ככל שהעונג אינטנסיבי יותר, כך הריפוי המתאפשר עצום יותר.

לא תמיד אנשים מקשרים עונג לריפוי. אפילו לרוב חושבים שריפוי אמור להיות תהליך לא נעים. כמו למשל שתרופה צריכה להיות לא טעימה, או שעיסוי רפואי אמור לכאוב, או אפילו בכלל שיפור המצב בחיים צריך להיות מפרך ולא מהנה. גם כשאנו מתמקדים בריפוי של מערכת הגופנפש העונג יכול לסייע לריפוי. ואף יותר מכך, רק באמצעות עונג ניתן להגיע למירב הריפוי האפשרי באותו תהליך, לטרנספורמציה העמוקה ביותר האפשרית.

ולמה זה?

מפני שכשהגוף או הנפש מתנסים בעונג אז ברמה העמוקה ביותר נמסה ההתנגדות להתנסות, לחוויה כמו שהיא באותו הרגע. כשאין התנגדות לחוויה אז יש כביכול יותר הרשאה לחוות אותה (כביכול, מפני שבמצב הטבעי ביותר החוויה נחווית במלואה מאליה, ולא על ידי שום נסיון לחוות אותה) ואז ניתו להיות יותר מודעים למה שקורה וקיים. המודעות עצמה היא מה שמאפשר לריפוי כלשהו להתרחש ברמה היסודית ביותר. רק מודעות שלמה יכולה לאפשר זאת, מפני שכשמודעים לחולי, מודעים לכל ביטוי סימפטומטי מקדים או מאוחר בכל רמת עידון שהיא, מודעים לסיבה שמחוללת את מצב החולי, ומודעים לסיבה שבגינה קיימת סיבת החולי.. אז לא רק שיודעים לזהות ולאבחן את המצב במדוייק, יודעים גם בדיוק מה לעשות בכדי להשפיע רפואה, בין אם להקדים רפואה לשלב המחלה ובין אם למגר את החולי לחלוטין על ידי בחירת ההרגלים הנכונים. אך יותר מכך, כשאנו מודעים לסיבת סיבת המחלה ניתן לנו החופש לסלוח לעצמנו, לחמול לנו על בורותינו ובכך פשוט לפתוח את ההכרה יותר להתנסות בחמלה.. ממחלה לחמלה.

איך זה קורה?

אז קודם אקדים ואספר על אנרגיית החיים. אנרגיית החיים היא מצד אחד נחשבת למושג אזוטרי או מיסטי, אשר מוזכר בשמות רבים בכל החכמות של התרבויות הקדומות (כמה שמות מוכרים הם: צ'י, פראנה, מאנה…), כולל בחכמת הקבלה אשר בה היא נקראת רוח ומתוארת כסוג של אור.. ונקראת בימינו בעוד שמות שונים כגון: חיות (ויטאליות), אתר או אורגון. את השם אורגון ייחס לה המדען והפסיכולוג (תלמידו של ז. פרויד ושל ק.ג. יונג) וילהלם רייך. השם אורגון מהמילה אורגניזם. רייך פיתח מכשירים פשוטים שיכולים למדוד את אותה האנרגיה ומכך גם טכנולוגיות שאפשרו מספר יישומים מהשימוש בה, כמו למשל: ריפוי, תקשורת בין תאית למרחקים(ריפוי מרחוק), שמירה על טריות מזון, שגשוג ייבול ואף השפעה משמעותית על מזג האוויר. אנרגיית החיים למעשה התגלתה כחומר במצב צבירה פלסמטי אשר מתקיים בתוך ומסביב לכל תא חי, וכן יש שדה שכזה גם מסביב לפלנטה עצמה, שלמעשה אנו חלק ממנו. מצב צבירה פלזמטי אומר שזה בעצם גז מיונן, כלומר זה קצת כמו סוג של גז, אבל שלא מתפזר כמו אדים או עשן, אלא מוחזק בעיקר על ידי כח מגנטי, בין זוג קטבים. כלומר לכל תא ישנם זוג קטבים אשר מאפשרים לשדה אנרגיית החיים להתחולל. כך גם גופינו הם שדה של אנרגיית חיים, וכך גם לגופינו ישנם זוג קטבים. את השדה ווהקטבים ניתן למדוד במספר אוקטבות, כלומר יש רבדים שונים בשדה שמאופיינים ברמת עידון ופעילות שונים. למשל זוג הקטבים המשמעותי ביותר להשפעתנו על השדה הכללי הם קצוות עמוד השדרה, כלומר הקודקוד והפירנאום. בהם זורמת אנרגיית החיים האינטנסיבית ביותר. ישנו למשל גם שדה מעודן יותר המקיף את כל גופינו, שדה הביוספרה האישית שלנו, שקטביו נמצאים מעל ראשנו ומתחת לרגלינו. ויש עוד. אך גם כל שדה שכזה מהדהד בכמה תתי אוקטבות, כלומר בגדול אפשר לומר שהאנרגיה הזו מתהדת בגלים ואין לה גבולות מוצקים. האנרגיה למעשה גם בעלת זוהר תכלכל או זהוב שניתן להבחין בו באמצעות הראיה.

מה שרייך גילה עוד היה שכל סימפטום פסיכולוגי למעשה מאופיין גם על ידי תוואי זרימה כלשהו של אותה האנרגיה בגוף. כלומר תסמין פסיכולוגי לא נשמר רק כמצב כלשהו של חיווט מוחי, אלא נשמר גם ברקמות המחברות של הגוף, בעיקר ברקמת הפאשיה, שם נצברים זכרונות של טראומות כאיזורים ששומרים על צורתם ובכך משמרים את הזכרון, אך למעשה מונעים משטף אנרגיית החיים לשטוף את הצורה המקובעת. למעשה אפשר לומר שאלו איזורים עם אנרגיית חיים מקובעת. ויותר מכך הובן גם שחוסר זרימה של אנרגיית חיים באיזור כלשהו ישקף סממנים פסיכופתולוגיים משותפים אצל אנשים שונים, כך שניתן לאבחן את נפש האדם על ידי הגוף ולהיפך, למעשה כך התחיל (או אולי נכון יותר לומר, חזרו להיות) המושג של גופנפש כמיקשה אחת.

רייך היה חלוץ במחקר האקדמאי בחקר הכיוון הפסיכוסומטי. מאז (יותר מ70 שנים כבר) פיתחו את התחום תלמידיו ותלמידיהם המוכר כיום כפסיכותרפיה סומטית. כיום גילו כבר למשל שגופינו מחוללים את אותו השדה גם כן וכן ישנו סנסור חישה לאותו השדה שהוא קוצב הלב. אנרגיית החיים מתקשרת עם כל הטבע שסביבנו, וכך גם היא מתקשרת בין אנשים, מהדהדת את התוואי הייחודי לה ולמעשה כולנו מרגישים בליבנו את השדות שסביבנו, גם אם איננו מכירים בכך. את החישה הזו כמובן שניתן לפתח, ובזכות האלסטיות המוחית שלנו זה אפילו די קל. הרעיון המרכזי הוא לפתח קשב לרגשות ולהבחין בין היחס של התחושות הרגשיות לבין מה שקורה בפועל ובין מה שאנחנו חושבים שקורה בפועל. בנוסף לכך יש כל מיני יישומים המתאפשרים מעצם פיתוח המודעות לחישה הזו, כמו למשל הבנה אינטואיטיבית של ריפוי והרמוניה, סנכרון יעיל יותר במערכות יחסים מכל הסוגים, בין אם עם אנשים ובין עם כל יצור אחר, הכרה את עצמנו בעוד מימד… וכמובן זוהי גם אותה האנרגיה המשתחררת בעוצמה בזמן האורגזמה, כך שניתן ללמוד 'לגלוש' על גלי העונג אל מחוזות מופלאים. למעשה כך גילה רייך את אותה האנרגיה, תחילת מדידתו אותה היה על ידי מדידת השדה האלקטרומגנטי בזמן אורגזמה. מה שהוביל אותו לכך היה לימודיו מפרויד שמקור הפסיכופתולוגיות נובע מאופן ההתפתחות המינית.

בנוסף לכך פותחו שיטות להמסת החסמים אשר מונעים מהאנרגיה לזרום באיזורים מסויימים בגוף, שיטות שכוללות בעיקר אופני מגע, שכשהוא משולב עם חישת האנרגיה עצמה מאפשר לחיוניות ולאיזון לקרון. מכיוון שמרכז השדה הביואנרגטי הוא הלב זה יהיה תמיד נקודת הפתיחה של התהליך. ומכיוון שהקטבים של השדה הם קודקוד הגולגולת ורצפת האגן (שהיא האזור המיני ביותר גם), הם מהווים את הקצוות שביניהם התהליך מתרחש. הקצוות, הקטבים, הם למעשה הפכים משלימים, הן מבחינה חשמלית והן מבחינה חוויתית גם כן. הקצה העליון מהווה מצב של צלילות ותודעה טהורה לעומת הקצה התחתון שמהווה חושניות ושיכרון אקסטטי, הקצה העליון מעודן ורוחני לעומת התחתון שהוא גס וגופני, אל הקצה העליון מגיעים ביעילות מירבית על ידי תובנה באמצעות שיחה לעומת הקצה התחתון שאליו יהיה זה מגע שמוביל לאורגזמה. כלומר השילוב של שיחה ואורגזמיות הוא התהליך שמאפשר לשדה של הלב להתרחב יותר מכל, לכן מובן למה נשרפו כתביו ומחקריו של רייך מפני שהיה אינטרס תרבותי לשמור את המיניות מודחקת. באופן פרדוקסלי, האזור שבו האנרגיה הכי חסומה ולא זורמת, הוא בדיוק הטאבו שהחברה לא מיתירה לעסוק בו, לא כל שכן לחשוף אותו. הרחקת המיניות (הקוטב התחתון) מהמודעות (הקוטב העליון) שומרת על טווח סימפטומטי רחב של מגוון פסיכופתולוגיות להתאפשר. וכשזה מתרחש בקנה מידה קולקטיבי אז קשה מאוד לשחרר את החסימה הזו, כי למעשה זה יוצר מצב שבו אדם אשר אצלו החסימה נמסה והמרכז פתוח לזרימה של אנרגיית חיים, אותו אדם יורגש באופן אינסטינקטיבי על ידי האנשים כחריג, ואם הקולקטיב עוסק בלשמר את ההדחקה הקולקטיבית אז אותו אדם ייחשב כמאיים וכלוקה. אך למעשה המצב הוא שתרבות שלמה לוקה בחרדה מפני מיניות והדחקה מסיבית של אותו הרובד בחיינו, עוד רובד טבעי שקיים. זהו מצב שנוצר במשך אלפי שנים נדבך על גבי נדבך, שאיפשר לבורות להיקבר תחת שכבות פסיכו-ארכיאולוגיות שמקורו כבר נשכח זה מכבר.

בימינו מתחולל תהליך התעוררות בקנה מידה רחב שמאיץ לקראת התאבלצות קולקטיבית. זה קורה ממש בעשור האחרון ואפילו פחות, על ידי כך שהאינטרנט והרשתות החברתיות לא מאפשרות לממסד לשמר הדחקות קולקטיביות כבעבר. הממסד מטבעו הוא מהווה את הצורה של הרובד הדחוס ביותר של ההדחקה הקולקטיבית, את עצם הצורך החינוכי ללמד את האנשים להדחיק, הרי הדחקה זו יכולת נרכשת ונלמדת, לא מולדת. על ידי הדחקה מאפשרים לפער בין מודע ותת מודע להיווצר ובכך מתאפשרת הסיטואציה להיות מותנים באופן תת-הכרתי ואוטומטי, אך בהיבט הסובייקטיבי כך נוצר הפער בין הרצוי והמצוי, כך שבסופו של דבר אין מצב זה מספק באמת, אלא רק לכאורה מתוך שמירה על איזשהו סדר חברתי/תרבותי, לעומת צורת התקשרות טבעית שנתפסת כמאיימת עדיין בימינו לרוב.

בכדי לפתוח את עצמנו ולהתוודע לטבענו כמות שהוא, באופן שיאפשר לגופינו חיות ולנפשנו אושר, כי הרי הרמוניה עם הטבע יכולה להתאפשר רק באופן טבעי, כך שרק כשטבענו יוכל להתבטא בשלמותו נוכל לחוש את החיים זורמים דרכנו ללא מהמורות. כמובן שמעבר לעצמנו יש את האנשים האחרים, מפני שזו לא רק חסימה אישית בזרימת החיים אלא קולקטיבית, אז ריפויינו את עצמנו יאפשר לנו להמשיך ולהדהד את הריפוי אל הכלל. כיום החינוך המיני לוקה ביותר, נעשה בעיקר בכדי לצאת ידי חובה. הרי מי מכיר והתנסה בכל 7 סוגי האורגזמות שהגוף יכול לחוות או את האנטומיה המקושרת אליהם? ובכלל, מי חווה את אורגזמיות החיים בכל נשימה ורגע? ובטח שאנו לא מכירים את המיניות של המין האחר אם את של עצמנו לא הכרנו לעומק. מצב מודעות מינית עצמית שכזה הוא נדיר ביותר בעולמנו ובפרט בתרבותנו שמסיחה את דעתנו אל ענייניה שבמהרה נדמים לנו כעניינינו.

את האפשרות להתנסות במרחב מוגן ומאפשר שבו ניתן לקלף את הקליפות אחת אחרי השניה בקצב אישי ועד לעירום מוחלט, ניתן לאפשר כיום כשיש יותר פתיחות ולמעשה בעיקר יותר מודעות, כי בעידן שעכשיו מתחיל בורות הופכת להיות בחירה פעילה במקום מצב שנכפה, עידן שבו כל המידע הופך להיות זמין לרשותנו, ולמעשה רק בחירותינו הן שיקבעו את התנסויותינו. אז החלטנו ליצור מרחב שכזה, מרחב שיאפשר לכולנו להתפשט אל הפשטות מהמלבושים שמכסים את בושותינו, מהבגדים שבוגדים בזהותנו הטבעית לכדי עירום שיאפשר לנו (מי שאנו באמת) להיות ערמומיות יותר מעצמנו (מי שאנחנו חושבות שאנחנו, שהותנה על ידי התרבות והחינוך), למרחב הזה מוזמנות האמיצות שרוצות להעמיק ולחקור את המיניות של עצמן ושל זוגם ביחד, בשדה אינטימי וקטן עם מנחות מקצועיות ומנוסות ביותר שיכוונו את המסע ישירות אל לב העונג.

https://www.facebook.com/events/1881375508545762/

A V

The post עונג וריפוי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

סקס זה מלחמה

ראו את הכלבלב החמוד שלכם חוזר שרוט מלילה בחוץ שבו הוא כירכר עם עוד חמישה זכרים סביב התחת של איזו מיוחמת. שמעו חתולה צורחת כשהפין המשונן של הזכר יוצא ממנה.
נכון, סקס וכאב הלכו תמיד ביחד. עד היום יש מי שמתגעגע לימי האדם הקדמון (נבוט בראש והוא גורר אותה בשערות למערה). עד היום ה'פרס' לחיילים במלחמות שבטיות באפריקה הוא האישור לאנוס את נשות השבט האחר. אחרת למה שגבר יצא לקרב? למה שיסכן את עצמו? התשובה ברורה: כאשר המהות הגברית היא להפיץ את הזרע שלך, אתה נמצא במלחמה בלתי פוסקת נגד גברים אחרים על הביצית של האישה. כלומר, במובן הכי טבעי, בסיסי ויצרי – סקס זה מלחמה.
אנחנו כאן בלוז לוז סיטואישן. מחד גיסא, אם לא נותנים לה ביטוי, אם סוגרים את האגרסיביות הזאת ומדחיקים אותה, שוללים ממנה את היסוד הטבעי שקיים בה, המינים ירגישו חסרים. שהרי אישה באיזשהו מקום פנימי ועמוק רוצה שהגבר שלה יהיה חזק, כובש, חייתי ויש לזה מקום. מאידך, כניעה לתבנית הזו שבה רק  הגבר יוזם את המשגל, הגבר שולט בו, מביים אותו, מנהיג את הקצב שלו זה ויתור על כצל מה שהוליסטי בסקס. אין בזה את התענוג שבכניעה. שבשחרור. שבקבלה.
זוהי האמת העצובה. הקורבן הראשי בעייני במלחמת המינים הוא הגבר שמפחד מרכות וחולשה. זה שעבורו האימא, הנשי, הוא ה"אחר", זו שאי אפשר להזדהות איתה ולכן הופכת אותו לקורבן של חיפוש מתמיד למציאת העצמי הגברי שלו. בעייני זהו חיפוש סזיפי, חסר תוצאה, שבמהלכו הילד לכאורה לומד גבריות מאבא שלו, מדודים, מגיבורים-על בסרטים (או בסרטים כחולים), אבל בפועל מרגיש תמיד שכשל במשימתו להדמות לאידיאל הגברי, כי בניגוד לאמא שהיא הקונקרטי האדמתי, האבא הוא תמיד מטפורי, אוורירי, אידיאל בלתי מפוצח לנצח. הרי אבא לא מצא את עצמו (כמו סבא לפניו) ולא יודע מהו גבר ולכן אין לו מאיפה להביא תשובות ונקודות ציר שיתמכו בחיפוש של ילדיו. זו הסיבה שבמציאות (וזאת אני שומע מגברים רבים) החיפוש אחרי אישורים לגבריות שלנו לא מסתיימים לעולם.

נשיות היא הטבע כולו

אם כן, ניתן לסכם עד כה: זכר הוא זכר מתוקף העשיה שלו. הוא יוצר את עצמו בחיפוש מתמיד אחרי אישורים. נקבה היא נקבה מתוקף מהותה. לעומתו היא יוצאת לאוויר העולם מתוך מיכל שדומה לה, היא רואה שיש לה פות, כמו לאמא, כמו לסבתא וכו', ומכאן ההיפרדות הפיזית מאמא אינה טראומטית ואינה קטועה אלא היא ממשיכה והופכת להזדהות פסיכולוגית: הילדה משתתפת בפעילויות של אמה, מטפלת בבובות ואפילו שתיהן אוהבות את אותו גבר. המהות שלה מוצקה יותר משל הבן, היסוד שלה נטוע עמוק בנפשה וזאת יודע כל אחד: בסופו של דבר האישה חזקה מהגבר וביסודה מבולבלת ממנו פחות. שלמה המלך אומר זאת בפירוש: "שְׁלשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;  וְאַרְבָּעָה, לא יְדַעְתִּים.  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." (משלי פרק ל')

איך הגבר מוצא את דרכו בעלמה? שואל את עצמו החכם באדם, האיש שהיו לו 700 נשים ו 300 פילגשים. איך מבינים אותן? וכדי להעצים את תחושת הפלא הוא ממשיל את דרך הגבר במסתורי הנשיות לדרך הנשר בשמים, או ספן באוקיאנוס או נחש על האדמה. האישה בדוגמאות מיוצגת ע"י הטבע: שמים, אדמה או ים. האישה היא כל החומר ביקום, נע במחזוריות, בלתי יציב, לפעמים סוער ולפעמים רגוע, חסר הגיון או עקביות. והגבר כולו קטנות ממוקדת, חץ זעיר בתוך המרחב האין סופי ומשלי אומר לנו שזה פלא. איך הנחש מצליח למצוא את דרכו? איך גבר לא הולך לאיבוד בתוך האישה?
עד עכשיו התשובה של הגבר היתה – אני אשלוט בה. בנשי האישי או בנשי הכללי (הטבע), אני אכופף לו את היד, אנתח אותו לגורמיו, שהרי הוא במילא כלי אז אני אהפוך אותו לחפץ, אני אשים לה רעלה, פאה, אכרות לה את הדגדגן, אקשור לה את הרגליים, אשפיך לה על הפנים.
הגבריות לא יכולה להתמודד עם הנשיות ולכן רוצה להשפיל אותה. כל פעם שגבר מזלזל באישה (שומע בדיחה על בלונדיניות, מקלל נהגת בכביש, רואה איך מפליקים לה בתחת בסרט כחול) הוא חוטף גירוי מיני קטן ונמוך, כי לרגע הוא נוגע במקום הזה, במלחמה הזו שבה כמעט תמיד גם הוא מפסיד.
"במערכת יחסים עם אישה, עונשו של הגבר על כישלונו הגופני לשרתה כאלת האהבה, הוא רגשנותה העריצה" כותב בארי לונג המורה האוסטרלי שהלך לעולמו לפני שנתיים, "עד כמה שלא יאהב אותה יום אחד היא תזעזע תדהים ותהרוס אותו כשתחשוף בפניו את לילית, השדה הנקבית של הרגשנות"
כל עוד האישה אינה מוערכת כיסוד הטבע שהיא אומר בארי לונג, הגבר לא יכול לקבל את סמכותו האבודה. לכן אם הזוגות לא ילמדו לעשות אהבה ויתעלו אותו למעלה, אזי סקס במתכונתו הכי בסיסית, יהיה וישאר מקום לשחרור אגרסיות. הגבר נמצא בריגוש מיני תמידי גבוה משל האישה. הוא מתרגש ממנה יותר משהיא מתרגשת ממנו, ולכן פולט מהר או חווה אימפוטנציה. הצפייה שלו מעצמו והאכזבה שבאה תמיד מובילה לתסכול מיני ולתוקפנות רגשית בעוד שאצל האישה חוסר הסיפוק שבמפגש גורם להן לצלול שוב ושוב לעולם של פנטזיות שלא יתקיימו לעולם.
כאשר שואלים את המורה דיוויד דידה על מלחמת המינים, על ההתנגדות החזקה שיש לנשי מהגברי הוא מסביר לוקח את האנלוגיה של שלמה המלך ומרחיב את השאלה: "אין שום מצב לשלוט בה וזה חסר טעם בכל מקרה. הנשי הוא תמיד חזק יותר מהגברי. זה כמו להגיד , אני הולך לשלוט בים. הרי כל העולם הטבעי הוא נשי. לכן מלח טוב מנווט באוקיאנוס, יש לו הבנה אינטימית עם דרכי הים, הוא מכבד את הים כי הוא יודע שלא משנה כמה ישתדל – אם הים ירצה למעוך אותו הים ימעך אותו… וזה בדיוק המצב בינך ובינה. כל מה שאתה יכול להציע לה זה את מרכז ההוויה שלך. בזה היא לא יכולה לגעת."
האמירה של דיידה היא מקורית ורעננה. הוא אומר שבגלל שהמהות של הגבר היא העשייה, הפתרון עבורו כדי לצאת ממלחמת המינית הוא להיכנס למרכז הנפשי של עצמו, כלומר למקום של האי-עשייה. מקום שאולי מנוגד למהות שלו אבל משלים אותו. תן לה את מרכז ההוויה שלך. היא כועסת ואתה נוכח. היא מותחת ביקורת ואתה נוכח. היא עושה איתך אהבה פרועה ואתה נוכח. למתבונן מהצד זה יראה משפיל, כמו שאמרו הגששים, תהיה גבר תשפיל את עצמך. תהיה סמרטוט. אבל בעצם עמידתך האיתנה מול משברי האוקיאנוס הצולפים, אם אתה נשאר ער, מודע, על משמרתך, ספן שיודע שגם הסערה הזו תחלוף, אתה בעצם מגלם את היסוד של הגבריות בטבע וכך ניצחת במלחמת המינים בלי להיכנס אליה בכלל.

על הפחד של הגברי מהנשי

גברים רוצים אישה קטנה. למה? בגלל שהם לא סגורים על עצמם. אישה גדולה מקטינה אותם. ומי היתה האישה הגדולה הראשונה? איפה זה התחיל לנו?
אצל אמא.
אנחנו מקבלים את מלחמת המינים הטיפשית בטבעיות כזו מפני ששורשיה טמונים כל כך עמוק בלא-מודע שאין לנו שום זיכרון מהתקופה שנחנו בתוך אמא בלי מאבק.
השאלה "מי אני" באה יד ביד עם הגילוי של הילד (בערך בגיל 3) שמתנדנד לו פין בין הרגלים, והיא מביאה איתה חוסר מנוחה שלא נגמר עד יום מותו כשבבית חולים על ערש דווי עוד ינסה להציץ לאחיות. השאלה "מי אני" לא היתה מביאה לכזה בלבול אצל הגבר, לחיים של מרדף אחרי אישורים שהוא גבר, אילולי בגיל שלוש הוא מגלה שלו יש בולבול ולאמא יש פות.
לכאורה שלב חשוב בהפיכתו לגבר, בפועל – תחילתה של הנפש הגברית ההישגית. כי כאשר הוא מבין שאין לו פות, הוא בעצם נאלץ לשלול את המקום שממנו הוא בא. הוא פוסל את הקשר עם הדמות החשובה ביותר שהיתה לו בראשית חייו ומתחיל להסתכל החוצה לחפש תשובות. השלילה של האם משאירה אותו עם חור שהוא צריך למלא; מה אני? מי אני? זו השאלה שמלווה גברים כל החיים אח"כ: מה זה להיות גבר? איך אני מצדיק את גבריותי? והתשובה הראשונה שהבן מקבל היא על דרך השלילה: בן זה  לא בת.
אלה השורשים של דחית הרכות, ופסילת הרגשיות שהופכת את הגבר לאחלה חייל במלחמת המינים. כי בתודעתו הרכה, הילדית, נוצרה תבנית שכדי ליצור את החיובי, צריך להפוך את כל מה שהוא "לא", את הנשיות, לשלילי. הבן שלי, בן 6, הכי נעלב כשאני אומר לו שהוא נראה או מתנהג כמו ילדה. אנחנו יכולים להתגושש, להכאיב אחד לשני, לקרוא בשמות גנאי נוראים אבל אסור לי להגיד לו שהוא באיזשהו אופן כמו בת כי הוא ישר מתחיל לבכות. ניסיתי ללמד אותו להשתין בישיבה בלילה כשהוא מתנדנד שם רדום, מפספס את האסלה ומוצא את הקירות. עצם הרעיון זעזע אותו. מה פתאום שהוא ישב כמו אמא ויעשה פיפי?
עם השנים העלבון הזה משנה צורה אבל נשאר זהה בבסיסו (בגיל 13 כדי להעליב אותך יגידו שאתה קוקסינל, בצבא יגידו "אל תהיה כוסית"), כל פעם הנשיות הרעה מדומה למשהו אחר ומחזקת את הפחד שהנשי ידבק בנו. כך ערכים נשיים, כמו רכות, הכלה, רגשיות הופכים בתודעה הגברית לערכים בלתי רצויים, מסוכנים, מחלישים. לעומת זאת החברה שצריכה חיילים, שוטרים, סוהרים ושאר מגנים מחזקת בנו את המקום ההפוך, משתילה בנו דעה שגברי הוא אמיץ, מחושל, קשה, לא רגשי. לדאבוננו זו אינה אמת ותמונת המציאות הבלתי מאוזנת הזו ויוצרת גברים נכים רגשית, שאינם מסוגלים לקשר מעמיק, שפוחדים להיות נזקקים (כלומר כנועים, כלומר לא גבריים) ואין מי שאינו נזקק לפעמים. גברים רבים מספור מסתובבים בודדים בעולמם, נושאים משא כבד על כתפיהם ללא יכולת לבקש עזרה, בלי יכולת ללכת לטיפול.
לדאבון הלב, הטרגדיה של הבנים שכן הצליחו להתנתק מהאמא ללא דחיית הנשי ושיצאו לעולם בלי חובת הצדקת קיומם, היא שאפילו אם יצליחו לשמר תכונות של רכות, רגשיות והכלה בנפשם אחרי גיל 3, הבית הספר יסלק אותם מהם. ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ולכן הבנים הרגישים, אילולי יפתחו את התכונות הקלאסיות של הבנים (תחרותיות, קולניות, ספורטיביות..) יהפכו להיות קורבנות של חבריהם, יכונו קוקסינלים ולא יוזמנו לחבר'ה עד יאמצו קודים ראויים. במעגלי גברים שאני עורך תמיד יש מישהו שמספר על הדרך בה הוא למד מה גבריות רק אחרי שעשו עליו חרם או כינו אותו בשם של בת. ככה נוצר הבסיס לדיכוי הגברי בידי הגברי שמעטים מצליחים לצאת ממנו.

נשיות כחפץ

כך, ניתן לומר בכלליות שחוץ מגברים יוצאי דופן שהצליחו למצוא מודלים גבריים טובים שמשחררים אותם מהצורך לפסול את הנשיות, אזי כל השאר מפחדים מדמות אשה גדולה ולכן בוחרים אישה מהם ומטה. יותר נוח לנו עם ילדות. אפשר לראות את זה במדיה. מה זה כוסית היום? מהי הדמות הנשית המושלמת כפי שמצטיירת בפרסומות? בטלנובלות? אגם רודברג. מישהי מתוקה, עם אף קטן אבל עם ציצים גדולים ושפתיים מושלמות, שמזכירה יותר תינוקת מאשר אישה. מישהי קטנה שעושה לך חשק להגן עליה, שעוזרת לך להרגיש גברי ועוצמתי גם אם אתה לא. אלא מאי? שהבובה הזאת אחרי כמה לידות קופצת להיות ישר להיות דודה עבשה ואותה עכשיו המדיה לא אוהבת. נשים עגולות, קמוטות ומבוגרות נחשבות לא אסתטיות כי הן יותר מידי דומות לאמא שלנו ואמהות כידוע לא צריכות שמירה אלא להפך, אם נצטרך הן יתנערו כלביאות להגן עלינו. המעצבים, הצלמים, עורכי העיתונים, אנשי הפרסום וכו' רובם זכרים בעלי נקודת מבט גברית לא מפותחת שפוחדת מהנשי העצמתי ולכן (כמו כל מוצר צריכה) מעצבים דמות אישה בלתי אפשרית שרוב הנשים לעולם לא יכולות לעמוד בה. וכך יוצא שהסלידה של הגברי מאישה גדולה עובר באמצעות סוכני האופנה לילדות בנות 13 שעם קצת נטייה להשמנה וחוסר ביטחון חברתי גוזרות על עצמן דיאטות רצח ובסופו של דבר אנורקסיה – קורבנות ישירים של מלחמת המינים.
עוד שיקוף מעניין (מושך ודוחה) של מלחמת המינים הם סרטי פורנו אשר חושפים את נקודת המבט הגברית ללא שום עידון מוכחים את הנקודה הזו מעוד זווית. שהרי פורנו, כמוצר שנצרך במיליארדים של דולרים היה אמור להיות חלק מהשיח החברתי בייחוד לנוכח ההשפעה הרבה שיש לו על צרכניו, אולם למרבית הפלא- הדיבור עליו הוא אפסי. הפורנו הוא החור השחור של החברה שלנו. למה? כי הוא מוכיח שכשזה מגיע לשורה התחתונה, הצרכן לא רוצה לראות את בני המין עושים אהבה אלא לראות אותם מזדיינים באגרסיביות.

זה כבר כמה שנים שאני מתנגד נחרצות לפורנו. לא למהות של "לצלם אנשים עושים אהבה" – שהיה יכול להיות מאד יפה ואפילו אומנותי, אלא לצורה הגראפית הבוטה והמשפילה שהוא מוצג היום בעולם. יש מעט מאוד פורנו איכותי שבו החדירה וההשפכה אינם העיקר, שאין בו אובייקטיביזציה של גוף האישה וניתן לראות בו קשר ואינטימיות בין בני הזוג. למה לעזאזל הם לא מתנשקים? למה הם לא מסתכלים בעיניים? שיתנו קצת אשליה של אינטימיות… אלא אם כן סרטים כחולים נועדו לספק לגברים את הפנטזיה  שהאישה אינה אלא חור (אחד או שניים או שלושה) ושצריך לגמור לה על הפנים.
מי יסביר לי את ההיגיון שבזה? למה להשפיך לה על העין ולא על הבטן? למה אנשים לא קמים ואומרים אני מפסיק לצרוך מוצר שמשפיל את החברות שלי? את הבת שלי? אתה צורך את זה, אתה מעודד את זה, אתה מחזק את עצמך במלחמה גרועה.

גבר ואישה יושבים מולי, הם בטיפול זוגי.

במקרה הטוב זה בקשר לטקס חתונה שהם רוצים שאערוך להם, ובמקרה הרע כי הם במשבר וצריכים עזרה. כך או כך, לא תעבור רבע שעה לפני שאחד מהם ישמיע את המשפט הבא: "…וזה נורא קשה כי בדברים מסוימים אנחנו הפכים מושלמים…", ובן זוגו יהנהן במרץ כדי לחזק בי את התחושה שהם זוג מיוחד ביותר. הפוך. "לדוגמא," היא מתלוננת עליו, "הוא לא מדבר יותר ואני לא יודעת מה הוא מרגיש" ואז הוא מסנן טלגרפית, "והיא לא מפסיקה לארח חברים". בבחינה מדוקדקת יותר של ראשית יחסיהם בימי החיזור הראשונים מתברר שהוא תמיד היה כזה שתקן, אלא שאז היא ראתה בזה אות לגבריות, אסרטיביות ועוצמה שקטה. באותה תקופה הוא נמשך אליה כי היא היתה חמה, תוססת ופתוחה. היום זוהי בעייתו.

הניאו-טנטרה מול הטנטרה העתיקה

העבודה הטנטרית שלי, הניאו-טנטרה, שונה מהטנטרה העתיקה שהיתה נחלתם של נזירים שלא פגשו אישה בכלל, בכך שהיא בוחנת את הגברי והנשי ודרכי מיזוגם בפועל – בין המינים עצמם ובתוך המיניות.

תשאלו: "ובאיזה עוד אפשרויות יש לחקור את הגברי והנשי? לחשוב עליו?" התשובה היא – כן. בערך. הטנטרה הקלאסית, הטיבטית וההינדואיסטית, התפתחה בתקופה אחרת (שמרנית ומסורתית יותר) ולכן היתה ועודנה סגפנית מאד וגברית. היא שולחת את המתרגלים, סדוהים או נזירים, לטבע כדי שיבינו טוב יותר את הדיאלוג המתמיד בין הצדדים אקטיביים (גבריים) ובין הפאסיביים (נשיים) דרך השתקפותם במציאות – הנהר מפלח את ההר, השלג מקפיא את העשב, העננים שטים בשמים, הפסיבי נותן רקע לאקטיבי – ובעצם מעניק לו משמעות. לכן התנזרות מינית היתה ועודה חלק בלתי נפרד מהחניכה הטנטרית זאת ע"מ לספק לנפש מצע פורה של תשוקה לא ממומשת שהדהודה מושלכת על הטבע כולו.
הניאו-טנטרה לעומתה (אשר היוצאת מתוך חברה מערבית שמושתתת ברובה על החופש להתאהב), ביטלה את עיקרון ההתנזרות ואמרה: כדי להגיע לאותה מטרה – ללמוד את הארוטי שבטבע, את האיזון שביצר המיני דרך ההשתקפות שלו בתוך הנשגב והקדוש – יש לחקור את הארוס עד הסוף, לצלול לתוכו, להתיידד איתו, לא לבד ולא במטפורי – אלא דרך בן/בת זוג. הניאו-טנטרה לוקחת את העקרונות של הטנטרה הקלאסית ומיישמת אותם במערכות יחסים. היא מאמינה שדרך זוגיות טובה (ולפעמים גם דרך רעה) אפשר לגלות על עצמך את כל הדברים שיביאו אותך לאיזון. במודע או שלא במודע – בן הזוג יכול להיות מאסטר.

דמוניזציה של האויב

בקיצור, הניאו-טנטרה היא תורה פרקטית, ארצית מאד שמציבה לעצמה מטרה ברורה: לחתן את האדם עם ההפך שלו. להשכין שלום פנימי בין הרצונות הסותרים של הנפש. אלא מאי, שאין שלום.
הגבר נמשך אל האישה ופוחד ממנה. האישה נמשכת לגבר וכועסת עליו. לאבחנתי, מלחמת המינים עדיין לא עלתה על פני השטח. מלבד בבדיחות פה ושם, ובמאמרים פמיניסטים, לא שמנו על השולחן את הכעס הגדול שיש בין שני המינים (אגב, יש לומר 'זוויגים' כי מינים שונים, כמו אדם וזברה או אנטילופה ויונה, לא יכולים להביא לעולם צאצאים משותפים. לעומתם גבר ואישה הם זוויגים שונים. ברם, גם במאמר זה אנחנו נסרב להשתמש במילה זוויג – אפילו בטפסים רשמיים מבקשים לדעת את מינך ולא את זוויגך וברור שאם הייתה רובריקה כזו אז רוב הגברים היו כותבים ליד, "כן. הרבה").
הסיבה שמלחמת המינים לא עלתה על פני השטח – בלבד כמה התקפות גרילה של פמיניסטיות – היא בגלל שהצד הכובש עדיין לא מכיר בכך שהוא פועל בזוגיות מתוך פחד ולא מתוך חופש. הוא יושב עם החבר'ה שלו שעושים דמוניזציה של האויב, מספרים בדיחות על בלונדיניות, צופים בסרטים כחולים ומנציחים את הכיבוש.
רואים את זה בכל זוגיות, אפילו אצלכם. למשל שמתם לב שבחברה שלנו הנורמה היא שנשים נאלצות לבחור תמיד גבר שהוא מהן ומעלה? – במניין שנותיו גבר צריך להיות גדול מבת זוגו בשנה לפחות ופיסית חייב להיות יותר גבוה ממנה ורצוי מאד שיהיה בעל השכלה גבוהה יותר, בעל קריירה ושכר מתגמלים יותר ואני רוצה לעצור ולשאול – למה מה? יש פה איזה מין הסכמה שעדיף שנשים יהיו פחות? שהרי לפחות מהבחינה המינית האישה מגיעה לשיאה באמצע שנות השלושים לחייה (15 שנה אחרי הגבר!) ואילו מבחינת תוחלת החיים אישה צריכה להתחתן עם גבר צעיר ממנה ב 5-7 שנים. המסקנה היחידה שיכולה להיות כאן היא שהיתרון בגבר בוגר, משכיל יותר וגבוה יותר, משרת את הגברים בסטאטוס קוו במלחמת המינים כדי שיאפשר את התלות של האישה בבעל שלה

The post על מלחמת המינים appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

המסע לתוכי
היה להבין
שמותר לי
מותר לי להגיד את כל אלו

המסע לתוכי
כלל לאהוב אותי
על כל לא שאני אומרת
בלי לשפוט או לבקר
בלי לחשוב שאני צריכה להיות מישהי אחרת
או לעשות משהו אחר
או להגיד משהו אחר
או להסכים למשהו שלא בא מרצון אמיתי

המסע לתוכי
כלל להכיר ולפגוש את הרצונות האמיתיים שלי

המסע לתוכי
כלל קבלה של כל חלקי
את החלקים שאני כן
ואת החלקים שאני לא
את החלקים שאני רוצה לשפר ולשנות
ואת החלקים שפשוט הופכים אותי למי שאני

המסע לתוכי
כלל את הידיעה שאני לא מושלמת
ואני גם לא אהיה..
שאני מושלמת ושלמה בחוסר השלמות שלי

המסע לתוכי
כלל נשים נוספות
שהיו שם איתי בדרך
שהראו לי את הדרך מבלי ששמו לב אפילו
מעצם היותן
שיכלו להראות לי וללמד אותי, אפילו מרחוק
איך נראית האישה החופשיה המשוחררת שאוהבת את עצמה ודואגת לעצמה
איך נראית אישה שבאמת באמת אוהבת אותה.

המסע לתוכי
לאישה שאני
לנשיות שאני
לא נפסק אף פעם
הוא רק מתרחב
עוד ועוד כל פעם

עוד קבלה, הכלה, אהבה, נתינה
עוד חמלה, עוד שחרור, חופש, התחדשות
צמיחה, התפתחות

המסע לתוכי הוביל אותי ליצור ערב שכולו מוקדש לנו,
נשים אהובות ויקרות
מסע שמוקדש למהות שלנו
לריפוי הפצעים שלנו
לחיזוק העוצמות האינסופיות שלנו
לאיחוד הנשיות כשבט שתומכות ואוהבות
ששם אחת עבור השנייה
לצמוח ללמד ולרפא.

Photo by Joshua Rawson-Harris on Unsplash

The post המסע לתוכי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

בבודהיזם הטיבטי עיסוי טנטרי נחשב לאחד הטקסים הסודיים של "מזרקת הנעורים", תרגול סודי כדי להשיג ארוכת ימים. בטנטרה הודית זהו שימוש בלשמר את

איך תגיע לכך? שלב ראשון – הבנה ושליטה באנרגיה מינית שלך – זה יפתח לך דלת למשהו שרב אנשים מעולם לא חשבו שאפשרי עבורם: מולטיאורגזמיות.

למה שליטה בשפיכה?

ספורטאים מקצועיים אינם רשאים לקיים יחסי מין לפני התחרות. למה? כי רמת הביצועים שלהם תרד.

שפיכה קשורה לאובדן אנרגיה לאורך זמן. המערכת הרפואית והמקצועית מזהה את העובדה הנ"ל, אבל לא ממש יודעת מה לעשות בקשר לזה חוץ מלספר לאנשים לא לקיים יחסי מין.

טנטרה מציעה פתרון אחר. מה אם אתה עדיין יכול לקיים יחסי מין אבל לא לאבד אנרגיה?

במדעים עתיקים כגון טנטרה הודית ויוגה, כמו גם טאו סיני,  מוכר כי מלבד הגוף הפיזי יש לך גם את הגוף האנרגטי. כמו שחשוב לשמור על הגוף הפיזי שלך בריא, אתה צריך לשמור על הגוף האנרגטי שלך בריא. שפיכה מאוד מחלישה את הגוף האנרגטי שלך, כי יחד עם הזרע, אתה מאבד את כוח החיים שלך.

אבל אם תפסיק לשפוך – התוצאה יכולה להיות לא הכי נעימה לך.

אתה רוצה לקחת את הצעד הבא? וזה … להיות גבר מולטיאורגזמי.

האם לגברים יש אורגזמות מרובות?

כן! כאשר אתה לומד לשלוט בשפיכה ולשמור על כוח החיים שלך, אתה יכול להשתמש בו כדי לחוות אורגזמה עמוקה, אנרגטית, למלא בה את כל גופך. ומכיוון שאין אובדן אנרגיה, אתה יכול לרכוב על גל של הנאה גבוה ככל שתרצה, וכל עוד אתה רוצה. אתה יכול להמשיך כל עוד אתה רוצה. יש בדיחה בין הזוגות הטנטריים: "מתי אתה מפסיק לקיים יחסי מין, כשאתה רעב". האם זה לא יהיה מדהים לחוות את זה?

תן לאישה שלך חוויה בלתי נשכחת, עמוקה ואוהבת

הנה מה שהנשים אמרו על היותן עם גברים ששלטו במיניות שלהם:

"הייתה לי האורגזמה הנרתיקית הראשונה שלי איתו, כי הוא נמשך עוד זמן והניח לי מספיק זמן להגיע לשם"

"הרגשתי הרבה יותר אינטימי אתו, כאילו כל הגוף שלנו מתעלס, הרגשתי את הלב שלו פתוח והתחבר אלי, הרגשתי כל כך הרבה אהבה, מעולם לא היה לי ניסיון כה עמוק לפני"

מטרת המפגש :

לתת לך את העקרונות של מיניות גברית קדושה להדריך אותך לשלוט על האנרגיה שלך. זה שילוב של תיאוריה וטכניקות מעשיות. בשיחה אני אסביר ואכוון אותך, ואז בסשן עצמו ניישם תרגולים שנועדו להפעיל את האנרגיה שלך, להרחיב את הגוף האנרגטי שלך, להזיז את האנרגיה המינית שלך ולהתמיר אותה. פרקטיקות אלה מקורן במסורות הטנטריות והטאו העתיקות.

יתרונות:

להגביר את הליבידו

חיזוק האנרגיה הגברית (הקוטביות הטבעית שלך)

חווה אורגזמה אנרגטית בגוף מלא

ריפוי טראומה מינית מהגוף

פינוי התנהגויות מיניות, כגון בושה ואשמה

שפיכה מוקדמת

הופכים לגבר אורגזמי/מולטיאורגזמי

משחררים רגשות לא מוכרים, כגון כעס, חוסר ערך או אשמה מהגוף

אני מזמינה אותך אם באמת יש לך נכונות וכוונה להיות אמן של מיניות שלך, לחוות אורגזמות גוף מלא ולהיות המאהב טוב.

The post מזרקת הנעורים הגברית appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כמנחת סדנאות מיניות המובילות להתפתחות אישית ומודעות אחשוף בפניכם ש: "מיניות" בתפיסת מרבית האנשים הנה "מין" אבל אלו שני דברים שונים, ובסדנאות מיניות, שלי לפחות, לא עושים סקס. מתפתחים ב"אישיות המינית". מה זה אומר תכל'ס? על כך הטקסט הזה!

לפחות פעמיים ביום שואלים אותי "כולם באים לעשות סקס?" ו-"עושים אורגיות?" , לאלו ששואלים אני מחייכת, אני שומעת את החשש המהול בכמיהה, השאלות הללו מזכירות לי את יום הלימודים הראשון במכללה למנהל, כשהשתתפתי בקורס "שוק הון". במהלך הלימודים לא באמת השקענו בבורסה, וגם אף אחד לא חשב שזה מה שנעשה. אז זה בכלל לא דומה למה שאני עושה וכנראה שיש כאן משהו לא ברור. פעם מישהו לימד אותי שהבנת המסר היא באחריות מוסר המסר, וכמנחת סדנאות אני מבינה שהגיע הזמן לקחת אחריות ולהסביר על מה אני מדברת כשאני אומרת "מיניות" ו"סדנת מיניות". נכון, סקס בריא הוא רק חלק מהביטוי שאנשים חווים לאחר שעברו איתי סדנה, ובגדול, יש שלושה מסלולים מקבילים התפתחות, בה אני ומנחים נוספים בתחום פועלים בהם:

1. "תיקון ליקויים" בתפיסת המיניות ובתפקוד המיני
2. העצמת החיוביות – שיפור בזרימת האנרגיה המינית ותפיסות מיניות חיוביות
3. מעוצמה להתעלות רוחנית

אני אפרט קצת, ואסביר על מה אנחנו עובדים, עם הרבה דוגמאות לנושאים שבהם אני, ומנחים נוספים, עוסקים בסדנאות התפתחות המיניות שלנו: המין שיש לנו בחיים היא ההתממשות של התפיסות שיש לנו כלפי מיניות בכלל, האמונות שיש בראש שלנו, כל מה שהתרבות וההורים הטמיעו בנו, זה מה שיכול לצאת.

מבדידות להתבגרות

בגדול, אני מוצאת שכולנו כמעט סבלנו מבדידות מהרגע שהתחילו לזרום בנו הורמוני המין, לא היה שם מי שיחנוך אותנו למיניות בריאה, ומנגד היו הרבה מסרים של בושה והסתרה, וכל מה שנותר עכשיו זה להתחיל להתבגר מחדש, ולהגיע לבגרות מינית, באישיות שלנו, ביחס שלנו למיניות, ולסיים את האשמה, את הפחד ואת התסבוכות, ומכאן להתחיל לנוע לכיוון של שגשוג כאדם מיני, מיניות טבעית, חופשיות בהתנהגות שלנו, חיבור בין המיניות לאהבה, חיבור בין המיניות לרוחניות… ועוד… רמות מטורפות של עונג ובמקום שהמיניות שלנו תהיה טראנס של חיפוש אחר סיפוק מיני ופורקן, היא תהפוך לטראנס של אורגזמיות שבמקום לרוקן אותנו – מטעינה אותנו בעוצמה ואנרגיה וכוח להיות גדולים! ענקיים!!

לחיות ב"כן". אפשרי רק כשיש לי את ה"לא"

עבורי, התפתחות מינית, היא הנתיב לכוח חיים אינסופי שמחבר אותנו, את כולנו ל EXTRAORDINETY BEING שאנחנו יכולים להיות. וזה שווה!! מניסיון! אז במסגרת תיקון הקלקולים, בסדנאות אני עובדת על היכולת להקשיב לגבולות הפנימיים והאישיים שלנו, מה נעים לי, מה לא, מה נכון לי ומה לא, מי בא לי טוב ומי לא. לימדו אותנו הרבה "לא" אם את אישה, ואיזה "כן" כפייתי אם אתה גבר. לא למדנו להקשיב לעצמנו, לא לגוף, לא ללב אלא למוסר חיצוני, לרציינות, למיליון דברים רק לא לעצמנו. בסדנאות אנחנו ממש מתרגלים הקשבה ל"כן" ו"לא" האישיים שלנו, ועוד יותר מכך – מתרגלים את הפשטות שבביטוי הגבולות שלנו. לפעמים חיים שלמים אנחנו תקועים ותקועות עם זה, ודווקא בסדנאות מיניות לומדים לקבל "לא" בלי לחוש דחויים, או לבקש בפשטות את מה שאנחנו רוצים בלי להרגיש אשמים… אז להיות אדם ריבוני, מתקשר את הצרכים והגבולות בפשטות. רק בשביל זה שווה לבוא!

מה עוד? באופן כללי, אנחנו לא מדברים על הרגשות שיש לנו ועל המורכבות שיש לנו עם המיניות, וגם לא באמת על העונג שלנו. אז בסדנאות… עוברים את גיל 12 והופכים לבוגר שיכול לדבר על מינות כמו על כל דבר אחר. כאילו מה… עד מתי נמשיך את המבוכה המקפיאה של ההורים שלנו סביב כל דבר ארוטי?

אהבת הגוף המיני

אנחנו יוצרים קשר חיובי עם הגוף ובמיוחד עם איברי המין שלנו. עולם ומלואו של קשר. איברי המין שלנו, אלוהים החמוד שם אותם מתחת לחגורה, ליד הפיפי והקקי ודבקה בהם בושה. במקום שנראה בפות – פלא הבריאה שממנה יוצאים חיים, התרבות שלנו גורמת לנו להיבהל ממנה כאילו היא המקור לכל הרע… (יצר הרע?? אוי. מיניות היא יצר הבריאה של חיים ויצר מימוש האהבה. איך הגענו לכנות את הדבר הנפלא הזה "יצר הרע"). במקום שאיבר המין הגברי, היפה והמפואר שחודר באהבה ומעניק אהבה… במקום שנראה בו מטה אור אנחנו רואים בו איזה כלי זין, ועסוקים בלהתבייש אם הוא חלילה מזדקף ב"מקום לא נכון", ומנסים לא להיכנע לעוצמה שיש בו כי לימדו אותנו שכשהוא מתעורר, המוח, המוסר, האהבה האנושית הבסיסית נכבית. גברים למדו שהם עבד שלו, נשים למדו שהן חייבות לספק אותו כחובה תרבותית. וואו יש כל כך הרבה חיוביות להכניס למערכת היחסים שלנו עם איברי המין. ואת כל זה אפשר לעשות גם בלי עירום. וגם עם. ובעיקר – לראות בתהליך הזה חלק מההתבגרות שלנו, ולהפסיק להאמין לשטויות שהאכילו אותנו.

חיבור בין המין ללב

אחד הדברים שעברתי בעצמי, ושאני מוצאת שמשותף כמעט לכולנו הוא הניתוק בין המיניות – ללב. אנחנו לא עושים אהבה בחיבור המיניות והלב. כל כך הרבה מאתנו מוצאים אפילו סתירה בין היצר שהוא "נחות, לבין הלב שהוא טהור. ולא מצליחים לחבר ולהגיע למיניות מתוך לב פתוח, ללב שחי עם היצר. כשאנחנו נמצאים בסדנה, שבה אנחנו מתחברים באהבה אחד עם השני, כי אנחנו יצורים הרוצים לאהוב, קל לנו לאהוב אחרים בסביבה שמרשה לנו להיפתח… כשאנחנו מתחילים לאהוב את המניות שלנו, וגם מקשיבים לאחרים וחווים אחרים מתחילים לאהוב את המיניות שלהם, קורה לנו קסם, המין והלב מתחילים להתחבר. זה מסע של חיים שלמים… אבל צריך להתחיל אותו איפשהו. כן!

מתחילים לנוע

הנעה של אנרגית המין, זה כבר מעבר אל "העצמת החיוביות": אנרגיית המין היא האנרגיה שיצרה אותנו. נכון? נכון. זו האנרגיה הכי חזקה שיש, מקורה באזור האגן שלנו, ושם… איזה באסה… היא גם תקועה. ומה שהאנרגיה הזו רוצה ויודעת לעשות זה להתרחב, לזרום ולהעלות את עוצמת החיות והחיים שלנו ב כוווול הגוף!! כל עוד המין שלנו מאוד מרוכז אנרגטית באיברי המין, היא לא מצליחה לזרום ולמלא אונו בעונג הרבה יותר רחב. אינסופי הייתי אומרת. במשך כל הסדנה אנחנו פותחים חסימות באגן, ובערוצי התנועה של אנרגיית המין בגוף ולומדים ומתרגלים זרימה שלה. וגם בשביל זה לא צריך לעשות סקס, זה תרגול אישי, עם בגדים עם נשימה עם תנועה ועם ים של שמחה!!!

חושניות: להיות "סקסיים", להיות אדם חי מינית זה לא רק או בכלל קשור לאיך אנחנו במיטה, מיניות היא חוויה חושית, של כל החושים, ואנחנו למדו דווקא לחסום את החושניות שלנו – לא בסוף התהליך מתחילים לממש את החיים מחדש. כשאני מביטה סביב אני רואה איך אנחנו מצניעים את החושניות הנמצאת בתוכם, ובסדנאות לומדים, אט אט, איך לאפשר לתשוקה לצמוח ומשם הדרך להתעוררות חושניות החיים קצרה.

נכון, אצל כולנו המוח עובד שעות נוספות, אך כאשר מאפשרים לו להרפות מתחילים להיפתח. יותר מזאת ההשקפה משתנה, המחשבות מעוררות והמתרגש חי. חושינו מתעוררים ואיתם גם אנרגיית המיניות הקיימת בנו, ואז אנו הופכים נוכחים בחיינו מבלי לברוח כל כיווני המחשבה האפשריים. במקום הזה נוצרת אותנטיות ומרחב של אינטימיות ואהבה. היכולת להיות נוכחים ובטוחים במיניות שלנו משליך ישירות למקומות בהם אחרים נפגשים עם האינטימיות שבנו. ולצערי להרבה אנשים יש קושי רב כשמדובר באינטימיות. מסיבה זו הסדנאות שבניתי נועדו לאפשר לכל אחד לבטוח ביכולת הטבעיות הקיימות בנו ולהיות נינוח ובטוח במפגשים אינטימיים, עם אחרים ועצמנו.

עוד ועוד נושאים כאלה, על כל אחד מהם אפשר לכתוב פרק בספר, ועל כל אחד מהם אפשר לבוא ולחוות שינוי המתרחש דרך החוויה, שינוי אחת ולתמיד. יש בארץ ובעולם מנחים וסדנאות שעובדים בדרך דומה, וכאלה שעובדים אחרת. אני שמחה שבחרתי לספר קצת על הדרך שלי. כן, בהתחלה ה נשמע סליזי, "סדנת מיניות" אבל תוך כדי ה מרגיש כמו החניכה לאדם מיני שהיינו צריכים לעבור בגיל 15, ולא היה עם מי. זה מרגיש המרחב הכי טבעי, פשוט. איך לא קיבלנו את זה קודם… זו השאלה שמשתתפים בסדנאות שואלים את עצמם תוך כדי. ולזה אני קוראת החיבור בין עומק ועונג!! מוזמנים באהבה להתבגר איתי לכדי אדם מלא באהבה אקטיבית, ללא בושה אשמה ופחד, בריאים ומלאי חיים.

מיכל מעיין דון, מורה בארגון ISTA הבינלאומי למיניות שמאנית, ממייסדי קבוצת "אישתר", מייסדת "בית הספר לאומנויות ההנחיה" ומכשירה מנחות מעגלי נשים ומנחי קבוצות מיניות מודעת. חוקרת מגדר ואקטיביסטית רוחנית, מנהיגה ואמא.

The post אז מה בעצם עושים ב"סדנאות מיניות"? appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

איזה מן מחשבה זאת?

איזה רגשות היא מביאה?

מה עומד מאחוריה? למה דווקא היא?

מרתק אותי לגלות את המנגנון ולהבין כיצד הוא עובד.
האורגזמה עצמה היא כלי לריסטרט של המוח.
כמו אחר ריסטרט של המחשב יש חשיבות למה נכנס חזרה מיד שהמערכת עולה מחדש.
יש כאן הזדמנות נפלאה לסגל דפוסים חדשים דרך תרגול מודעות ותשומת לב.
בגלל שלרוב אנו באים למיניות עם דפוסים "מקולקלים" וגם מפני שהמוח (אגו) לא אוהב ריסטרטים מבחינתו זה איבוד שליטה, נוצר קשר לא חיובי בין האורגזמה לרגשות/מחשבות טובות.
ההתניה הזאת מתרגלת שוב את הדיכוי של המיניות במקום לתרגל את המתנה שבה.

את המחשבה הראשונה אני מחלק לשני סוגים:
מחשבה אחרי שפיכה.
מחשבה ללא שפיכה.
מכיוון שיש עשרות סוגי אורגזמות אני לא אכנס לכול התחום הזה.
אגיד רק שיש אורגזמות הנחוות כמו חלום או כמו צמחים משני תודעה ואז יש שוטטות של מחשבה בלי שליטה כשריפוי שנעשה באותם רגעים. בדרך כלל אפשר לזכור לפחות חלק ממה שהיה שם. באורגזמות כאלו המחשבה המודעת הראשונה נכנסת לאט יותר. מצאתי שאצלי המחשבות שנכנסות בדרך כלל כוללת סוג של דיכוי עצמי. דומה ללבישת בגד צר מידיי מחדש. יש תחושה של הקטנה חזרה לתוך מימד מכווץ יחסית למקום שהייתי בו עד לפני רגע.

אני מזהה את ההתניה (שכול כך מושרשת עמוק) בין איבוד שליטה, מין ואשמה.

נשמע מוכר?

אופי המחשבות הוא אגרסיבי כלפי עצמי והרגע הראשון מוקדש לתחושת אשמה וקורבנות.

ויש אורגזמות עמוקות יותר שבהן נעשית עבודת ריסטרט עמוקה יותר הן נחוות כצלילות לתת מודע, בדומה לריברסינג. שם אני חווה חזרה מהירה מאוד למציאות, בדרך כלל עם קפיצה ובהלה. המוח חוזר לשליטה מלאה בפתאומיות ודבר ראשון האינסטינקטים של ההישרדות עובדים.
המחשבה שמופיעה היא של צורך מידי בשליטה ותחושת חוסר ביטחון ואחריה מיד כעס/תסכול על איבוד השליטה שלי.
מצאתי שהמחשבה הראשונה אחרי שפיכה משתנה ותלויה בהרבה גורמים.

אם זה עם בת זוג או לא.

מה רמת הלחץ והכוונה שבאתי איתה מראש.

אם הקדשתי זמן ארוך לחיבור והקשבה עצמי והעלאתי את האנרגיה אל הלב, או נשארתי ברמת היצר.

מחשבה ללא שפיכה התאפיינה בפחות שיפוט עצמי וביותר חרמנות שהמשיכה להיות בי. מכיוון שיותר קל להמשיך כשלא שופכים מצאתי את עצמי חושב האם להמשיך או לא?

מצאתי שאני מתבונן על הגוף מבפנים על מנת לענות על השאלה הזאת. עצם המיקוד בשאלה פותח דלת של אפשרות להקשיב. כמו בכול שאלה, במקום להיות באוטומט של לתת תשובה לאפשר לעצמי לנשום רגע להרגיש את עצמי. מה אני באמת רוצה.

תכנות התניות המחשבה מחדש ושינוי רגשות באמצעות חווית האורגזמה, בעיני הוא אחד מהיכולות שגבר מולטי אורגזמי יכול לפתח אם ירצה.

The post לידה מחדש של המחשבה appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

כשהייתי קטנה התכחשתי אליה, כי חשבתי שזה אסור. שזה רע.

כשגדלתי, פחדתי…

אני לא יודעת מה קרה לי בילדות, אבל מיניות תמיד הפחידה אותי כילדה.

הסקס הראשון שלי היה כדי לסיים עם זה כבר.. כי נורא פחדתי מזה..

אני חושבת שרוב הגברים ששכבתי איתם בתקופה ההיא, היה מריצוי, מניתוק. כי זה מה שאמורים לעשות עכשיו, כי זאת אשמתי שהגענו לסיטואציה הזאת… כי הוא ממש רוצה ובא לו..

לא ידעתי מה זה מיניות אמיתית ומחוברת."

"והגוף שלי – דיבר בעד עצמו.

היוני שלי ניסתה לתקשר איתי עוד מאז.

היא ניסתה להגיד לי שכואב לה, שזה לא מתאים לה. שאני לא צריכה לאפשר לכל אדם שרוצה לחדור לתוכי. בטח לא מריצוי או ניתוק.

היא תקשרה איתי בכאבים לא מוסברים, בדלקות חוזרות ונשנות.

היא גם תקשרה איתי ברמות עמוקות יותר, כמו אזעקה שמתחילה להתחזק בכל הגוף.

כמה שניסיתי להתעלם – כבר בסוף לא יכולתי… היא לא השאירה לי ברירה.."

סיפורן של נשים רבות.

זה בדיוק מה שקורה לנו כשאנחנו שוכחות לפעמים להקשיב לגוף שלנו, לאיתותים שבתוכנו, ליוני שלנו!

ביוני שלנו יושב חלק ענק מאיתנו, מהמיניות שלנו, הנשיות, האלות שאנחנו, ההקשבה לעצמנו ולתחושות שלנו. הפחד שמא יעזבו או לא ירצו, הלא נעים הזה שאנחנו מסתובבות איתו שנים, הריצוי שלנו את הגברים, הפחדים, שמונעים מאיתנו הקשבה עמוקה פנימה, למהות הבסיסית הנשית שלנו, לנפש שלנו.

איבדנו את היכולת לעמוד על שלנו, ליצור בתוכנו את הבית הזה, בלי להתבייש, בלי להתנצל.

הרבה מהבעיות שנשים חוות –  כאבים, פטריות, דלקות – נובעות ממסע רגשי עמוק עם היוני שלנו.

היוני שלנו מנסה לדבר אלינו דרך הכאב, להגיד שמשהו לא מדויק בינינו לבין עצמנו. היא הראי הגדול של הלב שלנו.

אם הסקס לא נכון לנו, אם אנחנו חוות משהו רגשי בלי לשים לב – היוני זוכרת.

עלינו להקשיב לסימנים הכי דקים שלנו בינינו לבין עצמנו.

חשוב לזכור כי היחס שאנחנו מעניקות ליוני שלנו- זה היחס שאנחנו חושבות שמגיע לנו.

האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות ליוני שלנו זה האהבה וההקשבה שאנחנו מעניקות לעצמנו

יוני שמחה = אישה מאושרת וחופשייה.

היא זה אני.

היא זה הרגש שלי, הנפש שלי, התשוקה, האהבה, החופש.

Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash

The post המסע לריפוי הנשיות appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.

מה זה? למה זה טוב? ומה הקשר לטנטרה והנעת האנרגיה בגוף?

ראשית אסביר ש"יוני" בשפה ההודית זה השם לאבר המין הנשי ופירושו המקום המקודש, ובעיני יותר נעים לקרוא לאבר המין הנשי ולתאר אותו כך מאשר שאר השמות הנפוצים והלא מחמיאים בחלקם שנפוצים בעברית ובשאר השפות.

אז מה זה עיסוי יוני באמת?

מה מבדיל אותו מסתם מגע עם האצבעות לטקס מקודש ומרפא? מה היתרונות ולמה כדאי לשים לב כשמקבלים את ההחלטה לעבור טקס שכזה?

ברמה הפיזית עיסוי יוני הוא עיסוי שריר ורקמות, וכמו כל שריר או רקמה בגוף שמגיבים למצב הנפשי או הפיזי שלנו ומתכווצים, וכואבים, וכך גם היוני דורשת את התייחסות הראויה לה כשהיא כאובה ומכווצת.

ברמה הנפשית/רוחנית/אנרגטית היוני היא מרכזה השני או הלב השני של האישה, כמו שאני חווה את זה, וכאן כראוי לנקבי הדברים נהיים מורכבים יותר 🙂

מה הקשר בין העיסוי והנעת האנרגיה בגוף?

הזרימה האנרגטית של האישה מתחילה מהיוני ונכנסת דרכה וממשיכה למעלה דרך הרחם ואל הלב ולמעלה, ומעצם כיוון הזרימה הזה נאספות אל היוני, שהיא לצורך העניין כמו מסננת אנרגטית, שלל טראומות ופגיעות, פיזיות וגם כאלו שלא, דברים שכוונו ישירות ליוני כמו אונס  ואלימות פיזית, וגם זה יכול להיות מילה שבן זוג/הורה/חברה או סתם בן אדם מהרחוב זרק לעברה או חוויה שלא קשורה אליה ישירות והאנרגיה פשוט נתקעה ביוני.

לאורך השנים מצטברות חוויות שונות ביוני שמשליכות בצורה קשה לפעמים על כל ההתנהלות והאופי המיני של האישה, רגשות ותחושות של פחד אשמה בושה ומבוכה מתחילים להתקבע ועם הזמן נוצר כיווץ רגשי שלרוב גם הופך לפיזי, וזה יכול להתבטא בכל מיני תופעות כמו כיווץ ויובש נרתיקי, תחושות של שריפה וגירוד בקיום יחסי מין ו"הזמנה" למחלות שונות להיכנס.

וכך משהבנו את המשמעות החשיבות והקדושה שהיוני מכילה בתוכה, ההבנה שעיסוי יוני הוא טקס מקודש מתבקשת מאליה, עיסוי יוני נוגע מקדש ומרפא את כל הרבדים של האישה והסכמתה של האישה למגע ביוני על ידי מעסה כמו גם על ידי בן/בת זוג זוהי בעצם הזמנה להיכנס לקודש הקודשים של האישה, ובעיני זו הדרך היחידה לגעת ביוני, בקדושה, בחמלה, באהבה ובריפוי, מדיטציה שהיא תפילה.

וזה מה שמבדיל והופך את העיסוי מסתם משחק עם האצבעות לטקס מקודש ומרפא, הכוונה, ההבנה והידיעה.

הטקס המקודש מתחלק לכמה שלבים שניתן לעבור בעיסוי אחד בטעימות או לעבור שלב שלב בעיסויים נפרדים, השלבים  לפי הסדר הם: עיסוי הכרות עדין, עיסוי לנקודה הקדושה, עיסוי מיוחד לשחרור טראומות, טקס שפיכה נשית ואורגזמת צוואר הרחם.

ומה הקשר לטנטרה? חלק ניכר מהטקס מוקדש גם להתמרת האנרגיה המינית לאהבה ולהרים אותה למעלה אל הלב. ובעצם העיסוי/טקס מתחיל בכלל ללא מגע ומוקדש ללימוד נשימות והנעת האנרגיה בגוף, ישנו תרגול פיזי להרפיית הגוף כדי לאפשר לאנרגיה הטובה לזרום בחופשיות ולאנרגיה התקועה והטראומטית להשתחרר מהגוף תוך כדי העיסוי שיבוא, לאחר הנשימות והתרגולים מגיע עיסוי גוף מלא ולחיצות בנקודות אנרגטיות שעוזרות לאנרגיה לזוז ולהשתחרר ולבסוף מגיעים אל היוני אל המקדש, ביוני עצמה מבחוץ ומבפנים ישנם נקודות לחיצה נוספות שממריצות ומשחררות את האנרגיה, בשלבים הגבוהים של הטקס ניתן לעבוד עם האורגזמה וללמוד את ההבדל בין אורגזמה נשית זכרית לנשית נקבית ואיך להתעלות ולעבור למצב מדיטטיבי דרך האורגזמה ואף לזמן זימונים או מה שנקרא סקס מג'יק.

חשוב לי לציין שעיסוי יוני אינו שם לו למטרה לענג או להגיע לעונג, ויחד עם זה, זה יכול לקרות וזה מבורך, אולם זה רק התוצאה של התהליך המקודש ושל שחרור האנרגיות התקועות.

למי העיסוי יוני מיועד? לעיסוי כפי שתיארתי יש יתרונות רבים בריפוי שחרור והעצמת האישה והמיניות, ולכן הוא  מיועד לכל אישה באשר היא ללא קשר ליכולות המיניות שלה, רמת הרוחניות שלה ולסטטוס האישי כלומר רווקה או בזוגיות. לזוגות שרוצים יש תהליך שלם של העמקה שבו הם לומדים לרפא אחד את השני דרך הטקסים הללו.

למה כדאי לשים לב שמקבלים החלטה לעבור טקס כזה?

*כדאי לבדוק את הרצון האמיתי שעומד מאחורי הבקשה לטקס כדי לדייק אותו.

*חשוב לעבור אותו בצורה טקסית ומקצועית עם אדם שמוכשר להתמודד גם עם לילית והשדים שיצאו בזמן תהליך הריפוי.

*לצערי נשים רבות ספגו פגיעות קשות והן סוחבות אותן בגופן ונשמתן ובזמן העיסוי דברים אלו משתחררים ונרפאים, אולם חשוב לבדוק את המוכנות להתמודד עם פגיעות אלו  ולדעת את הגבולות וללכת לאט.

*יש משמעות חשיבות והבדל בין לקבל את זה מגבר או מאשה אין יותר טוב או פחות, לכל אחת יתאים משהו אחר, לפעמים זה טוב להרגיש את האנרגיה של מטפל גברי שיוצר קוטביות לאנרגיה הנקבית ובכך מעורר את הריפוי שמגיע מגבר, ולפעמים זה טוב להרגיש את האנרגיה הנשית שתציף ותאפשר דברים אחרים.

*עונג זה דבר מבורך אולם התמקדות המטפל בעונג בלי העבודה הרוחנית אנרגטית עלולה לגרום לתחושת ריקנות וניצול לאחר זמן מה.

*המרחב בזמן הטקס מוקדש לאישה בלבד, מרחב שבו היא יכולה להתמסר ולהתבטא בחופשיות ללא הצורך להעניק בחזרה לאף אחד.

*עיסויים טנטרים הם חלק מדרך רוחנית שלמה שמשנה חיים, מומלץ לעבור את העיסוי כחלק מדרך זו.

The post עיסוי יוני – מסאג' טנטרי appeared first on פורטל טנטרה ואומנויות האהבה - Tantra.