בפילוסופית הטנטרה אומרים שכל איברי הגוף הינם שווים.
הברך שווה לבטן שווה לראש שווה לאיבר המין.
אף חלק לא צריך להרגיש מקופח.
עיסוי טנטרי הינו עיסוי בכל הגוף, בעירום, עם שמנים שמתאימים לאדם שמגיע לטיפול.
זה עיסוי שיכול להיות מרפא, מזין, משחרר, מלמד את הגוף שלנו תובנות חדשות.
עיסוי טנטרי יכול להיות מיני ולעורר עונג אם זאת כוונת הריפוי שאליה כיוונת אך זה גם יכול להיות גם הזרמת אנרגיה, עזרה בלימוד מהי התמרה של אנרגיה והבנה מהו מגע נוכח.
בעיסוי טנטרי ניתן לעבוד גם על שפיכה מוקדמת.
מגיעים לעונג ובעזרת העיבוי מפזרים אותו בכל הגוף.
זה עיסוי שמחייה ומעורר אותך לחיים.
מפגיש אותך עם אנרגיית החיים, האנרגיה המינית.

עיסוי יוני

(המאמר נכתב בגוף נשי כך הכוונה למעסים ממין זכר ונקבה)
עיסוי יוני, זאת מתנה אדירה שאת יכולה לתת לעצמך בתקופה בה את נפתחת יותר ויותר לאנרגיה המינית שלך, לאנרגיית החיים וקבלה מלאה של כל כולך עיסוי יוני נותן מענה ועוזר לגוף ולנפש לקבל את המסר הזה דרך התהליך שהוא גם עיסוי אך לא רק.

נתחיל מההתחלה.
ממשמעות השם,
המילה יוני מגיעה מהשפה הסנסקריט בה נכתבו הטקסטים העתיקים של עולם הטנטרה (בהודו) ומשמעות המילה היא מקדש. כוונת המילה היא לאיבר המין הנקבי. (הואגינה, הפות, והנה עוד שם מעולם הטנטרה – יוני)
זאת דרך ההסתכלות של עולם הטנטרה על איבר מינך, כהיכל של קדושה, מקדש ומנקודת מבט זו כל העיסוי מתחיל.

המילה עיסוי מוכרת לנו, אך גם היא כאן מקבלת משמעות שונה והכוונה בעיסוי הוא למשהו אחר, לתהליך שלם.
עיסוי יוני הינו מסע שמתחיל עוד בקביעת התור לעיסוי ושיחה מקדימה עם המעסה בטלפון בה את מספרת בקצרה דברים משמעותיים וחשובים הנוגעים לסיבה שבגללה את מעוניינת בעיסוי הזה. מה מערכת היחסים שלך עם איבר מינך, האם היא בריאה ועוד שאלות קצרות שיתנו תמונה ראשונית למעסה להתכונן ליום בואך.

ביום העיסוי , כשאת נפגשת עם המעסה,
אתן מתחילות משיחה כנה ואמיתית על הנושא שטומן בתוכו ריפוי ועוצמה רבה – מיניות בריאה ויחסייך עם עולם זה.
אתן מדברות על כל מה שחשוב ומשמעותי לך בנוגע ליחסיך עם איבר מינך, עם האנרגיה המינית, הנשית שלך. היסטוריה בריאותית. מה היית רוצה, מה את אוהבת, מה הציפיות שלך מהעיסוי.
על הבושה אם קיימת, על הכאב אם יש, על העונג, מה הריפוי שאת מבקשת לעצמך עבור המקדש התחתון שלך, היוני שלך.
המרחב בינכן מתחיל להירקם בעדינות ועם המון הקשבה.

לאחר השיחה המקיפה, את נכנסת למרחב העיסוי.
העיסוי איטי, קשוב ומקיף את כל הגוף.
יש לך את האפשרות לעצור ו/או להשהות את העיסוי בכל רגע נתון.
לפני נגיעה באזורים רגישים, את תישאלי האם את מוכנה לקבל מגע באזור כמו הפטמות למשל (גם אם נתת אישורך בתחילת העיסוי).
האנרגיה הנשית שבך (השאקטי) רוצה להתמסר ולהיפתח כשהיא מרגישה מוכנה. היא כמהה להרגיש נראות והקשבה ולהיפתח שם במלוא עוצמתה וכך להביא ריפוי לעצמה.
לא לימדו אותנו להקשיב לה, לדבר, לא תמיד אנחנו יודעות איך,
וכאן זה רגע בו את מקבלת את כל ההקשבה, הנראות והרגישות.
היוני שלך לא תקבל מגע עד שהיא ואת לא מוכנות.
התהליך הינו איטי, קשוב ונוכח ומאפשר לך לגלות עוד רבדים בתוכך.
זהו עיסוי אינטימי שנעשה בעירום, עם שמנים מתאימים.
עיסוי שלוקח בין שעתיים וחצי לשלוש שעות, לכן ההמלצה היא לקחת כמה שעות באותו יום כדי באמת לתת לעצמך את הזמן שאת צריכה.
זהו עיסוי עם מגע מפנק ומעצים לכל חלקי גופך.

הטנטרה מדברת על קבלה מלאה של כל כולך.
לצערנו, הרבה פעמים קיים בושה, חשש, הסתרה סביב איבר המין והאנרגיה המינית וכאן יש הזדמנות לפתוח ולזכור שכל חלקי גופי ונפשי שווים. באותה מידה שאני לא מתביישת במרפק שלי, כך אני לא מתביישת בחזה ובאיבר מיני.
כמו שאני לא מתביישת בצחוק שלי, כך גם לא באנרגיה המינית שלי .
זה תהליך של ריפוי והעצמה.
בעיסוי את לומדת להכיר אותה (את היוני שלך) ואותך טוב יותר, להתמסר, לשחרר מתחים שהצטברו שם, לנקות טראומות שנשמרו שם בסוד, להזרים עוד תנועה של חיים ודם לאזור, להרגיע ולשחרר כאב של אי הקשבה מהעבר. בדיוק כמו שמצטברים בשאר חלקי הגוף גם היוני יכולה להיעזר בניקוז, בשחרור של מתחים שהצטברו שם.

אם את רוצה לחקור את עולם העונג שלך, עיסוי יוני יכול לפתוח בפניך עולם שלם של עינוגים.
העיסוי יכול לעזור לך גם עם נושא השפיכה, ללמוד לשפוך שפיכה נשית ואמריטה, לעורר ולחקור עוד מקומות של עונג בתוך המקדש האינסופי הזה.

אני ממליצה ללכת למעסה מסוג זה עם המלצות או לאחר שיחה טלפונית בה גם את שואלת שאלות ובדקת האם זה מתאים לך .

לסיכום יקירה,
עיסוי יוני מעניק לך לחוות עוד רבדים במיניות שלך, ללמוד התמסרות בידיעה שזהו מרחב בטוח, קשוב, ללמוד מהו מגע קשוב ועדין ללא מטרה, לקבל ריפוי ועונג שם .
זאת מתנה גדולה שהתגלתה והפכה נפוצה יותר בתקופה שלנו אנו וזאת מתנה וזכות גדולה בחקירה והעמקה שלנו עם המיניות המעצימה והבריאה.

עיסוי לינגאם

עיסוי לינגאם, זה עיסוי שהוא חוויה שלמה של הגוף והנפש, מתנה ענקית עבור עצמך למיניות מעצימה מרפא ושלמה עם עצמך.
אז נתחיל מההתחלה, ממשמעות השם.
המילה לינגאם מגיעה מהשפה הסנסקריט בה נכתבו הטקסטים העתיקים של עולם הטנטרה (בהודו) ומשמעות המילה היא מטה אור. והכוונה במילה היא לאיבר המין הגברי.
זאת דרך ההסתכלות של עולם הטנטרה על איבר מינך, ככלי מלא עוצמה ומנקודת מבט זו נוצר גם העיסוי.
טנטרה דוגלת בשוויון מלא של כל חלקי גופך, באהבה שלמה של כל כולך ובכך עוזרת לרפא מקומות של בושה, פחד, חשש ולהעצים דרך הבנה והכרה עוד מקומות של עונג שנמצאים שם למטה.

המילה עיסוי מוכרת לנו, אך גם היא כאן מקבלת משמעות נוספת. לא מדובר בעיסוי רגיל כמו שאתה מכיר.
לעיסוי מטרות ומעלות רבות והוא מתעצב לפי הכוונה והרצון שאתה מבקש להביא לעצמך.
מטרת העיסוי הוא להעביר דרך מגע, מרחב בטוח, נעים וקשוב מסר לגופך ונפשך על מיניות בריאה ומודעת.
שנים רבות לימדו אותנו להסתיר, לחשוש, לא לדבר על האנרגיה המינית שלנו, להסתיר את הלינגאם, לחוש בושה ולחץ האם הוא עומד או לא, האם אני גומר מהר או לא.
טראומות שנשארו שם ולא קיבלו מענה, אי הקשבה פנימית בסיטואציות שונות- כל התחושות האלה מקבלות חוויה אחרת.
בעיסוי אתה מקבל מגע קשוב ללא ציפיות ודרישות.
אתה מתמסר ולומד את גופך ואת הלינגאם שלך.
הטנטרה מלמדת לחבק ממקום של כוח, להשתמש בכוח העצום שיש באזור הלינגאם כדי לרפא, להעצים ולהכיר את עצמך טוב יותר.
דרך העיסוי הזה אתה יכול ללמוד להשתמש באנרגיה המינית שלך עם עצמך, ביום יום, בעינוג עצמי ועם בת הזוג שלך, ללמוד לגוון ולהכיר את עצמך טוב יותר.
העיסוי מתחיל בשיחה כנה ופתוחה על עולמך המיני, על היחסים שלך עם הלינגאם, על ההיסטוריה הבריאותית, על הקשיחות, על גמירה, עונג, כאבים.
מקומות ששנים היו מוסתרים, יכולים לקבל פתח של אור עכשיו .

לאחר שיחה מעמיקה, אתם נכנסים למרחב של העיסוי.
בעיסוי אינטימי זה, הנעשה בעירום עם שמנים, אתה לומד לחוות עונג מסוג אחר, להכיר את גופך בעוד דרך.
העיסוי יסודי ומתחיל במגע של חלקי גופך, ראש, חזה, כתפיים, ידיים, שלב אחר שלב, כל גופך חוץ מאיבר מינך מקבל מגע, בתהליך אתה נותן לכל מה שעולה להגיע.

גופך מקבל מגע חדש והוא מגיב לו.
האם אתה מתעורר, אולי אתה מתכווץ, האם אתה נרגע או כל תגובה אחרת.
כאן המעסה תלמד אותך שיטות נשימה והקשבה בה תוכל להבין את התחושות בגופך לעומק.
זה עיסוי מפנק של כל הגוף וכאשר הגוף מוכן מגיעים גם לאזור איבר המין, הלינגאם.
זהו עיסוי עם מגע נוכח, מודע. לכן כאשר מגיעים גלי עונג במקום לכוון לגמירה, בעזרת המגע, המעסה מפזר/ת את התחושות שאתה חווה בעוצמה לכל הגוף, כך שהאנרגיה לא נשארת דחוסה רק למטה, שם, בלינגאם אלא עולה ומתועלת לריפוי והעצמה של כל הגוף.
הרבה גברים מדווחים על רטטים שפעם ראשונה חוו, על גמירה טנטרית (ללא שפיכה), על למידה מחדש של מהו עונג, על היכרות מחודשת עם עוד תחושות בגוף.
אין בעיסוי זה כוונה או מטרה של גמירה, אין ציפייה שתעמוד ותחדור.
זה מרחב שאתה יכול לשחרר, להתמסר ולחקור את עצמך ממקום קשוב.
זה עיסוי שמלמד אותך להתמיר ולכוון את האנרגיה הדחוסה, הלוחצת, העצומה שאתה מרגיש שם למטה לעוד מקומות בגופך, לפזר את העונג לעוד מקומות, כדי לחוות אורגזמה גופנית.
זה עיסוי שמשחרר מתחים, מחזק ומעצים.
העיסוי מזרים סירקולציה של דם לאזור. יש נקודות מסוימות שהמעסה לוחץ שמשחררים לחץ, מעוררים ומלמדים אותך עוד תחושות שקיימות שם.

בעיסוי ניתן ללמוד דרכים להתגבר על שפיכה מוקדמת, על רצון להגיע למטרה ולשפיכה, ריפוי של אהבה, לשחרר טראומות שנמצאות שם, לפתוח ערוץ של חיבור ממקום של הקשבה בינך לבינו.
הרבה גברים מגיעים אלי לקליניקה וכועסים שהוא לא עומד בזמן, שהוא עומד מעט זמן, סיפורים על פעמים ששכבו כשלא באמת רצו, שהוא לא באמת רצה לחדור.
דרך העיסוי בעזרת המגע ועם טכניקות שהמעסה תלמד של נשימה וקול תלמד לפתוח מחדש קשר בריא עם עולם המיניות שלך, להעצים ולחקור עוד מקומות בתוך עצמך ולהביא אותם לחיי היום יום שלך, לחיי האהבה שלך.
מתנה גדולה עבור עצמך.

The post עיסוי טנטרי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כמנחת סדנאות מיניות המובילות להתפתחות אישית ומודעות אחשוף בפניכם ש: "מיניות" בתפיסת מרבית האנשים הנה "מין" אבל אלו שני דברים שונים, ובסדנאות מיניות, שלי לפחות, לא עושים סקס. מתפתחים ב"אישיות המינית". מה זה אומר תכל'ס? על כך הטקסט הזה!

לפחות פעמיים ביום שואלים אותי "כולם באים לעשות סקס?" ו-"עושים אורגיות?" , לאלו ששואלים אני מחייכת, אני שומעת את החשש המהול בכמיהה, השאלות הללו מזכירות לי את יום הלימודים הראשון במכללה למנהל, כשהשתתפתי בקורס "שוק הון". במהלך הלימודים לא באמת השקענו בבורסה, וגם אף אחד לא חשב שזה מה שנעשה. אז זה בכלל לא דומה למה שאני עושה וכנראה שיש כאן משהו לא ברור. פעם מישהו לימד אותי שהבנת המסר היא באחריות מוסר המסר, וכמנחת סדנאות אני מבינה שהגיע הזמן לקחת אחריות ולהסביר על מה אני מדברת כשאני אומרת "מיניות" ו"סדנת מיניות". נכון, סקס בריא הוא רק חלק מהביטוי שאנשים חווים לאחר שעברו איתי סדנה, ובגדול, יש שלושה מסלולים מקבילים התפתחות, בה אני ומנחים נוספים בתחום פועלים בהם:

1. "תיקון ליקויים" בתפיסת המיניות ובתפקוד המיני
2. העצמת החיוביות – שיפור בזרימת האנרגיה המינית ותפיסות מיניות חיוביות
3. מעוצמה להתעלות רוחנית

אני אפרט קצת, ואסביר על מה אנחנו עובדים, עם הרבה דוגמאות לנושאים שבהם אני, ומנחים נוספים, עוסקים בסדנאות התפתחות המיניות שלנו: המין שיש לנו בחיים היא ההתממשות של התפיסות שיש לנו כלפי מיניות בכלל, האמונות שיש בראש שלנו, כל מה שהתרבות וההורים הטמיעו בנו, זה מה שיכול לצאת.

מבדידות להתבגרות

בגדול, אני מוצאת שכולנו כמעט סבלנו מבדידות מהרגע שהתחילו לזרום בנו הורמוני המין, לא היה שם מי שיחנוך אותנו למיניות בריאה, ומנגד היו הרבה מסרים של בושה והסתרה, וכל מה שנותר עכשיו זה להתחיל להתבגר מחדש, ולהגיע לבגרות מינית, באישיות שלנו, ביחס שלנו למיניות, ולסיים את האשמה, את הפחד ואת התסבוכות, ומכאן להתחיל לנוע לכיוון של שגשוג כאדם מיני, מיניות טבעית, חופשיות בהתנהגות שלנו, חיבור בין המיניות לאהבה, חיבור בין המיניות לרוחניות… ועוד… רמות מטורפות של עונג ובמקום שהמיניות שלנו תהיה טראנס של חיפוש אחר סיפוק מיני ופורקן, היא תהפוך לטראנס של אורגזמיות שבמקום לרוקן אותנו – מטעינה אותנו בעוצמה ואנרגיה וכוח להיות גדולים! ענקיים!!

לחיות ב"כן". אפשרי רק כשיש לי את ה"לא"

עבורי, התפתחות מינית, היא הנתיב לכוח חיים אינסופי שמחבר אותנו, את כולנו ל EXTRAORDINETY BEING שאנחנו יכולים להיות. וזה שווה!! מניסיון! אז במסגרת תיקון הקלקולים, בסדנאות אני עובדת על היכולת להקשיב לגבולות הפנימיים והאישיים שלנו, מה נעים לי, מה לא, מה נכון לי ומה לא, מי בא לי טוב ומי לא. לימדו אותנו הרבה "לא" אם את אישה, ואיזה "כן" כפייתי אם אתה גבר. לא למדנו להקשיב לעצמנו, לא לגוף, לא ללב אלא למוסר חיצוני, לרציינות, למיליון דברים רק לא לעצמנו. בסדנאות אנחנו ממש מתרגלים הקשבה ל"כן" ו"לא" האישיים שלנו, ועוד יותר מכך – מתרגלים את הפשטות שבביטוי הגבולות שלנו. לפעמים חיים שלמים אנחנו תקועים ותקועות עם זה, ודווקא בסדנאות מיניות לומדים לקבל "לא" בלי לחוש דחויים, או לבקש בפשטות את מה שאנחנו רוצים בלי להרגיש אשמים… אז להיות אדם ריבוני, מתקשר את הצרכים והגבולות בפשטות. רק בשביל זה שווה לבוא!

מה עוד? באופן כללי, אנחנו לא מדברים על הרגשות שיש לנו ועל המורכבות שיש לנו עם המיניות, וגם לא באמת על העונג שלנו. אז בסדנאות… עוברים את גיל 12 והופכים לבוגר שיכול לדבר על מינות כמו על כל דבר אחר. כאילו מה… עד מתי נמשיך את המבוכה המקפיאה של ההורים שלנו סביב כל דבר ארוטי?

אהבת הגוף המיני

אנחנו יוצרים קשר חיובי עם הגוף ובמיוחד עם איברי המין שלנו. עולם ומלואו של קשר. איברי המין שלנו, אלוהים החמוד שם אותם מתחת לחגורה, ליד הפיפי והקקי ודבקה בהם בושה. במקום שנראה בפות – פלא הבריאה שממנה יוצאים חיים, התרבות שלנו גורמת לנו להיבהל ממנה כאילו היא המקור לכל הרע… (יצר הרע?? אוי. מיניות היא יצר הבריאה של חיים ויצר מימוש האהבה. איך הגענו לכנות את הדבר הנפלא הזה "יצר הרע"). במקום שאיבר המין הגברי, היפה והמפואר שחודר באהבה ומעניק אהבה… במקום שנראה בו מטה אור אנחנו רואים בו איזה כלי זין, ועסוקים בלהתבייש אם הוא חלילה מזדקף ב"מקום לא נכון", ומנסים לא להיכנע לעוצמה שיש בו כי לימדו אותנו שכשהוא מתעורר, המוח, המוסר, האהבה האנושית הבסיסית נכבית. גברים למדו שהם עבד שלו, נשים למדו שהן חייבות לספק אותו כחובה תרבותית. וואו יש כל כך הרבה חיוביות להכניס למערכת היחסים שלנו עם איברי המין. ואת כל זה אפשר לעשות גם בלי עירום. וגם עם. ובעיקר – לראות בתהליך הזה חלק מההתבגרות שלנו, ולהפסיק להאמין לשטויות שהאכילו אותנו.

חיבור בין המין ללב

אחד הדברים שעברתי בעצמי, ושאני מוצאת שמשותף כמעט לכולנו הוא הניתוק בין המיניות – ללב. אנחנו לא עושים אהבה בחיבור המיניות והלב. כל כך הרבה מאתנו מוצאים אפילו סתירה בין היצר שהוא "נחות, לבין הלב שהוא טהור. ולא מצליחים לחבר ולהגיע למיניות מתוך לב פתוח, ללב שחי עם היצר. כשאנחנו נמצאים בסדנה, שבה אנחנו מתחברים באהבה אחד עם השני, כי אנחנו יצורים הרוצים לאהוב, קל לנו לאהוב אחרים בסביבה שמרשה לנו להיפתח… כשאנחנו מתחילים לאהוב את המניות שלנו, וגם מקשיבים לאחרים וחווים אחרים מתחילים לאהוב את המיניות שלהם, קורה לנו קסם, המין והלב מתחילים להתחבר. זה מסע של חיים שלמים… אבל צריך להתחיל אותו איפשהו. כן!

מתחילים לנוע

הנעה של אנרגית המין, זה כבר מעבר אל "העצמת החיוביות": אנרגיית המין היא האנרגיה שיצרה אותנו. נכון? נכון. זו האנרגיה הכי חזקה שיש, מקורה באזור האגן שלנו, ושם… איזה באסה… היא גם תקועה. ומה שהאנרגיה הזו רוצה ויודעת לעשות זה להתרחב, לזרום ולהעלות את עוצמת החיות והחיים שלנו ב כוווול הגוף!! כל עוד המין שלנו מאוד מרוכז אנרגטית באיברי המין, היא לא מצליחה לזרום ולמלא אונו בעונג הרבה יותר רחב. אינסופי הייתי אומרת. במשך כל הסדנה אנחנו פותחים חסימות באגן, ובערוצי התנועה של אנרגיית המין בגוף ולומדים ומתרגלים זרימה שלה. וגם בשביל זה לא צריך לעשות סקס, זה תרגול אישי, עם בגדים עם נשימה עם תנועה ועם ים של שמחה!!!

חושניות: להיות "סקסיים", להיות אדם חי מינית זה לא רק או בכלל קשור לאיך אנחנו במיטה, מיניות היא חוויה חושית, של כל החושים, ואנחנו למדו דווקא לחסום את החושניות שלנו – לא בסוף התהליך מתחילים לממש את החיים מחדש. כשאני מביטה סביב אני רואה איך אנחנו מצניעים את החושניות הנמצאת בתוכם, ובסדנאות לומדים, אט אט, איך לאפשר לתשוקה לצמוח ומשם הדרך להתעוררות חושניות החיים קצרה.

נכון, אצל כולנו המוח עובד שעות נוספות, אך כאשר מאפשרים לו להרפות מתחילים להיפתח. יותר מזאת ההשקפה משתנה, המחשבות מעוררות והמתרגש חי. חושינו מתעוררים ואיתם גם אנרגיית המיניות הקיימת בנו, ואז אנו הופכים נוכחים בחיינו מבלי לברוח כל כיווני המחשבה האפשריים. במקום הזה נוצרת אותנטיות ומרחב של אינטימיות ואהבה. היכולת להיות נוכחים ובטוחים במיניות שלנו משליך ישירות למקומות בהם אחרים נפגשים עם האינטימיות שבנו. ולצערי להרבה אנשים יש קושי רב כשמדובר באינטימיות. מסיבה זו הסדנאות שבניתי נועדו לאפשר לכל אחד לבטוח ביכולת הטבעיות הקיימות בנו ולהיות נינוח ובטוח במפגשים אינטימיים, עם אחרים ועצמנו.

עוד ועוד נושאים כאלה, על כל אחד מהם אפשר לכתוב פרק בספר, ועל כל אחד מהם אפשר לבוא ולחוות שינוי המתרחש דרך החוויה, שינוי אחת ולתמיד. יש בארץ ובעולם מנחים וסדנאות שעובדים בדרך דומה, וכאלה שעובדים אחרת. אני שמחה שבחרתי לספר קצת על הדרך שלי. כן, בהתחלה ה נשמע סליזי, "סדנת מיניות" אבל תוך כדי ה מרגיש כמו החניכה לאדם מיני שהיינו צריכים לעבור בגיל 15, ולא היה עם מי. זה מרגיש המרחב הכי טבעי, פשוט. איך לא קיבלנו את זה קודם… זו השאלה שמשתתפים בסדנאות שואלים את עצמם תוך כדי. ולזה אני קוראת החיבור בין עומק ועונג!! מוזמנים באהבה להתבגר איתי לכדי אדם מלא באהבה אקטיבית, ללא בושה אשמה ופחד, בריאים ומלאי חיים.

מיכל מעיין דון, מורה בארגון ISTA הבינלאומי למיניות שמאנית, ממייסדי קבוצת "אישתר", מייסדת "בית הספר לאומנויות ההנחיה" ומכשירה מנחות מעגלי נשים ומנחי קבוצות מיניות מודעת. חוקרת מגדר ואקטיביסטית רוחנית, מנהיגה ואמא.

The post אז מה בעצם עושים ב"סדנאות מיניות"? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

Photo by Sidharth Sircar from Pexels

The post סודות למערכת יחסים מלאה באהבה ותשוקה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

.

למי מיועד מדריך הטנטרה?

האם אתם מרגישים מסופקים בחיי האהבה והמין?

האם אתם סוחבים פגיעות מהעבר והן ממשיכות להשפיע עליכן בהווה?

האם אתם מממשים את מלוא הפוטנציאל שלכם, חיים את החיים במלואם?

רובנו חיים בעולם ולא ממשים את מלוא הפוטנציאל המיני שלנו.

עולם שבו מפגש עם פרטנר נהיה עסקת החלפה של אורגזמות במקום מעשה אהבה; סקס נעשה מהראש ולא מהגוף ומהלב,
ובמקום להרגיש ולהתמלא באהבה אנחנו לוקחים על עצמנו עוד אשמה, וצוברים בושה וכאב.

כך אנחנו מסתובבים בעולם. יוצרים עוד פגיעות, מפתחים כאבים פיזיים המשקפים את הכאב הנפשי שלנו
(כאב בחדירה לנשים, שפיכה מוקדמת או בעיות זקפה לגברים), מחפשים נחמה בחוץ ולא בפנים, ומתרוקנים מאנרגיה מינית, שהיא אנרגיית החיים שלנו, בדרכים לא בריאות.

טנטרה היא עבודה אנרגטית, שמחזירה אנרגיית חיים לגוף שלנו, מחברת בין הגוף הרגשי לגוף הפיזי שלנו, ומביאה אותנו למימוש מלוא הפוטנציאל המיני הגלום בכל אחד ואחת מאיתנו.

סדרת הסרטונים הזאת מוקדשת לכל מי שחושד שיש בחוץ משהו אחר, טוב יותר. שלא מסופק מהמצב הקיים, ששמע על טנטרה ורוצה להבין מה זה באמת.

הנושאים הכלולים במדריך הטנטרה:

• מהי טנטרה? מה הקשר בין רוחניות למיניות? למה ריפוי המיניות שלנו ירפא גם את הזוגיות שלנו?
• אנרגיה מינית כאנרגיית החיים – תיעול נכון ובריא של אנרגיה מינית.
• עונג עצמי ואהבה עצמית – איך לנהל מערכות יחסים מתוך שפע ולא מתוך חוסר ונזקקות?
• איך יוצרים מרחב בטוח במפגש מיני?
• דינמיקה בין הזכרי לנקבי – מה זה זכרי בריא ונקבי בריא?
• נשימות טנטריות לשיפור זרימת האנרגיה המינית בגוף.
• נוכחות וחדירה אנרגטית.

אז איך זה עובד?

המדריך כולל יסודות וכלים בסיסיים להתחיל להעמיק אל תוך המיניות הבריאה, מלווים בהדגמות ובהסברים ע"י אמביקה ונירוואן.

בעזרת כלים אנרגטיים ותרגילי נשימה נלמד להגביר את האהבה העצמית, להשתמש בעונג הנובע מהאנרגיה המינית על מנת לפתוח את הלב והתודעה ולהתחבר לשמחה ולאהבה פנימית.

במדריך נלמד להכיר את הגוף שלנו בדרך קשובה יותר וכן איך להגיע לעונג בדרכים שונות ממה שהכרנו עד כה.

נלמד איך להתמודד עם רגשות וזיכרונות שעולים בתהליך החיבור לעצמנו ואיך הכרת הגבולות שלנו יכולה לרפא אותנו.

.

כל זה נגיש בכל זמן, בכל מקום, מבלי לצאת מהבית!

לגישה למדריך במחיר מיוחד לגולשי האתר לחצו כאן

.

על יוצרי המדריך

נירוואן לב

מלמד ומטפל משנת 1996. למד ולימד תטא הילינג, רייקי, הילניג קבלי, עבודת גוף וביואנרגיה, ריברסינג, טנטרה, מיניות מקודשת, יוגה, שירה מקודשת, ושמניזם מיני.

למד בהודו, בניו יורק, במיאמי, באיסלנד, ביוון, באיטליה, בהולנד, בניו זילנד ובישראל.

אמביקה גוריון

חייתה כחמש שנים בקהילת תמרה בפורטוגל שעוסקת בריפוי המיניות והאהבה, ומעמיקה בלימוד שלום בין המינים. הייתה כשלוש שנים יד ימינה של מייסדת הקהילה והמורה ראשית בה.

חייתה ותירגלה בהודו, יוון, פורטוגל ובישראל.

למדה בודהיזם טיבטי, אדוויטה, מדיטציה, ריפוי מיני, טיפול במים, פסיכולוגיה בודהיסטית – מערבית, ביואנרגיה, רייקי, טנטרה טיבטית.

בואו, תעשו צעד ראשון לטובת חיי אהבה נהדרים

טיפ- שימו לב כי ישנה אופציה לבחירת כתוביות לסרטונים.

The post מדריך הטנטרה למיניות, תקשורת ואהבה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כולם מחפשים אהבה, תורת הקבלה מספרת שאדם יכול לחיות מבלי לאכול מספר ימים לא מועט, יכול לחיות מבלי לשתות ימים ספורים, יכול לחיות מבלי לנשום דקות אחדות, אבל לא יכול לחיות בלי אהבה אפילו שניה אחת, לכן כולם מחפשים אהבה, וטוב שכך, שכן כמו שכתב חפיז, המשורר הסופי הדגול, היום נדבר על אהבה, שכן אין באמת עניין אחר שכדאי להתעסק בו.

אבל איזו אהבה אנחנו מחפשים, והאם אנחנו לא מבלבלים בין הסוגים השונים של אהבה, הרי ברור שאהבת אם שונה באיכויותיה מאהבת מאהבת, לא פעם במפגשים אישיים אני פוגש נשים שבחצי מרירות חצי תסכול מתלוננות על כך שהבן זוג שלהם מחפש יותר אמא מאשר מאהבת.

תורת הקבלה מציעה חלוקה מעניינת של הסוגים השונים של האהבה, חלוקה המביאה עמה בהירות ועוזרת לדייק בתנועה לעבר האהבה שאותה מחפשים.

הקבלה מחלקת את אור האהבה ל 13 אורות שונים, לצורך העניין אציין את הספירה לה האור שייך, אך אם אינכם מכירים את עץ החיים ואת החלוקה שלו לעשר ספירות ועוד ספירת דעת שאינה נספרת בעשרת הספירות, הניחו לדבר ורק התמקדו בחלוקה לסוגים השונים של האהבה.

1. אהבת הבורא לאדם, שייכת לספירת כתר, מוגדרת כאהבה ללא תנאי מצד הבורא, וקיימת בנצחיות שלה, אהבת הבורא מקבילה לאהבת הטבע לאדם, שגם היא מוגדרת כאהבה ללא תנאי, ולכן אחת המעלות שלהן זוכה אדם כשהוא יוצא לטבע הוא שהוא מקבל מהטבע תמיד אהבה ללא תנאי.
2. אהבת האדם לבורא, גם היא שייכת לספירת כתר, והיא מקבילה גם לאהבת האדם לטבע. שני סוגי האהבה הראשונים הם מופשטים ויש בהן דבקות גדולה.
3. אהבת מורה לתלמידיו, שייכת לספירת חכמה, וכאן הכוונה אהבת מורה רוחני לתלמידיו ההולכים בדרך.
4. אהבת התלמידים למורה, שייכת לספירת בינה, ולא פעם כוללת בתוכה התמסרות.
5. אהבה בין התלמידים, שייכת לספירת דעת, וכאן הכוונה היא לאהבה בין אלו העושים דרך רוחנית ביחד. ניתן לומר שזו האהבה הנוכחת באחווה רוחנית, וכאן חשוב לעשות הבחנה בין אחווה לקהילה, קהילה מתקבצת יחדיו, כשהרובד המחבר אותה הוא חזון חברתי, והאהבה השוכנת בה היא אהבה בין אנשים, השייכת לספירת תפארת. אחווה מתקבצת סביב חזון רוחני משותף, והאהבה השוכנת בה היא זו השייכת לאהבה בין תלמידים, ולכן ניתן לומר שהקשר המחבר בין האנשים בקהילה ובאחווה עובד ברבדים שונים.
6. אהבת גבר לאישה, שייכת לספירת חסד, ואפשר גם להגדיר אותה כאהבת הזכרי לנקבי.
7. אהבת אישה לגבר, שייכת לספירת גבורה, ואפשר גם להגדיר אותה כאהבת הנקבי לזכרי. מעניין לראות שיש הבחנה בין אהבת הזכרי לנקבי ובין אהבת הנקבי לזכרי, ועל זה אכתוב בהרחבה בזמן אחר, והעניין האחר שמעניין זה שעל פי תורת הקבלה העיבור היוצר חיים הוא כאשר ספירת חסד פוגשת את ספירת גבורה ונוצר בינם עיבור, לא חיבור, וגם לא איזון אלא עיבור, כלומר תהליך היוצר משהו חדש לגמרי, זהו העיבור בין אהבת הזכרי לנקבי ובין אהבת הנקבי לזכרי, עיבור היוצר עולם חדש, ברמה הגשמית עובר, תינוק/ת וברמה האנרגטית, שדה אנרגיה חדש לגמרי. הגימטריא מחזקת את העניין, שכן בגימטריא חסד זה 72, גבורה 216, וביחד 288 שווה לגימטריא של עיבור.
8. אהבה בין אנשים, אהבת הזולת, אהבה בין חברים, אהבת הברואים, שייכת לספירת תפארת שהיא הלב, והלב של עץ הספירות, וזו המאחדת בין כל הספירות. זוהי האהבה שההולך בדרך מפתח לכל הברואים, ללא הבחנה בין גזע, מין, וגיל, ללא הבחנה בין דומם, צומח, חי או מדבר (Medaber ולא Midbar). זוהי אולי הדרגה הגבוהה ביותר של אהבה, שמתוכה בוקעת חמלה לכל הברואים, ואיכות האהבה וחמלה ללא תנאי לכל הברואים היא הנעלה ביותר.
9. אהבת הורים לילדים שייכת לספירת נצח. מכל סוגי האהבה, היא באופן טבעי וכמעט תמיד נוכחת ללא תנאי. מבחינתי זו אחת הדרכים של הרוח ללמד את האדם אהבה ללא תנאי, להפוך אותו להורה. הורים אוהבים את ילדיהם כמעט תמיד ללא תנאי, כל אדם ולא חשוב גם אם יהפך לרוצח עדיין יזכה לאהבה ללא תנאי מהוריו.
10. אהבת ילדים להורים, שייכת לספירת הוד.
11. אהבה בין אחים ואחיות, שייכת לספירת יסוד.
12. אהבת השליט לעמו, שייכת לספירת מלכות.
13. אהבת העם לשליט, גם היא שייכת לספירת מלכות.

אם כך כל אדם יכול לחוות סוגים שונים של אהבה, שאין בינם סתירה אבל יש בינם הבחנה. אדם יכול לאהוב את אלוהיו, את תלמידיו, את המורה שלו, את ההולכים אתו בדרך, את בן או בת זוגו, את כל הברואים, את הוריו וילדיו, את השליט ואת העם. לחוות את כל זאת בו זמנית, ועדיין יש הבחנה מלאה וברורה בין האהבות השונות אשר בלבו.

אם נתייחס לארוס המשולב באהבה, הוא שייך לאהבת הזכרי לנקבי, ואהבת הנקבי לזכרי. מתוך בחירה איני כותב אהבת גבר אישה, ואהבת אישה גבר כי הארוס כמובן יכול להיות נוכח במערכות חד מיניות, כלומר גבר עם גבר, אישה עם אישה, שלמרות חד מיניותן בדרך כלל כוללות פולריות שהיא כה חשובה במערכות יחסים, כלומר בדרך כלל גם מערכות חד מיניות יש פולריות של זכרי – נקבי.

ההבחנה בין סוגי האהבה חשובה מאד, שכן אם לאדם חסר סוג מסוים של אהבה, לדוגמא אהבת הורים, הוא לא יכול למצוא לה תחליף באהבת חברים וגם לא באהבה זוגית, וגם לא באהבת ילדיו כשהוא הופך להורה. ממש כמו שלגוף יש צורך בפחמימות, חלבונים, ויטמינים וכו', ואם לאדם חסר חלבון אזי לא משנה כמה פחמימות הוא יאכל זה לא יפצה על העניין, כך גם שחסרה אהבה מסוג מסוים אי אפשר לפצות על חסרונה אם משיגים אהבה אחרת.

זוהי סוגיה מאד מהותית במערכות יחסים רומנטיות, שכן לא פעם יש בלבול בין החיפוש של אהבת אם ואהבת אישה-מאהבת, ובין אהבת אב, ואהבת גבר-מאהב. דרך העבודה שאני עושה בסדנאות ובמפגשים אישיים שמעתי אין ספור פעמים נשים הטוענות שיש להן בבית כך וכך ילדים ועוד ילד שהם מגדלות, כשהכוונה לעוד ילד היא כמובן לבן הזוג, המחפש גם אימא ולא רק מאהבת, וכמובן וייס ורסה, נשים המחפשות אב, דמות אבהית ולאו דווקא מאהב. זה מועיל ביותר לנסות ולהבין איזו סוג של אהבה אנחנו מחפשים אצל בן/בת הזוג, הבחנה זוהי מביאה עמה פשטות ובהירות.

עניין מהותי נוסף הוא: לא פעם מערכות יחסים מתחילות עם אהבה רומנטית של זכרי – נקבי שארוס כלול בה, ועם השנים מערכת היחסים עוברת התמרה לאהבה בין חברים. וכך האנשים עדיין חווים אהבה גדולה זה לזו, הם במעשה יכולים להיות צוות מצוין, אבל אין יותר אהבת זכרי – נקבי, והארוס מחפש דרכים אחרות להגשים את עצמו, ואז על פי נורמות החברה הדוגלות במונוגמיה, הזוג צריך לבחור בין לקיים מערכת טובה שאין בה ארוס, ולוותר את מיניות בריאה והגשמת התשוקה בחייו, לבין לבחור במיניות שהמחיר הגדול של בחירה זו היא פרוקה של מערכת היחסים.

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפנינו כיום היא לראות איך אנחנו מצליחים ליצור מרחב, מודלים חדשים בהם יש אפשרות להגשמה מלאה של האהבה על כל סוגיה, מבלי להגיע לנקודה שאנו צריכים לבחור בזו תמורת זו.

אתם מוזמנים להעמיק ולמצוא דרכים להגשמה זו, אנא עשו זאת באהבה.

צילום:  CC BY 2.0 jbarreiros

The post איזו אהבה חסרה לי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

זו הפגישה הראשונה שלנו. מוקדם יותר בצ'ט כבר נגענו אחד לשני בפצעים:
"אני לא בטוח שאני רוצה להיות בקשר עם אדם שהשלווה של האחר מלחיצה אותו, ואילו לערער את הביטחון העצמי של האחר גורמת לו הרגשה נעימה. את מרגשת, ואני רואה מתחת לחיספוס את הפגיעות שלך אבל אם את רוצה קרבה – תתחילי להתחבר אל האחר, שהוא במקרה הזה אני, גבר שעומד בשערך."

"נכון אני לא באמת רואה אותך, מה היית רוצה לעשות?".
"תעלי על האוטו ובואי לכאן"
"אתה מבקש ממני להתאמץ?"
"יש חניה פרטית :)"

במערבולת הזו אנחנו רוקדים לאט, כאילו אנחנו על אי בודד, בתחושה שהכל אפשרי. היד שלי לא חוששת לגעת, אך עניינית בעבודת החזקת הגוף למען הריקוד, מקפידה על מרחק קטן בינינו. אנחנו מסתכלים לרגע בעיניים ואז היא מקרבת אלי שפתיים. אני יודע שאני יכול לנשק אותה אבל אני בוחר לקרב את הלחי שלי אל הלחי שלה. אני מרגיש שהיא רוצה קצת יותר ממה שאני נותן. אני מחזיר אותה אל צעדי הריקוד, נותן טיפה פחות. כך אני שולט לכאורה ובונה ביטחון, והיא שולטת למעשה בעוצמת המגע ויכולה להרגע ולשחרר.

אני לוקח את הידיים שלה ושם אותן מאחורי גבה, שומר אותה במרחק מה ממני, על הגבול הדק שבין מניעת תנועה לשחרור. כאן נבנה אמון שבו אני גם המבוגר האחראי וגם ההרפתקן הנועז והשובב בו זמנית, זה שאפשר לבטוח בו שלא יחצה את הגבול, שרק "ידגדג" אותו. האמון הזה מאפשר לה את הביטחון להתמסר. אני לא מנצל את העובדה שהיא מוחזקת כדי לנשק אותה או להתקרב אליה. התשוקה שלנו נוכחת, חזקה ועם זאת בשליטה מלאה.

המטפלים בעיסוי רקמות עמוק נכנסים עד הכאב ושם נשארים בדיוק על גבול הכאב ושם לאט לאט מתקדמים טיפה פנימה, תוך קשר עם המטופל, לבדוק כל הזמן אם זה ביכולת שלו. חשוב לראות שהוא מחובר לעצמו נוכח ונושם עמוק. כך מייצרים אמון והמטופל יכול להתמסר וניתן להיכנס עמוק יותר.

אתה נוגע בשערה, האם הוא עבה? האם הוא רך? נסה להיות כמו תינוק סקרן, לגעת כאילו זו הפעם הראשונה, בפליאה. היה קשוב, ושאל את עצמך: איך היא מגיבה? בקול, בתנועה. מה התגובה שלה עושה לך? מצא את הגבול והישאר בו, אל תחצה אותו. תהייה נוכח.

אנחנו יוצאים למרפסת. היא מחזיקה את המעקה בשתי ידיים ומסתכלת למטה. ביד אחת יש לה  סיגריה כבויה. אני עומד קרוב מאחוריה אך משאיר מרווח. זהו אך מיתוס שצריך להתקדם לאזורי הגירוי הקלאסים. אני עוצר את התנועה לגמרי ומגיש לה מצית. אי תנועה לפעמים יותר מרגשת מתנועה. יש הפתעה מבוקרת. העצירה לרגע יוצרת ביטחון. היא לוקחת שאיפות איטיות ועמוקות מהסיגריה, ואנו עומדים שם, ללא תנועה, צופים אל הרחוב. אין לי מטרה, חוץ מלהעצים את הרגע, ולבנות איתה אמון מתחת לחצי הירח.

הסיגריה כבתה ונפלה על הריצפה. היא מסתובבת אלי, ואני מוביל אותה לחדר שינה, אני מניח אותה בזהירות על המיטה. היא מסתכלת לעברי כשואלת: "מה עכשיו?" במקום להיכנס לחרדת ביצוע, אני נשכב על המיטה לידה, נשען על יד אחת  ומסתכל לה בעיניים. "נעים לי איתך" אני אומר לה. העצירה ברגע הקריטי מראה לה שאני בטוח מספיק בשביל להישאר במבוכה, ומשרה  גם עליה ביטחון. אני לא נוגע בה וכשהיא מתחילה לגעת בי אני נשכב אחורה ומתמסר, מאפשר לשנינו להרגע, מראה לה שאני שולט בתשוקה שלי, וגם מאפשר לה להתבטא. היא מעט מופתעת מהפסיביות שלי אבל נפתח בה משהו חדש. היא מחייכת בשובבות ואילו אני מאפשר לעצמי להנות ולהראות זאת בקול ובתנועה.

ואז יורדים הבגדים. היא שוכבת שם ואני עוצר לרגע ארוך. לוקח את הזמן להסתכל עליה, בלי לגעת, במבט אוהב. בהתחלה היא  אכן מהוססת, מובכת, אבל אני נשאר שם. לאט היא מרגישה את חוסר השיפוטיות שבמבט שלי, והשאלות המעכבות של דימוי גוף מתפוגגות, אצל שנינו. פתאום היופי שלה נשקף אליה מהמראה שאני מספק, ואז היא מתרווחת ומראה לי, מתוך ביטחון, את הפרח שהיא, מעלי הכותרת העדינים שלו ועד הקוצים. אני בוחן בפליאה, ומשחק ללא מטרה כמו ילד שמוצא צדפים בחוף הים.

לאט המשחק הופך לנגינה בפסנתר, ליטוף של קלידים, ואני מקשיב. מה קורה בהקשה חזקה? איזה מוזיקה האצבעות שלי והפסנתר רוצים לנגן?
הייתי פעם בהופעה של ראווי שנקר, מאסטר הסיטאר ההודי המפורסם. האולם היה מלא לגמרי ואז הוא והנגנים האחרים עלו והחלו לכוון את הכלים ועשו זאת במשך שעה ארוכה, בלי חשש מהציפיה של הקהל או מהמבוכה, עד שהם היו לגמרי מרוצים מהצליל.

וכשהצליל מכוון, אין יותר אני ואת, יש מנגינה. והיא עולה להרפתקאות ובודקת גבולות בעדינות וברגישות. אני מפנים את מה שאמר פסנתרן וירטואוז: "ככל שאנו מתרחקים יותר מתנועות אצבע בלבד, זכרון גופני והרגלים, והולכים אל המופשט, וככל שאנו מתרכזים יותר במוזיקה הטהורה, כך אנחנו לומדים טוב יותר את פסנתר…"

בתוך הקונצרט הזה, כדאי לפעמים לעצור, להסתכל ישר בעיניים. זו הזמנה להוריד טיפה את ההתרגשות שהיא מכירה, ולהיות יותר קרובה אלי, יותר נוכחת. אנחנו שם ברגע שבו הזמן עוצר מלכת. כך מתאפשרת לנו הנאה עמוקה יותר, הנאה של כל הגוף, אובדן של תחושת הזמן, אחדות הדדית. אני רואה את עצמי נשקף מעיניה. ואני אוהב את מה שאני רואה.

מתוך  הסיטואציה הזו אפשר להבין משהו על חשיבותו של המגע הנכון. הוא מתאפיין כבר בבנייה הרגשית  של המפגש, ומתחיל ביצירת קוטביות שיכולה להיות עימות חזק, ועם זאת הסכמה שקטה ללכת ביחד אל הבילתי נודע. המגע עצמו אינו מבודד והמשמעות שלו נגזרת גם מהמסגרת שהוא בתוכה : המקום, מי את? מי אני? מי את בשבילי?

משם מדובר על הליכה על הגבול תוך בניית אמון. הגבר לוקח שליטה על ידי כך שהוא מתקדם פחות ממה שהאישה רוצה, מאפשר לה בעצם לשלוט על עוצמת המגע, וכך היא יכולה לשחרר. מאד עוזר להראות ביטחון על ידי עצירה וחיבוק של רגעי מבוכה, וחשוב להראות אהבה ללא שיפוטיות והקשבה מלאה. עם האמון שנוצר אפשר אפשר לדגדג את הגבולות, להציע הרפתקאות נועזות, ולאבד שליטה.

The post מבט של תינוק, מגע של פסנתרן appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו/ה, במגע, אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו. אנו רוצים להתאחד עם מקור האהבה!

לרוב אנו פונים החוצה ומבקשים למצוא אדם אשר יעניק לנו אהבה, יקבל אותנו כמו שאנחנו, יחזק עבורנו את הדימוי העצמי, ובעצם יחבר אותנו אל עצמנו.

במידה מסוימת אנו נותנים לאחרים את התפקיד לאהוב אותנו. ולעיתים, כך אנו נכנסים ליחסי תלות במקור אהבה חיצוני. אנו מעניקים לגורם חיצוני את אופי "המקור" ממנו זורחת השמש. דרך הקירבה אל אדם "אחר" המזוהה על ידנו עם "המקור" אנו מבקשים בעצם להתקרב אל עצמנו, להתקרב את מקור האהבה הפנימי, אשר צפון ופועם בתוכנו.

מתאווים או מתאהבים?

לעיתים אנו מתאווים ולא מתאהבים. במצב זה אנו מנסים "לקחת" את האהבה שאנו זקוקים לה, מה שמעיד על חוסר פנימי באהבה. בעולם שבו אנו חיים, הרבה דברים מגיעים מבחוץ: הכרה, הערכה, אהבה, שלא לדבר על מראה חיצוני. נוצר ריחוק מהעולם הפנימי והאוצרות הטמונים בו.

כאשר אנו מגיעים לקשר זוגי מתוך "חוסר פנימי" ונותנים את אהבתנו ל"מקור" חיצוני שאינו משיב לנו את שאנו מעניקים, אנו מוצפים ברגשות של תסכול עצמי, כעס, עצב, ייאוש ודיכאון ומתרוקנים מאנרגיות. קוראים לזה אהבה נכזבת. כבר נאמר: "עזה כמוות אהבה" אך אהבה אמתית עזה כחיים עצמם.

ה"אבן האחת" בדרך לאהבה

שני קולות שוכנים בנו בו זמנית, קולה של השכינה וקולו של האגו, כאשר בכל רגע נתון אנו בוחרים לשמוע ולפעול מתוך אחד מהם.

קולו של האגו – קול הפחד, קול כועס, מאשים ותמיד רוצה להיות צודק.

קולה של השכינה – קול האהבה, שמזמין אותנו בעדינות להתבונן פנימה.

השכל הוא משרת נפלא. השראה באה מהלב. ולהבנה כוללת נדרש מלבד ההיגיון, גם הרגש. וקשורים הם זה בזה בעבותות של קורים אנרגטיים. על הרגש וההיגיון להיות אחד. כאשר יש סתירה פנימית בין הרגש להיגיון, אנו מבולבלים ולא בזרימה. וכאשר אחד מושך לכיוון אחד עלינו להתחבר לתדר הקול הפנימי, לאמת והתמונה תתבהר – זאת מהות המדיטציה. התבוננות.

בהתבוננות נוכל לזהות מה "הקפיץ לנו את הפיוז" ואיפה הדבר שהפריע לנו שוכן בתוכנו. נשחרר את מה שהאדם החיצוני מראה לי שישנו בתוכי ושאינו לטובתי הנעלה. על ידי התבוננות, נבין שכל היחסים שלנו הם בינינו לבין עצמנו – החיצוני רק מראה לנו את התוכן הפנימי שבנו שזקוק לריפוי ושחרור – זאת אלכימיה.

הקשבה עצמית

אם אנחנו מחפשים ומבקשים אהבה – כדאי שנשאל את עצמנו, האם אני יכול/ה להכיל אהבה? האם ליבי פתוח? האם אני קשוב/ה לעצמי? האם אני בעל/ת ערך עצמי חיובי? האם יש בי יכולת נתינה וקבלה של מה שאני מבקש/ת למצוא? מהי מידת ההכלה שלי למה שאני מבקש/ת? האם אני מרגיש/ה ראוי/ה? האם אני באמת יכול/ה להכיל אושר? אם אנו מבקשים חברים חדשים, האם יש לנו מידת הכלה רגשית עבורם? האם נוכל לפתוח עת עצמנו, את דפי החיים שלנו לפניהם, ללא חשש ומורא.

אם אין התבוננות, אין התפתחות. ואם אין התפתחות מהי תכלית החיים?

מה משמח אותי? מה אני רוצה? האם אני עושה את מה שאני אוהב/ת? עד כמה אני מטפח/ת את מערכת היחסים שלי עם עצמי? מה איתי? האם אני מפנה זמן לי? להתבוננות? מהו הדימוי והערך העצמי שלי? האם אני מרגיש/ה באמת ראויה לאושר, אהבה, בריאות טובה, מימוש עצמי והגשמה? הישגים בחומר מבטאים את כישורי הנחישות את האמונות והשאפתנות שלנו שאין לזלזל בהם. אך גם אין לקדש ולהאליל אותם. למידה זה לדעת את עצמך ולהכיר את המהות העצמית

אנו רואים את האמת ומתגברים על פחדינו ביחס לתודעה שאנו משיגים. איננו יכולים להתגבר על פחד על ידי אמירה ש"איננו חוששים". ראשית, עלינו להשיג תודעה. פחד הינו היסוס אודות הנעלם זהו אינסטינקט פרימיטיבי. והפרימיטיביות הזו היא גורם מעכב. למעשה, עלינו לחשוש מהנזק שיגיע אלינו אם לא נפרוץ קדימה. (ספר הידע)

"כל מצב של אהבה הוא שער אל השמיים, ואפילו לרגע קט, הגאולה באה…"

למה מקור האהבה שלנו אל עצמנו חסום וסגור?

ה"אישיות" או האגו נכפו עלינו מבחוץ ו"החליפו" את האינדיבידואליות שיכלה לגדול מבפנים. רובנו גדלנו בבתים עם הורים שלמרות הכוונות הטובות, לא למדו איך להיות הורים (גם להם היו הורים…) ונתנו את הטוב ביותר שידעו. אצל רובנו – בשנים הראשונות והמעצבות – כילדים קטנים, כאשר היה ביטוי אותנטי של רצוננו ומאוויינו, אם זה לא תאם את רצון ההורים, רצוננו התבטל. ההתניות של "להיות ילדים טובים", "להיות בסדר" לרצות ולעשות מעשים למען הכרה מהורים, מורים, חברים בני/בנות זוג, הרחיקו אותנו בהדרגה מרצוננו האמיתי. אנו מאולפים…ואצל רבים מאתנו, הדימוי שיש לנו על עצמנו לא נובע מההתנסות הישירה שלנו, אלא מדעותיהם של אחרים עלינו. חוויות ילדות לא קלות, ופגיעות נפשיות רגשיות ולעיתים פיזיות יוצרות פחד ולא מאפשרות לנו להיפתח בתוך הקשר האישי זוגי ולבטא את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

יתכן והתרחקנו מעצמנו ומהדברים שגורמים לנו אושר, ואיננו מודעים או מכבדים את שאיפותינו הפנימיות האמיתיות. ואם כך יש סיכוי שלא נכבד גם את שאיפותיו ורצונותיו של האחר/ת. בדרך זו, לא ניתן לחיות חיים אקסטטיים ולא יכולה להיווצר זרימה טבעית והרמונית של אנרגיה – מה שנקרא אהבה.

אנשים אינדיבידואלים לא הולכים אחרי העדר מכיוון שהם מכבדים את הייחודיות שבהם. אלו שהולכים אחרי העדר מקווים להרגיש מוגנים ובטוחים. לבד זה מפחיד. להיות אישיות נחמדה נוחה שומרת על חוקים וכללים, להיות עבד, זו התניה חברתית ואם לא נשיל את האישיות לא נוכל למצוא את הייחודיות שלנו והמתנות שבאנו לתת לעולמנו.

מחקרים בתחום התת מודע מעידים כי הלא מודע מהווה כ 95% והמודע כ 5%. האם יחס כזה מעיד על כך שרוב הזמן אנחנו כמו השפן של אנרג'ייזר / ב default . כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מודעות? האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו?

איך משנים? איך מביאים אמונה מהתת-מודע למודע?

על ידי התבוננות, מדיטציה. מודעות היא הקשבה לקול הפנימי ונטילת אחריות על כל התכולה הפנימית, הכוללת את מערכת כלל האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים, על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות.

"החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו. המאופיין בחמלה, ברחמים, בכרת תודה ובאהבה. שיווי משקלו של המצפון ורגשותיו הוא כה הרמוני שכאשר הרמוניה זו משובשת אנחנו משובשים" (ספר הידע).

אושר פנימי רב טמון בדרך המודעות וההתפתחות. לחפש בתקווה למצוא זה יותר טוב מאשר לא למצוא את אשר אנו מייחלים לו. והזמן הוא תמיד עכשיו, באמצעות התבוננות, ביכולתנו לראות את השיעור, כאשר אנו מחוברים אל האמת הגבוהה שעובר עלינו כצופים בדרמה ולהבין שאין מקריות במחזה הדרמתי של החיים הכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים, אנו במצבי בדיקה והתנסות החיצוני תמיד מספק לנו אמונות פנימיות שלנו. אמונות של חוסר ערך מתבטאות גם בתחום החומרי. כל בעיה או קושי משקפים אי התייחסות פנימית אל הנושא. דרך מצבי התבוננות אנו יכולים להבין את מקור הפחד, הכעס, התסכול, לשנות ולברוא מציאות חדשה.

לבחור ולקבל ולאהוב זו התעלות. זה אלוהי. להתעלות זה לדעת גם לקבל את טעויות האחר, כמו את הטעויות שלך. להתעלות זה לוותר על הצורך להיות צודק בכל מחיר ולכל צד יש תמיד את האמת הסובייקטיבית בלבד שלו. כל צד משוכנע שהוא הצודק והאמת "נר לרגליו". להתעלות זה בהחלט לשחרר את הכעס, את הפחד, את השנאה, את הצורך להעניש ולנקום. את הצורך לרחם על עצמך, לפתח רגשות אשם לגבי מה שהיה, או לא היה כפי שרצית וחשבת והאמנת. להתעלות זה להבין שהמזור היא אהבה, ענווה, קבלה, סובלנות. כבוד לעצמך ולכל יציר נברא. אין נמוך ואין גבוה – הכול קדוש.

לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" – דרך החמלה – דרך של החלמה מכל מלחמה.

זהו מסלול של בחירה אישית וקולקטיבית, להמשיך ולהתפתח אל עתות שלום. שלום פנימי וחיצוני. האסכולה שלי היא דרך התפתחות הוליסטית שהינה יצירה של שנים רבות של הנחייה והדרכה. לאורך השנים הבנתי שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי באמצעות האקסטזות המיניות אם הלב לא פתוח. שילוב של מודעות וריפוי הם עמודי התווך בגישתי. בסדנאות ובמפגשים האישיים, התהליכים מגוונים, חווייתיים ומשמעותיים, ומחוללים שינוי ברובד האנרגטי, הרגשי, הגופני המיני והרוחני – בהווייתנו.

The post לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.