אהבה זה רגש – זה לא מחויבות, זה לא אחריות – פשוט רגש.

וההיגיון של רגש הוא פשוט: כאב/אי-נוחות או עונג

כאב/ אי נוחות PAIN   ——————– עונג PLEASURE

צרכים לא נענים—————————–צרכים נענים

פחד——————————————קבלה/ אהבה

Distress –  מצוקה ———————– אמון וביטחון

Dis – ease חוסר קלות, חולי ————Ease קלות

סכנה —————————————- זרימה

= flight, freeze or fight = —————שמחה

רגשות שליליים ואמונות מגבילות———- אינטימיות רגשית ופיזית

המוח הקדום שלנו דואג להישרדות שלנו לכן אנו נמשכים לכל מה שמסב לנו עונג ונמנעים מכל מה שמסב לנו כאב או אי נוחות.

כאשר אנו חושבים על יצירת קשר זוגי אינטימי עם כל שלל הרגשות. ההיסטוריה שלנו תקבע בין אם אנו נצפה ל"כאב" או ל"עונג".

אז מהם ארבעת הסגנונות של התנהגות במצבי לחץ, ולמה התנהגויות אלו יוצרות את הבעיה, ובכך ריחוק זה מזו.

על מנת לחדד חילקתי ל 4 סגנונות, אך כמובן זה יכול להיות עירוב של מספר סגנונות.

התנהגויות אלו לעיתים עוצבו לפי מה שראינו בבית, איך ההורים תקשרו, איך גדלתי ואמונות השורש שנוצרו בשבע השנים הראשונות לחיינו שבהן לא היתה לנו היכולת לעיבודים רציונליים וחווינו הכל דרך הגוף והרגש.

הסגנון ה 1: שומרי השלום (FLIGHT) "הבורחים".

הסגנון הראשון אומר – שלום בכל מחיר. לא לעשות גלים, לא רוצים להרגיש דחויים, ולא רוצים להכעיס את הפרטנר שלהם. לכן הם מנסים להתפייס ולרצות: "אני אבטל את רגשותיי, רצונותיי וצרכיי, כדי שמערכת היחסים תשרוד". לעיתים הם נעשים מדוכאים חולים או שניהם, מכיוון שאין הם יכולים לבטא את הצרכים שלהם והרגשות שלהם. רגשות וצרכים אלו שלא נענים יוצרים הדחקה ,וזו יוצרת אנרגיה תקועה בגוף ודיס איז…

שומרי השלום, על פני השטח נוהגים כאילו הכל בסדר, אומרים "זה בסדר" אבל בפנים יש כעס ותסכול מודחק  ומכיוון שיש הרבה רגשות שלא הובעו, הם שומרים טינה, ולכן הם אלו שיכולים לגרום להפתעות גדולות במערכת היחסים.

לכן כאשר את/ה תאמר/י לו/ה מה את/ה רוצה, הם יענו: אני לא מעוניין/ת בזה, יביעו התנגדות ו"דווקא".

למה? כי מה שקורה עם "המרצים או שומרי השלום", זה שהם מדחיקים את הרגשות והצרכים שלהם. כאשר הם כבר לא יכולים להכיל, הם מתפרצים בכעס ואז לא אוהבים את עצמם, בלשון המעטה, ולכן גם ינסו להימנע מהקונפליקט הבא. כשזה קורה, דברים מעניינים קורים.

אז מה קורה? כאשר אנרגיית הכעס לא באה לידי ביטוי מילולי, היא באה לידי ביטוי בהתנהגות. הכועס "ישכח" את יום ההולדת של בן/בת הזוג וישמע משהו כמו: "איך שכחת את יום ההולדת שלי? איך יכולת לשכוח? אפילו לא כרטיס ברכה? ואני הזכרתי לך אפילו. זה מה שקורה שהכעס חבוי, אנו "מחזירים" לבני הזוג שלנו /הורים/חברים, כי הם פגעו ברגשותינו.

התנהגות זו, בסופו של דבר פוגעת, ורגש של אהבה לא יכול לשרוד בווייב שכזה. המרחב שנוצר בין בני הזוג הוא מרחב מורעל ולא מקודש.

הסגנון ה 2 : המאשימים      ( FIGHT)

ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. זו אשמתך. את/ה אידיוט/ית, רע/ה, טיפש/ה, בור/ה, וכו'. "תראה/י מה עשית?" המאשימים עושים זאת לעיתים לא במודע כדי שהאני /העצמי שלהם ישרוד או ירגיש בטוח.

זה סגנון שהורס את הצד השני. וכמובן מה שקורה הוא שאנחנו לא מרגישים טוב ליד אנשים שמאשימים. אלה שמאשימים נשארים לרוב לבד.

ביקורת ושיפוט בדרך כלל מאפיינים את המאשימים. הצורך בפרפקציוניזם יוצר בצד השני תחושה שהם אף פעם לא מספיק טובים, ושיש תלונות.

על הביקורתיים, השיפוטיים, המאשימים להתמקד יותר ויותר בדברים הטובים שישנם בקשר. להסיט את הזרקור מ"מה לא בסדר" ל"מה כן בסדר" ואת הדברים שכן בסדר לטפח ולהקדיש זמן לשיח אמיתי מהלב.

הסגנון ה 3: הסגנון הסופר-הגיוני או המחושב (FREEZE)

רגשות הם לא הגיוניים ולא צפויים כך שאני לא רוצה לדבר כלל על רגשות לכן אני אדבר על מה שצריך להיות, אני אדבר על החוקים, על הכללים, אדבר על ציפיות, על מה שכתוב בספר, המשפחה אומרת, הרב אומר, כך שאני לא אתייחס לרגשות. לא שלי ולא שלך. ההתייחסות קרה וצוננת, הם נכנסים לקונכייה וקופאים.

הסגנון ההגיוני אומר: כשיש בעיה מה שאני מעוניין לדבר עליו הם "הצריכים"/ מה צריך להיות.

יש בזה סוג של שליטה/טרור של הצריכים : זו הדרך שאת/ה צריכה /צריך להיות ואת/ה לא…

הסגנון של ההגיוני או המחושב לא מתייחס לרגשות. ואהבה זה רגש. כאשר אנו נועלים את הרגשות, אנו נועלים את רגש האהבה וגם של עונג כי עונג מרגישים.

הסגנון ה 4: המתכחשים – כשיש בעיה אין לי תשובות. אני לא יודע/ת מה לעשות.

אני אתנהג כאילו מה שקורה, לא קורה. אני אשנה את הנושא, אתנהג כאילו אני לא שומע, רואה, מרגיש, כל דבר חוץ מלהתייחס לבעיה. התכחשות. אדישות, התעלמות, לא-איכפת. אני אתנהג כאילו אני לא כאן, את/ה לא כאן, הבעיה? איזו בעיה? אין בעיה.

ששואלים אותם: מה שלומך? עונים: אהה.. או קיי…  ששואלים: משהו מטריד אותך. עונים: לא. זו המסכה.

הסגנון הזה הוא סגנון של התכחשות לבעיה או לעניין, בגלל חוסר היכולת שלהם להתמודד עם עצמם ורגשותיהם. ובכך גם חוסר יכולת להכיל רגשות של אחרים.

הסגנון הראשון הם "שומרי השלום"/המרצים FLIGHT   אלה שבורחים מקונפליקטים.

הסגנון השני הם "המאשימים" הלוחמים FIGHT אלימות או סרקסטיות וציניות.

הסגנון השלישי הוא "הסופר הגיוני" FREEZE , נכנס לקונכייה, קופא, ולא מכיר ברגשות.

הסגנון הרביעי "המתכחש/האניגמטי" FLIGHT  לא מתמודד עם רגשות. הוא גם סוג של "בורח", שם את הראש בחול ומקווה שכאשר יוציא/תוציא את הראש מהחול הכל יהיה בסדר ויעלם.

בחירה בייעוץ או טיפול בשילוב של עבודה קוגניטיבית ורגשית ולימוד של אופני תקשורת שונים, יכולים לעשות פלאים לביטוי עצמי אוטנטי. ולחיים אמיתיים.

אז מה קורה שיש סגנונות תקשורת/התנהגות כאלו?

כאשר אנו מתנהגים כך, סגנון התנהגות זה הופך להיות הבעיה. ואז…יש התרחקות. אנחנו לא יכולים להתקרב זה לזו, רגשית ו/או פיזית.  ואהבה לא יכולה לשרוד בתנאים אלו.

מודעות עצמית הכרחית לצורך שינוי.

אמר פעם המשורר יונוס אימרה:

"למידה זה לדעת למידה
למידה זה לדעת את עצמך
אם אינך יודע את עצמך
מהי התועלת של אותה קריאה ? "

למה יש קושי בלבטא רגשות?

כי יש תחושה שמה שנמצא בתוכי מה שאני באמת מרגיש/ה אני לא יכול/ה לדבר עליו וגם לא רוצה!

למה? כי אם אשתף אותך אולי לא תרצה אותי, לא תכבד אותי, תדחה אותי, תפגע בי, אולי תשתמש בזה נגדי. להביע רגש זה מסוכן. לכן עוטים מסיכה.

הפתיחות הרגשית היא קריטית ליכולת שלנו לפתח קשר אינטימי.

אם אומר לך איך אני מרגיש/ה, הדבר החשוב הוא לא בהכרח התוכן של הדברים, אלא היכולת שלי לשתף אותך, ולהאמין שלא משנה מה אשתף אותך, אני עדיין ראוי/ה לאהבה.

אהבה היא רגש. אם אנו רוצים ליצור מערכת יחסים בת קיימא עלינו להרגיש מאוהבים.

ישנן שלוש רמות:

1. אני יודע/ת איך אני מרגיש/ה ואני יכול/ה לומר לך.
2. אני יודע/ת איך אני מרגיש/ה אבל לא נוח לי לשתף.
3. אני לא יודע/ת איך אני מרגיש/ה. אני מדחיק/ה את הרגשות שלי. יש נתק בין הראש ללב.

תרגול יומי:

עושים זאת יום יום כדי ליצור קשר רגשי וחיבור זה לזו. ביחסים טובים זה קורה באופן טבעי. אנו יכולים באופן מודע להחליט שאנו נחלוק כל יום 5 דברים:

• הכרת תודה/הודייה – על מה אני מוקיר/ה תודה בך. מה אהבתי שעשית השבוע.

• מידע חדש – כולם יודעים חוץ ממני. מה קורה בחיי, משהו חדש, על מה חשבתי, מה הדאיג אותי שלא שיתפתי אותך.

• תשאלו – אם אתם מרגישים שמשהו לא נאמר, תשאלו. לא להניח הנחות – לומר אני מרגיש/ה ש.. או אני מבין ש.. או שמתי לב שהיית עצובה, או עזבת מוקדם, או לא התקשרת אלי. לשאול את השאלות. וגם לבקש שינוי.

• אם יש לך תלונה כלשהיא, לדבר, לומר מהם הצרכים שלי ולמה אני זקוק/ה .שעשית זאת זה הפחיד אותי ,פגע בי, – לבטא צורך ולבקש שינוי.

• מה הייתי רוצה לעשות מחר, השבוע, עוד חודש שנה. מה חלמתי אמש. לדבר זה עם זו.

בקרה יומית, חיבור, תקשורת, שיתוף, ביטוי, אינטימיות. כמו שמטפחים צמח, משקים ומדשנים. השיתוף היומי יגרום לכם להרגיש טוב, נעים וזורם עם עצמכם. כמו מזון לגוף לרגש לנפש. ברגע שתתחילו, לא תוכלו להפסיק. לכן, החליטו על זמן שתוכלו לעשות זאת. מכיוון שאנו מאוד עסוקים, צריך לפנות זמן קבוע. זה חלק ממחויבות לקשר.

"בגינות בהן זרעי אהבה נזרעים, פרחים יוצאים מן הכלל פורחים" ספר הידע, חוברת מספר 1.

שלבים במערכות יחסים

1. כולנו נולדנו כתינוקות והיינו תלויים באחר שיטפל בנו. כשלא קיבלנו מה שרצינו, בכינו, צרחנו. אני רוצה מתי שאני רוצה ואת/ה שם לטפל בי.

לפעמים אנו מתייחסים לבן הזוג כאילו אנו התינוק שרוצה מה שרוצה מתי שרוצה ואת/ה אמור למלא את צרכיי. אהבה לא תוכל לשרוד בתנאים אלו. בוגרים המתנהגים כמו תינוקות יכולים להפוך לעריצים/רודנים. הם מתנהגים באופן פוגעני, לכן רגש האהבה ו/או העונג לא ישרדו גם אם המערכת תשרוד.

1. השלב הבא הוא גיל ההתבגרות. מה קורה בגיל ההתבגרות? בגיל ההתבגרות אנו מתמרדים: "אל תגידו לי מה לעשות, כי אם אתם אומרים, אתם מתייחסים אלי כמו לילד, ואני לא ילד" מה שתבקשי ממני לעשות אני לא אעשה. "אל תגידו לי מה לעשות" הוא חלק חשוב מההתפתחות שלנו מהאינדיבידואליות שלנו, מהכוח והעוצמה שלנו. אבל אם נתייחס כך לבני הזוג שלנו, זה לא יעבוד. אם אני משתף/פת אותך במשהו שחשוב לי, או מה גורם לי להרגיש טוב ומה שאת/ה שומע/ת הוא שאני אומר/ת לך מה לעשות. אם אני מבקשת ממך לעשות משהו ואתה לא עושה כי אתה לא רוצה להרגיש נשלט, אז בשלב מסויים אני מפסיקה להגיד גם לעצמי מה אני רוצה. אנו לא מרגישים שלצד השני איכפת מאיתנו.

מה קורה לאהבה? גם בשלב זה רגש האהבה לא ישרוד.

1. הרמה של הבוגר היא הרמה היחידה שיש לאהבה סיכוי לשרוד. גובה העיניים זה הרמה של הבוגר. יש את שנינו, יש דאגה הדדית, אכפתיות, התעניינות, יכולת הקשבה, הכלה ואמפטיה. אני רוצה לדעת מה גורם לך לאושר ואשתף מה גורם לי. אני מאושר כאשר … אני ארצה לעשות מה שטוב לך ולנו, ואם דברים משתנים אנו נדבר על זה. זו הדרך היחידה שאנו נתמודד עם הדברים ונמצא יחד את הפתרונות האפשריים.

כדי לחיות חיים מאושרים ואוהבים אנו צריכים:

להשתמש בהיגיון /אינטיליגנציה שלנו.

שיהיה לנו כיף joy

ושנוכל לאהוב ולהיות נאהבים

אנחנו צריכים את כל אלו כדי למלא את עמודת העונג (ראו לעיל).

מדריך דו-שיח (דיאלוג)

במערכת יחסים אם מתמודדים עם בקשה לשינוי, לעיתים קשה להקשיב לזה. במקום לומר, "תראה/י מה עשית?" יש להתבטא באופן הבא: "אני חושבת, אני מרגישה, אני זקוקה, שמתי לב ש…" זו דרך שמאפשרת לומר משהו גם אם קשה לך, ולדעת שבני הזוג מקשיבים הקשבה מלאה ומבינים את העניין לפני שיגיבו. (יאפשר לי לסיים לשתף). ואז לשקף מה שמעתי אותך אומר/ת.

לא מרצה, לא מאשים, לא סופר-הגיוני ולא מתכחש. אלא מביע אמפטיה וחוזר על משפטי מפתח.

שיטת אימגו (image) לתקשורת זוגית (הרוויל הנדריקס) היא שיטת השיקופים. כאשר אחד משתף השני משקף "מה שמעתי אותך אומר/ת" לדוגמא שמעתי שאת מאוד עצוב/ה ש…כאוב/ה ש.. כעוס/ה כי…

זו שיטה מכבדת המאפשרת לכל צד להיראות בקשר.

אם יש משהו שאתם מרוגזים לגביו – דברו על כך באופן הזה.

"אני כאובה/עצובה מעצם העניין שהבעת הרגשות שלי גורמת לך עצב/כאב",

"ואני פוחד/ת על בסיס העבר שהייתי מרצה, לרצות שוב ולא לומר כלום. אני פוחד/ת לדבר על זה כי אני לא רוצה לפגוע ברגשותייך."

אני מתוסכל/ת כשזה קורה ואני שמח/ה יותר שאת/ה סובלני/ת, מקבל/ת, מקשיב/ה."

כאשר מקשיבים לנו אנו יכולים לומר תודה על ההקשבה. רק רציתי שתהיה/תהיי שם בשבילי, בהקשבה, בסובלנות, בקבלה מלאה. ללא עצות או פתרונות.

אני אוהב/ת שאת/ה מקשיב/ה לי. זה נותן לי מקום. אפשרות להתבטא במרחב בטוח. אפשרות להיות אני. ללא ביקורת או שיפוט. חופשי/ה להיות אני. זה הריפוי ההדדי שאנו זקוקים לו בכל קשר.

זה מרגיש ממש טוב, להיראות, להישמע, ולהתבטא בקשר. זה גורם לנו להרגיש מוערכים ואותנטיים, יוצר חיבור ואינטימיות.

בטנטרה/מיניות מקודשת, עמוד השדרה הינו עבודה אנרגטית. לומדים לנתב  ולהעלות את האנרגיה מהאגן, שהוא הגנרטור של האנרגיה המינית (הקונדליני) במעלה המרכזים האנרגטיים (צ'קרות), אך מכיוון שהחסמים האנרגטיים הם רגשיים, שום אנרגיה לא תוכל לזרום מעלה אם יש חסמים רגשיים. לכן, מודעות ועבודה רגשית קודמת לעבודה אנרגטית.

בכל שאלה ודבר מוזמנים לפנות אלי ואשיב.

באהבה,

אבישג חיה כספי

© מסמך זה מוגן בזכויות יוצרים. אין להפיץ או להשתמש ללא רשות המחברת. תודה.

The post סגנונות תקשורת והתנהגות במצוקה רגשית appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

ככל שהעונג אינטנסיבי יותר, כך הריפוי המתאפשר עצום יותר.

לא תמיד אנשים מקשרים עונג לריפוי. אפילו לרוב חושבים שריפוי אמור להיות תהליך לא נעים. כמו למשל שתרופה צריכה להיות לא טעימה, או שעיסוי רפואי אמור לכאוב, או אפילו בכלל שיפור המצב בחיים צריך להיות מפרך ולא מהנה. גם כשאנו מתמקדים בריפוי של מערכת הגופנפש העונג יכול לסייע לריפוי. ואף יותר מכך, רק באמצעות עונג ניתן להגיע למירב הריפוי האפשרי באותו תהליך, לטרנספורמציה העמוקה ביותר האפשרית.

ולמה זה?

מפני שכשהגוף או הנפש מתנסים בעונג אז ברמה העמוקה ביותר נמסה ההתנגדות להתנסות, לחוויה כמו שהיא באותו הרגע. כשאין התנגדות לחוויה אז יש כביכול יותר הרשאה לחוות אותה (כביכול, מפני שבמצב הטבעי ביותר החוויה נחווית במלואה מאליה, ולא על ידי שום נסיון לחוות אותה) ואז ניתו להיות יותר מודעים למה שקורה וקיים. המודעות עצמה היא מה שמאפשר לריפוי כלשהו להתרחש ברמה היסודית ביותר. רק מודעות שלמה יכולה לאפשר זאת, מפני שכשמודעים לחולי, מודעים לכל ביטוי סימפטומטי מקדים או מאוחר בכל רמת עידון שהיא, מודעים לסיבה שמחוללת את מצב החולי, ומודעים לסיבה שבגינה קיימת סיבת החולי.. אז לא רק שיודעים לזהות ולאבחן את המצב במדוייק, יודעים גם בדיוק מה לעשות בכדי להשפיע רפואה, בין אם להקדים רפואה לשלב המחלה ובין אם למגר את החולי לחלוטין על ידי בחירת ההרגלים הנכונים. אך יותר מכך, כשאנו מודעים לסיבת סיבת המחלה ניתן לנו החופש לסלוח לעצמנו, לחמול לנו על בורותינו ובכך פשוט לפתוח את ההכרה יותר להתנסות בחמלה.. ממחלה לחמלה.

איך זה קורה?

אז קודם אקדים ואספר על אנרגיית החיים. אנרגיית החיים היא מצד אחד נחשבת למושג אזוטרי או מיסטי, אשר מוזכר בשמות רבים בכל החכמות של התרבויות הקדומות (כמה שמות מוכרים הם: צ'י, פראנה, מאנה…), כולל בחכמת הקבלה אשר בה היא נקראת רוח ומתוארת כסוג של אור.. ונקראת בימינו בעוד שמות שונים כגון: חיות (ויטאליות), אתר או אורגון. את השם אורגון ייחס לה המדען והפסיכולוג (תלמידו של ז. פרויד ושל ק.ג. יונג) וילהלם רייך. השם אורגון מהמילה אורגניזם. רייך פיתח מכשירים פשוטים שיכולים למדוד את אותה האנרגיה ומכך גם טכנולוגיות שאפשרו מספר יישומים מהשימוש בה, כמו למשל: ריפוי, תקשורת בין תאית למרחקים(ריפוי מרחוק), שמירה על טריות מזון, שגשוג ייבול ואף השפעה משמעותית על מזג האוויר. אנרגיית החיים למעשה התגלתה כחומר במצב צבירה פלסמטי אשר מתקיים בתוך ומסביב לכל תא חי, וכן יש שדה שכזה גם מסביב לפלנטה עצמה, שלמעשה אנו חלק ממנו. מצב צבירה פלזמטי אומר שזה בעצם גז מיונן, כלומר זה קצת כמו סוג של גז, אבל שלא מתפזר כמו אדים או עשן, אלא מוחזק בעיקר על ידי כח מגנטי, בין זוג קטבים. כלומר לכל תא ישנם זוג קטבים אשר מאפשרים לשדה אנרגיית החיים להתחולל. כך גם גופינו הם שדה של אנרגיית חיים, וכך גם לגופינו ישנם זוג קטבים. את השדה ווהקטבים ניתן למדוד במספר אוקטבות, כלומר יש רבדים שונים בשדה שמאופיינים ברמת עידון ופעילות שונים. למשל זוג הקטבים המשמעותי ביותר להשפעתנו על השדה הכללי הם קצוות עמוד השדרה, כלומר הקודקוד והפירנאום. בהם זורמת אנרגיית החיים האינטנסיבית ביותר. ישנו למשל גם שדה מעודן יותר המקיף את כל גופינו, שדה הביוספרה האישית שלנו, שקטביו נמצאים מעל ראשנו ומתחת לרגלינו. ויש עוד. אך גם כל שדה שכזה מהדהד בכמה תתי אוקטבות, כלומר בגדול אפשר לומר שהאנרגיה הזו מתהדת בגלים ואין לה גבולות מוצקים. האנרגיה למעשה גם בעלת זוהר תכלכל או זהוב שניתן להבחין בו באמצעות הראיה.

מה שרייך גילה עוד היה שכל סימפטום פסיכולוגי למעשה מאופיין גם על ידי תוואי זרימה כלשהו של אותה האנרגיה בגוף. כלומר תסמין פסיכולוגי לא נשמר רק כמצב כלשהו של חיווט מוחי, אלא נשמר גם ברקמות המחברות של הגוף, בעיקר ברקמת הפאשיה, שם נצברים זכרונות של טראומות כאיזורים ששומרים על צורתם ובכך משמרים את הזכרון, אך למעשה מונעים משטף אנרגיית החיים לשטוף את הצורה המקובעת. למעשה אפשר לומר שאלו איזורים עם אנרגיית חיים מקובעת. ויותר מכך הובן גם שחוסר זרימה של אנרגיית חיים באיזור כלשהו ישקף סממנים פסיכופתולוגיים משותפים אצל אנשים שונים, כך שניתן לאבחן את נפש האדם על ידי הגוף ולהיפך, למעשה כך התחיל (או אולי נכון יותר לומר, חזרו להיות) המושג של גופנפש כמיקשה אחת.

רייך היה חלוץ במחקר האקדמאי בחקר הכיוון הפסיכוסומטי. מאז (יותר מ70 שנים כבר) פיתחו את התחום תלמידיו ותלמידיהם המוכר כיום כפסיכותרפיה סומטית. כיום גילו כבר למשל שגופינו מחוללים את אותו השדה גם כן וכן ישנו סנסור חישה לאותו השדה שהוא קוצב הלב. אנרגיית החיים מתקשרת עם כל הטבע שסביבנו, וכך גם היא מתקשרת בין אנשים, מהדהדת את התוואי הייחודי לה ולמעשה כולנו מרגישים בליבנו את השדות שסביבנו, גם אם איננו מכירים בכך. את החישה הזו כמובן שניתן לפתח, ובזכות האלסטיות המוחית שלנו זה אפילו די קל. הרעיון המרכזי הוא לפתח קשב לרגשות ולהבחין בין היחס של התחושות הרגשיות לבין מה שקורה בפועל ובין מה שאנחנו חושבים שקורה בפועל. בנוסף לכך יש כל מיני יישומים המתאפשרים מעצם פיתוח המודעות לחישה הזו, כמו למשל הבנה אינטואיטיבית של ריפוי והרמוניה, סנכרון יעיל יותר במערכות יחסים מכל הסוגים, בין אם עם אנשים ובין עם כל יצור אחר, הכרה את עצמנו בעוד מימד… וכמובן זוהי גם אותה האנרגיה המשתחררת בעוצמה בזמן האורגזמה, כך שניתן ללמוד 'לגלוש' על גלי העונג אל מחוזות מופלאים. למעשה כך גילה רייך את אותה האנרגיה, תחילת מדידתו אותה היה על ידי מדידת השדה האלקטרומגנטי בזמן אורגזמה. מה שהוביל אותו לכך היה לימודיו מפרויד שמקור הפסיכופתולוגיות נובע מאופן ההתפתחות המינית.

בנוסף לכך פותחו שיטות להמסת החסמים אשר מונעים מהאנרגיה לזרום באיזורים מסויימים בגוף, שיטות שכוללות בעיקר אופני מגע, שכשהוא משולב עם חישת האנרגיה עצמה מאפשר לחיוניות ולאיזון לקרון. מכיוון שמרכז השדה הביואנרגטי הוא הלב זה יהיה תמיד נקודת הפתיחה של התהליך. ומכיוון שהקטבים של השדה הם קודקוד הגולגולת ורצפת האגן (שהיא האזור המיני ביותר גם), הם מהווים את הקצוות שביניהם התהליך מתרחש. הקצוות, הקטבים, הם למעשה הפכים משלימים, הן מבחינה חשמלית והן מבחינה חוויתית גם כן. הקצה העליון מהווה מצב של צלילות ותודעה טהורה לעומת הקצה התחתון שמהווה חושניות ושיכרון אקסטטי, הקצה העליון מעודן ורוחני לעומת התחתון שהוא גס וגופני, אל הקצה העליון מגיעים ביעילות מירבית על ידי תובנה באמצעות שיחה לעומת הקצה התחתון שאליו יהיה זה מגע שמוביל לאורגזמה. כלומר השילוב של שיחה ואורגזמיות הוא התהליך שמאפשר לשדה של הלב להתרחב יותר מכל, לכן מובן למה נשרפו כתביו ומחקריו של רייך מפני שהיה אינטרס תרבותי לשמור את המיניות מודחקת. באופן פרדוקסלי, האזור שבו האנרגיה הכי חסומה ולא זורמת, הוא בדיוק הטאבו שהחברה לא מיתירה לעסוק בו, לא כל שכן לחשוף אותו. הרחקת המיניות (הקוטב התחתון) מהמודעות (הקוטב העליון) שומרת על טווח סימפטומטי רחב של מגוון פסיכופתולוגיות להתאפשר. וכשזה מתרחש בקנה מידה קולקטיבי אז קשה מאוד לשחרר את החסימה הזו, כי למעשה זה יוצר מצב שבו אדם אשר אצלו החסימה נמסה והמרכז פתוח לזרימה של אנרגיית חיים, אותו אדם יורגש באופן אינסטינקטיבי על ידי האנשים כחריג, ואם הקולקטיב עוסק בלשמר את ההדחקה הקולקטיבית אז אותו אדם ייחשב כמאיים וכלוקה. אך למעשה המצב הוא שתרבות שלמה לוקה בחרדה מפני מיניות והדחקה מסיבית של אותו הרובד בחיינו, עוד רובד טבעי שקיים. זהו מצב שנוצר במשך אלפי שנים נדבך על גבי נדבך, שאיפשר לבורות להיקבר תחת שכבות פסיכו-ארכיאולוגיות שמקורו כבר נשכח זה מכבר.

בימינו מתחולל תהליך התעוררות בקנה מידה רחב שמאיץ לקראת התאבלצות קולקטיבית. זה קורה ממש בעשור האחרון ואפילו פחות, על ידי כך שהאינטרנט והרשתות החברתיות לא מאפשרות לממסד לשמר הדחקות קולקטיביות כבעבר. הממסד מטבעו הוא מהווה את הצורה של הרובד הדחוס ביותר של ההדחקה הקולקטיבית, את עצם הצורך החינוכי ללמד את האנשים להדחיק, הרי הדחקה זו יכולת נרכשת ונלמדת, לא מולדת. על ידי הדחקה מאפשרים לפער בין מודע ותת מודע להיווצר ובכך מתאפשרת הסיטואציה להיות מותנים באופן תת-הכרתי ואוטומטי, אך בהיבט הסובייקטיבי כך נוצר הפער בין הרצוי והמצוי, כך שבסופו של דבר אין מצב זה מספק באמת, אלא רק לכאורה מתוך שמירה על איזשהו סדר חברתי/תרבותי, לעומת צורת התקשרות טבעית שנתפסת כמאיימת עדיין בימינו לרוב.

בכדי לפתוח את עצמנו ולהתוודע לטבענו כמות שהוא, באופן שיאפשר לגופינו חיות ולנפשנו אושר, כי הרי הרמוניה עם הטבע יכולה להתאפשר רק באופן טבעי, כך שרק כשטבענו יוכל להתבטא בשלמותו נוכל לחוש את החיים זורמים דרכנו ללא מהמורות. כמובן שמעבר לעצמנו יש את האנשים האחרים, מפני שזו לא רק חסימה אישית בזרימת החיים אלא קולקטיבית, אז ריפויינו את עצמנו יאפשר לנו להמשיך ולהדהד את הריפוי אל הכלל. כיום החינוך המיני לוקה ביותר, נעשה בעיקר בכדי לצאת ידי חובה. הרי מי מכיר והתנסה בכל 7 סוגי האורגזמות שהגוף יכול לחוות או את האנטומיה המקושרת אליהם? ובכלל, מי חווה את אורגזמיות החיים בכל נשימה ורגע? ובטח שאנו לא מכירים את המיניות של המין האחר אם את של עצמנו לא הכרנו לעומק. מצב מודעות מינית עצמית שכזה הוא נדיר ביותר בעולמנו ובפרט בתרבותנו שמסיחה את דעתנו אל ענייניה שבמהרה נדמים לנו כעניינינו.

את האפשרות להתנסות במרחב מוגן ומאפשר שבו ניתן לקלף את הקליפות אחת אחרי השניה בקצב אישי ועד לעירום מוחלט, ניתן לאפשר כיום כשיש יותר פתיחות ולמעשה בעיקר יותר מודעות, כי בעידן שעכשיו מתחיל בורות הופכת להיות בחירה פעילה במקום מצב שנכפה, עידן שבו כל המידע הופך להיות זמין לרשותנו, ולמעשה רק בחירותינו הן שיקבעו את התנסויותינו. אז החלטנו ליצור מרחב שכזה, מרחב שיאפשר לכולנו להתפשט אל הפשטות מהמלבושים שמכסים את בושותינו, מהבגדים שבוגדים בזהותנו הטבעית לכדי עירום שיאפשר לנו (מי שאנו באמת) להיות ערמומיות יותר מעצמנו (מי שאנחנו חושבות שאנחנו, שהותנה על ידי התרבות והחינוך), למרחב הזה מוזמנות האמיצות שרוצות להעמיק ולחקור את המיניות של עצמן ושל זוגם ביחד, בשדה אינטימי וקטן עם מנחות מקצועיות ומנוסות ביותר שיכוונו את המסע ישירות אל לב העונג.

https://www.facebook.com/events/1881375508545762/

A V

The post עונג וריפוי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

The post הנתיב הרוחני בדרך הטנטרה ומיניות – בודהי דנה ומיכל מעיין דון appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כשאני אוהבת אותי אני מזמנת לעצמי את האהבה הזאת שאני כבר יודעת שאני ראויה לה
כשאני אוהבת אותי אני משדרת לסביבה שלי את האהבה שלי כלפיי, וזה גם מה שאקבל מהם בחזרה.
כשאני אוהבת אותי אני מאפשרת לעצמי את האהבה הזאת
כי אני יודעת שאני האהבה הזאת בעצמי.

Photo by Bruno van der Kraan on Unsplash

The post האינטימיות שלי ואני appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מחויבות אינה תלויה בדבר. בדיוק כמו אהבה.
אחרת היא נהיית סיפוק של צורך.
אם בחרתי להתחייב – אני מחויב. קודם כל לעצמי.
מתוך המחויבות הזאת, אבחן מאיפה אני פועל – מחוסר או משפע.
מכאב שמבקש ריפוי או מאהבה וחופש.

ומתוך אותו המקום, אני לא אברח, לא מעצמי, אלא אתבונן ואצור מחדש, את האהבה, התקווה.

מחויבות שתלויה אם טוב כרגע, אם אני מסופק, אם טוב לי, היא לא מחויבות אמיתית.
היא שעשוע. היא לכאן ועכשיו בלבד.
היא לא להיקשר באמת. לא להתחייב. לחיות על מזוודות.
כי כל רגע משהו עלול להשתנות.

מחויבות היא ברית, והיא נובעת מהלב, מדאגה, אהבה, אכפתיות, מעשיה ומנתינה.
מקרקע, מבסיס, מאריה ולביאה, מאל ואלה, מאהבה טהורה.

בלי לב אין מחויבות.
מחויבות לא באה לכבול.
מחויבות באה להעניק
ומתוך הענקה אמיתית, בסיס יציב, אהבה איתנה, אפשר לעלות בתאוריית הצרכים של מאסלו אל עבר ה"חופש", החופש שנמצא בתוכנו. בבחירה אותנטית.

קל מאוד לברוח ממחויבות.
כש"חתמת" על מחויבות – האדם יכול להבין משהו מאד עמוק בתוכו (אין לאן לברוח..)
הרי אם הכל בחוץ הוא שיקוף של מה שבתוכי,
מה המחויבויות שלי אומרות עלי?
אם הכל הוא שיקוף של מה שבתוכי, ההתבוננות במחויבויות שלנו והתחושות שלנו יכולה ללמד אותנו הרבה.

למה אני מחויב בחיים שלי?
מה מתוכם מתוך בחירה אותנטית שלי?

Photo by NeONBRAND on Unsplash

The post על מחויבות ואהבה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

בבודהיזם הטיבטי עיסוי טנטרי נחשב לאחד הטקסים הסודיים של "מזרקת הנעורים", תרגול סודי כדי להשיג ארוכת ימים. בטנטרה הודית זהו שימוש בלשמר את

איך תגיע לכך? שלב ראשון – הבנה ושליטה באנרגיה מינית שלך – זה יפתח לך דלת למשהו שרב אנשים מעולם לא חשבו שאפשרי עבורם: מולטיאורגזמיות.

למה שליטה בשפיכה?

ספורטאים מקצועיים אינם רשאים לקיים יחסי מין לפני התחרות. למה? כי רמת הביצועים שלהם תרד.

שפיכה קשורה לאובדן אנרגיה לאורך זמן. המערכת הרפואית והמקצועית מזהה את העובדה הנ"ל, אבל לא ממש יודעת מה לעשות בקשר לזה חוץ מלספר לאנשים לא לקיים יחסי מין.

טנטרה מציעה פתרון אחר. מה אם אתה עדיין יכול לקיים יחסי מין אבל לא לאבד אנרגיה?

במדעים עתיקים כגון טנטרה הודית ויוגה, כמו גם טאו סיני,  מוכר כי מלבד הגוף הפיזי יש לך גם את הגוף האנרגטי. כמו שחשוב לשמור על הגוף הפיזי שלך בריא, אתה צריך לשמור על הגוף האנרגטי שלך בריא. שפיכה מאוד מחלישה את הגוף האנרגטי שלך, כי יחד עם הזרע, אתה מאבד את כוח החיים שלך.

אבל אם תפסיק לשפוך – התוצאה יכולה להיות לא הכי נעימה לך.

אתה רוצה לקחת את הצעד הבא? וזה … להיות גבר מולטיאורגזמי.

האם לגברים יש אורגזמות מרובות?

כן! כאשר אתה לומד לשלוט בשפיכה ולשמור על כוח החיים שלך, אתה יכול להשתמש בו כדי לחוות אורגזמה עמוקה, אנרגטית, למלא בה את כל גופך. ומכיוון שאין אובדן אנרגיה, אתה יכול לרכוב על גל של הנאה גבוה ככל שתרצה, וכל עוד אתה רוצה. אתה יכול להמשיך כל עוד אתה רוצה. יש בדיחה בין הזוגות הטנטריים: "מתי אתה מפסיק לקיים יחסי מין, כשאתה רעב". האם זה לא יהיה מדהים לחוות את זה?

תן לאישה שלך חוויה בלתי נשכחת, עמוקה ואוהבת

הנה מה שהנשים אמרו על היותן עם גברים ששלטו במיניות שלהם:

"הייתה לי האורגזמה הנרתיקית הראשונה שלי איתו, כי הוא נמשך עוד זמן והניח לי מספיק זמן להגיע לשם"

"הרגשתי הרבה יותר אינטימי אתו, כאילו כל הגוף שלנו מתעלס, הרגשתי את הלב שלו פתוח והתחבר אלי, הרגשתי כל כך הרבה אהבה, מעולם לא היה לי ניסיון כה עמוק לפני"

מטרת המפגש :

לתת לך את העקרונות של מיניות גברית קדושה להדריך אותך לשלוט על האנרגיה שלך. זה שילוב של תיאוריה וטכניקות מעשיות. בשיחה אני אסביר ואכוון אותך, ואז בסשן עצמו ניישם תרגולים שנועדו להפעיל את האנרגיה שלך, להרחיב את הגוף האנרגטי שלך, להזיז את האנרגיה המינית שלך ולהתמיר אותה. פרקטיקות אלה מקורן במסורות הטנטריות והטאו העתיקות.

יתרונות:

להגביר את הליבידו

חיזוק האנרגיה הגברית (הקוטביות הטבעית שלך)

חווה אורגזמה אנרגטית בגוף מלא

ריפוי טראומה מינית מהגוף

פינוי התנהגויות מיניות, כגון בושה ואשמה

שפיכה מוקדמת

הופכים לגבר אורגזמי/מולטיאורגזמי

משחררים רגשות לא מוכרים, כגון כעס, חוסר ערך או אשמה מהגוף

אני מזמינה אותך אם באמת יש לך נכונות וכוונה להיות אמן של מיניות שלך, לחוות אורגזמות גוף מלא ולהיות המאהב טוב.

The post מזרקת הנעורים הגברית appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

– מהי אנרגיה מינית

– איך מתמירים אנרגיה מינית לאנרגית חיים ואנרגיה רוחנית.

– מהי מטרת ההתמרה של האנרגיה המינית

– יתרונות של התמרת האנרגיה

– דרכים שונות להתמרת האנרגיה המינית בגוף.

כשמתחילים לעסוק במיניות שהיא לא "רגילה", מעבר לפיזית, כמו מיניות מקודשת, מיניות טנטרית או/ו שאמאניזם מיני עולה הרבה המשפט "התמרת האנרגיה המינית"

הרבה אנשים שואלים אותי למה הכוונה בהתמרת אנרגיה מינית ואיך עושים זאת?

אז החלטתי לכתוב על כך בתקוה שיעזור לכמה שיותר אנשים שנמצאים בתהליך 🙂

קודם כך אסביר למי שלא יודע קצת על האנרגיה המינית.

מהי האנרגיה המינית

האנרגיה המינית שלנו זו בעצם אנרגית החיים שלנו, זוהי האנרגיה הכי חזקה שיש לנו בגוף, זוהי אנרגיה של מיניות, יצירה, בריאה ותשוקה.

האנרגיה המינית נמצאת בבסיסה בצאקרת המין (שוודהיסטנה)  שהיא הצ'אקרה השנייה שנמצאת בערך שתי אצבעות מתחת לטבור (יש שאומרים 2 אצבעות מעל הטבור) .

על פי הטאו – האנרגיה המינית בגוף מחולקת ל-2 אנרגיות עיקריות: אנרגית ג'ינג -שאחראית על ההולדה והיצירה של דברים חדשים וממוקמת בכל הרקמות החיות, במיוחד בכליות בזרע ובביציות .

והאנרגיה השנייה היא הצ'ינג- שאחראית על שימור החיוניות של האיברים בגוף הקיים, אנרגיה שמפיקים איברי המין, אצל נשים זו האנרגיה של הביציות ואצל גברים זו אנרגית הזרע.

על פי הטאו, האנרגיה המינית זו האנרגיה היחידה שאפשר להכפיל ולהגדיל ולהתמיר אותה לאנרגית כוח החיים של האיברים – "צ'י" וממנה לאנרגית – "שן" שהיא אנרגיה רוחנית.

איך מתמירים את האנרגיה המינית לאנרגית חיים ולאנרגיה רוחנית?

בצורתו הבסיסית ביותר, מין נועד לרבייה. בצורתו הרחבה יותר, בכל פעם שאנו פעילים מינית אנו מייצרים הרבה אנרגית חיים. באורגזמה רגילה (שפיכה אצל גברים ואורגזמת דגדגן אצל נשים), אנרגית החיים נפלטת החוצה ובכך אנחנו מאבדים הרבה אנרגיה חיונית.

(בצעירותינו אנו פחות מרגישים זאת אך עם ההתבגרות, אנו מייצרים פחות אנרגיה באופן טבעי וכך יוצא שאנו מוציאים יותר אנרגיה ממה שיש לנו דבר שפוגע לנו בבריאות ובחיוניות).

מטרה ההתמרה

בעקבות השינויים הללו שחלים בגופינו במשך השנים, לאורך ההיסטוריה התפתחו שיטות שונות מזרמים שונים שמטרתם לקחת את האנרגיה המינית שממוקמת בצ'אקרות התחתונות ולהעלות אותה בדרכים שונות למעלה לצ'אקרות העליונות.

במילים אחרות, הכוונה היא לשמר, למחזר ולהתמיר את אנרגית המין  לאנרגית חיים וגם לאנרגיה גבוהה יותר (שן) שמחברת אותנו לרוח למימדים רוחניים  גבוהים דרך הצ'אקרות העליונות.

היתרונות של התמרת האנרגיה המינית

-בריאות וחיוניות

-ערנות

-אריכות חיים

-חיבור למימדים רוחניים ותקשור איתם

-זימון של מה שאנחנו רוצים לזמן לחיינו

– חיבור לעצמה שבנו

-שחרור רגשי לחוויות שהדחקנו

– אצל גברים מבחינה מינית- התרגול מאפשר חיבור ללינגאם. יכולת לחוות מולטי- אורגזמות בכל הגוף וכן יכולת לקיים יחסי מין  בלי שפיכה ודרך כך לקיים יחסי מין עמוקים יותר, מענגים יותר, אינטימיים יותר ולאורך זמן (גם מספר שעות ברצף בלי להתעייף ולאבד מהזקפה באופן לא רצוני).

– אצל נשים מבחינה מינית-  חיבור מחדש (חיבור שקיים באופן טבעי לכל אישה ואצל חלקנו נשכח) ליוני שלנו ולרחם שלנו, מולטי אורגזמות ושרשראות של אורגזמות מסוגים שונים ומגוונים שיכולות להימשך זמן רב ולהביא עונג רב לכל החלקים בגוף.

דרכים להתמרת אנרגיה מינית

אז הגענו לחלק הפרקטי, ישנן שיטות שונות ואינספור תרגולים וטקסים שאפשר לעשות על מנת להתמיר את האנרגיה המינית. ארשום כאן באופן כללי מספר תרגולים בסיסיים ומי שירצה יכתוב לי בפרטי ואפרט יותר:

נשימות, מדיטציות ודמיון מודרך:

כאשר אנחנו מרגישים את האנרגיה המינית עולה למעלה נתן לבצע מדיטציות שונות שכוללות לרוב תרגילי נשימות יחד עם דמיון מודרך שמסייעים להעלות את האנרגיה המינית למעלה.

לדוגמא:

כשמגיעה אנרגיה מינית, אפשר לעצום עיניים, להתמקד באנרגיה שמגיעה (במידה והיא עוד לא ערה, ניתן לעורר אותה בעדינות -אפשר דרך אוננות, דרך נגיעות עדינות באזורים ליד, ליטופים, כל אחד מה שמתאים לו..) ואז לנשום את האנרגיה הזו למעלה, הכוונה ממש לדמיין איך האנרגיה הזו עולה מאזור איברי המין דרך עמוד השדרה, ללב ומשם או לשחרר אותה, חזרה לאדמה או למעלה לצאקרות העליונות או בכל מקום בגוף שתרצו שתגיע אליו אנרגיה. נשים יקרות, לנו באיבר במין יש שפתיים שאנחנו יכולות ממש לינוק אנרגיה מהאדמה וממש לשאוב אנרגיה למעלה עם נשימות גם דרך נשימה רגילה וגם מאיבר המין שלנו. ניתן גם לעשות תנועות עם הידיים בזמן הנשימה למעלה.

עם פרטנר/ית:

ניתן לעשות תרגולי נשימות כגון חדירה אנרגטית לפני ובזמן יחסי מין. גם תנוחות מסוימות במין עם בן /בת הזוג בתרגול נכון, גורמות לכך ששתי הנשמות מתמזגות לרגע לאחד ונוצר חיבור עוצמתי וההתמרה מאוד חזקה ויעילה.

דוגמה לתרגול עם בן /בת הזוג:

נשימה מעגלית:

בזמן או לפני שאתם מקיימים יחסי מין, שני בני הזוג מחזיקים ידיים ומסתכלים אחד לשנייה בעיניים, האישה מכווצת את היוני (איבר המין שלה) ונושמת את האנרגיה המינית למעלה בזמן שהיא שואפת אוויר עד ללב, ובאותו הזמן היא מחזיקה ידיים של בן הזוג והידיים גם עולות באותו הזמן מהיוני ללב, ואז בנשיפה, היא מעבירה לבן הזוג את האנרגיה מהלב עד ללינגאם (למטה).

בזמן שהיא נושפת ומוציאה אנרגיה בן הזוג שואף ונושם את האנרגיה לתוכו והידיים של שניהם עוברות ללב של הגבר וללינגם שלו וכך שוב חשוב בצורה מעגלית. התרגיל הזה גם מסייע לגבר לא לשפוך.

יוגה:

ביוגה ישנן מספר תנוחות שניתן דרכן להתמיר אנרגיה. הנפוצות שבהן הן: תנוחות הפוכות כגון עמידת ראש, תנוחות בנדהה כגון אודיאנה בנדה ומולה בנדה וכדומה.

The post התמרת אנרגיה מינית appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

הזכרי מגיב מאוד למילה "לא".

הנקבי מגיב מאוד למילים "אני רוצה".

בעוד זכרי מייצג את אלמנט הנע וחודר, הכוח שעוצר אותו הוא "לא".

ה"לא" אמור להפסיק את תנועתו ולסיימה, כשבאופן טבעי היאנג הזכרי ישתנה, ימשיך וינוע שוב, הפעם בצורה אחרת.

היאנג/זכרי לעולם לא יפסיק לנוע ולנסות לחדור את הנקבי זוהי מהותו. ולכן ה"לא" שעצר אותו הוא זמני ואמור לגרום לו לחפש דרך אחרת לנוע.
אצל הנקבי היין מטבעו מפוזר וחסר תנועה מוגדרת וברורה. הוא צריך להי​אסף על מנת לממש ולהתממש.
ולכן הוא זקוק להנעה לפעולה להתממשות דרך "אני רוצה" (כמיקוד).

עוד דבר מעניין הוא שה"לא" כמילה בודדת שמייצגת את הכוח שעוצר את הזכרי מלנוע, בעוד אצל הנקבי יש שתי מילים שמביאות לתנועה.

הנקבי היא מערכת יחסים בין "אני ​-​  לרוצה" וכמו כול מערכת יחסים בעצם אנו מדברים על מערכת "המורכבת מיחסים" כלומר תקשורת.

אצל הזכרי אין "מערכת יחסים" וגם אין תקשורת, יש תנועה ושינוי.
הזכרי הוא נקודה אחת- "לא".

הנקבי מוגדר משתי נקודות "אני ורוצה". אם ה"לא" כעצירה לא מופיע' הנקודות של הזכרי החודר ואני רוצה של הנקבי ​מתחברות ויוצרות את המשולש, שהיא צורה גאומטרית יציבה הראשונה שמאפשרת לבנות עליה רבדים נוספים.

וגם דרך המשולש באים החיים לעולם.

למרות שבכולנו יש זכרי ונקבי מעניין לראות את ההקבלה לגברים ונשים.
קל לראות את הצורך של הגבר לנוע ולחדור גם עם מידיי פעם מקבל "לא".

גבר מודע יותר ישנה את אופן התנועה אך לא את מהותו כחודר.

​ ​(אלא אם ידכא את עצמו).

גבר לא מודע גם אם יקבל "לא" לא יעצור. נשים חוות את ה"לא" ככוח מגן שאמור לעצור,  להפסיק​ את תנועת החדירה של הגבר.

לא פעם זה מתיש ומתסכל.

גם מפני שצריך להגיד שוב ושוב וגם מפני שלא תמיד זה עובד. בעוד אצל האישה "אני רוצה" הוא מפתח לפתיחת האנרגיה המינית, העונג ותחושת החיות בכלל.

​ ​

אצל נשים מערכות יחסים ותקשורת הוא נושא חשוב (כמובן גם אצל גברים) אך אצל נשים הנושא מרכזי יותר.

לסיכום גם אצל נשים וגם אצל גברים יש אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית. ה"לא" ו"אני רוצה" קיימים בשני המינים.
ואם זאת קל לראות את הכוחות השונים והשפעותיהם אצל כל אחד מהמינים.
מעניין גם לחפש את ההיפוכים אצל גברים ונשים ולראות את ה"לא" הזכרי שאישה פועלת דרכו ו"אני רוצה" שה​גבר פועל דרכו.

photo by aaron-blanco-tejedor-on-unsplash

The post זכרי ונקבי במשולש אנרגטי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

Photo by Marina Vitale on Unsplash

The post מהי מיניות מודעת appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.