסיכויים שאתם כמעט ואינכם מפעילים את הגוף.

תתחילו להתאמן באופן קבוע, בין אם זה חדר כושר, ריצה, אופניים, פילאטיס יוגה או כל פעילות אחרת – פשוט תתחילו לזוז. אני ממליץ לשלב דברים שונים, חדר כושר וריקוד, פילאטיס ואומנות לחימה. או אולי כל פעם פעילות אחרת שמתאימה לכם כרגע. העיקר שתפעילו את הגוף ובזמן שאתם עושים את זה תתרכזו במה קורה לכם בגוף, בלי מסכים או הסחות דעת בזמן פעילות גופנית. תנסו ממש להתחבר לגוף שלכם. מה עובר עליו איך חלקים שונים מרגישים, מה הוא מבקש?

4. להשלים משימות

אחת התכונות והצרכים הכי חשובים לזכריות זה פשוט לעשות ולהרגיש תחושת השלמה על כל משימה שאנחנו מצליחים להשלים.

תחושת שלמות, בטחון והצלחה באה מלהצליח באופן מתמיד. תפרקו את הדברים שאתם רוצים לעשות למשימות קטנות וניתנות להשגה תוך דקות או שעות בודדות ואז תראו איך אתם כל הזמן מצליחים. הצלחה קטנה שאחריה עוד הצלחה קטנה מובילה להצלחה גדולה. התחושת הצלחה הזאת מחשמלת וממכרת ומרגילה את המוח שלנו לשלוח מנות קטנות של סרטונין. מה שתורם לתחושת ההצלחה והבטחון בחיים.

אז בפעם הבאה שלא בא לכם לעשות כלום ופשוט להעלם, קחו את המשימה הכי קטנה שאתם יכולים לחשוב עליה ופשוט תעשו אותה, הצלחה אחת קטנה בכל פעם.

5. לסלוח לאבא שלכם ולבלות איתו זמן

מערכת היחסים שלנו (או החסרון שלה) עם הורינו מכינה את הבמה לכל מה שבא אחריו בחיינו. אנחנו משאירים כל כך הרבה דברים ללא תקשורת ושיחה ורוב הזמן אנחנו בתחושה שזה פשוט תמיד היה ותמיד יהיה ככה. אחד הדברים הכי מרפאים לזכריות היא לסלוח להורים שלנו ולאבינו בפרט.

קרוב לוודאי שהוא לא היה האבא הכי טוב בעולם, קרוב לוודאי שהוא פישל, פגע בנו, אכזב אותנו ולא תמיד היה שם כשהכי היינו צריכים אותו נוכח.

אבל, הוא בטוח עשה את הכי טוב שלו, אם יש לכם מזל ואבא שלכם עדיין בחיים תקבעו איתו זמן, תדברו איתו על הדברים האלו. תפתחו מולו את הכאב שלכם (לא הכל בבת אחת, תנו לזה זמן להפתח ותראו כיצד הוא מגיב).

החיבור שלכם עם אבא שלכם והיכולת שלכם לסלוח לו היא אחד הדברים שהכי ישפיעו על המערכות יחסים שלכם היום עם נשים ועם גברים. בנוסף, רוב הסיכויים שהדברים שאתם הכי פחות אוהבים באבא שלכם הם חלקים משמעותיים גם בכם. לכן, זה הופך את זה לאפילו יותר חשוב להגיע להשלמה, סליחה ומחילה כיוון וזו גם סליחה עם החלקים האלו בעצמנו.

כמה מילים לסיום

הדרך לזכריות אמיתית ונוכחת היא לא פשוטה ולא מובנת מאליה, היא יכולה להיות מבלבלת, מתסכלת אך גם מלאת שמחה ומרוממת. היא דורשת עבודה והתפתחות מתמדת.

אם אתם אי פעם צריכים בוסט של מוטיבציה להמשיך פשוט תדמיינו את עצמכם על ערש דווי, מסתכלים על החיים שלכם במחשבה לאחור, האם הייתם הגבר שרציתם להיות בחייכם? אם לא, מה ניתן לשנות? איך תרגישו אם תדעו שלא שמתם את מלוא המאמץ בלהיות מלוא הפוטנציאל שלכם?

התחילו עכשיו! אל תבזבזו אפילו עוד רגע! – עקבו אחרי הצעדים שתיארתי – יאללה, צאו לדרך!

נ.ב. אני רוצה להמליץ על ספר שעוסק בנושא הזה לעומק שנקרא דרך גבר של דיוויד דיידה

אני כאן, מחוייב להצלחה שלכם, יובל כהן צדק.

The post מדריך קצר לגברים – לבטא את הזכריות שלך במלוא עוצמתה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

The post הנתיב הרוחני בדרך הטנטרה ומיניות – בודהי דנה ומיכל מעיין דון appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

המסע לתוכי
היה להבין
שמותר לי
מותר לי להגיד את כל אלו

המסע לתוכי
כלל לאהוב אותי
על כל לא שאני אומרת
בלי לשפוט או לבקר
בלי לחשוב שאני צריכה להיות מישהי אחרת
או לעשות משהו אחר
או להגיד משהו אחר
או להסכים למשהו שלא בא מרצון אמיתי

המסע לתוכי
כלל להכיר ולפגוש את הרצונות האמיתיים שלי

המסע לתוכי
כלל קבלה של כל חלקי
את החלקים שאני כן
ואת החלקים שאני לא
את החלקים שאני רוצה לשפר ולשנות
ואת החלקים שפשוט הופכים אותי למי שאני

המסע לתוכי
כלל את הידיעה שאני לא מושלמת
ואני גם לא אהיה..
שאני מושלמת ושלמה בחוסר השלמות שלי

המסע לתוכי
כלל נשים נוספות
שהיו שם איתי בדרך
שהראו לי את הדרך מבלי ששמו לב אפילו
מעצם היותן
שיכלו להראות לי וללמד אותי, אפילו מרחוק
איך נראית האישה החופשיה המשוחררת שאוהבת את עצמה ודואגת לעצמה
איך נראית אישה שבאמת באמת אוהבת אותה.

המסע לתוכי
לאישה שאני
לנשיות שאני
לא נפסק אף פעם
הוא רק מתרחב
עוד ועוד כל פעם

עוד קבלה, הכלה, אהבה, נתינה
עוד חמלה, עוד שחרור, חופש, התחדשות
צמיחה, התפתחות

המסע לתוכי הוביל אותי ליצור ערב שכולו מוקדש לנו,
נשים אהובות ויקרות
מסע שמוקדש למהות שלנו
לריפוי הפצעים שלנו
לחיזוק העוצמות האינסופיות שלנו
לאיחוד הנשיות כשבט שתומכות ואוהבות
ששם אחת עבור השנייה
לצמוח ללמד ולרפא.

Photo by Joshua Rawson-Harris on Unsplash

The post המסע לתוכי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כמנחת סדנאות מיניות המובילות להתפתחות אישית ומודעות אחשוף בפניכם ש: "מיניות" בתפיסת מרבית האנשים הנה "מין" אבל אלו שני דברים שונים, ובסדנאות מיניות, שלי לפחות, לא עושים סקס. מתפתחים ב"אישיות המינית". מה זה אומר תכל'ס? על כך הטקסט הזה!

לפחות פעמיים ביום שואלים אותי "כולם באים לעשות סקס?" ו-"עושים אורגיות?" , לאלו ששואלים אני מחייכת, אני שומעת את החשש המהול בכמיהה, השאלות הללו מזכירות לי את יום הלימודים הראשון במכללה למנהל, כשהשתתפתי בקורס "שוק הון". במהלך הלימודים לא באמת השקענו בבורסה, וגם אף אחד לא חשב שזה מה שנעשה. אז זה בכלל לא דומה למה שאני עושה וכנראה שיש כאן משהו לא ברור. פעם מישהו לימד אותי שהבנת המסר היא באחריות מוסר המסר, וכמנחת סדנאות אני מבינה שהגיע הזמן לקחת אחריות ולהסביר על מה אני מדברת כשאני אומרת "מיניות" ו"סדנת מיניות". נכון, סקס בריא הוא רק חלק מהביטוי שאנשים חווים לאחר שעברו איתי סדנה, ובגדול, יש שלושה מסלולים מקבילים התפתחות, בה אני ומנחים נוספים בתחום פועלים בהם:

1. "תיקון ליקויים" בתפיסת המיניות ובתפקוד המיני
2. העצמת החיוביות – שיפור בזרימת האנרגיה המינית ותפיסות מיניות חיוביות
3. מעוצמה להתעלות רוחנית

אני אפרט קצת, ואסביר על מה אנחנו עובדים, עם הרבה דוגמאות לנושאים שבהם אני, ומנחים נוספים, עוסקים בסדנאות התפתחות המיניות שלנו: המין שיש לנו בחיים היא ההתממשות של התפיסות שיש לנו כלפי מיניות בכלל, האמונות שיש בראש שלנו, כל מה שהתרבות וההורים הטמיעו בנו, זה מה שיכול לצאת.

מבדידות להתבגרות

בגדול, אני מוצאת שכולנו כמעט סבלנו מבדידות מהרגע שהתחילו לזרום בנו הורמוני המין, לא היה שם מי שיחנוך אותנו למיניות בריאה, ומנגד היו הרבה מסרים של בושה והסתרה, וכל מה שנותר עכשיו זה להתחיל להתבגר מחדש, ולהגיע לבגרות מינית, באישיות שלנו, ביחס שלנו למיניות, ולסיים את האשמה, את הפחד ואת התסבוכות, ומכאן להתחיל לנוע לכיוון של שגשוג כאדם מיני, מיניות טבעית, חופשיות בהתנהגות שלנו, חיבור בין המיניות לאהבה, חיבור בין המיניות לרוחניות… ועוד… רמות מטורפות של עונג ובמקום שהמיניות שלנו תהיה טראנס של חיפוש אחר סיפוק מיני ופורקן, היא תהפוך לטראנס של אורגזמיות שבמקום לרוקן אותנו – מטעינה אותנו בעוצמה ואנרגיה וכוח להיות גדולים! ענקיים!!

לחיות ב"כן". אפשרי רק כשיש לי את ה"לא"

עבורי, התפתחות מינית, היא הנתיב לכוח חיים אינסופי שמחבר אותנו, את כולנו ל EXTRAORDINETY BEING שאנחנו יכולים להיות. וזה שווה!! מניסיון! אז במסגרת תיקון הקלקולים, בסדנאות אני עובדת על היכולת להקשיב לגבולות הפנימיים והאישיים שלנו, מה נעים לי, מה לא, מה נכון לי ומה לא, מי בא לי טוב ומי לא. לימדו אותנו הרבה "לא" אם את אישה, ואיזה "כן" כפייתי אם אתה גבר. לא למדנו להקשיב לעצמנו, לא לגוף, לא ללב אלא למוסר חיצוני, לרציינות, למיליון דברים רק לא לעצמנו. בסדנאות אנחנו ממש מתרגלים הקשבה ל"כן" ו"לא" האישיים שלנו, ועוד יותר מכך – מתרגלים את הפשטות שבביטוי הגבולות שלנו. לפעמים חיים שלמים אנחנו תקועים ותקועות עם זה, ודווקא בסדנאות מיניות לומדים לקבל "לא" בלי לחוש דחויים, או לבקש בפשטות את מה שאנחנו רוצים בלי להרגיש אשמים… אז להיות אדם ריבוני, מתקשר את הצרכים והגבולות בפשטות. רק בשביל זה שווה לבוא!

מה עוד? באופן כללי, אנחנו לא מדברים על הרגשות שיש לנו ועל המורכבות שיש לנו עם המיניות, וגם לא באמת על העונג שלנו. אז בסדנאות… עוברים את גיל 12 והופכים לבוגר שיכול לדבר על מינות כמו על כל דבר אחר. כאילו מה… עד מתי נמשיך את המבוכה המקפיאה של ההורים שלנו סביב כל דבר ארוטי?

אהבת הגוף המיני

אנחנו יוצרים קשר חיובי עם הגוף ובמיוחד עם איברי המין שלנו. עולם ומלואו של קשר. איברי המין שלנו, אלוהים החמוד שם אותם מתחת לחגורה, ליד הפיפי והקקי ודבקה בהם בושה. במקום שנראה בפות – פלא הבריאה שממנה יוצאים חיים, התרבות שלנו גורמת לנו להיבהל ממנה כאילו היא המקור לכל הרע… (יצר הרע?? אוי. מיניות היא יצר הבריאה של חיים ויצר מימוש האהבה. איך הגענו לכנות את הדבר הנפלא הזה "יצר הרע"). במקום שאיבר המין הגברי, היפה והמפואר שחודר באהבה ומעניק אהבה… במקום שנראה בו מטה אור אנחנו רואים בו איזה כלי זין, ועסוקים בלהתבייש אם הוא חלילה מזדקף ב"מקום לא נכון", ומנסים לא להיכנע לעוצמה שיש בו כי לימדו אותנו שכשהוא מתעורר, המוח, המוסר, האהבה האנושית הבסיסית נכבית. גברים למדו שהם עבד שלו, נשים למדו שהן חייבות לספק אותו כחובה תרבותית. וואו יש כל כך הרבה חיוביות להכניס למערכת היחסים שלנו עם איברי המין. ואת כל זה אפשר לעשות גם בלי עירום. וגם עם. ובעיקר – לראות בתהליך הזה חלק מההתבגרות שלנו, ולהפסיק להאמין לשטויות שהאכילו אותנו.

חיבור בין המין ללב

אחד הדברים שעברתי בעצמי, ושאני מוצאת שמשותף כמעט לכולנו הוא הניתוק בין המיניות – ללב. אנחנו לא עושים אהבה בחיבור המיניות והלב. כל כך הרבה מאתנו מוצאים אפילו סתירה בין היצר שהוא "נחות, לבין הלב שהוא טהור. ולא מצליחים לחבר ולהגיע למיניות מתוך לב פתוח, ללב שחי עם היצר. כשאנחנו נמצאים בסדנה, שבה אנחנו מתחברים באהבה אחד עם השני, כי אנחנו יצורים הרוצים לאהוב, קל לנו לאהוב אחרים בסביבה שמרשה לנו להיפתח… כשאנחנו מתחילים לאהוב את המניות שלנו, וגם מקשיבים לאחרים וחווים אחרים מתחילים לאהוב את המיניות שלהם, קורה לנו קסם, המין והלב מתחילים להתחבר. זה מסע של חיים שלמים… אבל צריך להתחיל אותו איפשהו. כן!

מתחילים לנוע

הנעה של אנרגית המין, זה כבר מעבר אל "העצמת החיוביות": אנרגיית המין היא האנרגיה שיצרה אותנו. נכון? נכון. זו האנרגיה הכי חזקה שיש, מקורה באזור האגן שלנו, ושם… איזה באסה… היא גם תקועה. ומה שהאנרגיה הזו רוצה ויודעת לעשות זה להתרחב, לזרום ולהעלות את עוצמת החיות והחיים שלנו ב כוווול הגוף!! כל עוד המין שלנו מאוד מרוכז אנרגטית באיברי המין, היא לא מצליחה לזרום ולמלא אונו בעונג הרבה יותר רחב. אינסופי הייתי אומרת. במשך כל הסדנה אנחנו פותחים חסימות באגן, ובערוצי התנועה של אנרגיית המין בגוף ולומדים ומתרגלים זרימה שלה. וגם בשביל זה לא צריך לעשות סקס, זה תרגול אישי, עם בגדים עם נשימה עם תנועה ועם ים של שמחה!!!

חושניות: להיות "סקסיים", להיות אדם חי מינית זה לא רק או בכלל קשור לאיך אנחנו במיטה, מיניות היא חוויה חושית, של כל החושים, ואנחנו למדו דווקא לחסום את החושניות שלנו – לא בסוף התהליך מתחילים לממש את החיים מחדש. כשאני מביטה סביב אני רואה איך אנחנו מצניעים את החושניות הנמצאת בתוכם, ובסדנאות לומדים, אט אט, איך לאפשר לתשוקה לצמוח ומשם הדרך להתעוררות חושניות החיים קצרה.

נכון, אצל כולנו המוח עובד שעות נוספות, אך כאשר מאפשרים לו להרפות מתחילים להיפתח. יותר מזאת ההשקפה משתנה, המחשבות מעוררות והמתרגש חי. חושינו מתעוררים ואיתם גם אנרגיית המיניות הקיימת בנו, ואז אנו הופכים נוכחים בחיינו מבלי לברוח כל כיווני המחשבה האפשריים. במקום הזה נוצרת אותנטיות ומרחב של אינטימיות ואהבה. היכולת להיות נוכחים ובטוחים במיניות שלנו משליך ישירות למקומות בהם אחרים נפגשים עם האינטימיות שבנו. ולצערי להרבה אנשים יש קושי רב כשמדובר באינטימיות. מסיבה זו הסדנאות שבניתי נועדו לאפשר לכל אחד לבטוח ביכולת הטבעיות הקיימות בנו ולהיות נינוח ובטוח במפגשים אינטימיים, עם אחרים ועצמנו.

עוד ועוד נושאים כאלה, על כל אחד מהם אפשר לכתוב פרק בספר, ועל כל אחד מהם אפשר לבוא ולחוות שינוי המתרחש דרך החוויה, שינוי אחת ולתמיד. יש בארץ ובעולם מנחים וסדנאות שעובדים בדרך דומה, וכאלה שעובדים אחרת. אני שמחה שבחרתי לספר קצת על הדרך שלי. כן, בהתחלה ה נשמע סליזי, "סדנת מיניות" אבל תוך כדי ה מרגיש כמו החניכה לאדם מיני שהיינו צריכים לעבור בגיל 15, ולא היה עם מי. זה מרגיש המרחב הכי טבעי, פשוט. איך לא קיבלנו את זה קודם… זו השאלה שמשתתפים בסדנאות שואלים את עצמם תוך כדי. ולזה אני קוראת החיבור בין עומק ועונג!! מוזמנים באהבה להתבגר איתי לכדי אדם מלא באהבה אקטיבית, ללא בושה אשמה ופחד, בריאים ומלאי חיים.

מיכל מעיין דון, מורה בארגון ISTA הבינלאומי למיניות שמאנית, ממייסדי קבוצת "אישתר", מייסדת "בית הספר לאומנויות ההנחיה" ומכשירה מנחות מעגלי נשים ומנחי קבוצות מיניות מודעת. חוקרת מגדר ואקטיביסטית רוחנית, מנהיגה ואמא.

The post אז מה בעצם עושים ב"סדנאות מיניות"? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אתם מוזמנים להסכים או לא עם המאמר כולו או חלקים מתוכו. לקחת מה שנראה לכם שישרת אותם וזה בסדר גמור.

זהו, זה עומד להגיע. אתה יודע את זה, בעוד שניה או שתיים אתה תחווה אורגזמה. עברת את נקודת "האל חזור" ואתה בדרך לאורגזמה ושפיכה. בעיני זהו רגע מיוחד מאוד דווקא בגלל הוודאות שבו ואחד מרגעי השיא של המיניות הגברית.

למה זה מיוחד?

מה קורה ברגע הזה?

איך זה נחווה?

מה אפשר ללמוד בזמן של שנייה, שנייה וחצי האלו?

איך ניתן להעשיר את החוויה רגע לפני ההתפוצצות של האורגזמה?

זה נכון שאפשר לדבר על המולטי אורגזמה הגברית כאחד מהשיאים של החוויה המינית הגברית, אבל בכול זאת רק אחד מהשיאים.
לעניות דעתי "גבר מולטי אורגזמי" לא יכול להבין במלאות את המולטי אורגזמה שלו בלי להבין ולהכיר לעומק את חווית הטרום אורגזמה הכוללת שפיכה.
לאורך הפוסט אני אתמקד על "טרום שפיכה" שאני מגדיר כ- "הזמן בין עברת נקודת האל חזור עד השפיכה בפועל."
אדגיש את הרעיון של הצורך ללמוד את השניות שלפני האורגזמה דווקא זאת הכוללת שפיכה.

זאת מכיוון שיש חוויה שונה לגמרי לאורגזמה עם או בלי שפיכה.
לימוד כוחו של הרגע לפני השפיכה חשוב לא פחות ממולטי אורגזמה.

למעשה זה אחד המפתחות להבנת מולטי אורגזמה.
אם נודה על האמת הרוב המוחלט של הגברים כן חווים שפיכה ולכן ראוי להכיר ולהבין את הרגע הזה.
זהו רגע של זמן בין הזמנים שונה ויוחד מכול שאר הרגעים בחוויית מעשה האהבה או עינוג עצמי.

הידע המופיע בפוסט הזה הוא אותנטי ונולד מתוך הבנותיי את הנושא.

אז מה באמת קורה שם?
יש הרבה דרכים להסתכל על החוויה ברגע המופלא ועוצמתי הזה. אני בוחר להסתכל דרך הפריזמה של היין יאנג או אם תרצו זכרי נקבי.

הרגע שבין הידיעה הוודאית שהולכת להתממש אורגזמה הכוללת שפיכה לבין ההתממשות עצמה הוא העונג הגדול ביותר של היאנג במיניות.

הוא האושר העילאי של "הזכרי/ יאנגי" המממש את ייעודו כאנרגיה ממוקדת מדויקת, ברורה ואיננה משתנה הנעה בתוך גבולות ברורים להשגת יעדיה. כשזה קורה היאנג יכול "להירגע", הוא בטוח לחלוטין בהתממשותו. הוא כבר יצא לדרך ולא ניתן לעצור או לשנות אותו יותר. זהו ייעודו, זוהי התממשותו במלואה. ואכן יש תחושה ברגע של "הטרום שפיכה" של ביטחון וודאות מוחלטת שהינה זה מגיע, האורגזמה והשפיכה מגיעים וזה מרגיע מאוד. (המולטי אורגזמה משנה את הכללים אדבר על זה בהמשך)

בחוויות העונג היאנגית הרגע בין הידיעה המוחלטת שעומדת להיות התממשות לבין ההתממשות עצמה (בכול תחום בחיים) היא חוויה מענגת ביותר. דוגמא לחוויה יאנגית מתחום אחר: עשיתי עבודה ועכשיו אני עומד לקבל כסף. האדם שעשיתי עבורו את העבודה מוציא כסף מהארנק, הוא מוציא שטרות וסופר אותם. אני יודע בוודאות מוחלטת שהכסף הזה יגיע אלי ואכן הוא מושיט את ידו והכסף עובר אלי. זוהי חווית עונג של וודאות זכרית/ יאנגית.
(מכאן אפשר להבין שיש גם חווית העונג שבאי ידיעה, שהיא התמסרות טוטאלית זוהי אנרגיה ניקבית/יינית במהותה המביאה לשיאים משלה.)

בתחילה צריך להבין שאצל הגבר יש חווית "טרום שפיכה" זכרית/יאנגית ויש נקבית/יינית. כול גבר יכול להחליט איך הוא רוצה לחוות את החוויה. ההחלטה יכולה להיעשות לאורך מעשה האהבה עד שניה לפני הכניסה "לטרום שפיכה."
(בטרום שפיכה עצמו קשה מאוד לשנות ולבחור באופן מודע, אם כי זה אפשרי(

"טרום שפיכה" זכרית/ יאנגית מתבטאת בהגברת הקצב והמהירות, בהכנסת עוצמה וכוח לרגע "טרום שפיכה". למשל על ידי דחיפה חזקה והצמדת האגן בכוח קדימה לתוך היוני עד השפיכה.
אפשרות נוספת היא נתינת מכות עוצמתית חוזרת של האגן תוך כדי החדירה ומיקוד תחושתי בהגברת העונג.
אלו מבטאים אנרגיה יאנגית זכרית.

מול הרגע של ה"טרום שפיכה" היאנגי, לפרטנר/ית תפקיד חשוב, הוא מגיב בהתמסרות וכניעה.
הפרטנר יכול להעצים ולהרחיב את החוויה של "הטרום שפיכה" בכניעתו המוחלטת לכוחו של היאנג. זה הוא מצב של ביטול עצמי מול היאנג, המעצימה עוד יותר את חווית ה"טרום שפיכה" של החודר ומעיפה את האנרגיה המינית היאנגית/ זכרית עוד יותר למעלה. באופן ציורי אפשר לתאר את המצב הזה ככוחות יחסים של למעלה למטה -למעלה (יאנג) – למטה (יין). ככול שיש הפרשים (כניעה והתמסרות מול כוחנות ומיקוד) בין היאנג/הזכרי ליין/הנקבי החוויה היא יותר חזקה.

אצל הגבר "טרום שפיכה" נקבית/ יינית היא חוויה שונה לחלוטין. מהרגע שאנרגיה בלתי ניתנת לעצירה יש שחרור של השרירים, הנמסות והתמסרות לתוך התחושה. הביטוי הוא הפסקת התנועה, התרחבות לתוך התודעה, התרחבות הלב, הרחבת התחושה לכול קצוות הגוף. יכולים להעלות קולות, לפעמים הפה נפתח ושרירי העיניים מתרחבים. יש התמסרות וכניעה לרגע הזה.
גם כאן במעשה האהבה לפרטנר/ית תפקיד חשוב.
הוא מכיל קולט ומתמסר ביחד לעליית האנרגיה. הפעם הפרטנר איננו נכנע אלא מתחבר. זוהי פגישה של יין פוגש יין המתמסרים ביחד לייאנג שהוא החיבור עצמו. הרחבת החוויה של "הטרום שפיכה" נעשית על ידי העמקת החיבור והתרחבות התודעה ואהבה כלפי האדם האחר. המבנה הציורי המתאים כאן הוא רוחבי, שני כוחות יין נפגשים במרחב מתעצמים ומעצימים ביחד אחד מהשני.

הדרכים השונות מייצגות שתי תפיסות. אחת קרובה יותר לחוויית סקס פיזי, יצירי, חזק ומעיף גבוהה, ביחסי כוחות של שולט ונשלט.
והשנייה מזכירה את הדרך הטנטרית המתרחבת אל האין סוף.
אין דרך טובה או רעה, אין נכון או לא נכון. אין צודק או טועה. חשוב להסכים להיות בכול מגוון התחושות והרגשות ולהתנסות בכול הדרכים בלי שיפוט. התנועה היא תמיד תמיד על מעגל הלמידה ללא סוף.

מודעות ותרגול כול אחת מהדרכים עם המתנה שבה מאפשרת התפתחות והעמקת המודעות במיניות בכללותה.

דרך הטנטרה תתמקד באיטיות ותשומת לב על מנת לכוון את המודעות לרגע הטרום שפיכה והשפיכה למקום של מינימום יאנגיות. כך יהיה קל יותר לחוות את חווית היין שברגע הזה מבלי לעבור בטעות "לטרום שפיכה" יאנגי.
והדרך היאנגית תתמקד בחיזוק הגוף של היאנג ותרגול הכניעה של יין כך שברגע הטרום השפיכה יהיה מקסימום אפקט של התחושה גופנית.

*ישנם תרגילי מודעות שונים שניתן לעשות בזמן "טרום שפיכה" הקשורים לחיזוק ההשפעות על האורגזמה. תרגילים אלו מתאימים יותר לדרך הטנטרית שממלא מדגישה את פן המודעות בחוויה המינית.
לכול אחת מהדרכים תהיה השפעה על חווית האורגזמה עצמה ועל ההמשך לאחר האורגזמה.

המולטי אורגזמה
כשמעמיקים את התרגול במולטי אורגזמה החוקים משתנים.
מפני שהמולטי אורגזמה יכולה לכלול בתוכה גם את חווית האיחוד וגם הניגודים המשלימים של הזכרי נקבי.
במולטי אורגזמה ניתן להיות בשפיכה חלקית, מעיין חצי יאנג/זכרי. זוהי התמסרות פנימית לחיבור בין הזכרי לנקבי הפנימי הכוללת את השילוב בין יין ליאנג.

כדאי ורצוי להכיר לעמוק את השיא שברגע המיוחד הזה ולתרגל את החקירה האישית של "הטרום שפיכה".

​

The post הרגע שלפני- עונג בין יין ליאנג appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

הזכרי מגיב מאוד למילה "לא".

הנקבי מגיב מאוד למילים "אני רוצה".

בעוד זכרי מייצג את אלמנט הנע וחודר, הכוח שעוצר אותו הוא "לא".

ה"לא" אמור להפסיק את תנועתו ולסיימה, כשבאופן טבעי היאנג הזכרי ישתנה, ימשיך וינוע שוב, הפעם בצורה אחרת.

היאנג/זכרי לעולם לא יפסיק לנוע ולנסות לחדור את הנקבי זוהי מהותו. ולכן ה"לא" שעצר אותו הוא זמני ואמור לגרום לו לחפש דרך אחרת לנוע.
אצל הנקבי היין מטבעו מפוזר וחסר תנועה מוגדרת וברורה. הוא צריך להי​אסף על מנת לממש ולהתממש.
ולכן הוא זקוק להנעה לפעולה להתממשות דרך "אני רוצה" (כמיקוד).

עוד דבר מעניין הוא שה"לא" כמילה בודדת שמייצגת את הכוח שעוצר את הזכרי מלנוע, בעוד אצל הנקבי יש שתי מילים שמביאות לתנועה.

הנקבי היא מערכת יחסים בין "אני ​-​  לרוצה" וכמו כול מערכת יחסים בעצם אנו מדברים על מערכת "המורכבת מיחסים" כלומר תקשורת.

אצל הזכרי אין "מערכת יחסים" וגם אין תקשורת, יש תנועה ושינוי.
הזכרי הוא נקודה אחת- "לא".

הנקבי מוגדר משתי נקודות "אני ורוצה". אם ה"לא" כעצירה לא מופיע' הנקודות של הזכרי החודר ואני רוצה של הנקבי ​מתחברות ויוצרות את המשולש, שהיא צורה גאומטרית יציבה הראשונה שמאפשרת לבנות עליה רבדים נוספים.

וגם דרך המשולש באים החיים לעולם.

למרות שבכולנו יש זכרי ונקבי מעניין לראות את ההקבלה לגברים ונשים.
קל לראות את הצורך של הגבר לנוע ולחדור גם עם מידיי פעם מקבל "לא".

גבר מודע יותר ישנה את אופן התנועה אך לא את מהותו כחודר.

​ ​(אלא אם ידכא את עצמו).

גבר לא מודע גם אם יקבל "לא" לא יעצור. נשים חוות את ה"לא" ככוח מגן שאמור לעצור,  להפסיק​ את תנועת החדירה של הגבר.

לא פעם זה מתיש ומתסכל.

גם מפני שצריך להגיד שוב ושוב וגם מפני שלא תמיד זה עובד. בעוד אצל האישה "אני רוצה" הוא מפתח לפתיחת האנרגיה המינית, העונג ותחושת החיות בכלל.

​ ​

אצל נשים מערכות יחסים ותקשורת הוא נושא חשוב (כמובן גם אצל גברים) אך אצל נשים הנושא מרכזי יותר.

לסיכום גם אצל נשים וגם אצל גברים יש אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית. ה"לא" ו"אני רוצה" קיימים בשני המינים.
ואם זאת קל לראות את הכוחות השונים והשפעותיהם אצל כל אחד מהמינים.
מעניין גם לחפש את ההיפוכים אצל גברים ונשים ולראות את ה"לא" הזכרי שאישה פועלת דרכו ו"אני רוצה" שה​גבר פועל דרכו.

photo by aaron-blanco-tejedor-on-unsplash

The post זכרי ונקבי במשולש אנרגטי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

איזה מן מחשבה זאת?

איזה רגשות היא מביאה?

מה עומד מאחוריה? למה דווקא היא?

מרתק אותי לגלות את המנגנון ולהבין כיצד הוא עובד.
האורגזמה עצמה היא כלי לריסטרט של המוח.
כמו אחר ריסטרט של המחשב יש חשיבות למה נכנס חזרה מיד שהמערכת עולה מחדש.
יש כאן הזדמנות נפלאה לסגל דפוסים חדשים דרך תרגול מודעות ותשומת לב.
בגלל שלרוב אנו באים למיניות עם דפוסים "מקולקלים" וגם מפני שהמוח (אגו) לא אוהב ריסטרטים מבחינתו זה איבוד שליטה, נוצר קשר לא חיובי בין האורגזמה לרגשות/מחשבות טובות.
ההתניה הזאת מתרגלת שוב את הדיכוי של המיניות במקום לתרגל את המתנה שבה.

את המחשבה הראשונה אני מחלק לשני סוגים:
מחשבה אחרי שפיכה.
מחשבה ללא שפיכה.
מכיוון שיש עשרות סוגי אורגזמות אני לא אכנס לכול התחום הזה.
אגיד רק שיש אורגזמות הנחוות כמו חלום או כמו צמחים משני תודעה ואז יש שוטטות של מחשבה בלי שליטה כשריפוי שנעשה באותם רגעים. בדרך כלל אפשר לזכור לפחות חלק ממה שהיה שם. באורגזמות כאלו המחשבה המודעת הראשונה נכנסת לאט יותר. מצאתי שאצלי המחשבות שנכנסות בדרך כלל כוללת סוג של דיכוי עצמי. דומה ללבישת בגד צר מידיי מחדש. יש תחושה של הקטנה חזרה לתוך מימד מכווץ יחסית למקום שהייתי בו עד לפני רגע.

אני מזהה את ההתניה (שכול כך מושרשת עמוק) בין איבוד שליטה, מין ואשמה.

נשמע מוכר?

אופי המחשבות הוא אגרסיבי כלפי עצמי והרגע הראשון מוקדש לתחושת אשמה וקורבנות.

ויש אורגזמות עמוקות יותר שבהן נעשית עבודת ריסטרט עמוקה יותר הן נחוות כצלילות לתת מודע, בדומה לריברסינג. שם אני חווה חזרה מהירה מאוד למציאות, בדרך כלל עם קפיצה ובהלה. המוח חוזר לשליטה מלאה בפתאומיות ודבר ראשון האינסטינקטים של ההישרדות עובדים.
המחשבה שמופיעה היא של צורך מידי בשליטה ותחושת חוסר ביטחון ואחריה מיד כעס/תסכול על איבוד השליטה שלי.
מצאתי שהמחשבה הראשונה אחרי שפיכה משתנה ותלויה בהרבה גורמים.

אם זה עם בת זוג או לא.

מה רמת הלחץ והכוונה שבאתי איתה מראש.

אם הקדשתי זמן ארוך לחיבור והקשבה עצמי והעלאתי את האנרגיה אל הלב, או נשארתי ברמת היצר.

מחשבה ללא שפיכה התאפיינה בפחות שיפוט עצמי וביותר חרמנות שהמשיכה להיות בי. מכיוון שיותר קל להמשיך כשלא שופכים מצאתי את עצמי חושב האם להמשיך או לא?

מצאתי שאני מתבונן על הגוף מבפנים על מנת לענות על השאלה הזאת. עצם המיקוד בשאלה פותח דלת של אפשרות להקשיב. כמו בכול שאלה, במקום להיות באוטומט של לתת תשובה לאפשר לעצמי לנשום רגע להרגיש את עצמי. מה אני באמת רוצה.

תכנות התניות המחשבה מחדש ושינוי רגשות באמצעות חווית האורגזמה, בעיני הוא אחד מהיכולות שגבר מולטי אורגזמי יכול לפתח אם ירצה.

The post לידה מחדש של המחשבה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

אולם, ישנם סוגים נוספים של טראומות מיניות.

כל יום, אני פוגשת במרחבי הריפוי (בקליניקה) את המקרים המעודנים יותר, לכאורה, של טראומה מינית, מה שאני קוראת לו "מין בהסכמה". כל אותם מצבים שבהם נשים וגם גברים, משתפים פעולה עם יחסים מיניים שהם לא באמת רוצים. לכאורה – רק לכאורה. למה? כי טראומה, היא טראומה, וכאשר מתקיים מגע כלשהו באיברי המין שהוא לא בתשוקה מלאה והתלהבות, משהו מת בתוכנו.

זוהי מציאות כואבת של אנשים רבים. אני מבינה את הנשים (בעיקר) והאנשים שמשתפים פעולה עם מין בהסכמה, כי גם אני הייתי שם פעמים רבות, וקיימתי יחסים, שלא באמת רציתי, ולא באמת נכפו עליי. אדוות הטראומה הן מרחיקות לכת והן פוגעות רגשית, תחושתית ומינית. חשוב לומר – שאפשר להירפא גופנית ונפשית, ולהיוולד מחדש מתוך הטראומה לחיים של חיבור אמיתי לגוף, לעונג ולאהבה.

בוידאו החדש שלי אני פונה גם לאנשים שנפגעו וגם לאנשי טיפול ומעניקה כמה קווים ראשוניים לאבחון וריפוי טראומות מיניות.

The post אבחון וריפוי טראומות מיניות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

Photo by bruce mars from Pexels

The post טנטרה אינטימיות ומיניות מקודשת appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.